על פי כתב האישום שהוגש ע”י עו”ד רויטל יעקב- גרובס, הנאשמת הינה תושבת חוץ אשר הגיעה לישראל מהפיליפינים ועבדה אצל קשישה בת 89 הסובלת ממחלת האלצהיימר, התגוררה בגפה בדירה בכפר סבא, לא הייתה מסוגלת לדאוג לצרכי מחייתה או לשלומה והייתה תלויה בטיפולה של הנאשמת.

במשך תקופה ארוכה תקפה הנאשמת את הקשישה בביתה במספר רב של הזדמנויות. במסגרת אותן תקיפות הכתה הנאשמת את הקשישה בבטנה ובראשה, טלטלה את ראשה ואף הטיחה את גופה של הקשישה. כל זאת בלפחות עשרות הזדמנויות שונות, תוך שהיא גורמת לה לכאב פיסי ונפשי. באחד המקרים שהתרחש ב- 1.6.15, הטתה הנאשמת את ראשה של הקשישה לאחור והכתה בה באגרופה באזור פניה, בעודה יושבת על כיסא הגלגלים שלה בפינת האוכל שבביתה. בהמשך, עמדה הנאשמת מאחורי כיסא הגלגלים של הקשישה, לפתה את גרונה בשתי ידיה וטלטלה את ראשה של הקשישה, כאשר לאחר מכן היא הכתה אותה בבטנה.

ביום 1.3.15 בשעה 11:14 עת הקשישה שכבה במיטתה שבחדר השינה, משכה הנאשמת, את רגליה של הקשישה לכיוון הרצפה ואחזה בחזקה בעורפה כך שגופה של הקשישה עבר למצב ישיבה. מיד לאחר מכן הכתה הנאשמת באמצעות ידה את הקשישה בבטנה באופן שהדף את הקשישה לאחור עד שנשכבה. או אז משכה הנאשמת שוב בחולצתה של הקשישה והרימה את גופה למצב ישיבה והכתה בראשה של הקשישה.

בהמשך, יצאה הנאשמת מחדר השינה, והקשישה נשכבה על המיטה. כאשר חזרה הנאשמת לחדר השינה, הניחה את רגליה של קשישה לכיוון הרצפה ומשכה את הקשישה למצב ישיבה על ידי משיכת הכובע שחבשה הקשישה על ראשה, השקתה את הקשישה באמצעות כוס שאחזה בידה ולאחר מכן הכתה אותה בראשה באמצעות ידה באופן שהפיל את הקשישה שוב למיטתה.

ביום 15.5.15 בשעה 20:00, עת ישבה הקשישה על כסא גלגלים, בסמוך לפינת האוכל שבבית, עמדה הנאשמת בסמוך אליה והכתה אותה בבטנה באמצעות ידה. מיד לאחר מכן, עמדה הנאשמת מאחורי גבה של הקשישה אחזה בה בכתפיה ומשכה את כתפיה של הקשישה בחוזקה לאחור לכיוון מאחז היד של כסא הגלגלים, תוך שראשה של הקשישה נשמט לאחור והכתה אותה בשנית בבטנה באמצעות ידה. לאחר מכן, העבירה הנאשמת את כסא הגלגלים כשעליו הקשישה לסלון והכתה אותה שוב בבטנה באמצעות ידה.

ביום 15.5.15 בשעה 20:46 עת הקשישה ישבה על כסא הגלגלים בסלון שבבית, הכתה אותה הנאשמת שעמדה בסמוך אליה בבטנה באמצעות ידה ומיד לאחר מכן, הסיעה הנאשמת את כסא הגלגלים בו ישבה הקשישה לכיוון פינת האוכל, תוך שהיא מכה בראשה של הקשישה מאחור, באמצעות ידה. מאוחר יותר בעת שישבה הקשישה בכסא הגלגלים בסלון שבבית, הכתה הנאשמת את הקשישה בראשה מאחור, באמצעות ידה.

ביום 16.5.15 בשעה 12:43 עת הייתה הקשישה ישובה על מיטתה בחדר השינה, עמדה הנאשמת בסמוך למיטה והשקתה את הקשישה באמצעות כוס שאחזה בידה. אז, תקפה הנאשמת את הקשישה בכך שהכתה באמצעות אגרופה במצחה של הקשישה.

ביום 17.5.15, בשעה 12:07 עת ישנה הקשישה במיטתה בחדר השינה , אחזה הנאשמת ברגליה של הקשישה, הניחה אותם על הרצפה, ומשכה את ידה של הקשישה, כך שהקשישה עברה למצב ישיבה. או אז דחפה הנאשמת את הקשישה באמצעות ידיה והטיחה את גופה לאחור, כך שהקשישה נשכבה על המיטה ואז הכתה אותה באמצעות אגרופה בבטנה. מיד לאחר מכן משכה הנאשמת את הקשישה למצב ישיבה ואז לפתה את צווארה באמצעות ידיה והטיחה את גופה בשנית למצב שכיבה. או אז, משכה הנאשמת את הקשישה והעבירה אותה למצב ישיבה והטיחה את ראשה שוב לאחור כך שהקשישה שוב נשכבה. לאחר מכן שוב משכה הנאשמת את הקשישה למצב ישיבה ושוב הכתה אותה בבטנה. בדקות שלאחר מכן, הכתה הנאשמת את הקשישה באמצעות אגרופה חמש מכות במצחה של הקשישה.

