לזכרו של עדן – יצחק מוסאי ז"ל

בן דליה ואורי. עדן יצחק נולד בכפר סבא ביום כ"ט בניסן תשנ"ג (20.4.1993), בן בכור להוריו, אח בכור של דור ושרון.

עדן היה תינוק שקט ונוח לגידול, סיפרו הוריו, ילד חלום של כל הורה. כבר כתינוק הוא ניכר באופיו השקט ובטוב ליבו, שאפיינו אותו כל חייו. יגאל, דודו של עדן, חרז: "תינוק מתוק וחמוד הגעת לעולם / תמיד מחייך, שקט, ומאוד מופנם. / הפכת את ההורים שלך למאושרים / ואת סבא וסבתא לאנשים גאים. / התרגשנו ממך כל פעם מחדש / אחרי הכול היית תינוק מתוק כמו דבש".

עדן גדל והתחנך בכפר סבא. הוא החל את לימודיו בבית הספר היסודי "יצחק שדה", המשיך לחטיבת ביניים "אלון" וסיים י"ב כיתות כולל בגרויות בהצלחה בתיכון "הרצוג".

מתחילת לימודיו עדן בלט כתלמיד מצטיין ומשקיע, שמעולם לא הזניח את לימודיו על אף השעות שהקדיש לספורט ולחברים. הוא היה תלמיד שכל מורותיו העידו כמה כיף ללמדו, וכל ההורים שאלו את אמו מה הסוד שלה, איך מגדלים כזה ילד מוצלח. סיפרה תמר, המחנכת של עדן: "היית תלמיד מצטיין שלמד בכיתת החינוך שלי. נער רגיש ושקט מאוד שקולו מעולם לא נשמע בכיתה, נער נבון וביישן שמעולם לא הישיר מבט והסתכל בעיניהם של מוריו, נער שכולו נתינה ועזרה לזולת. חבריך לכיתה יודעים לספר איך תרמת מרצונך ומזמנך, לימדת ותמכת בכל מי שביקש ממך עזרה. המחברות שלך יודעות לספר עד כמה היית תלמיד שקדן וחרוץ. כל מילה שיצאה מפי במהלך השיעורים עדן נהג לסכם ולכתוב, בידיעה שהמחברות שלו ישמשו את רוב חברי הכיתה לקראת המבחנים". ואכן עדן היה חבר נאמן, תמיד מוקף בחברים ולכולם אהב לעזור בכל בעיה, בלימודים ובכלל – חבר לחיים. "אני לא יודע איך הייתי עובר בלעדיך את תקופת התיכון", כתב חבר של עדן.

מגיל צעיר מאוד סימן ההיכר של עדן היה כדור, סיפרו הוריו. כשהיה בן חמש הוא הצטרף לחוג כדורגל במועדון בית"ר כפר סבא, והתמיד שם אחת-עשרה שנים. עדן בלט כשחקן מצטיין וכמנהיג בקבוצה, ובביתו הצטברו גביעים ותעודות הצטיינות שהוענקו לו.

בגיל חמש-עשרה עבר עדן לשחק במועדון הפועל כפר סבא, שם שיחק כשנתיים עד לסגירת הקבוצה. משנסגרה הקבוצה היה עדן מעורב בהקמת קבוצת כדורגל מקומית, ובמסגרתה שיחק והתחרה מאז.

לאורך כל שנותיו הכדורגל היה במרכז עולמו של עדן, והוא מעולם לא ויתר על אימון או משחק, גם כשהיה חולה. מלבד היותו שחקן היה עדן מוכר כאוהד מושבע של קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב – זו הייתה אהבת חייו. עדן היה חבר פעיל בארגון האוהדים "אולטראס הפועל", היה לו מנוי בשער חמש באצטדיון בלומפילד, בין האוהדים השרופים, והוא התייצב באצטדיון לכל משחק ומשחק.

במהלך השנים עדן גילה יכולת רבה בכמה תחומי ספורט בנוסף לכדורגל, בין היתר הוא ייצג את בית ספרו בתחרויות ריצה וזכה בכמה מדליות וגביעים. בצניעותו הוא מעולם לא חגג באופן מיוחד הבקעת שער או זכייה בגביע – פשוט סימן "יש" והמשיך הלאה.

בבית, כשלא עסק בלימודים או בספורט, אהב עדן לשחק במשחקי מחשב – ובעיקר משחקי ספורט, כמו משחק הכדורגל של פיפ"א. הוא גם הירבה להאזין למוזיקה – אם למוזיקה ים תיכונית, ובעיקר לאייל גולן שהיה מהזמרים האהובים עליו, ואם למוזיקה לועזית.

