מאת: אירית מרק
לפני כשלוש שנים התפוצצה הפרשה שהרעידה את כפר סבא בזמנו: בן חמו נעצר בשעת בוקר מוקדמת וכל השאר היסטוריה. בהמשך הוגש נגדו כתב אישום ובחצי שנה האחרונה העדים מגיעים בזה אחר זה לבית המשפט למתן עדות בפרשה בשלב ההוכחות. הדיון הבא יתקיים בתאריך 29/10/2020
חשיפה בלעדית באתר השרון פוסט : עדויות חדשות בפרשה הכי מדוברת בכפר סבא
הצטרפו לקבוצה המובילה בעיר – כפר סבא שלנו
אריה בן זאב – מנהל מחלקת רכב עיריית כפר סבא
אריה בן זאב תושב כפר סבא. בן 58. עובד בעירייה 30 שנה כמנהל מחלקת רכב ב25 שנה האחרונות.
ש: ספר לנו בבקשה על התנהלות, איך התנהלה התקשורת של הנהגים במחלקת רכב עם הנאשם בתקופה בה הוא היה בעצם מורחק מהעירייה לאחר החקירה?
ת: אז זהו, הנוהל היה כזה שלשכת ראש העיר שולחת לי את כל מה שצריך, את המשימות, ואני הייתי שולח כמובן את הנהגים. הכל היה עובר דרכי. אם זה, לדוגמה, את הדואר לשלוח, לפזר דואר, אז בין היתר, גם את זה. זה היה מגיע אליי, ואני הייתי שולח את הנהגים.
ש: לאן היית שולח את הנהגים?
ת: לפזר דואר, להדביק מודעות אבל. בין היתר, זה הנושא של דואר ליהודה
ת: כשאני הייתי מקבל את ההודעה, נהג היה מגיע אליי, אני אומר לו ‘תיגש ללשכת ראש העיר, יש שם דואר, אתה לוקח אותו, הולך לרכב, פותח את הרכב, שם את זה על הכיסא’, והם היו מודיעים לו שיש לו דואר לאוטו.
ש: רק, מי זה ‘הם’, מי זה ‘לו’?
ת: הלשכה הייתה מודיעה שיש לו דואר ברכב.
ש: מי זה ‘לו’ רק? שפשוט בגלל שאנחנו בהקלטה, אחר כך,
ת: לנהג, לאורי.
ש: למי הלשכה הייתה מודיעה שיש דואר ברכב?
ת: מן הסתם, היו מודיעים ליהודה שיש לו,
ש: בסדר גמור. תתאר בבקשה את מה שידוע לך על מפגש בין הנאשם ובין אורי מועלם בתקופת ההרחקה של הנאשם מהעירייה. וכיצד ידוע לך על המפגש הזה.
עו”ד אוחיון: סליחה, אני לא אתנגד שהוא יעיד על כך מכיוון שנחקר על כך אורי מועלם בעצמו. אבל אני לא מכשיר את הדברים, כמובן, כראיה לאמיתות תוכנם, אלא רק שהוא יספר מה אורי סיפר.
כב’ הש’ קובו: בסדר גמור. נרשמה ההערה.
עו”ד נחמן: לעצם אמירת הדברים. בוודאי.
עו”ד אוחיון: גם למה הוא אומר.
כב’ הש’ קובו: מקובל.
עו”ד אוחיון: אבל לא כראיה לאמיתות תוכנם.
כב’ הש’ קובו: ההערה נרשמה. כן.
עו”ד נחמן: מה ידוע לך על מפגש בין אורי מועלם והנאשם בתקופה שהנאשם היה מורחק בעצם מהעירייה? וכמובן, איך ידוע לך על אותם דברים?
עו”ד אוחיון: כן. אדוני, אני מבקש שייאמר לעד שהוא יכול להעיד על מה שאורי אמר לו,
עו”ד אוחיון: בסדר גמור. העד יכול להעיד על מה שאורי אמר לו, ממש קו שאפשר לפרט, אבל הוא לא יכול להעיד על מה הוא חשב או הבין או שיער מהדברים שלו, אלא רק מה הוא אמר לו. נטו, זהו. לא מה הוא הבין מתוך הדברים.
כב’ הש’ קובו: נכון מאוד. מבין? בסדר?
עו”ד נחמן: אז אני אחדד את השאלה. מה אורי אמר לך על אותו מפגש?
עו”ד אוחיון: כן.
כב’ הש’ קובו: מצוין.
