במסגרת דיוני בית המשפט בנושא כתב האישום שהוגש כנגד יהודה בן חמו, ראש עיריית כפר סבא לשעבר, הגיעה אם הבית בביתו של בן חמו, רחלי מולי פרטוש להעיד בבית המשפט. עדותה המלאה נחשפת כאן לראשונה.
מאת: אירית מרק
כב’ הש’ קובו: כן, עדת תביעה מספר 92 רחל מולי פרטוש? רחל מולי פרטוש זה השם?
העד, גב’ מולי פרטוש: אני פרטוש מולי רחלי, עובדת במשביר. עבדתי, הקשר שלי עם מר יהודה בן חמו היה כאם חד הורית הוא עזר לי. ולאחר שהוא התגרש אני עזרתי, הייתי אם, כמו אם בית אצלו. כאילו עזרתי לילדים, הכנתי אוכל.
כב’ הש’ קובו: שנייה רק רגע, ההגנה אפשר להגיש את ההודעות במקום חקירה ראשית?
עו”ד אוחיון: לא.
כב’ הש’ קובו: לא. אוקיי בבקשה.
העד, גב’ מולי פרטוש: וזהו.
עו”ד נחמן: ספרי לנו קצת על העבודה אצל הנאשם. מה עשית במסגרת העבודה, כמה זמן עבדת שם, כמה פעמים?
העד, גב’ מולי פרטוש: הייתי עובדת פעם בשבוע או פעם בשלושה שבועות, תלוי מתי היו צריכים. הייתי מבשלת לילדים, הייתי מנקה את הבית מדי פעם כשצריך.
עו”ד נחמן: היו עוד פעולות שעשית שקשורות לצורך, אני אמקד, לטובת בישול למשל?
העד, גב’ מולי פרטוש: היה, לפעמים הייתי קונה אוכל, כאילו מצרכי מזון. אבל לרוב זה היה בבית. הייתי מוציאה או מבקשת שיוציאו יום לפני, שאני אבוא אני אבשל.
עו”ד נחמן: באיזה אופן היית רוכשת את המזון לבית?
העד, גב’ מולי פרטוש: לא, לא תמיד, כי תמיד היה אוכל בבית.
עו”ד נחמן: כשהיית רוכשת אבל מזון, באיזה אופן זה היה נעשה?
העד, גב’ מולי פרטוש: לא הבנתי.
עו”ד נחמן: באיזה אמצעי תשלום היית משלמת על,
העד, גב’ מולי פרטוש: על הזה? הייתי עם כרטיס אשראי.
עו”ד נחמן: אני אבקש, רק בכרטיס אשראי או שהיו אמצעים נוספים?
עו”ד אוחיון: את יכולה להדריך, אין לי בעיה.
העד, גב’ מולי פרטוש: איך?
עו”ד נחמן: רק בכרטיס אשראי או שהיו אמצעים נוספים?
העד, גב’ מולי פרטוש: היה, פעם אחת או פעמיים, אני לא זוכרת בדיוק כמה זה, שהוא נתן לי תלושים שלו.
עו”ד נחמן: אוקיי. עכשיו לגבי שכר עבודתך אצל הנאשם. באיזה אופן היית מקבלת את שכר העבודה?
העד, גב’ מולי פרטוש: הוא היה משאיר לי כסף מזומן על השיש בבית.
עו”ד נחמן: היו דרכים נוספות שקיבלת באמצעותן את שכרך?
עו”ד אוחיון: את יכולה להדריך.
העד, גב’ מולי פרטוש: לא.
עו”ד נחמן: האם קיבלת משכורת מהנאשם בתלושים, בתווי קנייה?
העד, גב’ מולי פרטוש: לא. קיבלתי בכסף מזומן. תלושים קיבלתי מחזי, מוידאל ומזה, לחגים.
עו”ד נחמן: רחל אני רוצה רגע להציג לך, אני אשאל אותך לפני כן על מספר הטלפון שלך. אדוני אני מיד אפנה לת’ הרלוונטי. מה מספר הטלפון שלך רחל?
העד, גב’ מולי פרטוש: #####
עו”ד נחמן: אוקיי. אני אציג לך כאן הודעות סמס ששלחת לנאשם. במה מדובר שם?
עו”ד נחמן: ואני גם אבקש אחר כך להשמיע לך שיחה נוספת, רק תגידי לנו בבקשה מה אנחנו רואים בהודעות?
העד, גב’ מולי פרטוש: שפה ביקשתי ממנו תלושים.
עו”ד נחמן: עבור מה?
העד, גב’ מולי פרטוש: עבור שבת. כי עבדתי אצלו 7 שעות, אבל את, ביקשתי ממנו את זה לשבת, אבל את הכסף הוא נתן לי במזומן לא בתלושים.
עו”ד נחמן: זאת אומרת התלושים שאנחנו רואים פה זה תלושים נוספים מעבר למשכורת לפי מה שאת אומרת?
העד, גב’ מולי פרטוש: לפעמים הוא היה, אם היה לו תלושים שלו אישית שהוא קיבל דרך העירייה אז הוא היה מביא לי.
עו”ד נחמן: מאיפה את יודעת שאלה תלושים שהוא קיבל אישית מהעירייה?
העד, גב’ מולי פרטוש: היה לי, כי היה מעטפה שרשום עליה ליהודה בן חמו מעיריית כפר סבא.
עו”ד נחמן: וכמה פעמים זה קרה?
העד, גב’ מולי פרטוש: איזה 3 – 4 פעמים.
עו”ד נחמן: אדוני אני אבקש,
עו”ד שרגנהיים: תציגי לה את ההודעה, תציגי לה את הסתירות.
עו”ד נחמן: רחל כשאת נחקרת במשטרה את יודעת שאת צריכה לומר אמת?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד נחמן: ואת קראת את ההודעה אחרי שמסרת אותה?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן קראתי.
עו”ד נחמן: את גם חתמת עליה, אני אראה לך פה את החתימה תגידי לי אם זו חתימתך.
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד נחמן: אלה תיקונים בכתב ידך או שמישהו אחר ביצע אותם?
העד, גב’ מולי פרטוש: אני פה חתמתי, אבל פה,
עו”ד נחמן: זה מי תיקן פה?
העד, גב’ מולי פרטוש: לא יודעת, לא אני.
עו”ד נחמן: זה לא הכתב שלך?
העד, גב’ מולי פרטוש: לא.
עו”ד נחמן: כאן זה הכתב שלך?
העד, גב’ מולי פרטוש: לא, זה רק החתימות שלי.
עו”ד שרגנהיים: החתימות ליד התיקונים?
עו”ד נחמן: החתימות ליד התיקונים. רחל שאמרת בחקירה שלך שלפעמים היית מקבלת שכר בתלושים ולפעמים במזומן, זה היה נכון?
העד, גב’ מולי פרטוש: לפעמים, אם הייתי מקבלת בתלושים או בזה? כן, קיבלתי אבל לא עבור שכר עבודה. קיבלתי יותר מזומן. היא, החוקרת מהלחץ שלי אני אמרתי לה שקיבלתי גם תלושים וגם זה. היא החליטה שזה, היא החליטה על הסכום שנקבע, מה שרשום כאן.
עו”ד נחמן: אני לא דיברתי על הסכום. אני שאלתי האם אמרת לחוקרת שלפעמים היית מקבלת את שכרך בתלושים ולפעמים במזומן, האם זה נכון?
העד, גב’ מולי פרטוש: לפעמים הייתי מקבלת, כן, קיבלתי אבל לא על שכר עבודה. הייתי מקבלת, שכר העבודה שלי זה היה במזומן.
עו”ד נחמן: עכשיו אמרת לנו שקיבלת לפעמים,
העד, גב’ מולי פרטוש: קיבלתי תלושים.
עו”ד נחמן: 3 – 4 פעמים.
העד, גב’ מולי פרטוש: תלושים קיבלתי ממנו רק כשהיה, אם היה לו תלושים הוא היה מביא לי תלושים שלו, לא של זה, לא שייך.
עו”ד נחמן: אוקיי. וכשאמרת במשטרה,
עו”ד שרגנהיים: לא שייך למה?
עו”ד נחמן: מה זה?
עו”ד שרגנהיים: לא שייך למה?
העד, גב’ מולי פרטוש: לשכר עבודה.
עו”ד שרגנהיים: לא שייך לשכר עבודה?
העד, גב’ מולי פרטוש: לא, שכר עבודה קיבלתי במזומן.
עו”ד שרגנהיים: תציגי לה.
עו”ד נחמן: אז שוב אני אשאל, כשאמרת בתשובה לשאלה של החוקרת,
עו”ד שרגנהיים: 18.
עו”ד נחמן: בשורה, אני אפנה אותך לשורה 18 – 19. תקראי רגע בבקשה ותגידי לי האם מה שאמרת פה הוא נכון. התבקשת לספר על עבודתך אצל ראש עיריית כפר סבא,
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד נחמן: ואת אומרת ש-“הוא משלם לי לפעמים בתלושים ולפעמים במזומן”. למה את מתכוונת משלם לך לפעמים בתלושים ולפעמים במזומן?
