ספר שמות זכה לשמו בפי חז”ל כניגוד וכהשלמה לספר בראשית. בספר בראשית התעסק ה’ בבריאה “ויהי אור” בעולמו. בספר שמות יצאו בני ישראל מאפלה לאורה. רמב”ן כינה את ספר שמות בשם “ספר הגאולה”,עלל שום גאולת ישראל משיעבוד ומטומאת מצרים.
בספר שמות מתגבש הלאום דרך 4 לשונות גאולה, שגולת כותרתן היא “והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם,ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'”. הכוזרי [מאמר ב’ פסקה 11-12] : “אמר החבר … לא יתכן לסגולה הזאת [עם ישראל] להגיע אל העניין האלוקי בבלעדי המקום הזה [ארץ ישראל]…”. רבי יהודה הלוי ראה בארץ ישראל כוח עזר לתכלית הבריאה כולה.
לדעתו, שגשוגה המלא והרוחני של האומה ייתכן רק בהיות העם בארצו. בהשקפת חז”ל – ארץ ישראל היא לוז הנשמה היהודית. משה מעניק לבנו את השם גרשם- “כי אמר גר הייתי בארץ נכריה”.
משה הניח על הבמה את התחושה “שתמיד תהיה בקרבם הדעה וההכרה,שגרים הם, כשנמצאים בארץ לא להם”. [פרשה ארץ ישראלית, הרב דרוק ישראל חיים].
