בעמל בשרון, בית אבות סיעודי ברעננה, מרשת "עמל ומעבר", ישנה תערוכת צילום חדשה בשם "ידיים מספרות". התערוכה מציגה את חשיבות המגע שמספר את סיפור החיים, ומחברת בין זיכרון אישי לעשייה מקצועית

בעמל בשרון, בית אבות סיעודי של רשת "עמל ומעבר" ברעננה, נפתחה בימים אלו תערוכת צילומים יוצאת דופן בשם "ידיים מספרות". מאחורי היוזמה עומדת מירה בלונדר שלומוביץ, בת 55 מצורן, רכזת מדריכות תעסוקה, שהקימה את התערוכה לזכר אמה, לאה בלונדר ז"ל. הפרויקט המרגש, שצולם על ידי הצלמת המקצועית אורה שרעבי שהתנדבה לליווי היוזמה, מציג סדרת צילומי כפות ידיים – של אמה ושל דיירי בתי האבות, ומשמש תזכורת לכוח הטמון בידינו, גם כאשר אנו מתמודדים עם אתגרים פיזיים ורגשיים.

"אמא שלי התמודדה עם דיסטוניה מגיל 30," מספרת מירה, "זו מחלה הגורמת למתח שריר בלתי תקין ולכאבים, אך למרות זאת היא גידלה שישה ילדים בעוצמה יוצאת דופן, מבלי לחשוף בפנינו את הקושי שלה".

מירה, שעובדת עם קשישים כבר 25 שנים, מהן 7 שנים בעמל בשרון, מספרת כי העבודה עם הידיים היא חלק מרכזי מחייה – הן מבחינה מקצועית והן אישית. "בבתי האבות, הידיים הן כלי לחיים – בין אם זה בפיזיותרפיה, בריפוי בעיסוק או בפעילויות מוטוריות. אני מעודדת את הדיירים להמשיך להשתמש בידיהם, גם כשהאתגרים הפיזיים מקשים עליהם." בנוסף לעבודתה, היא גם מנגנת באקורדיון – כלי שמחייב מיומנות ידנית מדויקת, ומסמלת בכך את הערכתה לעוצמת הידיים.

הקשר האישי של מירה לסיפורה של אמה הפך את התערוכה למסע רגשי עבורה, ועבור משפחתה. "האחים שלי יגיעו לראות את התערוכה, וזה מרגיש כמו סגירת מעגל עבורנו," היא משתפת. התערוכה כוללת 11 תמונות של כפות ידיים של דיירי בתי האבות, לצד תמונה גדולה של כפות ידיה של האם, המסמלת את ההשראה שהעניקה.

מירה מביעה תודה גדולה לעמל בשרון על המקום שניתן לה לממש את היוזמה, ולכל מי שלקח חלק בפרויקט. השאיפה שלה לפרוס את התערוכה ברחבי הארץ כתערוכה נודדת בבתי אבות ומקומות נוספים. התערוכה תוצג למשך חודש במסדרונות עמל בשרון, והקהל הרחב מוזמן לבקר ולהתרגש מסיפורן של הידיים – המספרות את סיפור החיים.