העד, מר בן זאב: כשאני שלחתי את אורי לשים את הדואר בתוך הרכב, אז ירד יהודה בן חמו להוריד את האשפה, ויצא מן מפגש כזה. אז אורי, ככה, נרתע כזה, הייתה שיחה שם של 2, 3 דקות, ‘מה שלומכם, מה זה, הכל בסדר’, אורי דיבר על הנושא של אשתו, שלא הרגישה טוב באותה תקופה, אם יכול לעזור לו, והנושא של השכר שנפגע לו. זהו זה. מעבר לזה? אלה הדברים הקונקרטיים, העיקריים.
עו”ד נחמן: מה אורי סיפר לך שהנאשם אמר לו? סיפרת מה אורי אמר לנאשם. מה הנאשם אמר לאורי?
.
עו”ד נחמן מנסה לדלות מזכרונו של העד: “אורי סיפר לי שהוא דיבר עם יהודה באופן כללי, והדגיש בפניי כי יהודה הביע בפניו אכזבה מהחברים הקרובים שלו, הכוונה החברים של יהודה. אורי אמר לי שיהודה אמר לו שכולם התרחקו ממנו ונשאר לבד, ומבחינת יהודה, הוא מאוכזב מכל אלה שהיו קרובים אליו וחברים שלו. המסר שהעביר לאורי זה שהוא מרגיש שהקרובים אליו בגדו בו”. אתה זוכר את הדברים האלה שאורי סיפר לך?
העד, מר בן זאב: יכול להיות. המפגש שלי עם אורי, שדיברנו, זה היה ממש מפגש של דקה, הייתי אומר שיחת מסדרון. הוא זרק לי את זה, יכול להיות שאני לא הבנתי טוב את הדברים, אבל מן הסתם הייתה שיחה ביניהם, על הנושא הזה.
ש: על איזה נושא?
ת: על הנושא של ה, כביכול של החברים.
ש: מה לגבי החברים?
עו”ד אוחיון: מה זאת אומרת? זה נאמר. מה זאת אומרת?
העד, מר בן זאב: זה כתוב.
ת: אוקי.
ש: הם זכורים לך, שכך היו הדברים?
ת: ממש אני לא בטוח. בכל הכנות. לא בטוח שנאמרו ככה הדברים. יכול להיות שהוא אמר לי את זה בצורה אחרת ואני הבנתי את זה לא נכון, גם יכול להיות.
ש: אז, כשמסרת את הדברים לפני 3 שנים במשטרה,
ת: ממש לא,
ש: זכרת יותר טוב את הדברים?
ת: ממש לא זכרתי, אם לא היית מזכירה לי מה כתוב מהרגע הראשון, לא זכרתי שום דבר. כל היום הראשון שלי בעבודה, איך אומרים?
כב’ הש’ קובו: הוא לא הבין את השאלה.
עו”ד נחמן: אני לא שואלת אם היום אתה זוכר,
העד, מר בן זאב: אוקי.
ש: אלא האם יכול להיות שלפני 3 שנים, כשהיית בתחנת המשטרה ומסרת את הדברים האלה, אז זכרת את האירוע יותר טוב? את הדברים שאורי סיפר לך?
ת: יכול להיות שזכרתי יותר טוב, אני לא בטוח בעצמי במאה אחוז. כשדיברת איתי על הנושא של הרגשות, ומה הם מרגישים, אמרתי לך, אני לא יכול להיכנס להרגשות שלהם, איך הם מרגישים. דיברנו על זה אז, לפני חודש. אמרתי, אני ממש לא יכול להיכנס לרגשות שלהם, איך הם מרגישים. אני ממש,
ש: ולכן השאלה היא לא מה הם מרגישים, אלא מה אורי סיפר לך שנאמר לו על ידי הנאשם. האם אתה זוכר, בעצם, האם אז זכרת את הדברים יותר טוב אולי ממה שאתה זוכר אותם היום?
ת: יכול להיות, אני לא בטוח במאה אחוז. אני לא רוצה סתם להגיד.
ע.ת, מר בן זאב, משיב בחקירה נגדית לעורך הדין אוחיון:
עו”ד אוחיון: תראה. שאלה אחת ודי. מה שהיה ברור לגמרי, מבלי שעכשיו אתה זוכר את המילים המדויקות, מה שאורי סיפר לך, זה התחושות שיהודה מרגיש, שאחרי שהוא נחקר, אנשים פשוט מתרחקים ממנו, אפילו לא אומרים לו שלום, לא מתעניינים בשלומו, בכלל, בלי שום קשר אם הם נחקרו במשטרה, אם לא נחקרו במשטרה. פשוט הוא הפך להיות כאילו מנודה, והוא הרגיש מאוד רע עם זה. זה מה שאורי אמר לך.
