המסע אחר הצמה של אריאל נויברג

אריאל נויברג בת ה-10 חיכתה שלוש שנים כדי ששיערה יהיה ארוך מספיק על מנת שתוכל לתרום אותו לטובת הכנת פאות לנשים חולות סרטן הזקוקות לכך. היא האריכה את שיערה בסבלנות, וביום שישי לפני כשבוע, הלכה להסתפר אצל הספר ראובן דהרי להגשים את חלומה. היא החליטה יחד עם אמה, מגי, כי במקום שהצמה תישלח בדואר למרכז המכין את הפאות, כמקובל, ייסעו השתיים לעמותת פ.ל.א- פאה לכל אישה Amuta PELE הפועלת למען נשים חולות סרטן הנמצאת בפתח-תקוה, ויעבירו להם את הצמה ידנית

אריאל

הצמה נארזה באריזת צלופן והוכנסה לשקית נייר, שהונחה בחדר השינה של ההורים. "החל מיום שישי בו אריאל הסתפרה, היא הייתה נכנסת בכל בוקר לחדרנו, מסתכלת בשקית ומחכה שכבר ניסע לתרום את הצמה, מה שתכננו לעשות בשישי האחרון", מספרת האם מגי, "אך ביום שלישי בבוקר, בשעה 7:30, כשאריאל ניגשה לשידה עליה הייתה מונחת השקית עם הצמה, היא גילתה שהשקית נעלמה."

בירור מהיר הביא להבנה כי השקית נזרקה בטעות לזבל, במחשבה שהיא ריקה. "יום שלישי זה יום פינוי האשפה בשכונה שלנו. יצאתי בריצה לבדוק את הפח בחוץ, אבל משאית הזבל כבר עברה אצלנו והפח היה ריק", אומרת מגי.

מכאן, "המסע בעקבות הצמה" יצא לדרך.

מגי צלצלה למוקד העירוני של כפר-סבא במספר 106, ודיווחה על שקרה. "ענתה לי מוקדנית מדהימה בשם דניאל קליין", היא מספרת, "והסברתי לה את המצב. היא הקשיבה לי בסבלנות ומיד חיברה אותי למנהל עבודה בשם עיסא חדיג'ה, שבמהירות וברגישות בלתי רגילה איתר את המשאית עם הצמה ודאג שלא תפרוק את הזבל למרות שכבר הגיעה למטמנה. משם, נסענו בעלי ואני למטמנה שנמצאת ליד כלא הדרים, וחיכה לנו צוות מדהים שדאג שהמשאית תפרוק את כל הזבל שהיה עליה, בצד, במופרד משאר הזבל. ואז התחלנו את מסע החיפושים".

מגי מספרת שבמשך שעתיים הם, יחד עם עוד ארבעה פועלים ומלגזן, חיפשו בערמות הזבל את השקית עם הצמה. "היינו כולנו נחושים למצוא את שקית הנייר הלבנה עם הצמה, אבל במשך שעתיים מה שראינו בעיקר זה טיטולים, שאריות מזון ועוד כמה דברים שאנשים זורקים ועדיף לא לפרט. המזכירה, מנהל העבודה ונהג המשאית ניסו לעזור לנו וממש לחשב איפה הצמה יכולה להיות. אבל אחרי שעתיים בהן התלכלכנו וריח האשפה ממש נספג בנו, הבנו שהגיע הזמן לוותר. התחלתי לצעוד לעבר מנהל העבודה במקום ולומר לו תודה, אבל לא הצלחנו. בדיוק ברגע הזה ראיתי מולי את השקית – שהייתה עדיין לבנה ורק קצת מקומטת ופשוט לא האמנתי!" מספרת מגי בהתרגשות. "לקחתי אותה בידי, הסתכלתי בתוכה וראיתי שהצמה נותרה שלמה לחלוטין, אפילו היה לה עדיין את ריח השמפו."

בשישי האחרון נסעו אריאל ומגי ל"פ.ל.א" בפתח תקוה, ותרמו את הצמה בשמחה גדולה ומכופלת. עיסא חדיג'א הוזמן ללשכת ראש העיר וקיבל ממנו תעודת הערכה והוקרה על פועלו. "אחרי שמצאנו אותה עיסא התקשר אליי. הוא לא האמין שהיינו שעתיים בתוך ערמות הזבל וממש שמח לשמוע שבסוף הצלחנו. אני מכירה תודה גדולה לכל הצוות המקצועי שליווה אותנו בסיפור הזה, ובמיוחד לעיסא היקר", מספרת מגי. "אריאל התרגשה מאוד לתרום את הצמה ביום שישי, ולא רק היא עשתה מצווה גדולה – אלא כל מי שעזרו לנו בדרך".

שיתוף ב facebook
שתף
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב print
הדפס
שיתוף ב email
אימיל

תגובות