הסיפור הבא יכול ללמד בעלי עסקים רבים החשים כי נעשה להם עוול, להילחם על הצדק עד הסוף: בית המשפט בכפר סבא ביטל כתב אישום שהוגש כנגד בעל עסק בכפר סבא כאשר השופט עמית פרייז קובע בפסק הדין כי “אילו הנאשם היה מודרך כיאות לפעול בהליך המזורז שהדין מאפשר לו לפעול הרי שהיה מקבל את רישיון העסק שקיבל קודמו. רק משום שלא הודרך כיאות הוא נכנס למסלול ארוך של רישוי עסקים שבמסגרתו נתגלו ליקויים, לא ברמה גבוהה בלשון המעטה, כאשר גם אלה תוקנו על ידו. אף לרשויות עצמן התברר דבר תיקון הליקויים דווקא בסמוך למועד הגשת כתב האישום. בכל זאת, ובשונה ממדיניות התביעה הוגש גם הוגש כתב האישום נגד הנאשם”.
עוד מדגיש השופט “מתעוררת תחושה קשה של חוסר צדק בניהול ההליך כנגד הנאשם. אילו הרשויות היו פועלות בהתאם לתקנות ומבצעות ביקורות כיאות באשר למצב העסק, היה מתברר שחלק מהליקויים שצוינו הינו שגוי וחלק אחר ששיקף את המצב תוקן זמן קצר לאחר מכן. על בסיס עובדתי שכזה לא היה מקום לסרב ליתן לנאשם רישיון עסק ולא היה מקום כלל להגשת כתב האישום”.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של ניהול עסק ללא רישיון לפי חוק רישוי עסקים. על פי הנטען החל מיום 20.9.11 ניהול הנאשם עסק מסוג בית אוכל ברח’ ששת הימים בכפר סבא מבלי שהיה בידו רישיון עסק. עוד נטען כי בתאריך 7.2.13 פעל העסק ללא אישור רשויות כיבוי אש בשל העדר טיפול בליקויים של העדר אישור חשמלאי מוסמך לכך שמערכת החשמל בעסק תקינה ואינה יוצרת סכנה להתקלחויות, וכן העדר הצבת מטף כיבוי בקרבת הכניסה לעסק. עוד צוין כי בנוסף לכך העסק לא עמד בדרישות הרישוי היות ושינה מיקומו של כיור ששימש את העסק לטיפול במזון והסדיר את הנדרש בעניין הכיור רק לאחר שנה וחצי ממועד פתיחת העסק.
בתשובתו לכתב האישום טען הנאשם לרדיפה. לדבריו לא חלו שינויים בעסק במהלך התקופה שהפעיל אותו לעומת התקופה שהפעיל אותו אדם אחר, אשר היה לו רישיון להפעלת העסק. הוא הכחיש מכל וכל אף את הזזת הכיור הנטען בכתב האישום.
במהלך שמיעת הראיות העידה מרים מלקו ממחלקת רישוי עסקים בעירית כפר סבא. בתחילת עדותה אישרה את העובדה שאכן לעסק היה רישיון כאשר ביחס לפריט של בית אוכל שהוא הפריט היחיד נשוא כתב האישום, הרישיון היה בתוקף עד סוף שנת 2013. בד בבד ציינה כי מכיוון שהנאשם היה בעלים חדש בעסק, והדבר הסתבר לה בביקורת תברואית רגילה, הרי שהסבירה לו שהוא צריך להגיש בקשה על שינוי בעלות.
בהמשך עדותה כאשר נדרשה להסביר את המונח בקשה לשינוי בעלות, ציינה כי בקשה כזו מצריכה הצהרה של בעל העסק החדש שלא ביצע כל שינוי במבנה העסק וזאת להבדיל מבקשה רגילה לקבלת רישיון עסק אשר מוגשת על ידי עסק שלא היה בו רישיון או עסק חדש. דברי העדה אף תואמים את האמור בתקנה 31 לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות) תשס"א-2000 אשר לפיה כאשר בעסק שונתה בעלות כל שבעל העסק החדש צריך לעשות הוא להעביר את העתק הרישיון הקודם וכן הצהרה בדבר העדר שינויים וקיום התנאים של הרישיון הקודם.
