עכשיו תנסו לחשוב כמה קשה להיות אישה?
 
כשהייתי ילדה אהבתי לשחק עם הבנים, תמיד מצאתי את השיחות שלהם מעניינות יותר. פחות דרמה והרבה יותר פשוט. כשהפכתי נערה הרגשתי שלבנים סביבי קל יותר. מותר להם להיות אגרסיביים, משוחררים וחופשיים לחיות ולהיות התשוקות שלהם בעוד שאני צריכה לסגור את הפה ולא לומר את כל מה שאני חושבת או מרגישה כי יהיה לזה מחיר ולא משנה מהו תוכן הדברים שאגיד בסופו של דבר יגדירו אותי על פיהם ולא בצורה החיובית אלא אם אומר את הדברים הנכונים.

רציתי להיות בן. חשבתי שאם אהיה בן אוכל להגשים את עצמי ולהיות מאושרת יותר מכיוון שהפער בין האני שלי לדמות החיצונית אותה אני מציגה כלפיי חוץ יהיה קטן יותר. אחר כך כשבגרתי והתחברתי לנשיות שבי בירכתי על כי אני אישה. על כי יש ביכולתי ליצור חיים חדשים בתוכי לשאת ולהזין אותם. הרגשתי ככל כך ברת מזל על כי אני יכולה ללדת להניק ולהיות הציר המרכזי והמשמעותי ביותר בחייו של היצור המופלא התמים והטהור הזה המביט בי באהבה מוחלטת ונטולת תנאים, לראשונה בחיי הרגשתי שלמה, שאני חייה את היעוד שלי. לא רציתי לעשות שום דבר אחר או להיות בשום מקום אחר ובדרכי הטוטאלית גידלתי את ילדיי כשכל עשייה נוספת הייתה צריכה להתגמש ולהתאים עצמה אל לוחות הזמנים של הילדים.
הסידור הזה עבד עד שכבר לא עבד.

אנחנו התגרשנו, הילדים גדלו ואני הייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש. אחרי שנים בהן הייתי בתוך הקן המשפחתי המוגן יצאתי שוב אל העולם. עולם שחשבתי התקדם אך לצערי גיליתי שכל מה שהשתנה הוא שהעולם למד לומר את הדברים הנכונים ולעשות את התנועות המתאימות אך המהות נשארה אותו הדבר.

חיפשתי עבודה. דיברתי עם חבר וביקשתי את עזרתו בכך. הוא הביט בי חייך ואמר: לא פשוט למצוא לך עבודה. למה שאלתי מופתעת, כי יש לך דעה נחרצת על כל דבר הוא ענה.

עכשיו אני חייבת לשאול אתכם:

האם פגשתם גבר שהעובדה שיש לו דעה נחרצת על כל עניין הופכת אותו למועמד בליתי ראוי לעבודה למרות כישוריו?
האם אי פעם שמעתם את המשפט היא דעתנית בלשון זכר?

האם גבר שמעז לנהל משא ומתן על תנאי העסקתו נתפס כווכחן או קטנוני עד כדי כך שיאבד את מקום העבודה אפילו לפניי שהחל בה?
נכון, עשינו דרך ואישה יכולה היום לבחור. היא יכולה לבחור להיות אשת קרירה מצליחה או אמא אדמה אבל מה עם כל אלו שרוצות להיות גם וגם?

מה אם אני רוצה להיות אישה חזקה המחזיקה בקרירה מפוארת ולחזור הביתה לילדים כדי להכין להם ארוחת ערב ולאפות איתם עוגיות?
ומה אם אני רוצה לעמוד מול גברים ללא מורא ופחד להגיד את מה שעל ליבי ולחזור הביתה אל הגבר הפרטי שלי כדי להיות חתלתולה מתפנקת?

ומה אם אני רוצה להיות אישה עמוקה וחכמה היודעת להתדיין על נושאים שברומו של עולם ועדיין להתלהב מהשמלה החדשה של מותג אופנה כל שהוא או מהצבע המדליק של הלקים במהדורת החורף האחרונה?

האם לא שם מונח הפמיניזם האמיתי? ביכולת שלנו כנשים להיות מיליון דברים לעיתים הפוכים עד כדי מנוגדים אחד להשני?
אז מה אני רוצה?

אני רוצה להיות קיפוד. כזה שיש לו קוצים המזהירים את מי שבא להרע לו אבל יודע להראות לאוהביו את הבטן הרכה.
רוצה להיות אישה כמו שאני מבינה אישה, רוצה להיות עגולה וחדה, רכה וקשוחה, חזקה ומינית, מעל ומתחת.

"אני בעצם שתי נשים:

אחת רוצה את כל השמחה, התשוקה וההרפתקאות שהחיים יכולים לתת לי. האחרת רוצה להיות שפחה לשגרה, לחיי משפחה, לדברים שניתן לתכנן ולהשיג.
אני עקרת בית וזונה, שתינו חיות באותו הגוף ונלחמות אחת בשנייה" – פאולו קואלו מתוך הספר 11 דקות

שנזכה להתחבר לכל הקצוות שבנו
שתהיה שבת של חיבורים