העד, גב’ מולי פרטוש: למה אני מתכוונת? אני פשוט מאוד באותו יום הייתי בלחץ, אז אמרתי שאני מקבלת גם תלושים וגם מזומן, כי כבר לא ידעתי איך לדבר איתה מהלחץ שלה. אבל,
עו”ד נחמן: וכששואלים אותך מה הכוונה בתלושים ואת מפרטת “תווי קנייה לסופר, רק תווים של יינות ביתן. בדרך כלל הוא משלם לי בתלושים, זה יותר נוח לי. אני ביקשתי ממנו שאם הוא יכול להשיג תלושים אני מעדיפה והוא נותן תלושים. זה יוצא בערך 200 ליום עבודה, הוא מוסר לי את התלושים בסוף יום העבודה או אחרי כמה ימים”, לא את אמרת את זה?
העד, גב’ מולי פרטוש: אני אמרתי את זה מלחץ, אני אמרתי, כן הוא נותן לי בתלושים. אבל אני ביקשתי ממנו מההתחלה, כשהתחלתי לעבוד אצלו “אם אתה רוצה שאני אעבוד אצלך אני מבקשת מאוד אם אתה יכול לתת לי תלושים ולא מזומן מכיוון שבתלושים אני יכולה ללכת לסופר לקנות. יותר נוח לי מכיוון שיש לי שלושה ילדים שאני עוזרת להם ועוזרת לפרנסתם”. אז הוא אמר לי “אי אפשר תלושים כי אני מדווח לביטוח לאומי”.
עו”ד נחמן: את יודעת אם כשמשלמים שכר במזומן אפשר לשלם לביטוח לאומי או לא? מה ההבדל בין מזומן לתלושים לעניין הזה? ככל שאת יודעת כמובן.
העד, גב’ מולי פרטוש: אני לא יודעת מה הקשר, אני רק יודעת שזה היה יותר, הוא אמר לי שזה בתלושים זה לא יהיה אפשרי. אמרתי לו “בסדר, אם זה יהיה אפשרי אני אשמח”. אז היו כמה פעמים שהוא נתן לי תלושים, אבל הם היו תלושים שלו.
עו”ד נחמן: אבל שכרך או לא עבור שכרך?
העד, גב’ מולי פרטוש: לא, תוספת לשכר שלי. שאני אוכל לקנות אוכל לילדים, כי הוא ידע כמה אני צריכה את הכסף הזה למשפחה. כי גם מהתחלה שהוא עזר לי, הוא עזר לי בהתחלה עם סלי מזון.
עו”ד נחמן: וכשאת ממשיכה ונשאלת מה הוא אמר לך, מאיפה התלושים את עונה “הוא אמר לי שהוא קנה אותם לחבר. ממי? לא שאלתי. למה שיקנה מחבר ויעביר לך? אמרתי שאני לא רוצה לקבל תלושים של נזקקים. הוא אמר לי לא לדאוג, זה לא קשור לנזקקים. הוא קונה מחבר ומעביר לי”. למה את מתכוונת פה? או שגם זה לא, כשאת אומרת, אני אפנה אותך לשורות 25 ועד 31. תקראי רגע את השורות בבקשה. אז על מה מדובר פה? איזה תלושים הוא קנה מחבר לכאורה והעביר לך?
עו”ד אוחיון: היא לא סיפרה על זה כלום, היא רק אמרה שהוא קנה מחבר.
עו”ד נחמן: אז אני מנסה להבין מה זה התלושים האלה.
עו”ד אוחיון: אבל אי אפשר להבין את זה פעם ראשונה פה. זה כל מה שהיא סיפרה בהודעה, שהוא אמר לה שהוא קנה מחבר.
עו”ד נחמן: אבל איזה תלושים.
עו”ד אוחיון: אבל היא לא אמרה בהודעה.
עו”ד שרגנהיים: לא, בהודעה היא אמרה שזה תלושים עבור שכר עבודה ועכשיו היא אומרת אחרת.
עו”ד נחמן: (מדברים ביחד).
עו”ד שרגנהיים: אז היא צריכה להישאל.
עו”ד אוחיון: אבל זה שאלתם. אבל איך,
כב’ הש’ קובו: אוקיי, להישאר בגבולות החקירה.
עו”ד נחמן: אני מנסה להבין איזה תלושים היא דיברה עליהם בחקירה כשהיא אומרת שהיא מעולם (מדברים ביחד),
כב’ הש’ קובו: אוקיי, אז זה, אוקיי.
עו”ד נחמן: היא דיברה שזה קשור לתלושים שהוא קיבל מחבר והיום היא טוענת שזה תלושים שהוא קיבל מתנה ואינם קשורים לשכר עבודתה.
כב’ הש’ קובו: אוקיי, שתסביר את הסתירה.
עו”ד נחמן: רחל תסבירי לנו בבקשה מדוע כשנשאלת על מאיפה התלושים אותם קיבלת כשכר עבודתך במשטרה, אמרת שהנאשם יהודה אמר לך שהוא קנה אותם מחבר.
העד, גב’ מולי פרטוש: זה לא היה עבור שכר העבודה. הוא נתן לי תלושים שלו ואם לא היו לו תלושים שלו, הוא היה נותן לי עזרה. תוספת לשכר עבודה. הוא נתן לי תלושים. כששאלתי אותו אם התלושים הם ממנו, כי מה שהוא הביא לי פעם אחת זה היה שרשום עליו עיריית כפר סבא, אז הוא אמר לי “זה לא קשור לזה. זה קיבלתי מחבר אני מביא לך. לשבת או לחג אם את רוצה”.
עו”ד נחמן: וכשאת אומרת מעיריית כפר סבא, זה תלושים נוספים לאותם תלושים או שזה התלושים מהחבר?
העד, גב’ מולי פרטוש: לא,
עו”ד נחמן: לא הבנתי.
העד, גב’ מולי פרטוש: זה תוספת, זה תוספת לתלושים שהוא נתן לי דרך העירייה, כי היה איזה 3 או 4 פעמים שהוא נתן לי תלושים תוספת לשכר שהוא נתן לי במזומן.
עו”ד נחמן: רחל אנחנו נפגשנו לפני יומיים,
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד נחמן: ואז את אמרת לי גם משהו שלא נאמר בחקירה, שלחתי על כך הודעה גם לחבריי. שהייתה באחת הפעמים הנאשם העביר לך תשלום בתלושים שהם מעיריית כפר סבא במעטפה עם הלוגו (מדברים ביחד),
העד, גב’ מולי פרטוש: הלוגו של עיריית כפר סבא.
עו”ד נחמן: איך פתאום זה הפך ל3 או 4 פעמים? למה לא אמרת לי,
העד, גב’ מולי פרטוש: לא,
עו”ד נחמן: בפגישה שלנו שזה היה 3 או 4 פעמים?
העד, גב’ מולי פרטוש: פה, את דיברת איתי פה אם אני, את שאלת אותי עכשיו על זה, שאני אמרתי לך מחבר. מה שאני אמרתי לך בחקירה בתחנה, כן הוא הביא לי דרך העירייה,
עו”ד נחמן: את אמרת,
העד, גב’ מולי פרטוש: פעם אחת – פעמיים לא דרך, והתלושים האלה שקיבלתי מזה, שאלתי אותו אם זה מנזקקים, אמר לי “לא, אני נותן לך כי את צריכה את זה לילדים, לאוכל, לשבת”. זה לא קשור בכלל לשכר עבודה שלי.
עו”ד נחמן: עכשיו עוד משהו שאמרת לי, שאת ביקשת מהנאשם לקבל את השכר בתלושים, הוא אמר לך שאי אפשר אבל שאם יהיה לו אז הוא יביא לך.
העד, גב’ מולי פרטוש: הוא יביא לי. אז אם,
עו”ד נחמן: אבל אמרת את זה בהקשר של השכר או שאני הבנתי לא נכון?
העד, גב’ מולי פרטוש: לא, זה לא בהקשר לשכר.
עו”ד נחמן: אז מעולם לא קיבלת שכר בתלושים?
העד, גב’ מולי פרטוש: לא, קיבלתי רק מזומן.
עו”ד נחמן: ואני אשאל שוב כי התשובה שלך לא הייתה כל כך ברורה. כשאמרת לי בתחנת המשטרה כשנפגשנו כשקיבלת פעם אחת, באחת הפעמים שקיבלת תלושים זו הייתה מעטפה של העירייה,
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד נחמן: איך עכשיו הגענו ל3 או 4 פעמים כאלה? למה לא אמרת לי את זה כשנפגשנו?
העד, גב’ מולי פרטוש: פה אני מדברת על מה שרשום כאן מחבר. מה שדיברנו בזה זה היה פעם אחת או פעמיים שקיבלתי ממנו תלושים של עיריית כפר סבא, זה הכל. אבל לא קשור בכלל לשכר עבודה שלי.
עו”ד נחמן: את אמרת את זה לפני שאמרתי והקראתי לך שאמרת שזה מחבר, אמרת שזה היה תלושים מהעירייה. אני פשוט מנסה להבין איפה הפערים ולמה יש לנו פה גרסה שונה עכשיו.
העד, גב’ מולי פרטוש: לא, אין שום גרסה שונה. אני לא, או שאני לא מבינה מה,
עו”ד נחמן: האם קיבלת,
העד, גב’ מולי פרטוש: מה המשמעות.
עו”ד אוחיון: משהו שהיא אמרה פעם אחת, שם היא אמרה,
עו”ד שרגנהיים: אתה מנסה להסביר אותה? באמת אשר? באמת?
עו”ד נחמן: העדה,
עו”ד אוחיון: (מדברים ביחד) מה את מציגה כשוני?
