יעל מפילה את גופה על המיטה זרועותיה פרושות לצדדים. היא מביטה על התקרה המתרכזת לנקודה אחת.
יעל מקשיבה לשקט, שומעת את הכלום.
היא עייפה. כל כך עייפה.

כשהיא הכי עייפה המילים המוכיחות של אמא עולות ומתקיפות אותה באותה קלות בה ווירוס פולש לתוך גוף עם מערכת חיסונית חלשה.
כשאמא שמעה שהיא שוב בהריון היא לא טרחה להסתיר את מורת רוחה. הכל יפול עליך, את מודעת לזה נכון? טל לא רוצה עוד הריון, בטח לא עכשיו. את מקשיבה לי בכלל?

יעל הייתה שולחת אליה חיוך אדיש, מלטפת את בטנה באהבה.
אבל בלילה כשהיא בקושי זוחלת לחדרה אחרי שסיימה להשכיב את התאומים ותמר התינוקת, המילים של אמא נשמעות כמו נבואת זעם שהחליטה להגשים עצמה.

יעל גוררת עצמה למקלחת. בדרך היא מורידה מעליה את החולצה המוכתמת בכל תלאות היום.
היא נעצרת, מביטה למראה ואל מול הדמות האפרורית המביטה אליה בחזרה הלב שלה עושה תנועת כיווץ מכאיבה. איך הגעת למצב הזה היא שואלת את עצמה ללא מילים.

אחרי המקלחת היא נשכבת במיטה, גופה מודה לה על המנוחה. זה הרגע האהוב עליה ביותר בכל היום.
רגיעה פושטת בכל אבריה וכשתחושת ציפה נעימה עוטפת אותה היא מתחילה לשקוע אט לתוך שינה. שניה לפני שהיא עוזבת אל תוך חלומות של בריחה היא שומעת את רעש תקתוק המקלדת.
יעל פוקחת באחת את עיניה אל תוך אפלולית החדר.
טל יושב מול המחשב מקליד במרץ.

היא יודעת.
תחושת ויתור חמוצה עולה בה.

היא שומעת את קולו צחוקו המנסה להחריש ותנועת הכיווץ של ליבה גדלה.
הוא מתכתב עם נעמה. בזמן האחרון בגלל הגירושים שהיא עוברת, הם התקרבו מאוד.
איך היא יכולה להאשים אותו, היא חושבת לעצמה.

נעמה היפה, הגבוהה, הרזה. כולם במשרד אוהבים אותה. כשהצטרפה לטל בערבי החברה, תמיד ראתה סביבה חבורה של גברים צוחקים. כן, בנוסף לכל היא גם מצחיקה הכלבה.

פעם טל עוד ניסה, נצמד אליה מאחור מנשק קלות את עורפה אבל היא הדפה אותו ממנה. הוא נעלב ולא הבין. לא הבין שידיו העוברות על גופה מעלימות עוד קצת את האישה שפעם הייתה, משרטטות וממחישות את הקווים החדשים, הרחבים, הרופסים.
לא הבין שרצתה שלפחות ידיו יזכרו אותה כמו שפעם הייתה.

טל הפסיק לנסות וגם הוא כמוה נכנע לטקס החדש שהפך קבוע. אני גמורה בייבי היא אומרת אליו והוא מחייך אליה ומחזיר לה את תשובתו הרגילה, לכי לישון אני צריך עוד קצת לעבוד ומעיניו ניבטת אליה ההקלה, נשיקה קרירה על הלחי. לילה טוב היא אומרת אליו וגוררת את רגליה מושפלת אל עבר המיטה.

יעל חושבת על ימים של פעם, על אהבה רעננה וטרייה כמו צרור של עשבי תבלין, נזכרת איך אהבה להניח את ראשה בשקע צווארו, לנשום לתוכה את הריח שלו שסיפר לה שהוא ניחוח רק שלה. נזכרת שפעם היה הוא לה בית
איך הזדקנה להם האהבה ככה פתאום?, התעייפה וויתרה עליהם?.

רעש תקתוק המקלדת שהופך נמרץ יותר מטריף את דעתה, יעל לוקחת את הכרית המונחת ביניהם, זו המסמנת את הגבול, כאן אתה נגמר ואני מתחילה ומכסה בה את אוזניה.

אני חייבת לישון, היא אומרת לעצמה. עוד מעט תמר תתעורר. אני חייבת לישון.
היא מדמיינת חוף של ים, רעש של גלים מלטפים עוטפים אותה. היא שוכבת על החוף לבושה בחומה האדום של השמש. טל רוכן מעליה מואר בצבעים של שקיעה ותשוקה.
יעל מחייכת אליו.

כבר מזמן לא חייכתי אליו היא חושבת
מחר אחייך אליו היא מחליטה ושוקעת בשינה.

"תעשו מה שעשיתם בתחילת מערכת היחסים ולא יהיה לה סוף" – טוני רובינס
שתהיה שבת של שלום