טור אישי / מאת אירית מרק iritmark@gmail.com

לנהל קבוצת פייסבוק גדולה וגדושה במידע, זה לא קל, בלשון המעטה. מידת הסובלנות הולכת ופוחתת במהלך הזמן, עד שמגיעה לאפס. כמו קבוצת הפייסבוק כך גם קבוצות הווטסאפ שלי

לפני 6 שנים הקמתי את קבוצת הפייסבוק כפר סבא שלנו, שלימים הפכה להיות מעין במה לכל תושב המעוניין להעלות בעיותיו, תלונותיו, פרגוניו וכדומה.

הקבוצה מדהימה ועוצמתית עם 23 אלף חברים רשומים. מידת המעורבות בקבוצה על פי נתוני פייסבוק נושקת ל-18 אלף חברים מעורבים. ולמי שמבין, זהו נתון מטורף. יוצא דופן עד מאוד בקבוצות בכלל. לא בכדי יש למעלה ממאה וחמישים בקשות חברות בהמתנה בכל זמן נתון

בקבוצה יש הכל מכל, ואני אף מאפשרת פעם בשבוע, מתוך רצון לסייע לבעלי עסקים, לספר לנו על עסקיהם המקומיים בשרשור מיוחד בלבד כדי לא לפגוע באופי ובתכנים העולים בקבוצה.

יורדים מהפסים ומקללים

מדי פעם אני גם מעלה סקרים בכדי שתושבי העיר יוכלו להכיר את העסקים כולם בעיר. תמיד יש זוכים שהם הצד המרוצה ויש את המחנה של הצד המפסיד. אז כן, יש גם מחנות בזה לדאבון לבי.

בסקרים הללו, מאות לוקחים חלק ויש קרוב ל-1000 מצביעים בכל פעם.

בשבוע האחרון עשינו 2 סקרים בקבוצה. האחד על איזה בית קפה אתם הכי אוהבים.. והשני, איזה ג’חנון אהוב עליכם.

נחזור למחנות…אז תאמינו או לא אבל יש כזה דבר. מחנה שלא יודע להפסיד בכבוד, מתחיל להעלות השמצות מכוערות הגוררות קללות וכו’ – רמה נמוכה ביותר, שאין צורך להרחיב עליה כאן. מדובר באנשים עם חברים באותה הרמה המקללים בשפה גסה, שפת רחוב מעוררת שאט נפש. כן, לא יאמן, וכל זה בגלל ג’חנון.

הקבוצה המובילה בעיר – כפר סבא שלנו

יש הרבה מאוד סיפורים יפים בקבוצה שהפכה לבית של תושבים רבים, המעלים בה כל עניין החשוב להם. אני אישית נמנעת מלהתערב בתכנים. הקבוצה מבחינתי מנוהלת על ידי, לטובת הציבור, לטובת כפר סבא, מה עוד שדוברות העירייה מתייחסת שם לתלונות, עונה ומגיבה למפגעים העולים שם ע”י תושבים וחשוב יותר, המפגעים ברובם לפחות, מטופלים במהירות.

אבל, יש גם אירועים פחות נעימים. בדרך כלל זה קשור לפוליטיקה. כאשר אני כעיתונאית ותיקה, כבר 20 שנה בעיר, מחליטה להעלות לכתבה באתר השרון פוסט, עניין פחות מחמיא הקשור לאחד מחברי המועצה, מיד קמים וכועסים פעיליו ולא משנה כנגד מי אכתוב, ולא משנה שהטענות מוצדקות, ברוב המקרים, אותו מחנה לא יאהב זאת. אז יש כאלה שההדברות עמם נעימה ומתורבתת וההסבר שלי מניח דעתם ויש את אלו, בודדים אמנם, מקליקה מסוימת, שתחת כסות מלומדת נקרא לזה, או שימוש במילים גבוהות, ימצאו לנכון להשתלח בתגובות קיצוניות, מתלהמות ושלוחות רסן. אחד יאחל לי “בריאות”, כאילו הודעתי שאיני חשה בטוב…השני יערער על התואר שלי כ”עיתונאית”, השלישי יטען שיצרתי סתם ספין וכו. אלו אמנם בודדים, אך מטרידים. מטרידים, כי הם לא ירפו, ימשיכו לנסות להסית כנגדי, לנסות לפגוע, ינסו לקעקע אמינות וכו וכו…, הבנתם את הפואנטה. ולא יעזור כמה אסביר, שזו הכותרת וזו הכתבה, לטוב ולרע, והן הכותרת והן הכתבה מדויקים, גם אם לא מוצאים חן…  אני לא האישיו בקבוצה. אפשר להסכים ואפשר שלא, אבל בקבוצה שלי, המנוהלת על ידי בעמל רב יש לומר, 24/7, יש לכבד את מנהלת הקבוצה. לא להפוך אותה לאישיו, גם אם לא מרוצים מכתבותיה.