עו”ד נחמן: שכשבפעם הראשונה ששמענו שהעדה קיבלה תווים שיועדו לנאשם באופן אישי מעיריית כפר סבא היא אמרה שזה הייתה באחת הפעמים. היום קיבלנו 3 או 4 פעמים,
עו”ד אוחיון: אז זה השוני, נו אז,
עו”ד שרגנהיים: גם כל זה לא היה בחקירה.
עו”ד נחמן: וכל זה לא היה בחקירה.
עו”ד אוחיון: (מדברים ביחד). פעם, 3. את אומרת דברים (מדברים ביחד),
עו”ד נחמן: זה מה שאמרתי.
עו”ד אוחיון: אז בסדר, זה מה שרציתי לומר.
עו”ד נחמן: אמרתי אחרת?
עו”ד אוחיון: תבהירי את זה, זה השוני. מה את קופצת אורלי בדיוק? על מה את קופצת?
עו”ד נחמן: רחל אני מבקשת ממך להסביר שוב את הסמסים שהצגתי לך קודם.
עו”ד שרגנהיים: תקריאי אותם.
עו”ד נחמן: ת/56 23 הודעה מה30 לאפריל 2015 שעה 8:26 בבוקר. “יהודה בוקר טוב, אני רציתי לברר לגבי יום שני, לא נתת לי תשובה. ורציתי לשאול”, עברתי לת/56 24, “אם תוכל לשלוח לי תלושים לשבת. עבדתי בסך הכל 7 שעות. בתודה מראש וסליחה על ההפרעה”. למה את קושרת בין התלושים לשבת לזה שעבדת סך הכל 7 שעות אם לא מדובר בשכר עבודה?
העד, גב’ מולי פרטוש: התלושים שביקשתי ממנו לשבת זה לא קשור לשכר, רשמתי לו שעבדתי 7 שעות כדי לקבל כסף עבור השעות האלה. ואת התלושים ביקשתי ממנו אם יש לו אפשרות לתת לי לשבת, לתת אוכל לילדים.
עו”ד נחמן: באותה הודעה בדיוק לשאול “אם תוכל לשלוח לי תלושים לשבת, עבדתי בסך הכל 7 שעות, תודה”.
העד, גב’ מולי פרטוש: הסברתי, עבדתי סך הכל 7 שעות. זה לא קשור לתלושים.
עו”ד נחמן: אנחנו נבקש שאת תסבירי את זה עוד פעם כי אנחנו לא מצליחות להבין פה את הקונטקסט ואת ההקשר בין התלושים לשבת לשכר עבודה, על כך שעבדת 7 שעות כשלכאורה לטענתך לא מדובר באותו עניין.
העד, גב’ מולי פרטוש: אני ביקשתי תלושים לשבת ועבדתי אצלו 7 שעות. כך שהייתי צריכה לבוא פעם אחרי, שבוע אחרי לנקות או להכין אוכל. אז הוא היה צריך להשאיר לי כסף עבור ה7 שעות האלה.
עו”ד אוחיון: אדוני אני רוצה לומר משהו ואם אפשר שהעדה תצא. חצי דקה, חצי דקה,
כב’ הש’ קובו: את יכולה להמתין דקה אחת בחוץ?
עו”ד אוחיון: חצי דקה ואני חושב שזה יחסוך הרבה.
כב’ הש’ קובו: בסדר גמור.
עו”ד נחמן: ביקשו רגע שתמתיני בחוץ ואני מיד אקרא לך שוב.
עו”ד אוחיון: אדוני לא הייתי קם להגיד אם לא הייתי רואה פה שהיא, התרגשות מיוחדת אולי קצת של העדה על לא עוול בחפה. אני לא חושב שיש הבדל, ואני לא אטען שיש הבדל בין תלושים שניתנו לצורך עבודה או תלושים שניתנו כשכר עבודה, תלושים שניתנו לשבת. אם יש טענה שהם תלושים של, שניתנו לנזקקים אני חושב שזה לא נכון וזה לא נכון. אני לא אטען שיש הבחנה ביניהם. אז אולי זה יכול להקל על העדה. הגרסה של הנאשם זה שהעובדת הזאת ככל שקיבלה תלושים מפעם לפעם הם לא היו תלושים של נזקקים. עכשיו אולי חברותיי יסבירו לי, באמת שאני לא מבין, מה ההבדל אם הוא נתן תלושים, אם הוא נתן של העירייה זה פסול, גם אם הוא נתן את זה בתור שכר עבודה וגם אם הוא נתן את זה שלא בתור שכר עבודה. זה עובדת שלו. אפילו אם הוא נותן לך את זה לצרכיי שבת, הוא לא רשאי לתת לצרכיי שבת אלא אם כן היא נזקקת וכולי וכולי, וזה לא, לא הייתה הטענה פה. אז אולי זה יחסוך, כי הטענה שלנו היא שהיא לא קיבלה תלושים מהתלושים שיועדו לחלוקה לנזקקים. אם זה, אם זה יריעת המחלוקת מה זה חשוב,
עו”ד שרגנהיים: גם היא אומרת,
עו”ד נחמן: זה חשוב.
עו”ד שרגנהיים: (מדברים ביחד). למה לא להגיש את זה בהסכמה?
עו”ד אוחיון: לא, רק, לא משנה למה. כי אני חושב שלחצה אותה החוקרת, את יודעת מה היא אמרה (מדברים ביחד),
עו”ד שרגנהיים: אני רואה גם עכשיו, אני רואה פה (מדברים ביחד),
עו”ד נחמן: (מדברים ביחד),
עו”ד אוחיון: אבל היא אמרה לך (מדברים ביחד), אז אני לא רוצה להגיד דברים, אמרתי את זה כבר לבית המשפט, שהם תוצרים לא פסולים (מדברים ביחד).
עו”ד שרגנהיים: (מדברים ביחד),
עו”ד נחמן: (מדברים ביחד), לתקן את מה שלדעתו פסול בהודעת המשטרה.
כב’ הש’ קובו: המדינה תבקש להכריז עליה עדה עוינת?
עו”ד אוחיון: סיימת לחקור.
עו”ד שרגנהיים: בוודאי (מדברים ביחד).
עו”ד אוחיון: אם את רוצה תמשיכי לחקור על שכר עבודה או לא, לדעתי (מדברים ביחד),
כב’ הש’ קובו: ההגנה מתנגדת לזה שהיא תוכרז כעדה עוינת?
עו”ד אוחיון: שמה?
כב’ הש’ קובו: שהיא תוכרז כעדה עוינת?
עו”ד שרגנהיים: חוץ מהתקף לב לא יקרה כלום.
עו”ד אוחיון: פשוט לא רציתי שהיא תיפגע מזה.
כב’ הש’ קובו: אז בואו נקצר,
עו”ד אוחיון: היא חוקרת אותה ככה,
עו”ד שרגנהיים: אין ברירה.
כב’ הש’ קובו: בסדר גמור.
עו”ד אוחיון: אדוני ראה שאני מתנגד לאופן של החקירה?
כב’ הש’ קובו: אפשר להכריז עליה?
עו”ד אוחיון: לא צריך אדוני, אני מסכים. היא חקרה אותה עד עכשיו ככה.
כב’ הש’ קובו: לא, אבל צריך גם להגיש את זה לפחות.
עו”ד נחמן: לא,
עו”ד אוחיון: רגע להגיש זה לא מספיק להכריז.
כב’ הש’ קובו: לא,
עו”ד אוחיון: אני מסכים שאם היא תרצה להגיש היא לא תצטרך להכריז עליה. הרי צריך להגיש את זה דרך מי שגבה את זה, היא לא יכולה להגיש את זה.
כב’ הש’ קובו: בכפוף לעדות גובה האמרה, ברור.
עו”ד אוחיון: לא, זה לא מה שיעכב אם היא תבקש להגיש, ההכרזה. אם היא רוצה שתכריז. אני חושב (מדברים ביחד),
כב’ הש’ קובו: אוקיי, בסדר, (מדברים ביחד). אוקיי קיבלתי, בוא נקצר את התהליך.
עו”ד אוחיון: (מדברים ביחד).
כב’ הש’ קובו: בסדר גמור. אפשר לקרוא לעדה?
עו”ד אוחיון: אבל לאור ההכרזה, השאלה אם היא בכלל צריך לחקור אותה על אם זה שכר עבודה או לא, מה החשיבות?
כב’ הש’ קובו: רבותיי אני קורא לעדה, רבותיי.
עו”ד אוחיון: אדוני יכול להגיד את החשיבות אם זה שכר עבודה או לא שכר עבודה? מה זה משנה?
כב’ הש’ קובו: לא יודע, זה פה במחלוקת.
עו”ד אוחיון: (מדברים ביחד),
כב’ הש’ קובו: אז בואו נקצר את התהליך להכרזה ונעשה את זה יותר מהר.
עו”ד אוחיון: מה החשיבות? בגלל שהיא חולה וזה אני רציתי לחוס עליה. אני פשוט לא מבין את החשיבות (מדברים ביחד),
עו”ד שרגנהיים: גם אנחנו קיווינו שלא יחטפו לנו התקף לב, אבל מה לעשות?
כב’ הש’ קובו: ננסה לעשות את זה בקלות.
עו”ד אוחיון: (מדברים ביחד).
עו”ד שרגנהיים: בחייך?
עו”ד אוחיון: לא, אולי תגידי מה החשיבות.
עו”ד שרגנהיים: החשיבות היא שלא ישקרו לי עדים על הדוכן.
