בכל יום שישי, בשעות בין הערביים, מתכנסים על החוף של פולג עשרות אנשים שמבצעים ביחד או לחוד טקסים רוחניים, או סתם מתחברים לטבע, בהם המתקשרת איריס גרין
לעיתים אנו מרגישים כי גלגל החיים מסתחרר לו במהירות הבזק והוא אינו מסונכרן מול החיים שלנו. לפתע אנו מוצאים את עצמנו במקום בו כולם נוגסים מזמננו ולעצמנו לא נשאר זמן בחיים המטורפים הסובבים אותנו. יום רודף יום, שבוע אחר שבוע וכך חולפת לה עוד שנה. גלגל החיים מסתובב לו במהירות מסחררת ובעצם מה בסך הכל אנחנו רוצים? קצת שקט, שלווה, רוגע, פשוט לא לחשוב על שום דבר. אם היינו גרים בירושלים היינו הולכים לפינה שקטה בהרים לתפוס שלווה. אם היינו גרים בטבריה היינו יורדים לחמת גדר כדי להירגע קצת. מכיוון שאנחנו גרים בנתניה יש מקום אחד שאפשר לנשום בו לעומק וזה בחוף הים.
בכל יום שישי, בשעות בין הערביים, מתכנסים על החוף של פולג עשרות אנשים שמבצעים ביחד או לחוד טקסים רוחניים, או סתם נהנים מהגלים ומתחברים לטבע. אחת מהם – וללא ספק הצבעונית והמיוחדת ביותר – היא איריס גרין, מתקשרת ומטפלת אלטרנטיבית שמעבירה במקום סדנאות לנשות החברה הגבוהה של נתניה. לצורך הכתבה ביקשתי רשות להתלוות לקבוצה ולרדת לשורש התופעה המעניינת שמתרחשת בחוף שלנו.
הסדנה של איריס, שמתנהלת במשך כשעה וחצי עד לשקיעת החמה, מתחילה בנשימות עמוקות ותרגילי הרפיה. "זה הזמן לקחת פסק זמן. לא לחשוב על כלום. להפסיק את המלחמות, לתת לראש לנוח ממחול השדים, מהלחצים היום יומיים. עצרו ולו לרגע קט את המחול המטורף הזה", כך פותחת גרין את הסדנה בחוף.
באותה שעה על החוף הסתובבו גולשים עם הגלשנים, חייל שרץ עם הכלב שלו ואפילו מוכר ארטיקים שניסה לקושש לקוחות ביום שמש חורפי. בדרך חזרה לאוטו נתקלתי שוב במוכר הארטיקים והסתקרנתי לשאול מה הוא חושב על האנשים שעושים כאן סדנה רוחנית. "מה יש להגיד? שיהיה להם לבריאות", הוא אמר עם חיוך גדול מלא קמטים. "אני כבר חמש שנים פה, קיץ, חורף, סתיו, אביב. ראיתי הכל מהכל. באים לכאן חתן וכלה להצטלם על הים, עושים פה יוגה, התעמלות, ימי הולדת. אחלה חוף".
הנשים שהשתתפו בסדנה של איריס התמסרו לכל הנחיה שלה, גם אם למתבונן מהצד היא יכולה הייתה להיראות מעט משונה. כך למשל, היא הנחתה אותן להיכנס למים עם הבגדים. המים אמנם הגיעו רק עד הברך, אבל לפי המבטים של הכלב זה נתפס כצעד לא שגרתי. בתוך המים הנשים השתובבו כמו ילדות קטנות. השפריצו מים לכל עבר ובעיקר צחקו מכל הלב. "יופי בנות", עודדה אותן איריס. "תזרמו עם המים, תנו לחיים להיכנס אליכן בלי לחשוב ובלי להרהר. פשוט תשמחו".
לאחר הסדנה, כשהיא במצב רוח מרומם ועם חיוך מלא אנרגיות ואופטימיות, ישבנו על החוף לראיון עם כוס בירה ביד ועם הנוף הכי יפה שאפשר לבקש.
איריס, כיצד נולדה הסדנה שלך על החוף בפולג?
"כמו כל הסדנאות שלי, גם הסדנה הזו נולדה מתוך ביקוש וצורך. יש לי לא מעט לקוחות באזור הזה. הן פנו אליי ואמרו שבחוף הזה מתקיימות סדנאות ופעילויות רבות והן שאלו למה בעצם שלא אעשה להן סדנה על חוף הים. למען האמת זה התחיל מסדנה חד פעמית, אבל לאור הביקוש הרב זה הגיע לעשרות סדנאות בשנה".
איך את מסבירה את הביקוש הזה?
"אנשים עובדים מאוד קשה, במיוחד בשכונה הזו, והם רוצים קצת מנוחה לנפש ולגוף. קצב החיים המטורף מביא אלינו המון הזדמנויות ושינויים. לעיתים הזדמנויות אלו מכניסות אור לחיינו ולעיתים הן מחדירות לחיינו חושך, פחד ותחושה של שיתוק. זה יכול לקרות בעקבות גירושין, פרידה, אהבה נכזבת, פיטורים מעבודה, או מוות של איש קרוב. בכל המקרים האלה אני כאן כדי לעזור לאנשים לשחרר את כל הכעסים ולצאת לדרך חדשה".
