אולי בגלל הסתיו שנושב עכשיו מסביב, אולי בגלל שקשה לי עם מעברים, אולי בגלל המצב הכללי במדינה הקטנה הזו שלנו ואולי סתם בגלל סערת הנפש הפרטית שלי, יש ימים בהם אני לא מצליחה להבין את העולם.
אני עוברת כמעט בלי לשים לב, למצב טייס אוטומטי ומהמקום הזה אני פוגשת את העולם. מתנהלת כרגיל אבל הניצוץ הזה של השמחה שחי בתוכי, זה שאינו ניזון משום גורם חיצוני לא מתקיים בי. מכיוון שאני כבר שועלה ותיקה בתחום הזה אני ממשיכה. עבודה, ילדים, חברים עסקים כרגיל אבל בתכלס ממש לא. למרות כל עבודת המודעות לוקח לי זמן להבין שהתעלמות לא תביא לשום מקום חדש.
בדיוק כמו שהגוף נחלש ואני מסרבת להכיר בכך, מנסה להלחם במחלה, לא מוכנה לקבל את העובדה שאני צריכה לבטל את הכל ולהכנס למיטה עד שהחולי גובר ומחליט בשבילי כך גם סערת הנפש הפוקדת אותי עכשיו.
הכל הולך קשה וגובה ממני מחיר. התיפקוד הזה והניסיון לטייח את הדברים מעייף אותי עד שברגע אחד של כנות, כשאני כבר במיטה מנסה להרדם, מגיעה ההבנה.
אני מפסיקה להלחם, לשכנע אותי שהכל בסדר ומאפשרת את המנוחה הנדרשת.
אני סוגרת את התריסים, מצמצמת את נקודות החיכוך עם העולם ומאפשרת לעצמי את ההחלמה. מפסיקה לשחק תפקיד ונמצאת רק עם מה שקיים בי.
בימים שכאלו אני מקמצת במילים, לא מחפשת תובנות או פתרונות ורק נוכחת, מברכת על הזכות לקיים את המפגש האינטימי הזה עם העומק שבי.
בימים שכאלו אני חוזרת הביתה, אוספת אליי את היקר לי מכל, את ילדיי ולתוכם יוצקת את כל האנרגיה שעדיין פועמת בי, מאפשרת להם ללמוד ולהכיר את הגוונים הרבים שנושא הקיום שלנו.
בימים שכאלו אני לא מבקרת או שופטת ורק מאפשרת מתוך קבלה רכה שזה מה שנמצא בתוכי, נוכח עכשיו במציאות חיי.
בימים שכאלו אני הולכת לים ושומעת הרבה מוסיקה.
בימים שכאלו אני מזכירה לעצמי שלחיים האלו יש תנועה ועליי לאפשר את הזרימה על ידי שיחרור והבנה שאני חלק מאותה תנועה, רגע כך ורגע אחרת.
בימים שכאלו אני מתחברת לאהבה, זו שאינה תלויה בדבר.
בימים שכאלו אני זוכרת להוקיר ולהודות על כל הטוב שסובב אותי.
ועכשיו יום רביעי בלילה. אני יושבת במרפסת האהובה שלי וכותבת את הטור בלי שום רצון להיות שנונה אלא רק כנה.
מחר בבוקר אקום מוקדם, אעיר את הגוזלים שלי ניכנס לאוטו וניסע רחוק, למקום בו הים נושק להרים של אודם ורוח של מדבר נושבת על הכל.
כי בימים שכאלו הדבר היחיד שעליי לעשות הוא לחפש חזרה את השמחה.
מחר נצא למסע.
" ועכשיו, הארי , בוא נצא אל הלילה, לחזר אחרי אותה פתיינית הפכפכה, ההרפתקה" – ג’יי. קיי רולינג, הארי פוטר והנסיך חצוי הדם.
שנזכה למצוא
שתהיה שבת של שלום
