תמר שלמור, אחות שכולה, מתארת את השנה האחרונה כשנה בה הכירה את אחיה ז"ל, שנפל במלחמת יום הכיפורים, עת הכינה סרט זיכרון עליו במסגרת הפרויקט משפחות עורכות זיכרון.
 
פרויקט משפחות עורכות זיכרון הוא פרויקט המתקיים זו השנה הרביעית במרכז לתקשורת קהילתית ברשת מגוונים, בשיתוף עם סניף יד לבנים ברמת השרון, ומאפשר למשפחות שכולות בעיר לקיים מסע תחקיר ארוך של כ- 9 חודשים, לאיתור תחנות בחייה של הדמות המונצחת, כמו גם תחקיר פנימי המתחקה אחר הניסוח המשקם והמחזק של כאב האובדן של המספר. הפרויקט הוא יוזמה של ציפי פילו, מזכירת מגוונים גולן ואחות שכולה ומנחה אותויובל ליניק, מנהל המרכז לתקשורת קהילתית בליווי עובדת סוציאלית. לפרויקט חוברים במאים, צלמים ועורכים מקצועיים, המתנדבים ללוות משפחה אחת ומסייעים לה בניסוח המסע לשפת הקולנוע הדוקומנטרי.

השנה מתקיים הפרויקט הרביעי ומשתתפות בו כשש משפחות שכולות, היוצרות בימים אלה את סרטן האישי. בנוסף, מתקיים פרויקט עם אנשי השירות של משרד הביטחון ומשתתפים בו שלוש משפחות (שבעה משתתפים).בספטמבר האחרון הסתיים הפרויקט השלישי של משפחות עורכות זיכרון. בפרויקט השתתפו 5 משפחות. הפרויקט זוכה להערכה רבה, ואף אומץ על ידי אגף ההנצחה במשרד הביטחון, שחברו לפרויקט ומסייעים בליווי מקצועי לצוות ההנחיה.

לינה קידר, אחות שכולה מספרת: "שמחתי על ההזדמנות שנקרתה בדרכי להפיק על אחי סרט זיכרון. תוך כדי עשיית הסרט התאוויתי למלא את החלקים החסרים בפאזל הזה של חייו. הפרקים אותם החמצתי. בנוסף ובעיקר, רציתי להנציח אותו למען אלה שיודעים עליו אך לא הכירוהו; במהלך הכנת הסרט פגשתי את החברים שלו, גברים בוגרים, סבים לנכדים, חלקם מקריחים, חלקם מגדלים כרס. דבריהם עליו רגשו אותי לא פעם עד דמעות"

ומוסיפה תמר טלמור אחות שכולה: "את הבקשה להצטרף לפרויקט משפחות עורכות זיכרון קיבלה אחותי. משהתברר לה כי נבצר ממנה להגיע למפגשים, פנתה אלי בבקשה שאצטרף לפרויקט. כמובן שהסכמתי מיד. תמיד הייתה בי תחושה לא נוחה שלא עשינו די להנצחתו של אחי מאיר, לספר על דמותו ואישיותו המיוחדת. הסכמתי אף שלא ידעתי כיצד אתמודד עם התהליך. הרי במשך 40 שנה נמנעתי מלדבר על אחי. כשמנחי התכנית אמרו כי אני הולכת לעשות מסע והמסע הוא שלי, לא יכולתי לקבל זאת, אני הרי רק נציגת המשפחה. אט אט, עם התקדמות העבודה על הסרט, בליווי מנחי הפרויקט המסורים, התחקירים, המפגשים וימי הצילום, הבנתי שאני עוברת תהליך של עיבוד האבל. אם אחרי ימי הצילום הראשונים הייתי חוזרת הביתה סחוטה ומותשת הרי שככל שדיברתי על מאיר יותר והוצפו הרגשות החוצה, האבן שהכבידה על ליבי החלה מתפוררת לאיטה.

עשיתי מסע במהלך השנה האחרונה, המפגשים עם חבריו היו בחלקם מטלטלים וכואבים ובחלקם אופטימיים ומשעשעים. מפגשים שבאמצעותם ניסיתי להחיות את דמותו, לשים זרקור. כוונתי לעשות טוב ואני מקווה שהצלחתי".

שירה אבין, סגנית ומ"מ ראש העירייה: "פרויקט משפחות עורכות זיכרון הוא מודל מצוין לעבודה קהילתית נכונה, גם אם היא מחייבת את העוסקים בה להיכנס לתהליך רגשי עמוק וכואב. אני גאה על כך שפרויקטים מהסוג הזה מתקיימים במגוונים ושמחה שיש למשפחות שכולות מקום לבטא את הקושי והגעגוע בתוך מסגרת תומכת".

יובל ליניק, מנהל המרכז לתקשורת קהילתית: "היוזמה לפתיחת מסגרת משפחות עורכות זיכרון הוא תולדה של זיהוי צורך בקהילה ומתן מענה, מענה פרטני לתושב, לקבוצה ולקהילה ברמת השרון. האסוציאציה המטפורית של קופסה סגורה, בה נמצאים המכתבים הצילומים השעון והדסקית האישית וגם הזיכרון והכאב על אובדן טראומטי, שאותה צריך לפתוח, מאלצת את ההנחיה הקולנועית בפרויקט משפחות עורכות זיכרון להתפרס לגבולות אחרים. הפרויקט הוא לא רק סרט והוא גם לא רק תהליך יצירתי, הוא תהליך לעומק האישי והרגשי ומסע לאיתור הזיכרון של היוצר דרך בני משפחה, חברים ותחנות עלומות בחייה של הדמות. האפשרות שלנו כמנחים להיות במקום האינטימי הקשה, להיות בן לוויה במסע ולעזור למשתתפים להגיע למקום אחר, מעניק לנו תחושה של מעשה נכון. תחושת הישג של לגעת, להתחבר למהות התפקיד שלנו כרשת של מרכזים קהילתיים וסניף יד לבנים ברמת השרון."