המתלוננת התגוררה בדירה עם שתי בנותיה הקטינות: מ.א. (ילידת 2004) ו-ל.א. (ילידת 2006)
הנאשם טען כי המתלוננת הפרה את הסכם השכירות עמו, וכתוצאה מכך נתגלע סכסוך ביניהם.
ביום 11.6.20 בשעות הבוקר יצאו המתלוננת והבנות מהדירה. כששבו הבנות מבית הספר, הן הבחינו כי מנעול דלת הכניסה בדירה הוחלף וחפציהן הוצאו מהדירה.
משכך ישבו מחוץ לדירה והמתינו לאימן. בשעה 19:30 לערך חזרה המתלוננת לדירה. הנאשם חיכה לה בכניסה לבניין. היא ניסתה להיכנס לבניין, אך הנאשם סגר עליה את דלת הכניסה, אשר פגעה בידה.
בהמשך הצליחה המתלוננת להיכנס לבניין, אך הנאשם תפס אותה בשיערה והיכה בראשה ובגופה. ל.א. ניסתה להזיז את הנאשם ולשחרר את אימהּ מאחיזתו, אך הנאשם בתגובה היכה את ל.א. בראשה ובידה השמאלית, כך שנגרמה לה חבלה בדמות שריטה באמה השמאלית, והיא אושפזה לבירור ולהשגחה.
המתלוננת ובנותיה הצליחו לעלות לדירה. המתלוננת בעטה בדלת הכניסה שהייתה נעולה, נכנסה פנימה והבחינה כי הנאשם רוקן את הדירה מכל חפציה.
כתב האישום, המנוסח כדרכם של מסמכים משפטיים, בשפה יבשה ותמציתית, אין בו כדי לשקף אלא במעט את מידת חומרתם וכיעורם של מעשי העבירה הרעים והפוגעניים שביצע הנאשם.
חלקם בוצע באופן מתוכנן מראש תוך הסתייעות בצדדים שלישיים – בעלי מקצוע שהוזמנו מבעוד מועד ע"י הנאשם, כדי לסלק את המתלוננת ובנותיה מביתן, אותו שכרו מהנאשם, מתוך כוונה להגיע לדירה בזמן בו המתלוננת ובנותיה אינן צפויות לשהות בה; מעשיו של הנאשם – הסגת הגבול על כל הכרוך בכך, ובהמשך תקיפתן הפיזית של הקורבנות, פגעו בנפגעות העבירה – פיזית, מנטלית וכלכלית, והיו בעלי פוטנציאל לנזק גבוה אף יותר.
כעולה מהכרעת הדין, הנאשם פעל כדי להשחיר את המתלוננת ככל יכולתו, העלה נגדה טענות מן הגורן ומן היקב, ללא תשתית ראייתית כלשהי להוכחתן, ואפילו התיימר "לנתח את מצבן הנפשי" של בנותיה בכובעו כפסיכולוג
כעולה מטיעוני ההגנה בשלב הטיעונים לעונש, הנאשם ובאי כוחו חוזרים אף עתה על טענותיהם, שנדחו, באשר לחלקה כביכול של המתלוננת בביצוע מעשי העבירה, ותרומתה להתרחשותם. להד"מ. האשם בביצוע המעשים – מתחילתם ועד סופם, רובץ כל כולו לפתחו של הנאשם.
הנאשם הוסיף וטען כנגד התנהלותה של משטרת ישראל, אשר לשיטתו, יכולה הייתה למנוע את התרחשותן של העבירות אילו ביצעה עבודתה כנדרש. אודה כי הופתעתי מטענתו זו, הדומה לזעקת הקוזק הנגזל.
הנה אם כן, הנאשם – העבריין שפגע בנפגעות העבירה – מלין בטיעוניו לעונש נגד משטרת ישראל על כך שיכולה הייתה למנוע את סבלן של קורבנותיו, ומבקש להקל בעונשו בשל מחדליה של המשטרה, שלא השכילה להגן עליהן מפניו. אכן, טיעון משכנע.
הנאשם נדון ל-6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, פיצויים למתלוננת ובנותיה בסך 50,000 ₪, קנס ומאסר על-תנאי.