לעדן היו יחסים מצוינים עם כל בני משפחתו. ההורים סיפרו איך כילד בן שבע הוא ניסה לגרום לאביו להפסיק לעשן, על ידי כך שהחביא את הסיגריות ואף גזר אותן. אך האב הבין את התעלול – וזה לא הצליח, האב המשיך לעשן. גם עם איחיו הצעירים ממנו היו לעדן יחסים טובים. עם דור, הצעיר ממנו בשנתיים וחצי, היו לו יחסי חברות מיוחדים והשניים אף חלקו תחביב משותף – שניהם שיחקו כדורגל באותם מועדונים, בקבוצות גיל שונות. שרון נולד כשעדן היה בן שבע, ומשחר ילדותו הוא היה המודל שלו בכל מעשיו.

עדן תמיד היה מוקף בחברים אוהבים, ולכולם היה חבר אמיתי ומסור. סיפר גיא, חבר של עדן: "מגיל שלוש אנחנו יחד. הכרנו בגן, את שלב הילדות והבגרות עברנו יחד. שיחקנו כדורגל, למדנו, בילינו, יצאנו לטיולים. אנחנו חבורה מנצחת, חבורה שאני גאה להיות חלק ממנה, חבורה שהנאמנות, המסירות והאהבה הן היסוד שלה. הייתה לי הזכות להכיר חבר שכמוך, שיודע להיות ברגעים השמחים ובכל עוצמתו גם ברגעים הקשים".

עדן גדל והיה לצעיר שקט, ביישן וצנוע, נער שהסתפק במועט ומעולם לא התלונן. הוא ניחן במנהיגות שקטה, סיפרו הוריו, בחוכמתו ידע לפתור כל בעיה ולצאת מכל מצב מורכב ובכך הקרין ביטחון על כל סביבתו. כתבה דליה, אמו של עדן: "גדלת להיות נער בוגר ומיושב בדעתו. בכל דרכיך, אם זה בבית הספר או בכדורגל, עם החברים, כל מה שנגעת בו זכה להצלחה גדולה".

ביום 21.11.2011 התגייס עדן לצה"ל. הוא התגייס חדור מוטיבציה לשרת שירות קרבי, והיה גאה מאוד כשהחל את אימוניו כלוחם בחטיבת החי"ר כפיר.

עדן נפל בעת שירותו ביום ו' בכסלו תשע"ב (2.12.2011), בתאונת דרכים. בן שמונה-עשרה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר הורים, ושני אחים.

על מצבתו של עדן חקקו בני המשפחה: "הצניעות והענווה היו שורש לכל המידות הטובות שלך".

ספד גיא, חבר של עדן: "… עברנו יחד דרך ארוכה, אך לא ארוכה מספיק. אז איך זה שעזבת? מה עם כל התכניות והחלומות? יש לנו עוד הרבה מה לעשות אבל עכשיו הכול נשבר. רציתי להגיד, לחבק, לכעוס, לצעוק ולשאול. השארת אותי עם כל כך הרבה שאלות, אבל אתה נשארת בשתיקתך ולקחת איתך הכול.
עדן, את מילותיך האחרונות אלי אזכור לעד, ואני בטוח שתשמור עלי מלמעלה כמו שהבטחת. אתה תמשיך לפעום בלב של כל אחד ואחת מאיתנו … הייתה לנו הזכות להיות חברים שלך, לעד תהיה אור השמש המאיר עלינו".

באזכרת תום ה"שבעה" לנפילת עדן ספד חברו שגיא: "עדן. אתה היית ותמיד תהיה החבר האמיתי שלי … אני מקווה שאתה במקום טוב. תשמור על אימא דליה, אבא אורי ועל האחים שלך. ההתמודדות עם האובדן שלך קשה מאוד להם וגם לנו, החברים. אתה היית בשבילם ילד מיוחד, עדן של ילד, וגם לנו. עדן, היית גבר אמיתי ותמיד תישאר אצלי בזיכרון, גבר וחבר אמיתי. עדן, אני אוהב אותך מאוד ומתגעגע אליך מאוד".

יום אחרי נפילת עדן נערך משחק כדורגל באצטדיון העירוני בכפר סבא בהשתתפות קבוצת הפועל כפר סבא, הקבוצה בה הוא שיחק כנער. למשחק קדמה דקת דומייה לזכרו.

במהלך החודש שאחרי נפילת עדן הוקדש משחק של הפועל תל אביב, קבוצת הכדורגל שהוא היה אוהד מושבע שלה, לזכרו. לפני תחילת המשחק עמדו השחקנים וכל קהל הצופים כאחד, ומחאו כפיים משך דקה ארוכה, לזכרו של עדן. מאז מונף ביציע בכל משחק בית של הקבוצה שלט זיכרון הנושא את תמונתו של עדן וציון שנות חייו.

