קצין וג’נטלמן: עומרי מי רז, ילד טוב רמות השבים, הוא מה שנקרא “מלח הארץ”. הצבא, התרומה והשליחות לחברה, כל כך חשובים לו, שהוא החליט לתרום עוד שנה למדינה. הוא חוזר בגאווה לפקד כקצין בגדוד 890 צנחנים לאחר שבשבוע שעבר סיים קורס קציני חי”ר במעמד נשיא המדינה ראש הממשלה שר הביטחון והרמטכ”ל. הצדיעו בגאווה !
מאת: אירית מרק
אין ספק שהלב מתמלא בגאווה עצומה, לראות את צעירי הדור המבטיח ובמקרה הזה, צעיר עמוס ברצון טוב, חדור שליחות לתרום לחברה הישראלית.
עומרי מי רז, סיים בשבוע שעבר קורס קציני חי”ר, לאחר שגמע מאות קילומטרים של מסעות קשים, ניווטים ותרגילים שרק בעלי יכולות גבוהות עמדו בהם עד הסוף וסיימו בהצלחה. בשבוע הבא הוא חוזר כקצין לגדוד שלו גדוד 890 בצנחנים.
עומרי מי רז החליט בגיל 18 לתרום שנה מחייו ויצא לשנת שירות.בתנועת הנוער האיחוד החקלאי הוא התגייס לקורס חובלים, לאחר שנה כשהוא מיועד לשרת בצוללות, הוא מחשב מסלול מחדש, מתנדב לצנחנים לגדוד 890 ומתחיל אימון מתקדם ויוצא לקורס מכים. את קורס המכים הוא מסיים בהצטיינות וחוזר לפקד כמפקד כיתה על טירונים. 4 חודשים לאחר מכן נבחר מי רז לצאת להכנה לקצונה של חטיבת הצנחנים. 50 סמלים יחד איתו נלחמים על 35 מקומות והוא צולח בהצלחה את המהמורה הראשונה.
בבה” ד אחד הקשיים לא קלים פחות. רק מי שמסיים בציון 85 ומעלה, חוזר לגדוד. עומרי מי רז מסמן את המטרה ולאחר אין סוף מסעות, ניווטים, תרגילים ומבחנים, הוא כובש את היעד ומסיים בציון גבוה יותר מהנדרש וחוזר כמ”מ לגדוד 890 לפלוגה מבצעית.
בתיכון התמקד מי רז במחשבים ופיזיקה ואת שנת השירות העביר בתנועת הנוער “האיחוד החקלאי”. השבוע קיבלנו מדובר צה”ל אישור מיוחד לראיין את הקצין המבטיח.
– עומרי. קודם כל ברכות והצלחה בהמשך. תרמת שנה נוספת לשרות. מאיפה בא הרעיון.
“רציתי לתרום בכל דרך שאני יכול והצבא זה 3 שנים שהייתי עושה בכל מקרה, לא משנה מתי אז החלטתי שאני רוצה לתרום גם את השנה הזו לפני”.
– ונהנית?
“מאוד, מאוד. זו השנה הכי משמעותית בחיים. אתה יוצא מהאזור הנוח, מהבועה הפרטית, מגלה עוד אנשים, עוד מקומות, ועושה משהו משמעותי. הייתי ממליץ לאחרים לתרום שנת שירות בנוסף לצבא כי החיים לא בורחים, זה נותן לך אחריות, עצמאות, מלמד אותך להסתדר בקומונה שהופכת להיות המשפחה השנייה שלך. זו ללא ספק חוויה שאין שני לה, ממליץ בחום לכולם לעשות”.
– צעדת במסעות מאות קילומטרים מה היה הקשה ביותר ומה היה המשמעותי ביותר.
“הקשה ביותר היה אקט מסכם במירון שעולים עם הפצועים אחד על אחד את כל ההר, זה מסע של 3 שעות עם משקל על הגב”. להמחיש אני שוקל 96 היה עלי ציוד צבאי קרוב ל 40 קילו ובנוסף לקחת על הכתפים מה שנקרא סחיבת פצוע עוד חיל ששוקל לפחות 80 קילו שביחד זה 120 קילו ועם זה לתפס את הר מירון זה היה קשוח אבל עמדנו גם בזה
– והמשמעותי ביותר ?