יש הרבה מאוד מקום ברחבי הפייסבוק, כל אחד יכול לכתוב באין מפרע את דעותיו, גם בקבוצה, כל עוד הן מכבדות ולא יורדות נמוך, לשפת רחוב ובוודאי לא תחת כסות מילים גדולות, פלצניות של דוקטורים לחצי שניה, שהתמחו אצל עצמם והחליטו שאיני חשה בטוב ולכן ישתמשו בכל האופנים שאפשר להשתמש ב “רק בריאות”….וכל זה למה. כי הכותרת ייצרה כ-200 תגובות, חלקן לא אוהדות ועכשיו צריך לתלות את העיתונאית…

סובלנות אפס לבריוני מקלדת

כיום, מידת הסבלנות שלי הגיע למינוס אפס. אני עובדת קשה, קשה מאוד. בכלל הקבוצות שלי בפייסבוק ובווטסאפ יש יחד כ-150 אלף איש.

כשאני מארחת אנשים אצלי בבית, שהיא הקבוצה הנפלאה הזו שעושה טוב לאלפים, או בשאר הקבוצות, אני מצפה שיעריכו ויכבדו. יודעים מה, אפילו אוותר על הערכה. נתמקד בכבוד. כמו שאני נוהגת בכבוד, בפני כל אדם ואשה, מסבירה, מפצירה, מטפלת, פותרת, מעדכנת, מדווחת, מפרסמת ומפרגנת, כך אני מצפה להתנהג מכל מי שלוקח חלק אצלי בהוואי הקבוצתי. לא רק מצפה, זהו אחד התנאים אצלי בקבוצה.

ויקום החכמולוג ויכתוב “דיקטטורה”, או יטען שאני לא יודעת לקבל ביקורת. או חכמולוג אחר יקום מאותה קליקה ויטען שיש לי אינטרס. ובכן, במילים פוגעניות אין ולו קשר קלוש לביקורת. זו לא ביקורת, אלו גידופים במסווה של מילים גבוהות. אלו השמצות. זו שפיטה על לא עוול, חד משמעית. ולזה אין מקום. לכן, וכפי שמודגש בתקנון הקבוצה שם, יורחק לאלתר כל אחד שעובר על חוק חברתי זה. אנחנו 23 אלף חברים בקבוצה, גם אם נפרד לשלום מחמישים לא נתייסר..

אסביר יותר לעומק, לכל המעוניין. כי זה חשוב מאוד.

האמירות הרעות הללו, זה לא פוגע בי באמת, זה לא מטריד שלוותי, זה לא גורע משנתי, אני לא מתעמקת בזה ולא חיה את זה. זה עניין של עקרון. אם בתקופת הבחירות הייתי סלחנית יותר, ושבתי והסברתי חזור ושנה לכל המשמיצים למה מקום לא יהיה בקבוצה אם ימשיכו ברוע הצרוף בתגובותיהם, הרי שגאלתי עצמי מהסברים ממושכים כיום. למי שזוכר, בבחירות, בגלל הסדר והמשמעת שכה הקפדתי עליהם בקבוצה, בכל יום האשימו אותי הפעילים ש”ברור שאני עם יובל לוי”, “ולמה אני מסתירה את זה”, או “ברור ושקוף שאני עם רפי סער וחבל שאני לא אומרת זאת בגילוי נאות”, או אחרים שטענו חד משמעית שאני עם סדבון, עילאי, הדר וכל השאר. כך זה היה כל יום, כל היום. יש לי מאות צילומי מסך של פעילים מכל קצוות הבחירות בעיר, ששייכו אותי לזה ולזה ולזה ולזה, למה? כי עוולתי הייתה שהרחקתי משמיצים גסי רוח.

גסי רוח? מחמאה לאותם אלו שהעזו לדוגמא, להעלות תמונת מועמד כשצעיר עומד מעליה ומטיל מימיו, או כאלו שהאשימו מועמדים בגניבה בפשעים נוראיים וכו וכו. אני מודה שהיה לי קשה. לא יום ולא לילה, עימותים בלתי פוסקים עם הפעילים שרצו להמשיך להנציח דברי ההבל ורעות רוח בקבוצה, עד שהורחקו עם מנת הסובלנית הטירונית שהייתה לי אז. כיום הכל שונה.