במלאת אחד-עשר חודשים לנפילת עדן ספד דודו יגאל: "… מדי בוקר אני מתעורר ושואל אם זה אמיתי, מתפלל לאל שתחזור ותשב כאן לצידי. איך ככה הלכת בלי סיבה, מבלי להיפרד, ללא חיבוק או נשיקה … אומרים שהגעת ישירות לגן עדן, משלחת מלאכי שרת ליוו אותך, עדן – עדן. ללא משפט נכנסת בשערי שמים, סבא וסבתות שלך קיבלו אותך בידיים. תפקידך בעולם הזה הסתיים, כמה חבל שזה נגמר כל כך מהר. לצערנו זאת האמת המרה – הלב מסרב להאמין, זה אסון נורא. אותך נראה רק בעולם הבא".

במלאת שנתיים לנפילת עדן ספדה אמו דליה: "עדן. מעולם לא דמיינתי את עצמי בחלומות הכי גרועים שלי שאמצא את עצמי עומדת כאן מול קברך הקר והדומם, ואומרת רק חלק קטן ממה שעובר עלי. כאשר אדם מביא ילד לעולם הוא רוצה לחשוב שהילד יהיה זה שיקבור אותו, ולא להיפך.
החיים אינם חיים עדן מאז שהלכת מאיתנו, והעובדה שהסובבים מכנים אותך ילד מלאך, מקסים ומדהים, ילד שכל אימא חפצה בו, לא מקלה על הכאב שאני חשה בליבי. אך אני גם גאה ומאושרת על כך שזכיתי לגדל ילד מדהים ומיוחד כמוך, גם אם לצערי זה לזמן קצר …
עדן, אומרים שהזמן עושה את שלו, שעם הזמן הכאב פוחת ומוצאים סיבות לחייך, לצחוק, לחיות. אז לא! גם לא אחרי שנתיים עדן. החיוך הוא לא אותו חיוך, הצחוק הוא לא אותו צחוק, אבל בחרתי בחיים – להמשיך לדאוג ולגדל את אחיך האהובים דור ושרון וכמובן את אבא אורי, ואני מאמינה שזאת הדרך שהיית רוצה שאמשיך, עם כל הקושי שכרוך בכך …
עדן, ברגע בו נפרדת מאיתנו חלק מגופי נפרד מהעולם הזה, גם אם אף אחד לא מרגיש, יודע או רואה. אני מקווה שמצאת שקט במקום בו אתה נמצא, שאתה מוגן שם ומרגיש את כל האהבה אשר נשלחת אליך מאיתנו כל יום.
עדן, 'תגיד לי איך לעצור את הדמעות, תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות …' שמור עלינו מלמעלה, ותן לנו כוחות להמשיך".

באזכרת שנתיים לנפילת עדן אמר אחד מחבריו: "עד היום קשה לי שאתה לא איתנו כאן. ולא רק לי, האובדן שלך מורגש אצל כולם ומכאיב בכל פגישה של החבר'ה. הזיכרונות ממך עולים ומציפים אותנו בכל פעם מחדש. עדן, אתה היית לי אח, חבר אמיתי. אף אחד לא יכול למלא את החלל שהשארת. אני זוכר אותך תמיד, ואני אוהב אותך".

עדן הונצח בדרכים מגוונות בהנצחה תורנית ובאהבתו הגדולה לכדורגל:
הוריו של עדן הפיקו ספרי תהילים, ספרי קודש וספרי הלכות חגים לזכרו ולעילוי נשמתו. הספרים, ובהם תמונתו של עדן, והם חולקו בכמה בתי כנסת.

בתקרת בית הכנסת "ששת הימים" בכפר סבא הותקנה מנורה שתרמו בני המשפחה לזכרו של עדן, המנורה הדולקת דרך קבע לאורך כל שעות היממה.

במלאת שלושים לנפילת עדן הכינו חבריו מחזיקי מפתחות לזכרו, מחזיקי מפתחות שבצד האחד שלהם תמונתו של עדן ובצד השני תפילת הדרך.

בעיריית כפר סבא הוחלט שטורניר הפסח השנתי לילדים בקטרגל יוקדש לזכרו של עדן. בחודש אפריל 2013 נערך הטורניר הראשון במתכונת זו, ובסיומו נערך טקס בו בני המשפחה חילקו גביעים לזוכים ונישאו דברים לזכר עדן. בסיום הטקס הובטח שהטורניר לזכר עדן יהיה למסורת שנתית בעיר.

לאתר יוטיוב הועלו סרטונים שהכינו מאור בבאי ויוסי גבר לזכר עדן. על רקע רצף של תמונות שלו מתחנות חייו השונות נכתב: "עדן לנצח נזכור אותך, את החיוך התמים שלך, את האור שיצא ממך. קשה להאמין שאתה כבר לא פה איתנו. איך נקטפת כה צעיר, לגורל אין רחמים, הוא קוטף רק את הטובים".

שיתוף ב facebook
שתף
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב print
הדפס
שיתוף ב email
אימיל

תגובות