בד בבד ציינה העדה כי לא ניתן היה להסתפק בבקשה בהליך מקוצר כאמור במקרה זה, שכן בביקורת שלה גילתה שהנאשם ביצע שינויים במקום. כאשר פירטה את השינויים ציינה שמדובר בכך שבעוד בעבר הכריכים הוכנו בחלק העליון של המבנה, הרי שבאותה ביקורת שבה גילתה שהעסק מופעל על ידי הנאשם התברר לה שהוא הקים כיור למטה ומכין את הכריכים למטה.
עם זאת, כאשר העדה נדרשה לפרטי הביקורת שגילתה את השינוי המבני שתיארה, הרי שהסתבר שמדובר על ביקורת שנעשתה בחודש אוגוסט 2013 . העדה ציינה כי היא לא זוכרת אם לפני ביקורת זו חלו השינויים המדוברים.
במקביל הנאשם הגיש את הבקשה לקבלת רישיון עסק עוד בחודש ספטמבר 2011.
בית המשפט קבע כי בדבריה של העדה התגלתה סתירה משמעותית באשר לשאלת השינויים שבוצעו בעסק. מהצד האחד, הבהירה שכאשר לראשונה נודע לה שהנאשם מנהל את העסק הרי כל שהוא נדרש הוא להליך של שינוי בעלות, להבדיל מהליך רגיל של בקשה לרישוי עסק. בד בבד ציינה בהמשך כי הליך שינוי בעלות לא היה רלבנטי במקרה זה בגלל שינויים מבניים, ואולם כאשר נדרשה למועד ביצוע השינויים המבניים הסתבר שהדבר היה כשנתיים לאחר שהנאשם הגיש את הבקשה לרישיון עסק וכשנתיים וחצי לאחר הביקורת הראשונה שבה נודע לה שהוא מנהל את העסק.
לא זו אף זו, כאשר בוחנים את הביקורת מחודש אוגוסט 2013 הרי שמצוינת כסיבה לביצוע הביקורת, דבר שינוי הבעלות, דבר אשר תומך בכך שלא הייתה כל טענה לשינויים מבניים לפני כן. בד בבד כאשר בביקורת זו יש התייחסות לשינויים במבנה הרי שאלה מפורטים אך ורק כהזזת עמדת קופה וכיור אחר. אם היה מדובר במקרה זה בהזזת מקום הכנת הכריכים מהקומה העליונה לקומה התחתונה מדוע הדבר לא הוזכר באותו דו"ח? אדרבא, כאשר יש התייחסות לנושא הכנת הכריכים בתיאור הפעילות בעסק בסעיף של פירוט הדרישות והתחייבות לתיקון הליקויים. אם היה ליקוי בהיבט מיקום הכנת הכריכים הדבר היה מצוין באותו הקשר.
יתר על כן, יצוין שאף בכתב האישום נושא הזזת מיקום הכנת הכריכים לא צוין כליקוי בעסק, למרות שכתב האישום פירט ליקויים שלכאורה היו בעסק, לרבות הזזת הכיור, כאשר הזזת הכיור צוינה בהקשר הספציפי של הטיפול במזון.
יוצא איפוא שכבר מבחינת עדותה של העדה קשה להגיע למסקנה שחלו בעסק שינויים מבניים ובפרט הנושא שהיה כה קרדינלי לעדה של שינוי מיקום הכנת הכריכים. יודגש, לא מדובר רק בכשלים לגבי המועד שבו בוצע שינוי אחרון זה כביכול, אלא בכשלים אשר מהם קשה לדעת אם שינוי זה בוצע בכלל.
מנגד, עומדת לה עדות הנאשם אשר מבהיר בצורה ברורה שלא ביצע כל שינוי בעסק בהיבט של מיקום הכנת הכריכים, ואף לא בהיבט הזזת הכיור. הוא הבהיר שלא ביצע כל שינוי בעסק עם קבלתו מקודמו במקום והדבר היחיד שביצע הינם שינויים קוסמטיים אשר התבטאו בהזזת דלפק, החלפת מדפים, החלפת ריהוט עץ בריהוט מתכת, החלפת ריצוף וצביעת החנות. הנאשם הגדיר זאת בצדק רב כשינויים קוסמטיים וציין כי בוצעו בחודש אוגוסט 2013. דבריו אלו של הנאשם לא נסתרו בחקירתו הנגדית ולא מצאתי כל פגם מהימנות בתיאורם.
בית המשפט קבע כי הנאשם הבהיר בעדותו המהימנה שאכן בוצעו שינויים בעסק במועד עריכת הדו"ח ואולם אלה אינם השינויים שטענה העדה שהבחינה בהם באותה עת, משמע שינוי מיקום הכנת הכריכים. מדובר בשינויים קוסמטיים בלבד שאף העדה לא ציינה אותם כליקויים.