כב’ הש’ קובו: בסדר. כן בבקשה.
עו”ד נחמן: רחל אני אשאל אותך שוב, במשטרה ידעת שאת צריכה לומר אמת?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד נחמן: ומה שאמרת שם,
העד, גב’ מולי פרטוש: אני,
עו”ד נחמן: היה אמת או לא?
העד, גב’ מולי פרטוש: היה מהלחץ. אמרתי את העדות שלי מהפחד שאני, מה שהם רוצים לשמוע אני אתן להם לשמוע, רק שיעזבו אותי בשקט. מהפחד.
עו”ד נחמן: את אומרת מעצמך, את נשאלת על עבודתך אצל ראש עיריית כפר סבא ואת עונה “אני עובדת אצלו” (מדברים ביחד),
עו”ד אוחיון: (מדברים ביחד),
עו”ד שרגנהיים: רגע, זה (מדברים ביחד) תמתין.
עו”ד נחמן: “אני עובדת אצלו מאז שהוא התגרש בערך 3 שנים, אני אם בית. מבשלת לילדים, מכבסת, מנקה פעם בשבוע בערך, 4 – 5 שעות כל פעם. הוא משלם לי לפעמים בתלושים ולפעמים במזומן”. את אומרת את זה בשאלה השנייה בערך ששואלת אותך החוקרת.
העד, גב’ מולי פרטוש: כן זה אמרתי, אני כבר הסברתי ואמרתי, הכל היה מהלחץ של החוקרת. אני אמרתי את מה שאמרתי מלחץ.
עו”ד נחמן: החוקרת שאלה אותך על תלושים פה?
עו”ד שרגנהיים: תגידי יש סתירות אני מבקשת להגיש.
עו”ד נחמן: טוב, יש סתירות בין מה שהעדה מוסרת למה שהיא מסרה במשטרה, אני מבקשת להגיש.
עו”ד אוחיון: זה לא מקנה את הזכות להגיש, זה מקנה את הזכות להקריא. הסכמתי שתוכלי לחקור גם בלי הכרזה. איך זה מקנה זכות להגיש?
עו”ד נחמן: כי עדיין יש סתירות,
עו”ד אוחיון: זה לא מקנה זכות להגיש.
עו”ד נחמן: (מדברים ביחד).
כב’ הש’ קובו: יש הסכמה שהיא תוכרז כעדה עוינת? אין לך התנגדות.
עו”ד אוחיון: אז אם אדוני רוצה את זה פורמלית שיהיה פורמלית.
כב’ הש’ קובו: אוקיי, אז אני מכריז,
עו”ד אוחיון: (מדברים ביחד),
כב’ הש’ קובו: אני מכריז על העדה,
עו”ד אוחיון: הרי היא חוקרת שתי וערב מתחילת החקירה.
החלטה
אני מכריז על העדה כעדה עוינת.
ניתנה והודעה היום ז’ כסלו תש”פ, 05/12/2019 במעמד הנוכחים.
כב’ הש’ קובו: בסדר גמור. אתם מבקשים להגיש את ההודעה?
עו”ד שרגנהיים: כן.
עו”ד אוחיון: אי אפשר להגיש מכוח הכרזה אדוני.
עו”ד שרגנהיים: אפשר, זה בכפוף לכך שהחוקרת הרלוונטית תוסף לרשימת עדי התביעה ותעיד.
כב’ הש’ קובו: בכפוף לזה שהחוקרת (מדברים ביחד),
עו”ד אוחיון: (מדברים ביחד),
כב’ הש’ קובו: העדות מתקבלת בחקירה בכפוף לזה שיגיע החוקר שגבה את הגרסה.
עו”ד אוחיון: החוקרת המלחיצה.
כב’ הש’ קובו: החוקרת, לא משנה. מי שגבה את הגרסה, בכפוף לעדות שלו. המסמך מסומן ת/70. עוד שאלות?
עו”ד נחמן: כן אדוני. רחל בואי נלך שנייה לנושא אחר שקשור לתלושים. את קיבלת תלושים מעוזרי ראש העיר השונים?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד נחמן: תספרי על זה בבקשה, מתי קיבלת את זה?
העד, גב’ מולי פרטוש: קיבלתי בחגים.
עו”ד נחמן: כן, ממי?
העד, גב’ מולי פרטוש: קיבלתי מדותן, מוידאל ומחזי ברזני.
עו”ד נחמן: ומתי זה, טוב לא משנה.
העד, גב’ מולי פרטוש: זה היה בראש השנה ופסח.
עו”ד נחמן: אוקיי. עכשיו רחל סליחה על השאלה וסליחה אם אני חודרת לפרטיות,
העד, גב’ מולי פרטוש: כן?
עו”ד נחמן: היה לך קשר עם מחלקת הרווחה בעיר?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד נחמן: תספרי על זה בבקשה.
העד, גב’ מולי פרטוש: היה לי כאם חד הורית, אני היה לי תיק ברווחה ששם לא עזרו בכלום. כל פעם שפניתי לעזרה, לסיוע לא עזרו לי בשום דבר. ואז היה את ראש העיר של כפר סבא, הייתה לו עמותה לנזקקים שנקראה מעוף בכפר. פניתי אליו לסיוע לילד, הוא רצה ללמוד קורס שחמט ולא הייתה לי אפשרות לשלם לו. ופניתי למר יהודה בן חמו והוא אמר לי שאני צריכה אישור מהרווחה שהוא יוכל לעזור לי מהעמותה, כי הוא לא יכול לתת כספים ככה. אז הלכתי לרווחה לבקש אישור והם לא היו מוכנים לתת לי את האישור מכיוון שהם אמרו לי “למה את צריכה לקבל עזרה ולא אף אחד אחר? למה את?”, אמרתי “כי אני פניתי לבקש עזרה מעמותה. מותר לבן אדם לבקש”. אמרה לי “לא, אני לא מוכנה לתת לך את האישור”. אז פניתי שוב למר בן חמו והוא דיבר עם העובדת הסוציאלית והיא נתנה בסוף אישור מהרווחה שאני מטופלת בה ואז הוא יכל להוציא לי עזרה דרך העמותה וקיבלתי ככה תשלום עבור הילד לחוגים. והילד למד שחמט ואת כל, את כל הגביעים שהוא קיבל והכל, הוא היה בא ליהודה ואומר לו “זה הכל בזכותך, זה בשבילך. זו מתנה ממני עבור מה שאתה עושה למעני”.
עו”ד נחמן: רחל אני אפנה אותך להודעה שלך שורות 60 עד 62. “אני הייתי מוגדרת כנזקקת מאז שהתגרשתי ואחרי שבן חמו נבחר לרשות העירייה והתחיל לעזור לי הפסקתי ללכת לרווחה. התחלתי להתרומם בזכות עצמי והתלושים לחגים”. זה נכון?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד נחמן: עכשיו אני אומרת לך שאת אמרת במשטרה וזה מתיישב גם עם ההודעות שקודם הראנו לך וגם עם שיחות שאם יהיה גם תיכף נשמיע אותן, שאת קיבלת לא את כל השכר שלך על העבודה אצל הנאשם, לפחות חלק בתלושים ולא במזומן.
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
כב’ הש’ קובו: מה כן? תסבירי.
עו”ד נחמן: תסבירי.
העד, גב’ מולי פרטוש: אני קיבלתי תלושים, אומנם הרוב היה שכר עבור העבודה שלי במזומן. ואני הסברתי לה שקיבלתי לפעמים תלושים לשבת או, אבל לא בדיוק, לא על שכר. כאילו השכר היה, קיבלתי אותו במזומן ואם במידה ולא הייתה אפשרות אז הייתי מקבלת תלושים שמר בן חמו הביא לי לעשות שבתות, משהו.
עו”ד נחמן: רחל אני אחזור שוב ואני אומרת, את בהודעה שלך לפני שנשאלת בכלל על תלושים, את לא נשאלת על תלושים עד שאת אמרת עליהם. ואת אמרת שאת מקבלת, “הוא משלם לי לפעמים בתלושים ולפעמים במזומן כשכר על עבודתך” שנייה, את גם אמרת שאת היית זאת שביקשה לקבל את השכר בתלושים.
העד, גב’ מולי פרטוש: נכון. אני ביקשתי, אני גם אמרתי לחוקר, מהלחץ אמרתי לה כן קיבלתי תלושים על כל העבודה שלי. אבל הבקשה, אני אמרתי לה אני ביקשתי תלושים, לא הוא הציע לי תלושים.
עו”ד נחמן: אין בעיה, אז את ביקשת והוא נתן לך תלושים? לא תמיד, לפעמים היו פעמים שהוא נתן לך תלושים כשכר לעבודתך?
העד, גב’ מולי פרטוש: לא, השכר שלי היה שכר במזומן. אני תוספת לעבודה שלי הוא היה נותן לי בתלושים. תוספת הוא היה נותן לי, אם הייתי נתקעת בלי אוכל, כי בכל זאת זה לגדל ילדים ולעזור למשפחות. והיו לי שלושה, היום יש לי ילד הקטן שלי שהוא קצין במשמר הגבול והגדול שלי הוא צלם אופנה. האמצעי שלי הוא שף,
כב’ הש’ קובו: יפה מאוד.
העד, גב’ מולי פרטוש: הם יצאו ילדים מוצלחים והשתדלתי לתת להם את מה שאפשר כאם חד הורית שלא ייפלו.
