מאת: אירית מרק
עשר שנים למותם של שולמית ודב קרלינסקי ופלורה ומשה גז
שולמית (שולה), בת אסתר ומרדכי בן-מויאל, נולדה בישראל בז’ ב- 1955 גדלה בצפת עם תשעה אחים ואחיות: מאיר, סימי, מיכאל, מולי, אליאס, רחל, אודט, פלורה ואבי.
שולמית למדה בבית ספר ממלכתי ב’ בצפת והמשיכה לתיכון חקלאי “כדורי”. משם עברה לקיבוץ נחשולים שבו, בנוסף ללימודים, היא השתתפה בפעילויות גדנ”ע (גדודי נוער) והשתלבה בפעילויות הקיבוץ – עזרה בעבודות בחקלאות וטיפלה בילדים.
משבגרה נישאה שולמית לדב קרלינסקי ובני הזוג בנו את ביתם בכפר סבא, העיר בה גדל דב. בשנת 1976 נולד הבן יניב וב-1987 נולד דורון. שולמית ניהלה את הבית בכישרון רב, הייתה עקרת בית למופת ואימא מדהימה, מעיד בנה. היא תמיד הקפידה לשמור על גופה ובריאותה – בהיותה צעירה השתתפה בתחרויות ספורט שונות, וכבעלת משפחה נהגה להשתתף בחוגי התעמלות באופן סדיר
אחותה הצעירה של שולמית, פלורה, נישאה למשה גז ועברה גם היא לגור בכפר סבא. שתי האחיות היו חברות טובות ועבדו יחד בטיפול בילדים. תחילה טיפלה שולמית בילדים בביתה, בהמשך עבדה במשך כ-25 שנים כסייעת ב”גן סופית”, גן עירוני לילדים בגילאי גן חובה.
ביום חמישי י”ח באב תשע”א (18.08.2011) בצהריים פתחו כמה מחבלים, שחצו את הגבול ממצרים לישראל, בסדרת התקפות לעבר כלי רכב ישראליים בכביש אילת-עובדה (כביש 12), כ-12 קילומטרים מצפון-מערב לאילת. הם תקפו בירי וברימונים כמה אוטובוסים וכלי רכב פרטיים עד שנהרגו בפעולת כוח צה”ל. בהתקפת המחבלים נרצחו שישה אזרחים, חייל ולוחם משמר הגבול.
באותו יום נסעו שולמית ובעלה דב יחד עם בני הזוג גז – פלורה, אחותה של שולמית, ובעלה משה – לחופשה בטאבה. שני הזוגות גרו בשכנות, האחיות היו חברות טובות והם הירבו לבלות ביחד. דב נהג, והוא בחר לנסוע דרך כביש 12 באומרו שזו הדרך היפה ביותר. בעוברם באזור עין נטפים עצרו המחבלים, שהתחזו לשוטרים מצריים, את הרכב ורצחו בירי את כל הנוסעים. הנרצחים הושארו ליד הרכב במשך כ-12 שעות, עד שהגיעו כוחות החילוץ לשטח.
שולמית הייתה בת 56 במותה. הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין “פרדס חיים” בכפר סבא, לצד בעלה, אחותה וגיסה. הותירה שני בנים, שני נכדים ושישה אחים ואחיות.
ספד להוריו הבן יניב: ”כפרחים פורחים בשדה גדול נקטפתם בידי רוצחים שפלים וחסרי הרגש. אבא תמיד דאגת לכל מחסור, אימא את החיבוק והחום אין באפשרותנו לשכוח. אין שום דבר בעולם שיכול למלא את החור העצום שנפער בליבנו ובחיינו”.
יו”ר ההסתדרות, שאול דור כתב שיר מרגש מאוד לזכר שולה ודוביק קרלינסקי, פלורה ומשה גז בביצוע: עדי שנהב
דב (דוביק), בן רחל ושמואל, נולד בישראל ב- 1955 היה בן למשפחה של ותיקי כפר סבא, גדל בעיר עם שני אחיו – אריה ויעקב (עקא).
דב גדל בשכונת ותיקים, למד בבית ספר יסודי ע”ש ברנר והמשיך לתיכון “אורט שפירא”. בשכונה הכירו אותו כולם כילד שובב ורב מעללים, שביקר בבית הספר “יום כן, יום לא ויום למה לא”. הוא לא אהב מסגרות, וגם בתנועת הנוער הסתפק בשלושה מפגשים ופרש. בהיותו בכיתה י”א החל לעבוד, וסיים את לימודיו בתיכון אקסטרני בתל אביב.
משבגר דב נשא לאישה את שולמית לבית בן מויאל. בני הזוג הקימו את ביתם בכפר סבא, בשנת 1976 נולד הבן יניב וב-1987 נולד דורון.
דב עבד כנהג משאית בחברת מרץ השרון במשך כשלושים שנים. בשנותיו האחרונות עבד כמתווך וכמשווק בחברת השכרה ומכירה של רכב, leas4u.
דב היה בעל ואב לתפארת, מסור ואוהב. בשל היותו אדם חברותי עד מאוד היו לו תמיד הרבה קשרים וחברויות בעירייה, בכנסת ובממשלה, והוא הירבה לעזור לאוהביו ולחבריו בכל נושא אפשרי. אחרי שנים של התנדבות למען הציבור הוא היה לחבר במפלגת המרכז, שפעלה בין השנים 1999 ל-2003, ובהמשך פעיל במפלגת העבודה. כן היה פעיל שנים רבות בעיריית כפר סבא.
