נולדתי למשפחה חרדית מבני ברק. משפחת סופרים, משושלת שלמה גנצפריד זצ"ל. הורי עברו את השואה והשואה היא חלק בסיסי בקיום שלי. חציתי את הקווים לטובת היצירה. הלהט והדבקות במטרה דומה לשומר מצוות חרדי.

אני עובדת בסדרות. מתחילה ליצור מתוך טקסט , רעיון או חלק מנוף. עוברת לצורה פלסטית, והצורה משרתת את המטרה, את התוכן וחוזר חלילה וכך אחד ניזון מהשני.

דבר שעושה את יצירתי רלוונטית לדרך החיים שלי

במיצב הנוכחי, דימוי אבנים פגועים ושרוטים עם טקסט מפרקי אבות, אני מנסה להשפיע ולכוון לעולם טוב יותר.

מאז ומעולם האבן הייתה כלי מלחמה , סקילה באבנים והוצאה להורג. ובכתיבה על האבן אני עושה תיקון, בניה מחדש. אני הופכת אותו לפריט קישוטי. הוא משדר כובד ובעל משקל ומשמעות ובשניה הבלון עומד להתפוצץ. דבר והיפוכו. הקונפליקט בין המצוי לרצוי.

העולם יצא משליטה ומאיזון אישי סביבתי וערכי , מצאתי לי תשובה אוניברסלית בעולם התוכן היהודי, הקרוב לליבי. בספר פרקי אבות.

על ציר הזמן, דרך מערך ה"זוגות" "תנאים" "אמוראים: "סבוראים" גאונים" "ראשונים" ואחרונים" אשר הם עיצבו את עולם התלמוד וההלכה. העוסק בענייניי מוסר ומידות טובות. רציתי ללמוד ולהפנים וגם להשפיע.

ביצירה, הפתגמים כתובים בכתב רש"י כדי להדגיש ולהסתיר , שוב דבר והיפוכו. המיצב מדבר גם על ביקורת.

הטכניקה: בלון , נייר טואלט ,דבק פלסטי וטקסט.

היצירה מוצגת בימים אלה ,בתערוכת כנס השפה העברית בגלריה העירונית ראשון לציון. אוצרת: אפי גן