העד, מר בן זאב: יכול להיות. יכול להיות.
ש: מה?
עו”ד נחמן: חברי מציע פה פרשנות לדברים,
כב’ הש’ קובו: כן, זכותו, הוא בחקירה נגדית, מותר לו להציע מה שהוא רוצה.
עו”ד אוחיון: לא,
כב’ הש’ קובו: לא, גם זה לגיטימי.
עו”ד נחמן: לא, אבל מדובר בפרשנות לדברים של מה אמר הנאשם,
כב’ הש’ קובו: זו חקירה נגדית. זה מותר. מותר לו.
עו”ד אוחיון: תראי, אני אסביר. מכיוון שהוא לא זוכר את המילים, כן? אז אני אומר, אם זה מה שאורי העביר לו, במילים כאלו או במילים אחרות, השאלה היא אם זה מה שאורי העביר לו. במילים כאלה, או במילים אחרות. לא משנה המילים. השאלה אם זה היה המסר.
העד, מר בן זאב: יכול להיות שזה היה המסדר, שכביכול, תראה. באופן טבעי, אדם כמו יהודה, ראש עיר, שפתאום, רגיל כל היום לטלפונים ולא מקבל, יכול להיות שזה מה שהוא הרגיש. אני לא יכול להיכנס לרגשות של אשם, איך הוא מרגיש. אני לא יכול אישית להיכנס, ואני לא זוכר בדיוק את הדברים ש, זה.
ש: אני מבין. תראה, אתה הרי לא נחקרת במשטרה לפני ההודעה שמסרת. שמסרת לגבי המפגש עם אורי. לא נחקרת בכלל במשטרה.
ת: לא.
ש: נכון? לא נחקרת בכלל. זאת אומרת שכשאורי בא לדבר איתך, הוא לא דיבר איתך כמי שנחקר במשטרה, אלא הוא דיבר איתך כמישהו, אולי גם אחד מאלה שיהודה מרגיש שקצת התרחקו ממנו.
ת: כן, שהתרחקו ממנו. זה טבעי שהוא,
ש: נכון?זה לא, שיהיה ברור, לא נחקרת במשטרה קודם לכן.
ת: לא, לא נחקרת קודם,
ש: הבנתי. אני סיימתי.
גרגורי צ’רטוק, מהנדס פיקוח, סגן מנהל מחלקת פיקוח על הפניה משנת 92
ש: ספר לנו בבקשה את מה שידוע לך על צו הפסקה עבודה בשטח כפר סבא 50, ששייך לרפי כחלון.
ת: אוקי, בתוקף תפקידי, אני הייתי, וגם עד היום, אני אחראי על שטח אזור כפר סבא, אזור תעשיה כפר סבא, כ”ס 50. ו(לא ברור) המבנים של מר כחלון, היו כמעט ראשונים במתחם הזה, ואני התחלתי לטפל בעניין הזה, בצורה הרגילה. לא היו שם שום חשדות לעבירות או לסטיות מהיתר בניה. התדירות של הביקורים שלי היא מסוימת, היא תלויה במצב של פניות לפיקוח, תלונות והיקף העבודות, זאת אומרת, מבחינתי תמיד, בן אדם שמיוצג על ידי אדריכל, עורך דין, מהנדס, אחראי לביקורות, אחראי לביצוע שלד, זה אתרים בטוחים יחסית, לעומת כל מיני עבירות אחרות שמתרחשות במדינת ישראל, (לא ברור), בגדול. באותו יום, מה שזכור לי, אני לא רוצה לומר שבתדהמה, אבל משהו מהסוג הזה, הוזמנתי ל, קיבלתי שיחת טלפון ממנהל מחלקה, צו וכליס, שהוא אומר ‘גרגורי, מגיעים חבר’ה מוועדה מחוזית לביקורת בכפר סבא 50, ישנן איזשהן סטיות שם מהיתר בניה? ידוע לך’? ‘מר צבי, זה התנהל רגיל’, אני, יכול להיות שלא הייתי שם, לא יודע מה. מספר ימים, שבוע, לא יודע, שבועיים. וזהו זה. דחוף לנסוע למקום הזה, וזהו זה. הגעתי לשם, פגשתי אנשים של ועדה מחוזית לתכנון פניה. תכון ופיקוח. והצגנו שם, קודם כל, בנוסף