ביום 1.6.15 בשעה 13:46 שכבה הקשישה על מיטתה שבחדר השינה, הנאשמת עמדה בסמוך לקשישה, הניחה את רגליה של הקשישה לכיוון הרצפה, משכה את ידה של הקשישה והעבירה אותה למצב ישיבה, תוך שהיא מטלטלת את ראשה של הקשישה. בחלוף כדקה, השקתה הנאשמת את הקשישה באמצעות כוס שאחזה בידה, תוך שהיא מכה את הקשישה בראשה, פעמיים, באמצעות אגרופה.

ביום 1.6.15 בשעה 16:30 עת ישבה הקשישה על כסא גלגלים שבפינת האוכל שבבית, עמדה הנאשמת בסמוך אליה, הטתה את ראשה לאחור והכתה בה באגרופה באזור פניה. בהמשך, עמדה הנאשמת מאחור כסא הגלגלים של הקשישה, לפתה את גרונה בשתי ידיה וטלטלה את ראשה של הקשישה ואז הכתה אותה בבטנה.

ביום 2.6.15 בשעה 14:23 עת ישבה הקשישה על כסא הגלגלים שבפינת האוכל שבבית, עמדה הנאשמת בסמוך אליה, והטיחה את ראשה בחוזקה לכיוון מאחז היד של כסא הגלגלים. לאחר מכן, דחפה הנאשמת את ראשה של הקשישה באמצעות ידה לכיוון ההפוך והכתה את הקשישה באמצעות ידה באזור בטנה וכן הכתה באמצעות ידה במצחה של הקשישה, תוך שהיא משקה אותה. לאחר מכן, נגבה הנאשמת את פיה, תוך שהיא מטלטלת את ראשה של הקשישה מצד לצד.

בחלוף כחמש דקות, נגשה הנאשמת אל הקשישה מאחור והשעינה את גבה לאחור כאשר ידיה לופתות את צווארה של הקשישה.

ביום 3.6.15 בשעה 00:24 הכתה הנאשמת את הקשישה במכת אגרוף באמצעות ידה בגופה של הקשישה כשהייתה ישובה על מיטתה בחדר השינה שבבית. לאחר מכן השכיבה הנאשמת את הקשישה במיטה והכתה אותה בשנית באמצעות מכת אגרוף בבטנה.

ביום 19.7.15 בשעה 17:30 בסלון שבבית, הכתה הנאשמת, חמש פעמים, את הקשישה בבטנה, אשר ישבה על כסא גלגלים בסלון. כמו כן , לחצה הנאשמת על בטנה של הקשישה עם שתי ידיה בכל כובד משקלה.

לנוכח מעשי הזוועה ישבה המטפלת במעצר עד תום ההליכים. גזר הדין שניתן החמיר עמה:”הנאשמת התעללה והתעמרה בקשישה חסרת ישע, שהייתה תחת השגחתה הבלעדית וטיפולה, בין היתר בארבעת המקרים שפורטו בכתב האישום”, נימק השופט מיכאל קרשן את החלטתו “צפיתי בסרטונים שהציגה המאשימה במהלך הדיון ופעם נוספת טרם גזירת הדין. הסרטונים, שבהחלט ממחישים את מנת חלקה של הקשישה ואת התעמרות הנאשמת בה, קשים לצפייה. לפעמים אין טוב (או רע) ממראה עיניים. רואים בהם את הנאשמת מתייחסת לקשישה כאל חפץ דומם וגרוע מכך: כאל מטרד אנושי, שיש להענישו, באמצעות מכות יבשות, טלטולי ראש, מעשי חניקה ועוד, כל אימת שדבר כלשהו לא נשא חן בעיני הנאשמת. מעשים אלה הפנתה כלפי הקשישה מי שהייתה אמורה לדאוג לכל מחסורה ולשמור עליה מפני כל רע. עניין לנו במעשי התאכזרות לשמה, ויש להביע מהם סלידה ושאט נפש מוחלטים. כפי שקבעה כב’ השופטת מאק קלמנוביץ בת”פ (שלום -ים) 18370-11-11 מדינת ישראל נ’ גורונג (6.1.2014), בעניין דומה: “אחד המדדים שבו נבחנת חברה הוא יחסה למבוגרים ולנזקקים שבין חבריה. המתלוננת, קשישה וחולה, זכאית בערוב ימיה שינהגו בה בדרך אנושית ומתחשבת, ולא כפי שנהגה הנאשמת, לפחות בחלק מהזמן, כפי שעולה מהצילומים שהוגשו”. בשום אופן אין לקבל את טענת ההגנה כי מעשי הנאשמת בוצעו אגב הטיפול בקשישה. גם אם הקשישה הייתה אישה כבדה שקשה לאישה במידות גופה של הנאשמת להרים, לא היה כל מקום לטלטלה מצד אחד של המיטה למשנהו משל הייתה חפץ דומם. איזו הצדקה הייתה לנאשמת להסיר מעל הקשישה הישנה את שמיכתה ואחר כך לקפלה על גופה של הקשישה? איזו הצדקה הייתה לה לחבוט באגרופה בראשה של הקשישה לפני או אחרי שנטלה תרופה? אין דבר וחצי דבר בין התנהגות זו לבין הטיפול שהנאשמת צריכה הייתה לספק לקשישה. אין גם לקבל את טענת ההגנה כי המעשים לא גרמו לקשישה כאב משמעותי. אמנם מהסרטונים לא ניתן להבחין בתגובות רגשיות של הקשישה, אולם בל נשכח שמדובר בקשישה חולת אלצהיימר, דמנטית במצב מתקדם, ואין לדעת כיצד, אם בכלל, יכולה הייתה להביע כאב”.