“מידי שנה וזה כבר כ-40 שנה שביום הזיכרון לחללי צה”ל ערב יום העצמאות אני נוסע עם שני אוטובוסים של משפחות חללי כפר סבא הקבורים בהר הרצל ומלווה את המשפחות וגם מניח את זר עיריית כפר סבא בטקס הזכרון הממשלתי. לפני שנתיים נגשה אלי ילדה שלוותה ע”י אמא שלה ואמרה לי שהיא תלמידת חטיבת ביניים בכפר סבא, רואה אותי כל שנה מניח את הזר, ושאבא שלה נהרג וקבור בהר הרצל ושאלה אם היא יכולה להצטרף אלי בהנחת הזר. הנחת הזרים הינה טקס רשמי ממלכתי ומונחים בו זר ראש הממשלה, הכנסת, זר הרמטכ”ל וכדו. הרהרתי שניה ואמרתי לה: את בתי תניחי את הזר ! אני אצטרף אלייך”.

“אני יודע בדיוק היכן נפגשו לראשונה אימי ואבי, בכפר סבא וזוהי הפגישה שבה התאהבו”.

“שרתתי בצנחנים”.

“הרכב הראשון שלי היה קטנוע וספה”.

“המכתב האחרון שאבי ז”ל קיבל מהוריו בליטא, היה מזל טוב להולדתו של עמירם. לאחר מכן פסקו המכתבים להגיע. על פי מחקר ביד ושם, הסבא והסבתא שלי נרצחו ע”י הנאצים בגיא ההריגה בפונאר כחודשיים לאחר הולדתי. מסופר גם כי סבתי שדיברה גרמנית טובה, יצאה מהשורה של צעדת המוות הזו, ואמרה לגרמנים :” אתם הולכים להרוג אותנו, אך לנו יש ילדים בפלשתינה (שם ישראל בזמן השלטון הבריטי) והם יהרגו אתכם “אבי ז”ל מעולם לא סיפר לנו על מכתבי הוריו, ומצאנו אותם בעליית הגג לאחר מותו”.