קראה לעובדת הסוציאלית "נאצית" ונתבעה על לשון הרע

אם שילדיה נלקחו על ידי הרווחה ביקשה להתנקם בעובדת הסוציאלית ופרסמה עליה פוסטים קשים, במסגרתם כונתה "חוטפת ילדים" ו"נאצית". העובדת הסוציאלית לא שתקה ולאחרונה זכתה לפיצוי של 100 אלף שקל.

הפרשה החלה לפני מספר שנים כאשר במסגרת תפקידה כפקידת סעד החליטה העובדת הסוציאלית על הוצאת שני ילדים מחזקת אמם.

בסמוך לאחר מכן, לטענתה, החלה האם לפרסם עליה כתבות נאצה באתרי אינטרנט שונים, בהם אתר "התנועה למען עתיד ילדינו", המשמש (כך לפי האתר) פלטפורמה להורים "הנרדפים" על ידי רשויות הרווחה.

באותם הפוסטים כונתה התובעת, בין השאר "נאצית" ו"שקרנית". כן פורסמו עליה פרטים אישיים בהם כי בתה נולדה מתרומת זרע. באחת הכתבות הוזמנו הגולשים להפגין מול ביתה, תוך ציון כתובתה. כן הועלו סרטונים התוקפים את רשויות הרווחה ומשתלחים ביו"ר האגודה.

עוד נטען, כי האם הפיצה עלונים בתיבות דואר ועל גבי מכוניות בשכונת מגוריה של העו"סית, בהם נכתב שהיא רווקה בת 50 שחוטפת ילדים ומזניחה את בתה.

בתביעה, שהוגשה נגד התנועה, היו"ר שלה והאם, עתרו התובעות לפיצוי של 200 אלף שקל על הפצת לשון הרע ופגיעה בפרטיות.

יו"ר התנועה העלה שלל טענות, בהן כי אתר התנועה משמש כפלטפורמה המאפשרת לכל אדם להביע את דעתו באופן חופשי.

האם שנתבעה עמדה על זכותה למחות ולהתבטא בחופשיות וטענה, בין היתר, שהתביעה הוגשה כדי לנסות להשתיק אותה ואת מלחמתה בעוול שנעשה לה.

עוד היא טענה כי הפרסומים חוסים תחת הגנת החוק. לטענתה, מסופרת בהם רק האמת ויש בהם עניין לציבור. הם גם פורסמו בתום לב, ומובעת בהם דעתה האישית על דברים שחוותה על בשרה. בנוסף, היא טענה שהיא עיתונאית ולכן הייתה זו חובתה המוסרית לפרסמם.

"חופש הביטוי אינו חופש הביזוי"

בפסק דין הנפרש על פני 47 עמודים, קבעה סגנית הנשיא השופטת נועה גרוסמן כי אין כל ספק שמדובר בפרסומים פוגעניים שמהווים לשון הרע.

השופטת דחתה את טענות האם-הנתבעת, וקבעה כי בהתחשב בשלל הכינויים המעליבים בהם כינתה את התובעת, היא לא זכאית ליהנות מההגנות שבחוק לשון הרע.

כך, למשל, לא ניתן לקבוע שכינוי התובעת "נאצית" או "שקרנית עם קבלות" או השתלחות באגודת העו"סים כוללים אמת עובדתית כלשהי או מהווים הבעת דעה לגיטימית.

עוד הסבירה השופטת שלדברי העלבון הללו אין כל ערך ציבורי וברור שהם לא פורסמו בתום לב, אלא מתוך כוונה לפגוע בתובעות ולהשחיר את שמן. השופטת קבעה כי גם העובדה שהנתבעת קיבלה תעודת עיתונאית ב-2010 לא עוזרת לה, כיוון שאת דבריה פרסמה כשנה לפני כן.

השופטת הבהירה כי "חופש הביטוי אינו חופש הביזוי", ופרסומים בעלי כוונה רעה אינם חוסים תחת כנפיו.

השופטת גם קבעה כי חלק ניכר מהפרסומים מהווים גם פגיעה בפרטיות העו"סית.

בסיכומו של עניין, נמצאו כל הנתבעים אחראים לפרסום לשון הרע על התובעות ולפגיעה בפרטיות העו"סית, שתזכה לפיצוי של 100 אלף שקל. עם זאת, מאחר שהחוק לא מאפשר לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק לתאגיד – האגודה לא תזכה לפיצוי. הנתבעים יישאו בהוצאות משפט של 20 אלף שקל.

ב"כ התובעות: עו"ד צ'רלי בוזגלו, ב"כ הנתבעים: עו"ד רז משגב

שיתוף ב facebook
שתף
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב print
הדפס
שיתוף ב email
אימיל

תגובות