התוצאה מכל האמור הינה שלא הייתה כל הצדקה לדרוש מהנאשם להגיש בקשה לרישיון עסק כפי שמגיש מי שמפעיל עסק חדש או עסק שלא היה לו רישיון. היה מקום לדרוש ממנו אך ורק להגיש בקשה לשינוי בעלות או אז ברור שהנאשם היה מקבל רישיון עסק שכן המסמכים בדבר רישיון עסק לפריט המדובר בית אוכל היו קיימים ומדובר ברישיון שהיה בתוקף בהיבט זה עד סוף שנת 2013 כאשר הנאשם לא ביצע כל שינויים מבניים בעסק, לא בעת החלפת הבעלות ולא לאחר מכן. הנה כי כן, מהותית הנאשם היה זכאי לרישיון עסק כפי שהיה זכאי קודמו עד סוף שנת 2013 לכל הפחות.
יש לזכור שמדובר בכתב אישום שהוגש זמן קצר לאחר המועד שצוין כעת בו אמור היה לפקוע הרישיון הקודם. דווקא בתקופה קצרה זו, משמע בתחילת 2014, הרי שכעולה מדברי העדה מלקו וכעולה מאישור רשויות הכבאות לא היו כבר כל ליקויים בעסק. כפי שציינה העדה מלקו וכפי שניכר אף לבימ"ש זה בתיקים רבים שבאים בפניו, הן ברישוי עסקים בכלל והן לגבי עירית כפר סבא בהיבט זה בפרט, הרי שקיימת מדיניות לפיה כאשר עסק עומד לתקן את הליקויים שבו וצועד בביטחה לקראת קבלת רישיון עסק, ניתנת לו הזדמנות של כ-3 חודשים (כדברי העדה) להשלים את הליכי הרישוי טרם הגשת כתב האישום. לא למיותר לציין ש-3 חודשים זה בדיוק הזמן שחלף מאז מועד פקיעת הרישיון המקורי לבין מועד הגשת כתב האישום, כאשר בעת הגשת כתב האישום כבר לא היו ליקויים בעסק.
לצד כל אלה יש להוסיף שהליקויים שצוינו בכתב האישום ושאין מחלוקת שהיו בעסק, משמע ליקויי כיבוי אש, ככל הנראה לא היו נודעים אילו הנאשם לא היה מוטעה להגיש בקשה רגילה לרישיון עסק, או אז יש מקום לבחינת עמדת רשויות כיבוי אש שגילו את הליקויים. אילו הנאשם היה מגיש את הבקשה לשינוי בעלות כפי שצריך היה לדרוש ממנו, היה מקבל את רישיון העסק שקיבל קודמו והביקורות ככל הנראה לא היו מבוצעות.
יתר על כן, אף אם היה מדובר בליקויים שבכל מקרה היו מתגלים, גם אם הנאשם היה מודרך לפעול בהליך המזורז לקבלת רישיון עסק ובעקבות זאת מקבל את רישיון העסק, הרי שלא נראה שהדבר היה מביא לביטול רישיון העסק. שכן, לא דובר בליקויים חמורים דיים מה עוד שהנאשם פעל לדבריו לתיקון הליקויים שצוינו תוך זמן קצר.
אמנם על פי השוואה עברה תקופה של למעלה משנה מאז שצוין דבר קיומם של ליקוי כיבוי אש ועד לתיקונם, אך הנאשם הסביר זאת. ההסבר של הנאשם היה שפעל לתיקון הליקויים שבביקורת כיבוי אש הראשונה זמן קצר לאחר עריכתה, אך כאשר בוצעה זמן מה לאחר מכן ביקורת נוספת של רשויות כיבוי אש, הוא לא ידע למסור להם את המסמך שתיעד תיקון הליקויים בהיבט החשמל (בהיבט המטף נראה שלא הייתה מחלוקת שכבר תוקנו הליקויים). הוא הסביר שמסמך זה לא היה ברשותו בעת שנערכה הביקורת, ובשלב מאוחר יותר לאחר שהבין שיש צורך להראות את המסמך הוא ניגש באופן יזום לרשויות כיבוי אש ובעקבות זאת אכן קיבל אישור על מילוי דרישותיהם. הנאשם הבהיר שבביקורת שבה לא היה לו את המסמך, אך הליקוי כבר תוקן לא נעשתה בדיקה מחודשת על ידי המבקר של מערכת החשמל ואילו הייתה נעשית בדיקה זו היא הייתה מגלה את דבר תיקון הליקוי. דבריו אלה של הנאשם לא נסתרו על ידי מי שערך את הביקורת שכן זה לא נקרא כלל לעדות.