“יש רגעים שאתה רוצה להישבר לדוגמה בעליה, יש רגעים שאתה לא מרגיש את הרגליים אבל אתה ממשיך כשאתה מבין את המטרה. באותו זמן בדיוק כשעלינו, היו נפילות קטיושות מסוריה ברקע וזה סימל והזכיר לנו בצורה הכי טובה למה אנחנו פה, למה אנחנו עושים את זה”.
רגע של אושר ?
“הייתי מכ טירונים והיה לי חייל שאמו הייתה חולת סרטן במצב קשה מאוד וביקשה והתחננה שהוא יהיה לידה. הוא תמיד היה מדוכדך ומצב הרוח שלו היה ירוד מאוד. הייתה פעם אחת שממש היה בלתי אפשרי להוציא אותו והפכתי עולמות כדי לדאוג שהוא ייצא הביתה. בסוף הטלפון מאמא שלו, שהודתה שהבן שלה לידה, היה הרגע הכי מאושר בחיי, היא בכתה מאושר”.לצערי היא נפטרה השבוע והפעולה הראשונה שלי כקצין היה ללכת לנחם את החיל .
– כיצד ההורים שלך מקבלים את זה שהבן שלהם עומד להיות קצין ביחידת החוד של צה”ל
“ההורים מאוד מאוד גאים, אוהבים. אמא מפחדת אבל היא תהיה חזקה, בגדול הם בעיקר גאים שרציתי לתרום, לתת. אבא היה קצין בעבר אז הוא ניסה להדריך ואמא נתנה עצות אימהיות, הם האדם הראשון, הקול השקול שיצא לי להתקשר אליהם. הם תמיד הטלפונים הראשונים שלי”.
– מי היה הקצין שהכי השפיע עליך בשירות הצבאי
“דווקא מישהו מתקופה אחרת כשהייתי בחובלים. הוא היה סגן מפקד שלב שמו נתנאל, אישיות לדוגמה, ואיך שהוא היה מולנו כך אני מתנהג גם היום ותמיד,.
– יש דוגמאות?
“זה פחות מקרים ספציפיים, זה יותר אהבה ודאגה לכל חייל וחייל. הוא הכיר אותנו ברמה הכי עמוקה שאפשר וידע לדאוג לכל אחד ברמה האישית, לצרכים האישיים של כל אחד”.
– כקצין לוחם איזה ערכים תרצה להנחיל לחייליך
“קודם כל אהבת הארץ, צניעות ושליחות”.
– אתה כבר בגיל 22, חבריך מטיילים במזרח ואתה חתום לקבע, אין תחושה של פספוס ?
“רוב החברה שלי או רבים מהם המשיכו נמצאים ביחדות מובחרות וחתמו לשירות קבע ואין ספק שזה עושה צביטה בלב אבל כל פעם אני נזכר למה אני עושה את זה ואם לא עושים את זה בלב שלם אז זה לא שווה. ואני עם כל הלב בזה”.
– למה החלטת בכלל לחתום קבע?
“הרגשתי שלא מיציתי ואני יכול לתרום עוד, השרות היה יחסית מגוון אבל הרגשתי שלא נתתי מספיק ואני יכול לתרום עוד הרבה למדינה . אני מאמין שזה יתן לי הרבה אחרי זה לחיים ואני רוצה גם בהמשך לעבוד עם חיילים”.
– אז חתמת עכשיו לעוד שנה וחצי כמעט. מתרגש? חושש?
“בעיקר מצפה כבר להתחיל, שום דבר לא בורח לי, כל דבר בעיתו”.
– לסיום, אם חייל היה שואל אותך, ‘למה לי לעשות לי צבא’, מה תענה לו ?
“שלפעמים במערכת כזו גדולה קל מאוד לומר שמישהו אחר יעשה את זה ויש מספיק אנשים, אבל זה לא נכון, חסר תמיד את האנשים הטובים שיתגייסו ויהיו לוחמים ושכל אחד ייקח את האחריות. הייתי אומר לו שזה השנים שלו והזמן שלו לתרום, אני מאמין שהצבא הופך אותך לשקול יותר, אחראי ובוגר, אתה מקבל פרופורציות לחיים וזו חובה לחברה הישראלית, אתה פוגש אנשים מעבר לאזור הנוחות, אין לי ספק שזה משנה את החיים אני ממליץ לכל אחד לא להסס פעמיים, לא משנה אם אתה לוחם או חיל מודיעין, שום חוויה שתעשה או תעבור לא תשווה לעוצמות שתחווה בצבא”.