לאנשים, צריך להבין את זה. מי שמקים בניינים במדינת ישראל, אלה קבלנים מוסכמים וחברות מוסמכות. זה לא שום, זאת אומרת, היה שם חברה, אני לא זוכר, ופגשנו מנהל פרויקט וכו’, הצגנו תוכניות, בדקנו, זה. אני לא כל כך הבחנתי, ואז, שמו לב שהגדרות ההיקפיות של האתר, הן הוגבהו. בסדר. הבנתי שיש כאן, זה משהו, וזה כאילו היה באיזשהו תהליך עבודה, זאת אומרת, הם לא סיימו עדיין את זה, וחשבו שיש שם עוד חריגות נוספות. ואז, כשפתחנו את התוכניות האלה ובדקנו, הם הבינו שאין שם חריגות בניה, ומכיוון שכאן היה איזשהו לחץ, אני לא רוצה להיכנס מאיזה צד, הרגשתי מאוד מאוד לא נוח, זה היה מאוד מגמתי מבחינתי. ואז אני נאלצתי בכל מקרה להוציא צו הפסקה עבודה, שבדרך כלל אני, אני רוצה להסביר לקהל ולכבוד השופט, שבדרך כלל במהלך הבנייה קורים שינויים כאלה ואחרים, שבמהלך הבנייה מגישים תוכניות שינויים כאלה ואחרות. לא, כאילו, לא היה שום דבר מופרז שם, ואז הוצא צו הפסקת עבודה, מה שזכור לי לגבי הגבהת גובה של גדר כדי שלא ימשיכו, ונאלצתי לחפש עוד, כמובן, מכיוון שהייתי שם בזרקורים, שהיה כאן איזשהו חלק של, חפור. של בור באתר בנייה, שהוא חלק, כאילו, שלא במסגרת. לא במסגרת היתר בניה. והתברר שזה, הייתה חפירה מכיוון שיש שם עניין של מרתף, כדי להעמיד ציוד של בנייה באותו מקום. בסופו של דבר, אז הוצאנו צו הפסקת עבודה, ועל דעת גם הוועדה המחוזית, זה צו מנהלי. לא היו שם עבירות קשות. בסופו של דבר, הפרויקט הסתיים בהצלחה. באופן פרפקציוניסטי, אפילו. וזה מה שאני יכול לומר בעניין הזה.
ש: לפני שנמשיך עם השאלות, מסרת לצבי בעצם שהיית פעם אחרונה משהו כמו שבועיים לפני אותו זמן,
ת: יכול להיות, משהו כזה, כן.
ש: עכשיו, אני מתעכבת על זה רגע, כי בעדות שמסרת במשטרה,
ת: כן.
ש: איך אתה זוכר לומר כמה זמן לפני אותו אירוע היית במקום?
ת: אני נתתי תמיד הערכה. אני לא יכול לזכור, אני לא מנהל יומנים ברמה כזו. ואף אחד, מי שעובד בתחום הזה, הוא לא יכול להשיב מתי הוא היה ואיך, במידה אם לא הוצא דו”ח אז, זה סיור.
ש: יכול להיות שהיית זמן ארוך יותר? יותר משבועיים ב,
ת: יכול להיות. יכול להיות.
ש: אוקי. מי חתם על צו הפסקת העבודה, אחרי שהוצאת אותו?
ת: קודם כל, על צו חותם מהנדס רישוי. מהנדסת רישוי, באותו זמן.
ש: אתה זוכר את שמה?
ת: כן. צ’רבינסקי.
ש: אוקי. אתה זוכר מי פנה אליה לחתימה של הצו?
ת: זה עניין פרוצדורלי רגיל, זה יכול להיות אני, יכול להיות שצבי וכליס, יכול להיות שמזכירה, וכו’, וכו’. זה עניין ש, נייר מודפס, הוכן, זאת אומרת, והועבר למזכירה של מהנדס רשות, לחתימתה.
ש: אוקי. באיזה שלב ובאיזה אופן מסרת את צו ההפסקה המנהלי לרפי כחלון?
ת: אני, אם אני זוכר נכון, שקודם, הרי זה לא רק רפי כחלון. יש שם שותפות. אני שכחתי,
ש: אני מציגה לך את צו הפסקת העבודה,
ת: כן.
