"ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו,ויט עד איש עדלמי…"[בראשית ל"ח 1].בשיפולי הרי יהודה,בתחום השפלה ,מצוי חבל עדולם-אשר בו שכנה העיר המקראית עדולם. מלך העיר עדולם נכנע לפני יהושע ובני ישראל[יהושע י"ב 15], והעיר ניתנה ליהודה לנחלה. דוד המלך נמלט למערה בעדולם, בבורחו מפני שאול "וימלט אל מערת עדלםוישמעו אחיו וכל בית אביו וירדו אליו שמה….ויהיו עמו כארבע מאות איש"[שמואל א’ כ"ב 1-2]. גם בספר תהילים נזכרת בריחתו של דוד למערת עדולם:"לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה" [תהלים נ"ז 1].
התרגום הארמי מוסיף:אתפלל לפני אלוקי עליון,אשר ציוה על העכביש לארוג קוריו למעני". באגדה,אלפא ביתא דבן סירא,מובאות תשבחות העכביש. "פעם ראה דוד הרואה עכבישים אורגים את קוריהם, אמר :רבונו של עולם!מה הנאה בכביש זה שבראת? כל השנים יארוג את קוריו ולא ילבשנו,ואין תועלת ממנו. אמר לו הקב"ה :דוד,מלעיג אתה על בריה פשוטה זו?! זכור! תבוא שעה ותצטרך לה! כאשר קצף שאול המלך על דוד – ברח אל המערה והתחבא בה.
שלח הקב"ה עכביש וארג על פי המערה מטווה קורים ויסגור אותה. ושאול ואנשיו רדפו אחרי דוד. בא שאול אל פתח המערה, ראה לפניו קורי עכביש טריים, אמר: "בוודאי לא נכנס הנה אדם, ואילו היה נכנס, הלא היה קורע את האריג לקרעים". לא נכנס לשם והלך לדרכו. כאשר יצא דוד מהמערה וראה את העכביש רובץ בתוך קוריו, אמר לו: "אתה היצלת את חיי, ברוך בואך וברוך אתה. ריבונו של עולם! מי יעשה כמעשיך וכגבורותיך! כל מעשיך נאים!". [פרשה ארץ ישראלית, כהן מאיר]