אין לי זמן ולא סבלנות. מי שלא ידע לכבד את מנהלת הקבוצה וחוקי הקבוצה המוקפדים כמו את התכנים המועלים בלי לפגוע ולשגר חיצי רעל מלומדים, יורחק לאלתר. יש גם אלה, המורחקים, ומיד מקימים קבוצת פייסבוק, כביכול מתחרה ו”לא צריך יותר את אירית מרק”…משהו בסגנון. אז בינתיים קמו להם מלא קבוצות כאלו, חלקם של מורחקים כאלו, שהמדד שלהם לדרך ארץ וכבוד לאחרים דומה בערך לרמת מדף תחתון של כוננית…, דהיינו, נמוך מאוד.

אני דווקא מאוד מפרגנת. שידברו, שיתעסקו, שיעלו, שיקימו קבוצות. תוך זמן קצר כמנהלי קבוצה, יבינו במעט את עבודתי הלא פשוטה. ברם, יש את אלו, שהורחקו והם כועסים. מידת הכעס מעבירה אותם על דעתם וכן הם מגיעים לגבול הסכנה. עד כדי כך כועסים שהחליטו שתגובה והאשמה כנגדי, כמו שאולי יש לי אינטרס ועוד ניתוחי אופי ומוח דומים זה תחת גבולות ה”מותר לכתוב”.

אז התייעצות עם כל עורך דין מתחיל תבהיר להם במהירה שיש כאן לשון הרע ללא הוכחת נזק. ואולי אני לא מתרגשת, נכון, אבל הבהרתי חד משמעית תחת כל עץ רענן שלא אעבור לסדר היום על דיבה ולשון הרע, לא ארחיב כאן, רק אדגיש, שבעניין זה יש לי קו אדום וכל מי שיחצה אותו יתכבד להיפגש עמי בבית משפט. זה לא איום, זה ערך וכבוד לעצמי שלא ארשה שיפגעו בו. ever.

כך או כך, את המאמר הארוך הזה כתבתי לנוכח הכבוד לחגוג 6 שנים עם קבוצתי המופלאה, כפר סבא שלנו, ובעיקר לאור המאמר הבא, הנה הוא לפניכם, המסביר את ההבדל בין קבוצה לעיתון ועוד.

המאמר שכתבה זה מכבר אושרה ולדמן לפניכם בחלקו ומדובר בחלק הקשור לקבוצה יוצאת הדופן “כפר סבא שלנו” המונה קרוב ל-  23 אלף חברים. אושרה ולדמן פעילה בעיר

“אירית מרק הקימה את קבוצת הפייסבוק “כפר סבא שלנו” לענייני יום יום בכפר סבא שהפכה לימים לקבוצה הגדולה בעיר והיא זו המשמשת כערוץ הפצה עיקרי של הכתבות והפרסומים בעיתון שלה “השרון פוסט”. בקבוצה זו, ככל הידוע לי, הבעלים שולטת באופן כמעט בלעדי בתכני העיתונות המופצים בה. רבים נוטים להניח שיש זהות בין העיתון שלה לבין קבוצת הפייסבוק שלה.
זו טעות כי אין זהות ביניהם. קבוצת פייסבוק הנה קבוצה פרטית, ומעצם היותה כזו, הבעלים יכולים לקדם בה אג’נדה פרטית. בשונה מעיתון, היא אינה מחויבת בכללי האתיקה בהם מחויבת מערכת עיתון.
רבים מצפים ממנהלת הקבוצה לנהל את הקבוצה כמו דמוקרטיה, ולאפשר בה חופש ביטוי המכיל בה את מגוון הדעות הקיים )בכפוף לשיח תרבותי ולמגבלות החוק באשר על לשון הרע, הסתה וכד'(.
חשוב להבין, קבוצה במדיה החברתית היא אינה דמוקרטיה. מידת הסובלנות לריבוי דעות הנה לפי החלטתם
הבלעדית של מנהלי הקבוצה. הם מנהלים את השיח ורשאים להחליט על מועד סיום דיון, קידום דיון וכד’. הם גם
רשאים לסלק מהקבוצה גורמים שנוכחותם פוגעת באג’נדה שהם מעוניינים לקדם, ככל שיש כזו. רבים אומרים שבשל גודלה העצום של הקבוצה, יש לה אפשרות להשפעה רבה על השיח הציבורי ועל סדר היום
הציבורי, ומשל כך יש לבעליה אופי יחסים ייחודי עם השלטון המקומי”.”

מוזמנים להצטרף לקבוצת כפר סבא שלנו – לחצו כאן