כב’ הש’ קובו: בסדר, המדינה תחתור לסיום.
עו”ד נחמן: אני רק רוצה להשמיע עוד שיחה אחת רחל. זה ת/56 38. מיד זה, לוקח לזה פשוט קצת זמן עד שזה מתחיל.
עו”ד שרגנהיים: רחל תהיי קשובה לשיחה בסדר? שתיכף נשמע.
(מושמעת הקלטה באולם)
עו”ד נחמן: רחל מי הדוברים בשיחה ממה ששמענו עכשיו?
העד, גב’ מולי פרטוש: זה מר בן חמו ואני.
עו”ד נחמן: נמשיך לשמוע.
עו”ד שרגנהיים: תחזרי אחורה.
עו”ד נחמן: סליחה רגע, בטעות השתקתי במקום לעצור, זו הייתה הבעיה.
(מושמעת הקלטה באולם)
עו”ד נחמן: מה שמענו עכשיו ומי אמר את זה? מה שאל,
העד, גב’ מולי פרטוש: מר בן חמו שאל כמה שעות עבדתי אצלו.
עו”ד נחמן: אוקיי, נמשיך.
(מושמעת הקלטה באולם)
עו”ד נחמן: מה עכשיו שמענו את הנאשם אומר לך?
העד, גב’ מולי פרטוש: שהוא שולח לי תלושים.
עו”ד נחמן: ומה אמרנו שהוא שאל קודם?
העד, גב’ מולי פרטוש: כמה שעות עבדתי אצלו, אבל זה לא קשור.
עו”ד נחמן: אז מה הקשר בין הדברים באותה שיחה ובמקרה גם בסמס שקודם קראנו רחל?
העד, גב’ מולי פרטוש: זה מה שאני מנסה להסביר לך, זה לא קשור לשכר עבודה שלי. זה שהוא שלח לי זה היה אם אני יכולה לעשות לו קניות הביתה או זה, אבל לא קשור לזה, לשכר עבודה שלי.
עו”ד נחמן: רחל אני אומרת לך שבעדות שלך במשטרה ומה ששמענו פה יש קשר בין הדברים ושאת קיבלת לפחות חלק משכר העבודה בחלק מהפעמים בתלושים ולא במזומן.
העד, גב’ מולי פרטוש: אמרתי,
עו”ד נחמן: אני אומרת שמה שאמרת במשטרה ומה ששמענו עכשיו, ויש ביניהם קשר כתלושים לשכר עבודתך, זו האמת. מה את אומרת?
העד, גב’ מולי פרטוש: פה זה לא היה קשור לעבודה. הוא שאל אותי כמה שעות עבדתי לפי מה שאני שמעתי עכשיו בשיחה. כמה שעות עבדתי, הוא עשה חשבון כמה. אחר כך הוא אמר לי “אני שולח לך תלושים 300 שקל”. זה לא קשור לשכר עבודה. כי הוא שאל אותי אם אני באה אליו הביתה, אמרתי לו כן אני באה לאותו יום לבשל, להכין, אז הוא אמר לי “אני שולח לך כסף” כי הייתי צריכה לבשל לאותו יום.
עו”ד נחמן: אני לא מקבלת, אנחנו לא מקבלים את ההסבר, זה גם לא נשמע בשיחה הזו העניין הזה שהגעת אליו הביתה באותו יום ולכן ההקשר. אדוני אנחנו נבקש להוסיף את גובת ההודעה שלה כעדת תביעה כיוון שהיא לא רשומה. אנחנו נבקש לאחר שגובת ההודעה תגיע ותעיד כאן לקבל את גרסתה של העדה במשטרה,
עו”ד אוחיון: את צריכה להכריז, אנחנו משפטנים, את צריכה להודיע את זה מעכשיו? תעשי מה שמגיע לך לעשות.
עו”ד שרגנהיים: הכל בסדר.
עו”ד נחמן: בסדר.
עו”ד אוחיון: גם אם את לא מודיעה את זה את לא יכולה לבקש?
כב’ הש’ קובו: מקובל, אוקיי. סיימנו?
עו”ד נחמן: כן.
כב’ הש’ קובו: תודה, חקירה נגדית?
ע.ת/92 גב’ רחל מולי פרטוש, משיבה בחקירה נגדית לעורך הדין אוחיון:
עו”ד אוחיון: שלום לך גברת פרטוש.
העד, גב’ מולי פרטוש: שלום.
עו”ד אוחיון: תראי אני רואה שקשה לך.
העד, גב’ מולי פרטוש: מאוד.
עו”ד אוחיון: תספרי לנו מה עשו לך במשטרה?
העד, גב’ מולי פרטוש: אני, התקשרו אליי יום לפני לטלפון, הייתי בעבודה, ואמרו לי שאני מוזמנת לחקירה בלהב 433. אני נלחצתי ולא הבנתי מה רוצים ממני ולא הבנתי מה אני קשורה בכלל לנושא הזה של להגיע לעדות.
עו”ד אוחיון: אמרו לך על מה את באה?
העד, גב’ מולי פרטוש: לא הסבירו לי, אמרו לי ש-“את צריכה לבוא להעיד נגד יהודה בן חמו”.
עו”ד אוחיון: ככה אמרו נגד?
העד, גב’ מולי פרטוש: אז אמרתי לו “אין לי איך להגיע”, הוא אומר לי “זה לא מעניין אותי, את תגיעי ללוד”. אמרתי “אין לי, אני אצטרך להלוות כספים בשביל להגיע כי אין לי כסף. אני לא, אין לי מזומנים”. אני עובדת רק עם מזומן ואני ממשכורת למשכורת. אז הוא אומר לי “זה לא מעניין אותי, את צריכה להגיע ללהב 433”. אמרתי לו אני לא יודעת איפה זה בכלל. לקחתי רכבת למחרת והגעתי ללוד ומשם כל הזמן החוקרת התקשרה אליי “איפה את? איפה את?”. אמרתי לה אני בדרך, אני לא מכירה את הדרך בכלל. אני שואלת איפה אני נמצאת בכלל, אני לא יודעת איך להגיע. ואז היא, כשהגעתי לשם נכנסתי ללחץ על זה שכל הזמן מלחיצים אותי “איפה את? איפה את? איפה את?”. אמרתי משהו פה לא מסתדר לי.
עו”ד אוחיון: באיזה טון שאלו אותך “איפה את? איפה את? איפה את?”?
העד, גב’ מולי פרטוש: בטון כועס.
עו”ד אוחיון: בטון נוח או בטון אחר?
העד, גב’ מולי פרטוש: לא, בטון כועס.
עו”ד אוחיון: בטון כועס.
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד אוחיון: למתי קבעו איתך דרך אגב את החקירה? לאיזו שעה?
עו”ד אוחיון: הם קבעו איתי לשעה, נראה לי זה היה 12:00 או 13:00, אני כבר לא זוכרת באיזה שעה.
עו”ד אוחיון: ואת לא הצלחת להגיע אלא אחרי 15:00?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן, הגעתי,
עו”ד אוחיון: וזה הכעיס אותם?
העד, גב’ מולי פרטוש: אני לא יודעת אם זה הכעיס אותם, אני פשוט מאוד אמרתי לה “תקשיבי אני בדרך, אני לא מכירה את המקום, אני לא יודעת”.
עו”ד אוחיון: ואז את נלחצת עוד לפני שהגעת?
העד, גב’ מולי פרטוש: בוודאי.
עו”ד אוחיון: אז עכשיו תגידי לי מה היה כשהגעת בסדר?
עו”ד אוחיון: כן, אז את מגיעה לחקירה.
העד, גב’ מולי פרטוש: (מדברים ביחד).
עו”ד אוחיון: עכשיו אמרת שהיא הלחיצה אותך בחקירה.
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד אוחיון: תספרי לי איך זה, מה שהיא רצתה שתאמרי, אם התחלת להגיד דברים ולא מצאו בעיניה מה היא עשתה? איך היא דיברה אלייך? מה היא אמרה לך שהיא יודעת? אם היא האשימה אותך שאת מנסה לעזור, לא יודע, תגידי פשוט בלשון שלך. לא יכולתי לדבר איתך עד עכשיו, אני שומע פעם ראשונה. מה היה בחקירה? בבקשה.
העד, גב’ מולי פרטוש: היא שאלה אותי,
עו”ד אוחיון: ורק תגידי לי אם אמרת את זה גם לתובעת מה היה בחקירה? סיפרת לתובעת מה היה בחקירה?
העד, גב’ מולי פרטוש: אני אמרתי לה שהיא שאלה אותי שאלה שאפילו היא לא רשמה מה שהיה רשום שם.
עו”ד אוחיון: כן? ולמה לא קיבלתי על זה שום תרשומת? ולמה אתם מראיינים אותה בתחנות משטרה? תיכף נגיע לכל הדברים, אולי זה יימשך קצת. זה התנהלויות,
עו”ד שרגנהיים: אתה רוצה אותי על הדוכן או אותה?
עו”ד אוחיון: מה אמרת, מה אמרת לתובעת שהיו עוד דברים שהחוקרת לא רשמה? מה זה היה?
העד, גב’ מולי פרטוש: היא שאלה אותי אם מר בן חמו הציע לי יחסים ואני מאוד נפגעתי ואני מאוד פחדתי ולכן כל מה שהיא שאלה אותי אמרתי לה כן. אני עבדתי אצלו, קיבלתי תלושים, קיבלתי הכל.