הבנתי שיש לך הרבה סדנאות בחורף. מדוע?
"בטבע מתרחשים כל הזמן תהליכים. כל דבר שנולד מתגלגל ובסוף מת. החורף זהו הזמן בו הטבע נכנס לתרדמת. הזמן עומד מלכת ובעצם הכל קפוא. הצמחים ובעלי החיים – קטנים כגדולים – מתכנסים פנימה אל אמא אדמה ונכנסים לשנת חורף. גם אנחנו, בני האדם, מתכנסים בתקופה זו פנימה למן סוג של תרדמת חורף".
מה זה אומר?
"כל אחד בוחר לו סוג אחר של תרדמת חורף, או אם תרצה ‘מצב שינה’, כמו במחשב. יש אנשים שמתעטפים בשמיכות נעימות, אחרים מתכנסים בבתים, או פורשים מוקדם לשנת לילה. גם אנשים שלא מודעים לעניין הרוחני שמים לב שמשהו קורה להם בחורף. הם הולכים לישון מוקדם ובכל זאת מתקשים לקום עם עלות השחר. זה לא מקרי. זה מין פסק זמן מאולץ שנכפה עלינו".
נשמע מדכא.
"מדכא זו מילה חריפה, אבל כן, לא מעט אנשים שאני נפגשת עימם מציינים בפניי שהם פשוט שונאים את החורף. הם לא אוהבים את תחושת הקור, את האפרוריות המכסה את השמיים, גשם רוח ועוד. אותם אנשים חשים באוויר מין סוג של מלנכוליה. במובן זה החורף משמש מעין טריגר שגורם לאנשים לעצור ולחשוב מה עכשיו ולאן, וכאן אני נכנסת לתמונה".
מה את עושה בדיוק?
"אני עוזרת להם לאסוף את החלקים. ראית כאן על החוף אנשים שמחפשים להתחבר לטבע, לגלים, לרוח. אני עוזרת לאנשים להתחבר גם לטבע ולא פחות מכך לעצמם".
איריס גרין עורכת סדנאות רבות, בבתים ובחיק הטבע (מי שמעוניין להזמין ממנה סדנה יכול ליצור עמה קשר בדף הפייסבוק שלה: "איריס באר- המשאלות"). כשהיא נשאלת מה מיוחד בסדנאות שהיא עורכת על חוף הים בפולג היא אומרת שהן הדרך הטובה ביותר להתחבר אל הטבע. "המים הם מקור החיים. זהו החומר החיוני ביותר לקיומן של כל צורות החיים הידועות. בעלי החיים, הצמחים ואנו בני האדם זקוקים למים לצורך מחזור החיים שלנו".
לדבריה, אלמנט המים מזוהה עם לידה, על כל משמעויותיה. "כשאדם חושב על שינוי או רעיון כלשהו לרוב הוא חושב על מים. יש משהו באלמנט המים שעוזר לנו להשתחרר, כי מים לעולם לא עוצרים. גם אם הם נתקלים באבן הם עוברים לידה, מתחתיה או מעליה, אבל תמיד הם יחפשו להתקדם. אם אדם מתחבר אל האלמנט של המים הוא רוקם לעצמו תכנית או חזון לשינוי ומכאן הוא יוצא למסע הרוחני של חייו".
המסע הרוחני, על פי איריס גרין, מורכב משני שלבים: שחרור וזימון.
גרין: "בשלב השחרור אתה מביט אל עבר הים הגדול, רואה את הגלים העוצמתיים שמגיעים אט אט לכיוונך. כל גל שמגיע אליך אתה משחרר אליו את אחד המטענים שיושבים לך בלב. וכשהגל חוזר אל עבר הים הגדול אתה רואה כיצד אותו מטען נעלם מחייך".
לדבריה, לא משנה מאיזה מטען אתה מנסה להשתחרר אתה הוא זה שקובע את הקצב ואתה זה שמחליט אילו מהמטענים אתה מסלק מחייך. כל אדם מבצע את ההליך הזה עד שהוא משליך לים את כל המטענים שאסף במהלך השנה.
איך אני יודע שהשלכתי את כל המטענים?
"זה משתנה מאדם לאדם, אבל בדרך כלל אתה תחוש שכל גופך מצטמרר, הנשימות שלך הופכות להיות איטיות יותר, הראש קצת מסוחרר. בסוף ההליך הזה אתה תרגיש מן סוג של הקלה. לא יהיה לך יותר עומס בגוף הפיזי ובנפש".
מה לגבי הזימון?
"זה השלב בו אתה פוקח את העיניים, מזמן ובוחר בגל הגדול והעוצמתי שמגיע לכיוונך ומבקש משאלה או בקשה ממקום בו אתה מכוונן היטב למטרה. הזימון יכול להיות בכל נושא ותחום שתחפוץ בו".
נו וזה באמת עובד?
"האם אני שומעת סקפטיות בקולך? ראשית, אין דבר טוב יותר מלקחת פסק זמן ולעשות זאת בים. דבר נוסף אין דבר העומד בפני הרצון. אם זהו רצונך והתכוונת לשם בכל מאודך אין לי צל של ספק שכל משאלות ליבך יתממשו".