באשר לליקויי הביקורת התברואתיות, הרי שנראה שאף התביעה לא ייחסה לכך כל משמעות שכן בתיאור ליקויים בכתב האישום אלה לא נכללו ומעבר לכך כשקוראים את הביקורות התברואתיות השונות עולה שמדובר בליקויים ברף חומרה נמוך ביותר. ברור שלא מדובר בליקויים אשר הצביעו על סכנה, אפילו קלושה לציבור כך שאם לעסק היה רישיון כפי שהיה צריך להיות לו רישיון, אלה לא היו מובילים לביטולו.
נוכח כל האמור עניין לנו בעסק אשר היה עם רישיון לתקופה שעד ערב הכנת כתב האישום. אילו הנאשם היה מודרך כיאות לפעול בהליך המזורז שהדין מאפשר לו לפעול הרי שהיה מקבל את רישיון העסק שקיבל קודמו. רק משום שלא הודרך כיאות הוא נכנס למסלול ארוך של רישוי עסקים שבמסגרתו נתגלו ליקויים, לא ברמה גבוהה בלשון המעטה, כאשר גם אלה תוקנו על ידו. אף לרשויות עצמן התברר דבר תיקון הליקויים דווקא בסמוך למועד הגשת כתב האישום. בכל זאת, ובשונה ממדיניות התביעה הוגש גם הוגש כתב האישום נגד הנאשם.
התוצאה הינה שמתעוררת תחושה קשה של חוסר צדק בניהול ההליך כנגד הנאשם. אילו הרשויות היו פועלות בהתאם לתקנות ומבצעות ביקורות כיאות באשר למצב העסק, היה מתברר שחלק מהליקויים שצוינו הינו שגוי וחלק אחר ששיקף את המצב תוקן זמן קצר לאחר מכן. על בסיס עובדתי שכזה לא היה מקום לסרב ליתן לנאשם רישיון עסק ולא היה מקום כלל להגשת כתב האישום.
נוכח כל האמור, בשקלול בין הפגיעה בתחושת הצדק מעצם ניהול ההליך לבין האינטרס הציבורי שבניהול ההליך, הכף נוטה לכיוון השיקול הראשון. למעלה מן הנדרש יצוין כי הנאשם כבר הפסיק להפעיל את העסק תקופה קצרה לאחר הגשת כתב האישום, דבר אשר מפחית עוד יותר מהאינטרס הציבורי שבניהול המשפט, שמלכתחילה לא היה משמעותי בשים לב לכך שהפעלת העסק באופן פורמלי ללא הרישיון לא היוותה כל סיכון של ממש לציבור.
חשוב להדגיש שאין ללמוד מדברים אלה קביעה כללית לפיה כאשר עסק זכאי לקבלת רישיון עסק ורישיון עסק זה לא ניתן לו, הרי שעומדת לו טענת הגנה מהצדק מפני עבירה של ניהול עסק ללא רישיון. המדובר כאן במקרה מיוחד שבו העסק כעסק היה מוסדר ברישוי עד התקופה של ערב הגשת כתב האישום ורק חילופי הבעלות שלו הצריכו באופן פורמלי רישיון עסק חדש אשר ללא ספק היה ניתן בנסיבות העניין אילו הרשויות היו פועלות כיאות ובהתאם לתקנות. זאת להבדיל ממקרה שבו עסק לא היה עם רישיון, או שהיה עם רישיון וחלו בו שינויים, כך שהצורך במשטר פיקוח ברור ובעקבות זאת הדרישה לרישיון עסק הינה מהותית. כאן הפיקוח על איכותו של העסק הושגה כבר באמצעות הרישיון המקורי ולא היה צורך להביא את הנאשם למשטר פיקוח מחדש באמצעות הדרישות להליך הארוך והרגיל של בקשה לרישוי עסק. כל זאת כאשר נשוב ונזכיר שגם כאשר התגלו בעסק ליקויים מסוימים, הרי שלא דובר בליקויים משמעותיים וגם אלה תוקנו על ידי הנאשם במהרה.
השופט קבע :"נוכח כל האמור, הריני מורה על ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק".