עו”ד אוחיון: אמרת את זה לתובעת?
העד, גב’ מולי פרטוש: אמרתי לה שהיא שאלה אותי על היחסי מין ואני מאוד נלחצתי.
עו”ד אוחיון: אמרת לתובעת שזה היה בחקירה?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן, אמרתי לה שבחקירה.
עו”ד אוחיון: אני רוצה תגובה, כי אם כן אני חושב שזה חמור ביותר. לא קיבלתי על זה דבר וחצי דבר. אם עדה אומרת לכם בראיון ש-“נלחצתי מתוך זה שהיא שרבבה אותי ליחסי מין ואחרי זה אמרתי לה מה שהיא רוצה” ואתם לא מביאים לי על זה רמז או חצי רמז זה דבר חמור. היה או לא היה? תגיבו. אם היא אומרת, אם היא משקרת תגידו שהיא משקרת. אדוני היא חייבת להגיב.
כב’ הש’ קובו: זה עלה ברענון עדות?
עו”ד אוחיון: זה עלה בראיון הדבר הזה שהיא אומרת?
עו”ד שרגנהיים: העברנו,
עו”ד אוחיון: (מדברים ביחד) להגיד לה בפנים.
עו”ד נחמן: העברנו כל מה שרלוונטי לתיק.
עו”ד אוחיון: זה היה רלוונטי, זה היה או לא היה? החלטתם שזה לא רלוונטי, תגידו אם זה היה או לא היה?
עו”ד נחמן: העדה סיפרה על השאלה הזו, היא לא סיפרה שכתוצאה מהשאלה הזו היא נלחצה, כתוצאה מהשאלה הזו. היא סיפרה שהמעמד היה מלחיץ בלי קשר, אבל נראה לי שכל עד שמגיע לחקירת משטרה,
עו”ד אוחיון: לא, (מדברים ביחד) רק עניין עובדתי.
כב’ הש’ קובו: (מדברים ביחד),
עו”ד אוחיון: (מדברים ביחד),
עו”ד נחמן: עניין עובדתי היא לא אמרה שהלחץ היה כתוצאה מהשאלה הזו, השאלה הזו לטעמנו לא רלוונטית לתיק ולכן לא עבר על זה מזכר.
עו”ד אוחיון: אני רוצה שתגידי בדיוק מה אמרת לתובעת. אמרת שהתובעת הלחיצה אותך מזה שהיא קישרה אותך ביחסי מין,
עו”ד שרגנהיים: התובעת הלחיצה אותה?
עו”ד אוחיון: החוקרת.
עו”ד נחמן: החוקרת.
עו”ד אוחיון: החוקרת.
עו”ד שרגנהיים: אנחנו כבר לא יודעים איפה אנחנו נמצאים.
עו”ד אוחיון: תקשיבי לפעמים יש יחסים סימביוטיים ביניכם, אז יכול להיות שזה גם עובר אליי. את אמרת לה שהחוקרת הלחיצה אותך בזה שהיא קישרה אותך ביחסי מין עם יהודה נכון?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד אוחיון: אמרת לה שזה השפיע עלייך?
העד, גב’ מולי פרטוש: אמרתי לה.
עו”ד אוחיון: לתובעת אמרת שזה השפיע עלייך?
העד, גב’ מולי פרטוש: אמרתי לה, אמרתי לה שאני, כשהיא שאלה אותי על יחסי המין אני ישר אמרתי “אם זה ככה מה שהיא רוצה אני עונה”.
עו”ד אוחיון: אמרת את זה לתובעת?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד אוחיון: זה היה לפני יומיים.
עו”ד שרגנהיים: שקרנית.
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד אוחיון: תסתכלי עליה, תגידי לה את זה, כי היא אומרת שאת משקרת. אני שומע את אורלי אומרת לתובעת שהיא משקרת. היא לא הייתה בכלל בשיחה מה זה משנה. תגידי לי,
עו”ד שרגנהיים: איך אתה יודע? אתה שוחחת עם העדה?
עו”ד אוחיון: את היית, גם את היית בתחנת משטרה?
כב’ הש’ קובו: רבותיי, רבותיי,
עו”ד שרגנהיים: איך אתה יודע? אתה שוחחת עם העדה או אתה מניח שהרענון שלה היה בלעדיי?
עו”ד אוחיון: היא אמרה תובעת, היא אמרה תובעת,
עו”ד שרגנהיים: באמת?
עו”ד אוחיון: היא לא אמרה 2 תובעות.
עו”ד שרגנהיים: באמת? (מדברים ביחד),
עו”ד אוחיון: (מדברים ביחד),
עו”ד שרגנהיים: איך אתה יודע אם אני נכחתי או לא? אני מבקשת לדעת עכשיו איך חברי יודע מי היה ברענון עם העדה?
עו”ד אוחיון: חצופה ועלובה.
כב’ הש’ קובו: רבותיי, רבותיי, שנייה, (מדברים ביחד),
עו”ד שרגנהיים: לא, לא, לא, עולה פה משהו מאוד חמור,
עו”ד אוחיון: (מדברים ביחד),
עו”ד שרגנהיים: אומרת התובעת שעולה פה משהו מאוד חמור שנשמע (מדברים ביחד),
עו”ד אוחיון: (מדברים ביחד) על ראש הגנב בוער הכובע.
כב’ הש’ קובו: אפשר לעצור את ההקלטה.
עו”ד אוחיון: גברת פרטוש אנחנו נחזור בדיוק לשאלה לפני שהתובעת הפריעה וקמה. מי דיברו איתך בחקירה במשטרה, לפני יומיים בתחנת המשטרה? תובעת אחת או שתי תובעות?
העד, גב’ מולי פרטוש: הייתה רק אורטל.
עו”ד אוחיון: רק אורטל. ומה היא קפצה אני עד עכשיו לא יודע, השם ירחם. בסדר בואי נעזוב אחרי ההתפרעות שהייתה פה. את גם אמרת לפני כן התובעת, דיברת (מדברים ביחד),
העד, גב’ מולי פרטוש: (מדברים ביחד),
כב’ הש’ קובו: רגע, רגע דקה (מדברים ביחד),
עו”ד אוחיון: אף פעם לא אמרת התובעות היו נכון?
כב’ הש’ קובו: הסנגור יסיים ואז תדברי.
עו”ד אוחיון: את אף פעם לא אמרת שהתובעות היו, כל הזמן בחקירה שדיברת על התובעת, על התובעת והצבעת על התובעת השנייה נכון?
עו”ד שרגנהיים: תשאל אותה למי עוד היא אמרה ומתי.
עו”ד אוחיון: נכון? נכון?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן, נכון.
עו”ד אוחיון: אז צריך להגיד משהו על ההשתוללות של התובעת. בואי נמשיך. כשאת דיברת עם התובעת ואמרת לה כמה זה היה לא רק מביך אלא גם מפחיד, אם יהודה, אולי יפרסמו בתקשורת דברים, כל הדברים האלה היו בתקשורת. איך הגיבה התובעת?
העד, גב’ מולי פרטוש: היא אמרה לי שזה לא רשום בשום מקום, השאלה של החוקרת. אז אמרתי לה “למה את זה היא לא רשמה?” כי אני פשוט נלחצתי מהשאלה וזה דבר שלא שואלים. אני לא חושבת שצריך לשאול דבר כזה.
עו”ד אוחיון: אם רוצים להפחיד שואלים. ואיך הגיבה התובעת?
העד, גב’ מולי פרטוש: החליפה נושא ואמרה לי “הכל יהיה בסדר”.
עו”ד אוחיון: ככה היא אמרה?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן, שיהיה בסדר.
עו”ד אוחיון: היא פה.
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד אוחיון: את אומרת לה את זה בפנים?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד אוחיון: כן. מסתכלת (מדברים ביחד),
עו”ד נחמן: מדהים, מדהים. תשאל, (מדברים ביחד),
עו”ד אוחיון: (מדברים ביחד). אף אחד לא מאמין, ברור שהיא אומרת אמת.
עו”ד נחמן: בטח, ברור.
עו”ד אוחיון: אולי תפסיקו,
עו”ד נחמן: מההתחלה זה ברור.
עו”ד אוחיון: תפסיקי להעיר הערות,
עו”ד נחמן: סליחה זה היה בציניות וזה לא נשמע.
עו”ד אוחיון: אני לא רוצה להיגרר למה שהיה בפעם הקודמת, פשוט שתפסיק להעיר.
כב’ הש’ קובו: נכון.
עו”ד אוחיון: אדוני ממש, לא מספיק (מדברים ביחד),
כב’ הש’ קובו: (מדברים ביחד),
עו”ד אוחיון: עוד יש להן אומץ לקום ולדבר. איזה עזות פנים? איזה עזות פנים?
העד, גב’ מולי פרטוש: כבוד השופט אני כולי רועדת, אני,
כב’ הש’ קובו: נכון, בוא נסיים את החקירה.
עו”ד אוחיון: כן, זה בלתי אפשרי.
העד, גב’ מולי פרטוש: (מדברים ביחד).
כב’ הש’ קובו: 10 דקות (מדברים ביחד),
העד, גב’ מולי פרטוש: אני לא עומדת בלחץ.
כב’ הש’ קובו: צודקת, צודקת. רבותיי בוא נסיים.
עו”ד אוחיון: אני רוצה להמשיך איתך.
העד, גב’ מולי פרטוש: אני לא יכולה לנשום כבר.
