יציאתו של יעקב לחרן,היא הגלות הכפויה הראשונה של אב האומה, גלות שאיימה על יסוד האומה בראשית בריאתה. הגלות, אמנם אינה כיליון פיסי, אך סכנתה רבה לטמיעה בנכר.

פרשת "ויצא" היא "פרשה סתומה" [שאין בה הפסקה עד תומה], פרשהסתומה כמו שנאת האחים -שנא עשו ליעקב – אשר בגינה נאלץ יעקב לעזוב את מולדתו. לקראת היציאה מצייד הקב"ה את יעקב בביטוי מוחשי להבטחת הארץ:"… הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך" [בראשית, כ"ח 13].

הארץ המובטחת שבה בהתגוששות של יעקב עם שרו של עשו :"ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה…. " [בראשית ל"ה , 12]. יעקב נפרד מהארץ בחזיון בבית אל , ובשובו הוא שב למקום ההוא – "אל בית אל". במקום הזה סוגר יעקב מעגל של גלות , הבטחה וגאולה. [פרשה ארץ ישראלית, כהן שמואל].