תערוכה חדשה של צפרירה דגני

ארץ ישראל הטובה והישנה שלנו שכולנו מכירים, חיה ובועטת בציוריה של צפרירה. ביצירותיה בא לידי ביטוי באהבה גדולה, יישובה של הארץ, ייעורה, ו "הַר טְרָשִׁים קֵרֵחַ" הפך בתערוכה זו ל "הר טרשים פורח"
 
צפרירה דגני, ציירת, נולדה וגדלה בבית ינאי, גרה היום בכפר ויתקין.
סיימה לימודי גרפיקה וציור טקסטיל בויצ"ו תל אביב, מצירת זה שנים רבות במסגרות שונות ומשתמשת בעיקר בצבעי שמן, למדה ועדיין כמהה לשמוע ולנשום אמנות ומשתתפת באופן קבוע בהרצאות לתולדות האמנות.
השפעת לימודי הטקסטיל בצעירותה, הובילה אותה ללמוד ולהתמחות אף ברקמה תימנית, ושתי דוגמאות מופיעות בתערוכה זו.

חיה ונושמת בסביבתה הקרובה מאז ימי ילדותה – נופים ירוקים, מים ושמיים, פרחי שדה, אנפות …גגות אדומים…פסטורליה בהתגלמותה.
למרות השתלטות מפלצות הבטון על כל חלקה טובה באזורים מרכזיים בארצנו, יש עדיין אזורים ירוקים שמנעימים את רוחנו.
האמנית סופגת מהאווירה הכפרית סביבה ומבטאת את רשמיה דרך הנושאים שאותם היא בוחרת לצייר והמביעים את אהבת הארץ, כמו: נופים, שדות בר, פרחי ארצנו, ציפורים וחיות משק או אחרות מסביבתה הקרובה.

טשרניחובסקי כתב אחרי שהתיישב בארץ ישראל: "הוֹי אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי! הַר טְרָשִׁים קֵרֵחַ…" והזכיר אף בשירו זה: "… צֵל שִׁקְמָה נוֹפֶלֶת… ו-… רֵיחַ פַּרְדֵּסִי-אָבִיב".
אין כמו אהבת הארץ ונופיה, המדרבנים אמן ליצור; משורר לכתוב וצייר לצייר, ובמיוחד אם אותה ציירת חיה בתוך את כל אלו מאז נולדה.
טשרניחובסקי ממשיך בשיר זה ואומר: "בְּיָם שֶׁל אוֹר טוֹבֵעַ כֹּל, וְעַל פְּנֵי כֹל הַתְּכֵלֶת". ואכן, גם בציוריה של צפרירה מופיעים שמיים תכולים, ויש השפעה של אור ארצישראלי חזק, שהשפיע אף על ציירים רבים וטובים כמו משה רוזנטליס וראובן רובין, שהשתמשו באור כשחקן ראשי ביצירותיהם ובצבעוניות עזה ובהירה.

ארץ ישראל הטובה והישנה שלנו שכולנו מכירים, חיה ובועטת בציוריה של צפרירה. ביצירותיה בא לידי ביטוי באהבה גדולה, יישובה של הארץ, ייעורה, ו "הַר טְרָשִׁים קֵרֵחַ" הפך בתערוכה זו ל "הר טרשים פורח".

אוצרת: אביה ממון

 

שיתוף ב facebook
שתף
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב print
הדפס
שיתוף ב email
אימיל

תגובות