כב’ הש’ קובו: תיכף נסיים. כן?
עו”ד אוחיון: אמרו לך למה מראיינים אותך בפרקליטות בתחנת משטרה? מה זה ההליך המוזר הזה? אמרו לך?
העד, גב’ מולי פרטוש: אמרו לי שהם מכינים אותי להיות רגועה לפני המשפט אצל השופט.
עו”ד אוחיון: אבל בתחנת משטרה? שם כל הנחקרים יש להם טראומות מתחנת משטרה. למה? אין משרדים לפרקליטות?
העד, גב’ מולי פרטוש: יש, יש משרדים אבל היא רצתה כאילו, רצתה להקל עליי לא להגיע למשרדים בתל אביב אז היא באה לכיוון כפר סבא.
עו”ד אוחיון: בתחנת המשטרה כפר סבא?
העד, גב’ מולי פרטוש: בתחנת המשטרה בכפר סבא.
עו”ד אוחיון: הבנתי, זה מה שהיא אמרה לך?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן, להקל עליי.
עו”ד אוחיון: יפה מצידה (מדברים ביחד),
העד, גב’ מולי פרטוש: (מדברים ביחד),
עו”ד אוחיון: יפה מצידה. אני אחרי זה אבקש אדוני לדעת אם גם עדים אחרים נחקרו או רואיינו בתחנת משטרה?
עו”ד שרגנהיים: אתה יכול להתחיל לשאול אחד – אחד.
עו”ד אוחיון: לא, לא העליתי על דעתי לשאול.
כב’ הש’ קובו: לסיים עם העדה.
עו”ד אוחיון: אני אבקש מכם שתמסרו את המידע הזה, אז אני אבקש להחזיר אותם אולי לפה. תחנות משטרה, זה מה שיש לכם לעשות.
עו”ד שרגנהיים: אין לי משרדים אחרים, לא יאומן.
עו”ד אוחיון: (מדברים ביחד),
כב’ הש’ קובו: רבותיי, רבותיי, את השיחות בין הצדדים לעשות אחרי הדיון לא במהלך חקירה נגדית של העדה.
עו”ד שרגנהיים: אבל זה נעשה מול העדה לא על ידי, זה לא על ידי.
עו”ד אוחיון: (מדברים ביחד),
כב’ הש’ קובו: רבותיי חבל, זה מפריע, זה מפריע. תשאל את העדה את השאלות ונסיים (מדברים ביחד),
עו”ד שרגנהיים: אנחנו עובדים משם גם באופן רשמי אם אתה רוצה לדעת.
כב’ הש’ קובו: בבקשה, זה מפריע לחקירה הנגדית. נסיים את החקירה הנגדית, אחר כך בין הצדדים (מדברים ביחד).
עו”ד אוחיון: עכשיו תאמרי לי בבקשה, בואי תנסי עד כמה שאת יכולה, אני יודע שזה לא פשוט להתחיל לחזור אחורה שנתיים, כמעט 3 שנים אחורה לפברואר 2017, שם הייתה החקירה. בכל זאת, בכל זאת. אני יודע שזה טראומטי,
העד, גב’ מולי פרטוש: כן, אני עד עכשיו לא, לא חוזרת לעצמי.
עו”ד אוחיון: ממה? ממה?
העד, גב’ מולי פרטוש: אני דיברתי גם עם הילדים שלי שאני ממש, גם לפה היה לי קשה להגיע. הילדים,
עו”ד אוחיון: למה? למה? בגלל מה?
העד, גב’ מולי פרטוש: כי קשה לי, אני ממש קשה לי.
עו”ד אוחיון: למה קשה לך? בגלל מה?
העד, גב’ מולי פרטוש: מכל המעמד הזה, מכל הלחץ הנפשי שאני נמצאת בו. לא, לא יודעת איך להסביר את עצמי באיזה מצב אני נמצאת.
עו”ד אוחיון: תגידי איך התנהלת אחרי החקירה במשטרה? אכלת, ישנת, התנהגת רגיל?
העד, גב’ מולי פרטוש: לא, לא. הייתי ממש בטראומה.
עו”ד אוחיון: כמה זמן היית בטראומה אחרי המשטרה?
העד, גב’ מולי פרטוש: היה לי טראומה, כל הזמן הייתי מדברת עם הבן שלי, השוטר, שהוא גם דתי וניסיתי להסביר לו מה אני עוברת כי קשה לי. אני אמרתי לו “תשמע אני לא רגילה לדברים האלה, לחקירות”. אמרתי לו לשאול אותי אם אני יש לי יחסי מין מה, הוא אומר לי “אמא יעשו הכל בשביל לשאול אותך שאלות שתעני”, אמרתי לו “בסדר אני אענה אבל”, אמרתי לו “תשמע מהפחד עניתי הכל. מה ששאלו אותי אמרתי כן”.
עו”ד אוחיון: אמרת את זה לבן שלך?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד אוחיון: בזמן אמת?
העד, גב’ מולי פרטוש: בזמן אמת.
עו”ד אוחיון: טוב. עכשיו בואי נעבור עכשיו, סיפרת פה לתובעת כשהיא שאלה אותך מה אמרת לחוקרים. כשהיא שאלה אותך, מה שהיא בחרה לשאול, מה שלא אז היא קיבלה. מה סיפרת לחוקרת בגלל שהיא הלחיצה אותך, נתת לה מה שהיא רוצה. אבל כשהיא הייתה איתך עכשיו במשטרה וראיינה אותך בתחנת המשטרה אז את אמרת לה שהסכום שציינת בשורה 38 הוא לא מדויק, מכיוון שלא עבדת בכל השבוע נכון?
העד, גב’ מולי פרטוש: נכון.
עו”ד אוחיון: וגם אמרת לה שזה הסכום הכללי שהיית מקבלת, 800 שקל בחודש נכון?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד אוחיון: ובוודאי שזה לא סכום שהיית מקבלת,
העד, גב’ מולי פרטוש: (מדברים ביחד),
עו”ד אוחיון: בתלושים כי את רוב הכסף היית מקבלת במזומן, אם לא את כל הכסף לפי מה שאת אומרת עכשיו בכל מקרה. רק לפי ההודעה יש גם כסף במזומן נכון?
העד, גב’ מולי פרטוש: יש כסף במזומן.
עו”ד אוחיון: אז מאיפה הגעת ל800 האלה? הרי ה800 (מדברים ביחד),
העד, גב’ מולי פרטוש: (מדברים ביחד),
עו”ד אוחיון: זה כל השכר החודשי שלך.
העד, גב’ מולי פרטוש: זה מה שאמרתי לאורטל מההתחלה,
עו”ד אוחיון: מי זאת אורטל?
כב’ הש’ קובו: לתובעת, לפרקליטה.
העד, גב’ מולי פרטוש: התובעת.
עו”ד אוחיון: אה אורטל, כן.
העד, גב’ מולי פרטוש: אורטל התובעת.
עו”ד אוחיון: אוקיי.
העד, גב’ מולי פרטוש: אני אמרתי גם בתחנת משטרה, אמרתי לה אני לא יודעת איך החוקרת הגיעה לסכום של 800 שקל שאני, כי לא עבדתי כל החודש. היו פעמים שעבדתי פעמיים בשבוע ואחרי זה אחרי שבועיים, עבדתי פעם בשבוע. לא היה לי רצף של עבודה שזה הגיע ל800 שקל.
עו”ד אוחיון: (מדברים ביחד) ה800 שקל בחודש זה היה כל שכר העבודה שלך?
העד, גב’ מולי פרטוש: בערך,
עו”ד אוחיון: זה מה,
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד אוחיון: 200 שקל בשבוע לא?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן, היה, לא, לא היה כל שבוע,
עו”ד אוחיון: הבנתי.
העד, גב’ מולי פרטוש: לא הייתי עובדת כל שבוע.
עו”ד אוחיון: אבל אם היית עובדת כל שבוע אז היית מקבלת 800 שקל בחודש נכון?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד אוחיון: אז גם לא עבדת כל שבוע וגם לפחות חלק גדול, בוא לא נתווכח,
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד אוחיון: עם צעקות, חלק היה במזומן?
העד, גב’ מולי פרטוש: נכון.
עו”ד אוחיון: אז איך יכול להיות 800 שקל בתלושים בחודש?
העד, גב’ מולי פרטוש: זה מה שאני אמרתי לה, זה לא יכול להיות. אני לא קיבלתי 800 שקל בחודש.
עו”ד אוחיון: ואמרת את זה גם לתובעת נכון?
העד, גב’ מולי פרטוש: כן.
עו”ד אוחיון: את זה היא דווקא כן רשמה, כן. יפה. גם אמרת לה, גם את זה רשמה, אני רואה שהיא רשמה בסך הכל הרבה דברים שאמרת לה. רק את העניין של יחסי המין לא ראיתי פה, טוב. עכשיו תאמרי לי בבקשה, תספרי לי במהלך החקירה מה עשתה החוקרת,
כב’ הש’ קובו: כמה דקות.
עו”ד אוחיון: איך היא התנהגה אלייך? אם היא דיברה אלייך בנועם או צעקה? אם היא הייתה קצרת רוח או סבלנית? אם ראית שכשאת אומרת דברים שאולי היא לא רוצה לשמוע איך היא מתנהגת? תכניסי אותנו לחקירה, לא היינו שם, הם לא הביאו לנו הקלטה של החקירה. תכניסי אותנו לחקירה.