עו”ד שרגנהיים: אדוני, זה בת/88.
עו”ד נחמן: זה בתוך ת/88, אני שניה אראה אם יש לנו. מה אנחנו בעצם יכולים לראות בצו? מתי נמסר הצו?
העד, מר צ’רטוק: הצו נמסר לדעתי ב5 ל, רגע.
העד, מר צ’רטוק: לא, לא. רגע. פשוט זה נייר לא ברור, אף אחד לא יכול לקרוא את זה.
עו”ד אוחיון: אני רואה לפי היד שאתה מרחיק, אתה צריך משקפיים,
העד, מר צ’רטוק: לא, יכול להיות.
כב’ הש’ קובו: אני לא שומע אותך. איפה המיקרופון שלך?
העד, מר צ’רטוק: לא, אני מסודר. זה 8 למרץ.
עו”ד אוחיון: זה כתוב. בסדר.
העד, מר צ’רטוק: 8 למרץ 2015.
עו”ד נחמן: אוקי.
העד, מר צ’רטוק: נמסר צו.
ש: לידי מי הוא נמסר?
ת: לידי ראובן, שכחתי שם משפחה, שהוא שותף של הפרויקט הזה, בפרויקט, ואז, למחרת, מסרנו לרפי כחלון.
ש: למה,
ת: משיקולים אלה, למה? אני מסביר איך שאני מבין את הדבר הזה. הוא, רפי כחלון, הוא מוביל בפרויקט, אוקי? והתעסקות מול הרשות תמיד הייתה על ידי רפי, וגם בפרויקט, והוא מבין גם בזה יותר, אז כדי להיות בטוח בעניין הזה, החלטתי גם למסור לרפי כחלון.
ש: בסדר גמור.
ת: אוקי?
ש: תודה רבה.
כב’ הש’ קובו: תודה. חקירה נגדית, בבקשה.
ע.ת, מר צ’רטוק, משיב בחקירה נגדית לעורך הדין אוחיון:
עו”ד אוחיון: יש לנו מסירה לרפי כחלון? כי פה יש לנו מסירה רק ל, זה.
עו”ד נחמן: כן, יש מצד שמאל למטה, האחרון.
כב’ הש’ קובו: יש חתימה למטה.
עו”ד אוחיון: אה, טוב, אוקי. בסדר.
העד, מר צ’רטוק: בסופו של דבר, הוצא היתר בניה, עניין מסודר.
ש: בסדר גמור. אני יכול להשאיר את זה אצלי?
עו”ד נחמן: כן.
עו”ד אוחיון: גרגורי, בוא. רק כמה שאלות קצרות, ונלך הביתה.
העד, מר צ’רטוק: אוקי.
ש: אתה בעצם מספר לנו פה על התנהלות לא שגרתית של ועדת ביקורת שבאה ועשתה עניין גדול מדבר שהוא קטן לגמרי, שגרתי לגמרי. משהו פה היה מאוד מגמתי, לחפש בכל מחיר ליקויים. אתה מסכים איתי?
ת: אני, בצורה הדרגתית, אני אשיב לך.
ש: בבקשה.
ת: ברגע האמת, עוד לא הבנתי את זה, נכון. אחרי שהתחילו כל ההתפתחויות שקשורות ל, לא יודע מה, לראש העיר, ואז אני כנראה הבנתי ש, וואו, זה לא יכול להיות, מכיוון שאני מכהן 25, 27 שנה בעיריית כפר סבא, ובכלל, ואני חבר בכל מיני ועדות ובפיקוח ארצי וכו’, אני לא ראיתי דבר כזה. רק שניה. למה הוא, מכיוון שאנשים הגיעו כבר עם דעה מוקדמת מסוימת. אוקי? לגבי (לא ברור), אין ספק, נגיד, ששם הייתה הגבהה, אבל זה לא, אם זה מאושר, אין בעיה עם זה. זה תעשייה. וכשחיפשו עבירות בניה בתוך אתר הבניה, איפה שיסודות של עמודים ו, כשיש לי תצהיר של מודד, וכו’, הרי חבר’ה, על מה אתם, התווכחתי הרבה. המון. רבתי אפילו עם ועדה מחוזית בעניין הזה. ואז אמרו לחזור לעירייה, לחפש, איך אומרים? פרוטוקול של ישיבה ועדה, וכו’, מה הקשר לפיקוח כאילו, מן הסתם? אבל אז, אותו מנהל פיקוח מחוזי הגיע ואמר ‘גרגורי, כל הכבוד, אתה גבר, היית צודק’, כאילו, נכון, סתם, אז אמרתי לו ‘בסדר, אנחנו מוציאים צו אבל רק לגדר, כי החפירה מיותרת’.