דב היה בן 56 במותו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין “פרדס חיים” בכפר סבא, לצד רעייתו, גיסתו וגיסו. הותיר שני בנים, שני נכדים ושני אחים
ספד להוריו הבן יניב: ”כפרחים פורחים בשדה גדול נקטפתם בידי רוצחים שפלים וחסרי הרגש. אבא תמיד דאגת לכל מחסור, אימא את החיבוק והחום אין באפשרותנו לשכוח. אין שום דבר בעולם שיכול למלא את החור העצום שנפער בליבנו ובחיינו”.
לזכרם של פלורה ומשה גז חללי פעולת איבה
פלורה, בת אסתר ומרדכי בן-מויאל, נולדה בישראל ב- 1959, אחות למאיר, סימי, מיכאל, מולי, אליאס, רחל, שולמית, אודט ואבי.
פלורה גדלה בצפת, למדה בבית ספר ממלכתי ב’ בעיר והמשיכה לתיכון החקלאי על שם חנה מייזל-שוחט בנהלל, השייך לאגף לחינוך חקלאי במשרד החינוך. היא התגוררה ולמדה בנהלל משנת 1972, סיימה י”ב כיתות במסלול העיוני של המגמה החקלאית ובמהלך תקופה זו קיבלה הכשרה חקלאית כללית, כולל השתלמות בענף בעלי חיים ובכלכלת בית. בשנת 1977, בסיום לימודיה התיכוניים, המשיכה פלורה ללימודים בסמינר לגננות בנהלל, אותו סיימה בהצלחה כעבור כשנתיים.
בשנת 1979, בתום לימודיה, התגייסה פלורה לצה”ל. בחודש אוגוסט 1980 היא נישאה למשה גז, גם הוא בן צפת, ומעט אחר כך החלה לעבוד כגננת בגן ילדים בחצור הגלילית. בשנת 1981 נולדה הבת ויקי. ב-1984 עברה המשפחה לגור בכפר סבא, ב-1985 נולדה הילה ובסוף 1986 נולד עידן
פלורה עבדה במשך למעלה מעשרים שנים כגננת מטעם משרד החינוך בגן “תומר” בכפר סבא, הייתה גננת מוערכת מאוד, מקצועית, רגישה ואחראית. הכול הכירוה כאשת חינוך לדוגמה, בעלת שפה גבוהה ורהוטה שתמיד הייתה קשובה לכל אדם ולכל צורך. במהלך עבודתה היא למדה במגמת חינוך בבית ברל, ובשנת 2006 סיימה בהצלחה את לימודיה והוענק לה תואר ראשון בחינוך והוראה.
פלורה הייתה בת 51 במותה. הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין “פרדס חיים” בכפר סבא, לצד בעלה, אחותה וגיסה. הותירה שתי בנות ובן, נכדה ושישה אחים ואחיות.
“משה ופלורה היו זוג אוהבים”, כותבת הבת ויקי, “הורים מדהימים ולימים סבא וסבתא משכמם ומעלה לנכדתם אגם. אהבתם אחד לשנייה, הכבוד והזוגיות האיתנה היוו מודל לחיקוי עבור כולנו. תמיד היו מחובקים, מחויכים וביחד. בחייהם ובמותם לא נפרדו”
משה, בן ויקטוריה ואליהו, נולד בישראל ב-1959 אח לשמעון, אסתר, דניאל, שלמה ומירי. גדל בצפת, למד בבית ספר ממלכתי א’ והמשיך לתיכון מקצועי “עמל”, בו סיים כיתה י”ב במגמת אלקטרוניקה בהצלחה.
בחודש פברואר 1977 התגייס משה לצה”ל, ושירת שלוש שנים בחיל השריון.
משה השתחרר מצה”ל בפברואר 1980 וכעבור חצי שנה נשא לאישה את פלורה לבית בן-מויאל, גם היא בת צפת. בשנת 1981 נולדה הבת ויקי. בשנת 1984 עברה המשפחה לגור בכפר סבא, שם נולדה ב-1985 הבת הילה ובסוף 1986 נולד עידן.
“משה ופלורה היו זוג אוהבים”, כותבת הבת ויקי, “הורים מדהימים ולימים סבא וסבתא נהדרים. אהבתם אחד לשנייה, הכבוד והזוגיות האיתנה היוו מודל לחיקוי עבור כולנו. תמיד היו מחובקים, מחויכים וביחד… משה היה אב לתפארת, אח טוב וחבר אמיתי שתמיד עזר לכל סובביו. נכדתו אגם זכתה לסבא משכמו ומעלה, אהבתו אליה וזמן האיכות שבילו יחד ייזכרו לנצח בליבה”.
משה עבד כל השנים כקבלן צבע עצמאי. הוא ניחן בידי זהב והיה מוכר כאומן בתחומו, בעל ידע רב, מקצוען ודייקן. הלקוחות אהבו את עבודתו ונהנו מתוצאותיה, סמכו על יושרו ועל הגינותו ושבו אליו בכל עבודה שנצרכו לה.
משה היה מאורגן ומתוכנן בחייו האישיים כמו בעבודתו, וידע להעניק יחס טוב ונעים לכל סובביו. הכול הכירוהו כאדם טוב לב, ידידותי, תמיד מחייך וסבלני, אדם שהשפיע על כולם בזכות קסמו האישי הרב. כתבה בתו: “משה השאיר חותם בכל מקום בו נמצא. יושר, נאמנות, חיוך, עזרה לזולת, הן רק חלק מהתכונות שייזכרו לעד עם הזכרת שמו”.
משה היה בן 52 במותו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין “פרדס חיים” בכפר סבא, לצד רעייתו, גיסתו וגיסו. הותיר שתי בנות ובן, נכדה, אם וחמישה אחים ואחיות.
יהי זכרם ברוך