העד, גב’ מולי פרטוש: היא, כשהיא חקירה אותי וכשהייתי אומרת לה זה, היא הייתה מסתכלת עליי “את בטוחה במה שאת אומרת?”.
עו”ד אוחיון: איך היא הייתה מסתכלת עלייך?
העד, גב’ מולי פרטוש: כאילו מרימה את הראש, היא הייתה רושמת ואז פתאום מרימה את הראש מסתכלת עליי אם אני אומרת לה דברים נכונים.
עו”ד אוחיון: ומתי היא הייתה אומרת לך את זה? כשהיא הייתה חושבת שאולי את אומרת דברים שאולי לא פוגעים ביהודה? אז היא הייתה מרימה את הראש? מה הקטע? לא, מה הקטע? מתי, מתי היא עוצרת את החקירה ומרימה את העיניים ואומרת לך “את בטוחה במה שאת אומרת?”? מתי היא עשתה את זה?
העד, גב’ מולי פרטוש: כשהיא שאלה אותי על העבודה שלי אצל מר בן חמו. אני אמרתי לה שאני עובדת, עבדתי אצלו וקיבלתי כסף עבור העבודה. אז היא אמרה לי “קיבלת גם תלושים”, אמרתי לה “אני לא אמרתי שקיבלתי תלושים, אבל אם את החלטת שקיבלתי תלושים אז קיבלתי תלושים עבור העבודה שלי וקיבלתי מזומן”. ואמרתי לה אני גם,
עו”ד אוחיון: ואז מה היא רשמה?
העד, גב’ מולי פרטוש: ואז היא רשמה, היא אומרת לי “אז רגע, עבדת אצלו ככה וככה שעות, אז זאת אומרת שקיבלת 800? זאת אומרת קיבלת חלק בתלושים, הרוב תלושים וחלק”, אמרתי לה “לא, אני קיבלתי הרוב, קיבלתי מזומן עבור העבודה שלי ותלושים אם היה, היה נותן לי”. אז היא אמרה “טוב, אז קיבלת תלושים וקיבלת מזומן”.
עו”ד אוחיון: הבנתי. זאת אומרת,
העד, גב’ מולי פרטוש: (מדברים ביחד),
עו”ד אוחיון: היה לך ברור מהחקירה שהיא מבקשת תגידי כמה שיותר דברים נגד יהודה, נכון?
העד, גב’ מולי פרטוש: נכון. זה מה (מדברים ביחד),
עו”ד אוחיון: ובכל פעם שהיה נדמה לה שאולי זה לא כל כך חמור אז היא הייתה מרימה את העיניים ושואלת אותך בצורה אחרת? ככה אני מבין.
העד, גב’ מולי פרטוש: כן, היא הייתה מנסה לזה. אני,
עו”ד אוחיון: תגידי לי אם היא גם צעקה עלייך, ואל תגידי אם היא לא צעקה עלייך, תגידי לי אם היא גם צעקה עלייך או לא.
העד, גב’ מולי פרטוש: היא לא צעקה, היא לא צעקה עליי. אבל היא כל הזמן הייתה מסתכלת עליי, כאילו הרגשתי כאילו זה איום. אבל אני אמרתי עוד הפעם ואני חוזרת, אני פשוט נכנסתי ללחץ מהשאלה שלה ולכן אני עניתי את מה שעניתי מהלחץ.
עו”ד אוחיון: עכשיו נעזוב עכשיו את הלחץ שלך. בואי אני רוצה לעשות גרסה מסודרת איתך,
העד, גב’ מולי פרטוש: כן?
עו”ד אוחיון: מה היה ומה לא היה. אז בואי תספרי לבד בלי שאני שואל אותך שאלות ובזה אני אשב. רק תספרי את בעצמך, תדברי לבית המשפט שיתרשם ממך לכאן או לכאן, לא יודע איך שירצה. אני אשב אחרי, תספרי בדיוק מה היה. תשכחי מהחקירה ותשכחי מהשאלות של כולם. הנה, בית המשפט, תספרי לו מה היה. לבית המשפט, לא לי.
העד, גב’ מולי פרטוש: על מה? על מה?
עו”ד אוחיון: על כל העבודה שלך עם יהודה,
כב’ הש’ קובו: לא על (מדברים ביחד),
עו”ד אוחיון: לא, לא על החקירה, רק על,
כב’ הש’ קובו: עזבנו את החקירה.
עו”ד אוחיון: איך קיבלת כסף. תספרי לשופט, בבקשה תסתכלי על השופט,
כב’ הש’ קובו: על מה קיבלת מזומן, תלושים, מתי, תרומה. כל הסיפור הזה.
עו”ד אוחיון: תסתכלי על השופט ותספרי לבד מההתחלה עד הסוף.
העד, גב’ מולי פרטוש: בסדר.
עו”ד אוחיון: בבקשה.
העד, גב’ מולי פרטוש: אוקיי. אני רוצה לומר רק את האמת ואני, נכון עבדתי אצל מר יהודה בן חמו. התחלתי לעבוד, בהתחלה באתי עזרתי לו והוא בא לתת לי כסף על העבודה. בפעם, בהתחלה בהתחלה שהתחלתי לעבוד בזה, כי הוא ביקש ממני אם אני יכולה לעזור לו, הילדים צריכים להיכנס הביתה והבית צריך קצת שטיפה וניקיון. באתי לעזור לו והוא אמר, הוא בא להביא לי כסף. אמרתי לו “לא, אני לא רוצה כסף. אני עושה את זה כי אני מרגישה שכמו שעזרת לי אני רוצה לעזור לך”. ואחרי זה כשהילדים נכנסו הביתה והכל אז הוא בא אליי, פנה אליי לשאול אותי אם אני מוכנה לעבוד אצלו בתור אם בית. אמרתי לו “מה זאת אומרת לעבוד אצלך בתור אם בית?”, הוא אומר לי “קצת לבשל, להכין אוכל, שתהיה הרגשה של בית כשאני בא מהעבודה. ככה לאכול צהריים עם הילדים שהם באים מבית ספר וקצת לנקות את הבית, לכבס”. אמרתי לו “אין בעיה, אני מוכנה לבוא”. הוא אומר לי “טוב, תגידי לי כמה את רוצה כסף?” אמרתי לו “אני לא רוצה כסף, אני עושה את זה מאהבה”. אמר לי “לא, את חייבת שיהיה לך תשלום מסודר, כי אני גם צריך, אני בתור ראש עיר זה גם לא יראה טוב לא לך ולא לי שאת עובדת אצלי ואני לא משלם. אני גם נותן לך, אני אשלם גם ביטוח לאומי כי אני מחויב דרך החוק לשלם”. אמרתי לו בסדר. אז אמרתי אם אני כבר אתחיל לעבוד אצלך, אני הייתי שמחה אם הייתה לך אפשרות לשלם לי בתלושים. אני פניתי אליו, אני רוצה בתלושים. והוא שאל אותי “למה את רוצה בתלושים? למה את לא רוצה מזומן?”, אז הסברתי לו “אני כסף מזומן אני מבזבזת אותו, לא נשאר אצלי. אני רוצה משהו שיהיה לי ביד כדי שאני אוכל לעשות שבתות לילדים, לקנות אוכל מסודר. שיהיה לי ממש משהו שאני אוכל ללכת לסופרים לקנות אוכל. שזה יהיה ספציפי בשביל זה”. ואז הוא הסביר לי שאין לו תלושים, הוא לא יכול לתת לי תלושים. אם תהיה לו אפשרות והוא יוכל להביא לי הוא ייתן לי בתלושים. אבל עבור העבודה הוא ייתן לי מזומן. אמרתי לו “בסדר, אני מוכנה לקבל מזומן אבל באמת אם תהיה לך אפשרות אני אשמח לקבל תלושים”. אז כשהייתה לו אפשרות והוא יכל לתת לי תלושים אז הוא נתן לי תלושים שלו שרשום עליהם עיריית כפר סבא כמו שאמרתי. והיו כמה פעמים שהוא נתן לי תלושים שהוא אמר לי “אני קניתי מחבר” כמו שאמרתי בעדות וזה שהתעקשה התובעת למה אני זה, אז אמרתי לה כן זה מה שהיה. אבל הרוב זה היה רק מזומן עבור שכר העבודה שלי. ובחגים קיבלתי מדותן, מוידאל ומחזי שהיו מתקשרים אליי לבוא ללשכה לקבל מהם תלושים. אבל ככה אני, זה מה שהייתי עובדת אצל יהודה וזה מה שהיה. לא,
עו”ד אוחיון: את רוצה להגיד עוד משהו? אני אשב. את רוצה להגיד עוד משהו לבית המשפט? תגידי איך שנראה לך, אני אשב. יש לך עוד משהו שאת רוצה להגיד?
העד, גב’ מולי פרטוש: זו האמת שלי, האמת לאמיתה וזה מה שאני, אני פשוט מאוד אין לי שום אינטרס לשקר או לומר משהו שהוא לא, לא זה.
כב’ הש’ קובו: אוקיי.
עו”ד אוחיון: תודה לך.
כב’ הש’ קובו: תודה לך.
עו”ד אוחיון: שבת שלום שתהיה לך ושתרגישי טוב.
כב’ הש’ קובו: החלטה. אני פוסק לעדה,
עו”ד אוחיון: ואף אחד לא חושב שעשית משהו רע, ותלכי הביתה ותצאי מהטראומה.