ש: אני רוצה לחזור לשאלות שלי,
ת: בבקשה.
ש: תשתדל, אני מבין. מה שאני אעשה איתך, זה אני אשאל שאלות קצרות, וככה אנחנו נלך, לפי, ממש שלב אחר שלב, ונבין את כל התמונה תוך כדי מספר שאלות, מאשר בשאלה אחת.
ת: אוקי.
ש: כשהגעת למקום, לא הבנת על מה כל הרעש. נכון?
ת: כן. אני, זו התרשמות שלי.אף אחד לא יכול לקחת ממני את זה?
ש: אני עכשיו מדבר רק על מה שבמקום.
ת: אף אחד לא יכול לקחת ממני את זה.
ש: למה?כי אתה נמצא במקום הזה.
ת: כן.
ש: ואתה עוקב אחרי הפרויקט הזה.
ת: כן, כן.
ש: ועד שלא באה ועדה עם רעש שאתה לא הבנת מאיפה, כל הפרויקט התנהל, נראה לך שמתנהל בצורה תקינה ביותר, אפילו יותר מאשר פרויקטים אחרים. אתה מסכים איתי?
ת: לא רוצה לומר ‘יותר’, אני לא נותן כאן ציונים,
ש: אוקי.
ת: ממש לא רוצה לתת ציונים, אבל זה היה אתר בניה רגיל במדינת ישראל,
ש: תקין.
ת: תקין, עם שינויים אלה ואחרים, שבדרך כלל מסתדרים בסופו של דבר.
ש: עכשיו, מה ש, כשהם הגיעו למקום, אתה השתמשת במילה ‘מגמתית’, בחקירה ראשית. אני רק חוזר על המילה שלך. זה היה ברור שהם מחפשים מתחת לאדמה, כן, זה ביטוי, מחפשים מתחת לאדמה למצוא איזשהם ליקויים?
ת: אדוני, אני אמרתי מה שאני אמרתי, אבל אז אני לא הבנתי, אולי אותי מחפשים. מאיפה אני יודע?
ש: זו הייתה התנהלות,
ת: אבל אני יכול בכל רגע לתת הסבר מקצועי.
ש: כן, אבל אתה לא פה העניין. תקשיב. אני מבין שחשבת שמחפשים אותך.
ת: לא בדיוק, לא ידעתי, מכיוון שבדרך כלל לא מחפשים אותי. על מה?
ש: טוב. אני רק אומר, בוא נחזור לאירוע. זה היה ברור לך ש, ואתה,
ת: הייתי לי תחושה, עניתי לך כבר.
ש: תחושה שמחפשים פה,
ת: כן.
ש: מחפשים פה מתחת לאדמה למצוא ליקויים.
ת: כן. ועכשיו קצת מהלכה הנדסית.
ש: כן.
ת: אני, כמפקח באתר בנייה לפי חוק תכנון ובנייה, כאן לא מדובר על מקסימום, מדובר על מינימום. מינימום, אני צריך להופיע מספר ספור של פעמים.
ש: כן.
ת: בהתחלת עבודות, סימון קווי בניין וגבולות מגרש, שזה נבדק, אוקי? שלב הבא, גמר אפס אפס, שהאתר הזה עוד לא הגיע לשלב גמר אפס אפס. גמר שלד, גמר בניין מוחלט, כולל פיתוח. זה לפי ההלכה.
ש: טוב. גרגורי,
ת: אז זה, כאילו, בין השלבים,
ש: גרגורי,
ת: כבר כשידיעתי, התחילו לבנות גדר, נו.
ש: גרגורי, שניה.
ת: זה כבר מעבר, כן.
ש: שניה. בוא, תקשיב, אתה לא במכרז העניין. תענה על שאלות, כמו שהבנת, אף אחד לא טוען כלפיך טענות. בסדר?
ת: אוקי.
ש: לא, הטענות הן לא כלפיך. ואז, כשאתה נמצא במקום ואתה מוזעק למקום, ואתה רואה שמחפשים תוכניות ופרוטוקולים, וזאת לא עשייה רגילה,
ת: לא עשייה רגילה.
ש: אתה לא, בוא נגיד ככה. אתה הרבה מאוד שנים בעסק הזה, אף פעם לא נתקלת בכזה דבר.
