הילדים שלנו המוצאים עצמם בתוך מערבולת של תהליך אשר עתיד להפוך את חייהם ולשנות אותם ללא היכר
הפעם החלטתי לכתוב על הנושא הכאוב ביותר, הילדים.
הילדים שלנו המוצאים עצמם בתוך מערבולת של תהליך אשר עתיד להפוך את חייהם ולשנות אותם ללא היכר.
ללא ספק היו הילדים שלי הסטופר הגדול ביותר בהחלטה האם להתגרש או שמא נכון יותר להשאר עבורם ביחד.
ההבנה ממנה נולדה ההחלטה הייתה סופית ועדיין הרגישה כמו מוות של משהו יקר מכל.
להפרד היה רגע הלבוש בעלטה מוחלטת הרגשתי כאילו ליבי נשבר לאלפי רסיסים.
כל מי שבחר או נבחר להתגרש מכיר את הרגע הזה.
זה נכון שמי שלא יוזם את הפרידה זוכה להקלה מסוימת מעצם העובדה שהמציאות הזו נגזרה עליו והוא נטול יכולת בחירה או השפעה ולמרות שיש כתובת הנושאת את האשמה המפגש עם עיניהם העצובות של הילדים חודר כל כעס ושובר דרך כל המחסומים את הלב לאלפי רסיסים.
אני מאמינה באמונה שלמה שעדיף לילדים אבא ואמא מאושרים בנפרד מאשר אומללים ביחד. ההבנה הזו על אף ששברה את ליבי נתנה לי את הכוח לקיים את ההחלטה הקשה ביותר שנאלצתי לעשות בחיי.
הייתי רוצה לכתוב לכם על התהליך המדהים שעברתי עם ילדיי ועל הכוחות הגדולים שגיליתי בעצמי בדרך אבל אז אשקר ואחטא למציאות.
רק בדיעבד הבנתי איך היה אמור התהליך להיות וזה רק משום שטעיתי כל כך הרבה בדרך.
היום אני יודעת להצביע על הטעוית אותן עשיתי.
כמו כל מי שמתגרש גם אני יצאתי למסע ליעד לא נודע עם תרמיל על הגב, אלא שבמהלך הדרך גיליתי שהתרמיל שלי ריק.
קודם יצאתי לדרך ורק אח״כ שאלתי שאלות.
אני מניחה שהמון זוגות שמגיעים למקום הזה נמצאים בסערה גדולה כל כך עד כדי כך שהדבר החשוב ביותר בעולם מאבד את הפוקוס,
הילדים שלנו.
יש כאלו שעסוקים במריבות מיותרות וכשיורדים למהותן האמיתי מגלים שנמצאים שם רק אגו ונקמנות, יש כאלו שנכנסים למרה שחורה עד שהם לא יכולים להוות מקור של כח עבור הגוזלים שלהם ויש גם כאלו העסוקים באהבה חדשה ופרפרים של גיל העשרה עד שהם לא מצליחים להזדהות עם הכאב של ילדיהם.
אז מה עושים?
לוקחים נשימה.
נשימה עמוקה אשר בתוכה עוצרים רגע ומתבוננים. עוצמים עיניים ומנסים לחזור ולראות את העולם דרך עיניים של ילד, דרך עיניו של הילד שהיינו פעם, דרך עיניהם של ילדנו היום.
דרך עיניי הילד רואים את זו או זה שהביא לעולם ומקיים איתנו שווה בשווה את השמחה, הבטחון, האהבה והבריאות הנפשית והפיזית של ילדנו ומבינים שכל המחשבות, המילים, או המעשים השלילים כלפיהם, מגדיר את הילדים שלנו בעיניי עצמם.
תזכרו שגם אם כרגע אתם כועסים בתיעוב על מי שהיו בני זוגכם, הילדים שלכם אוהבים אותם יותר מהכל.
תזכרו כמה כואב לילד כשפוגעים במי שהוא הכי אוהב בעולם.
תיזכרו בשנים הטובות שהיו לכם אם מי שעומדים להיות הלשעבר שלכם, את האהבה שפעם גרה אצלכם בלב, תזכרו את החברות, הצחוק והמגע. אל תשכחו להם חסד נעורים, זכרון החסד הזה הוא גם עבורכם, הוא גם שלכם
תזכרו שלכבד אותם זה לכבד את הילדים שלכם, זה לכבד את עצמכם.
קחו נשימה.
אל תחפשו אהבה מבחוץ, תאהבו את ילדכם.
תנו להם את הזמן לעכל את העובדה שלפעמים האהבה נגמרת, להשלים עם המציאות בה הפסקתם לאהוב את האמא או האבא שלהם לפני שתדרשו מהם להכיל את הידיעה שאתם כבר אוהבים מישהו אחר.
קחו נשימה, גם עבורכם היא הכרחית ותאפשר לכם לעכל, לעבד, להתאבל את האובדן.
תטפלו בעצמכם בכל דרך אפשרית.
תתחזקו מהמשבר הזה כדי שתוכלו לחזק את ילדיכם, כדי שתוכלו להחזיר אליהם את הבטחון בכם ובעולם
אני מדברת מתוך כאבי הפרטי מכיוון שאז לא ידעתי את כל מה שאני יודעת היום, אף אחד לא סיפר ואני גם לא שאלתי.
אני לא לקחתי נשימה, אז קחו אותה, היא חיונית לכם
היא חיונית לילדים שלכם
שנזכה להיות נכונים
שתהיה שבת של טוב
יובל הראל
