בתור נהג מונית, תדעו לכם, אני רואה ושומע הרבה אנשים, ואפשר להגיד שאני מכיר טוב מאד, ומרגיש טוב מאד, את איך שהעם חושב ומרגיש. אפשר אפילו לקרוא לי “מדד הרגשות של העם”
מדבר דוגרי: על אלו שמשווים בינינו ובינם
שלום לכל מי שטורח לקרוא את מה שאני כותב כאן. לי קוראים אשר. נעים מאד. בתחנה קוראים לי "אשר דוגרי". למה אני, מה שנקרא, בנ’אדם שחושב ישר ומדבר דוגרי. בלי לסנן. מהלב. אני לא איזה גנרל או פוליטיקאי משופשף, אני בן אדם פשוט. נהג מונית סך הכל. עובד קשה להביא פרנסה הביתה. אבל בתור נהג מונית, תדעו לכם, אני רואה ושומע הרבה אנשים, ואפשר להגיד שאני מכיר טוב מאד, ומרגיש טוב מאד, את איך שהעם חושב ומרגיש. אפשר אפילו לקרוא לי "מדד הרגשות של העם".
תשאלו כל מי שמכיר אותי וישר יגידו לכם אשר בן אדם שאוהב אנשים. לא משנה לי מאיזה עדה מאיזה צבע מאיזה עם. אם הבן אדם אוסול אני אוהב אותו, ואם לא- אני לא. היום אני רוצה דוקא להגיד לכם את מי אני לא אוהב. אני לא אוהב את אלו שמשווים. למי אני מתכוון? לאלו שבכל פעם שהם צריכים לכתוב משהו בעיתון, או להתראיין בתקשורת, או להגיב על משהו שקשור ליהודים וערבים, ישר הם מנסים להיות יעני אובייקטיביים. לא רוצים לקחת צד. לא רוצים להתעסק עם אף אחד, משחקים אותה מהאו"ם. את אלו אני לא יכול לסבול. אלו שכל משפט שלהם הוא כמו נדנדה של שני צדדים. אלו שאומרים שיש קיצוניים גם אצלנו וגם אצלם. אלו שכל דבר רע שעושים לנו ישר מוצאים משהו רע שאנחנו עושים גם, ומביאים אותה במשפט שיש בו השוואה, כאילו מדובר בשני צדדים של אותה תופעה. וזה אשכרה לא ככה, וזה מכעיס אותי מאד.
למה אלו שמשווים כל הזמן בינינו לבינם הם לא עושים את זה כי ככה הם חושבים. תאמינו לאשר. הם עושים את זה כי הם אנשים פחדנים אחולמניוקי. בלי חוט שדרה. אנשים שעושים חשבון של הישרדות לעתיד. מנסים להציל את החיים שלהם, את העבודה שלהם, את הנוחות שלהם ובעיקר את הכסף שלהם. איכשהו זה תמיד גם קשור לכסף ולחרדות שיש לאנשים האלו על כסף ובכלל. תבדקו ותראו. אחרי זה תגידו אשר גאון. פסיכולוג אורגינל. בלי ללמוד. ככה מהחיים.
הם סובלים משנאה עצמית וחושבים שאם הם יקרצו לכל הכיוונים, ויהיו בסדר עם כולם, וכל פעם שיגידו שחור מיד גם יגידו לבן, בשביל האיזון, בשביל שחס וחלילה לא יקום להם איזה אויב, אז אף אחד לא ישנא אותם כמו שהם שונאים את עצמם, וכך הם יתמלאו באהבה מבחוץ, שחסרה להם מבפנים. אבל זה לא קורה.
יודעים למה?
כי גם הם יודעים שכל הפוזה המתורבתת ששמו כמו תחפושת על הפנים שלהם, היא רק בשביל לתפוס מעמד של אנשים שקולים ונאורים יעני בעיני כל העולם ואחותו, והם מרגישים רע עם זה מבפנים, כי הם סמרטוטים בעיני עצמם. כי במקום לצעוק את מה שהם חושבים באמת הם עסוקים בלמצוא חן, לעשות מה שכדאי להם אישית, ולפחד מהיום שאחרי. היום שבו הם בטוחים שהערבים ישתלטו פה על הארץ וישחטו אותנו כמו כבשים. הם חושבים שבדרך של ההשוואות בינינו לבינם הם יצילו את עצמם מהגורל הזה.
אלו אנשים בלי גאווה ובלי יושר. אנשים שמנסים למצוא חן בעיני רוצחים שהם כולה כלבים מוכי כלבת. וכלב מוכה כלבת יש רק דרך אחת לעצור.
כן אני יודע שהם בטח יגידו עליי שאני ברברי, כל המשווים האלו למיניהם, כי יהודי לא יעשה להם כלום על ביקורת נגדו, אבל ערבי – מי יודע? כדאי להיזהר. עדיף להם לשחק את הנאורים והמתקדמים ולהציל את העור של עצמם.
אבל אני ואתם יודעים את האמת. והאמת היא שיש הבדל גדול מאד בינינו לבינם. תמיד היה. אנחנו ממש לא כמו האויבים שלנו. אותנו מחנכים מגיל אפס לשלום. לא לשנאה. והם ממש להיפך. תראו קייטנות שלהם עם ילדים מצולמים בחגורות נפץ. תראו הפגנות שלהם. לא רק בארץ בכל העולם. תמיד אלימות. תמיד אש. תמיד אבנים. תמיד שנאה. תראו ארצות שלהם. תראו יחס לנשים. תראו יחס להומואים. תראו נקמות דם. תראו רציחות על הכבוד של המשפחה. תראו כריתה של ראשים וסקילות של אנשים וחיתוכי ידיים ותליות וברית מילה לבנות. חיות אדם. אנחנו ממש לא כאלו. ותסלחו לי כל המשווים למיניהם.
כל השבוע התפללתי לה’ שלא יהודים בצעו את הרצח. אבל גם אם יוכח שכן, ונראה שזה הולך לכיוון הזה, עדיין אין לרוצחים האלו גיבוי רחב מהעם שלהם. למה? כי אנחנו לא כאלו. עובדה. כולנו מזדעזעים מזה, ולא מאמינים שיהודי ככה יתנהג. בצד השני לעומת זאת הגיבוי רחב וזה כל ההבדל כולו.
אצלנו כולאים חיילים שרק מפיצים תמונות שקוראות לנקמה. אצלהם קוראים רחובות על שם מחבלים מתאבדים. מביאים כסף וכבוד לאדם שהרג כמה שיותר יהודים. רוקדים ברחובות כשאנשים נשחטים. מחנכים לרצח ודם מגיל אפס. אז מי שבכלל משווה בינינו לבינם שיסתכל טוב טוב בראי ושיתבייש לו.
בדוגרי – לא ככה?
אתם מוזמנים להגיב!