ת: לא נתקלתי.
ש: יפה. אז זה מאוד מוזר. ואז, מצאו משהו. שהגדר, היא הוגבהה במטר אחד, נכון?
ת: כן, משהו כזה, כן.
ש: זו גדר היקפית.
ת: כן.
ש: מה התפקיד של הגדר ההיקפית? לתחום את המקום, נכון?
ת: כן, כן.
ש: בסך הכל, אם הגדר מוגבהת במטר, זה לא מזיק לאף אחד. זה להיפך, אולי תוחם יותר טוב. זה לא תקין, זה לא לפי ההוראות, אבל זה לא מצב שצריך להוציא עליו צו הפסקת עבודה. הוא לא מסכן אף אחד, הוא לא,
ת: תראה, תראה. עד ש, האמת היא כזאת. שעד שבן אדם לא מקבל היתר בנייה לפעולה זו או אחרת, נכון, זאת אומרת, מותר לתת צו הפסקת עבודה.
ש: ברור ש,
ת: זה מקום נכון וראוי,
ש: זה על הנייר.
ת: אין כאן, כן. אין כאן,
ש: עכשיו, תגיד לי בפועל.
ת: לא, לא, מה זה נייר? בפועל לעצור, בוודאי. בפועל.
ש: סליחה. אתה אמרת,
ת: הם עצרו בפועל, ואחרי קבלת אישור, הם השלימו את הדבר הזה.
ש: כן, אבל אתה אמרת לנו פה, אני שמעתי בין השורות.
ת: נו.
ש: שלחצו עליך להוציא את הפסקת העבודה, כי אתה, מעצמך, כמו שאתה מתפקד תמיד, על דבר כזה, לא היית מוציא צו הפסקת עבודה. על דבר כזה, היית מאפשר לשנות תוך כדי המשך עבודה. אני שמעתי נכון? כי אני שמעית את זה מפיך.
ת: תשמע, אני, קודם כל, אני רוצה להגיד שלא היה לחץ, מכיוון ש, תראה. אם בודקים אותך, אתה צריך להיות מקצועי ולתת את הדעה המקצועית שלך. נכון? במידה שהעירו לי שיש כאן משהו, ושאני בדקתי שיש הגבלת גובה, אמרתי ‘כן, זה מצב של צו’, אוקי? וזהו זה. זאת אומרת, אני לא רוצה לומר ש, כאילו, בסלחנות, נותנים להמשיך ולעבוד כי הוא, זה.
ש: לא, אני,
ת: דווקא הם היו ממושמעים, והם עצרו את הדבר הזה,
ש: הפרויקט הזה.
ת: כן. לא פרויקט. אני לא נתתי עצירה לפרויקט. זה מה ש, כאילו, צריך להבין.
ש: את הצו הפסקת עבודה, ל,
כב’ הש’ קובו: רק שאני אבין. סליחה. הצו הפסקת עבודה הוא על כל הפרויקט? או על רק על הגדר?
העד, מר צ’רטוק: על מה שרשום בצו. בדרך חפירה,
ש: זאת אומר, לא הפסקת את כל העבודה בפרויקט.
ת: כן, כן.
ש: הבנתי.
ת: זה לא צו גלובאלי, הבנת נכון.
עו”ד אוחיון: תרשה לי. תגיד לי אם אני שמעתי נכון, כי אני שומע אותך בחקירה הראשית, ואני שואל שאלות. אני, קודם כל, אני לא תוקף אותך. אני מנסה להבין,
העד, מר צ’רטוק: אני לא אמרתי,
ש: אני לא תוקף אותך. אני מנסה להבין אותך, כי בחקירה הראשית שמעתי אותך אומר שעל דבר כזה, בדרך כלל, אולי תמיד, לא מוציאים צו הפסקת עבודה, אומרים, מעירים, מבקשים שהדברים ישונו, כן? עומדים על העניין שזה לפי ההיתר, או שתבקש שינוי של ההיתר, או שתעשה שינויים, אבל לא מוציאים צו הפסקת עבודה. אני שמעתי נכון?
