מציגות: אביה ממון, אדית כהן – ג’וואר, אסתר באר פרקל, גילה שנל, אתי שרוני, דינה סמדר, הדסה גורוחובסקי, יהודית בריקמן, מיכל בורג, נחמה התרסי

עשר אמניות ותיקות, חברות קבוצת האמנים "נקודת מבט" מכפר סבא, בוחנות בתערוכה זו אובייקטים ודימויים שנסדקו.
נוכחותו של הסדק בעבודות מסמן תחילה של התפוררות, מרמז על שברים עתידיים ואפילו כריסה. הופעתו של הסדק בגוף השלם, מצביע על כשל, מאיים על היציבות, מערער את הביטחון ואת מנגנוני ההגנה.

דבר מה שנסדק מהווה את חוסר המימוש של השלם, והאמניות בתערוכה רואות בו בין היתר כמטאפורה לסדקים נפשיים, רגשיים או תרבותיים. הפגיעה בפני השטח, היא הטראומה שיוצרת סדקים ברצף החיים, ומעוררת את הצורך באירגון מחודש. חלק מהאמניות חושפות את הסדק כפי שהוא, וחלקו מנסות לאחות אותו. הן מדביקות או תופרות כדי להטיב עם האלמנט הסדוק, אלא שהמסע להחזירו לקדמותו אינו מוביל להצלחה. הסדק נישאר חקוק כצלקת, עולה מיד פעם מנבכי הזיכרון.

לעיתים מאפשר הסדק להציץ דרכו, ובעבודות מסוימות הוא מאפשר לקרני האור לצאת מתוכו, תוך הצהרה של אופטימיות, או תהייה בדבר אפוקליפסה וגאולה.

בתערוכה מוצגים ציורים, קולג’ים, הדפסים, צילומים וסרט וידאו, כששפע הטכניקות והגישות מעיד על שדה האפשרויות הנרחב בפרשנות הנושא.

לקראת התערוכה יצרו האמניות עבודה משותפת בדמות מיצב של "לב סדוק". זהו דימוי קונקרטי ומוכר שניתן לשייכו לסגנון ה"פופ-ארט". סמל פשטני לכאורה, הבא לשקף את סוג הסדקים שיוצרים מכנה משותף לכל האוהבים "סדוקי הלב", אלא שלעיתים מתוך הסדק תיתכן תמיד אפשרות של צמיחה מחודשת.

אורית לוטרינגר, אוצרת התערוכה