בפרשת "שמות" עולה משה על בימת ההיסטוריה היהודית. ממשה עד משה לא קם כמשה. הוא הניח את היסודות להיסטוריה של עם ישראל. הוא המנהיג המוביל מאבק לעצמאות מעול מצרים, מקבל התורה ואבי הנביאים.

משה כונה "הגואל הראשון" ו"הרועה הנאמן". משה היה הרועה לעם הנודד במדבר. "וינהג את הצאן אחר המדבר…" – אומר המדרש:"אמר הקב"ה למשה , אתה עתיד להעלות ישראל ממצרים בזכות מי שדיברתי עמו בין הבתרים… ואין מדבר אלא דבור שנאמר "ומדברך נאוה. במדבר אתה מניחן ומן המדבר אתה עתיד להחזירן לעתיד לבוא" [שמות רבה פ"ב].

משה הוא הדמות המרכזית במקרא כולו. הוא הניח ההלכות לתורה שבעל פה. "הלכה למשה מסיני" [מנחות כ"ט]. באגדה מעוטר משה בהילת זוהר וכאיש שזכה לגעת בה’. משה הוא האיש שהגיע לשלמות הגדולה ביותר, ודמותו חרותה בלב האומה כסמל למנהיג יחידאי בתולדות העם היהודי. על פי המסורת, נולד משה ביום ז’ אדר, וגם נפטר בו. משה נפטר מבלי שזכה להיכנס לארץ ישראל, כעונש על חטאו במי מריבה. [פרשה ארץ ישראלית, כהן מאיר].