ת: לא, לא. מוציאים. אתה לא שמעת נכון. אם רואים, זה, אם פוגשים את (לא ברור), מכיוון שאמרתי על שלביות הביקורות, לא תמיד אתה, אתה מגיע פתאום לשלב אפס אפס, ופתאום אתה רואה שחרגו. הבנת מה? סתם, אתה לא היית בשלב ההקמה וביצוע. פתאום אתה מגיע, אתה רואה גדר. ‘אה, לא סיימתם. אין היתר, חבר’ה, לעצור’. אוקי? זה התהליכים. לפעמים מפספסים, זה, אתם אנשים לא, אתם מבינים מה זה פיקוח ומה זה תרבות הבנייה כאן בארץ, נכון? ותרבות העבירות והאכיפה, שהיא כאילו מאוד מאוד צולעת כאן, בארץ, אתם מצליחים להבין את זה.
ש: תגיד לי, אני עוד פעם,
ת: וכן, באמת, לא ראיתי עבירה גדולה, אבל פרוצדוראלית, היינו צריכים לעשות את זה.
ש: אני לא בטוח. אני לא בטוח. אתה עכשיו מעיד על האפשרות, הזכות המשפטית שלכם להוציא את צו הפסקת העבודה, ואני לא חולק עליה. אבל כולנו יודעים שיש תורה שבכתב ותורה שבעל פה. תורה שבעל פה זה ההוראות. לפי ההוראות, בוודאי שמותר היה להוציא צו הפסקת עבודה.אבל בפועל, בשטח, על דבר כזה, לא מוציאים צו הפסקת עבודה, אלא מאפשרים,
ת: אז אמרתי. אמרתי,
ש: מאפשרים הגשת,
ת: אמרתי, תשמע. קודם כל, אני רוצה להסביר שזה צו מינימלי. צו הפסקת עבודה מנהלי, שזה כלל, זאת אומרת, חותם מהנדס רשות שזה הכל בשליטה, כי הוא, זה לא צו הפסקת עבודה שיפוטי. אז זה, בוודאי, לא היינו הולכים על זה. זה ברור. עכשיו, בן אדם, בתפקיד מפקח, אם הוא פוגש עבירה או סטיה מהיתר בנייה, הוא חייב לתת התייחסות.
ש: בוודאי.
ת: אוקי?
ש: אבל לאו דווקא בצו הפסקת עבודה. בוודאי שהוא חייב. הוא יכול להעיר לו, להגיד לו ‘אדוני, אתה תבקש היתר על שינוי הגובה, אני נותן לך’, לא יודע, ‘שבועיים או חודש להשיג את ההיתר’. זה מה שקורה בדרך כלל.
ת: אדוני הנכבד. אני הסברתי מה היה בדיוק בפועל. נכון? אם אתה רוצה לשמוע הלכה איך זה היה צריך להיות, נכון, סתם, זה לא אני הייתי צריך להשיב, אני לא יועץ משפטי. אוקי? אז בדרך כלל, מפקח הוא לא מחליט.
ש: אז מי החליט?זה בדיוק העניין. לא אתה החלטת על צו הפסקת עבודה, מי בסוף אמר לך ‘תוציא צו הפסקת עבודה’?
ת: תראה, אני אמרתי לך, אם לא שמעת. זה הכל היה לי, מכיוון שראינו את הדבר הזה, היו גם נציגים של ועדה מחוזית, נכון? היה מנהל מחלקה, צבי וכליס, וראינו שזה המינימום שכן, שחייבים לתת צו הפסקת עבודה, וזהו זה.
כב’ הש’ קובו: רק שניה. עורך דין אוחיון יסלח לי לרגע. בוא נניח שזה היה פרויקט אחר. בלי ועדה מחוזית, בלי אף אחד שנמצא שם. אתה מגיע, סתם, לפרויקט אחר באותו אזור, לבד רואה עבירה דומה. מה אתה עושה? בלי שום לחץ, בלי,
העד, מר צ’רטוק: הפרוצדורה היא כזו.
ש: מה אתה עושה? לא מה אתה מוסמך לעשות, לא מה החוק נותן לך, אלא מה אתה עושה בשטח.
ת: אני עושה בשטח, אני מתעד את הדבר הזה, א’, כולל צילומים. ב’, אני מסיים במשרד את התפקיד שלי בנושא הזה על ידי דיווח, ודיווח מועבר למנהל מחלקה, או בשרוול של, למהנדס הרשות, לקבלת החלטות. נכון להיום, עם שינוי חוק, שאז לא היה, שונה, זה חוק משנת 16′. היום מביאים את הדו”חות לתובע העירוני,
ש: לא, אני שואל לגבי,
ת: תובע העירוני, הוא בתחום הזה, ואז הוא מחליט האם נכון לתת הפסקה, אולי לתת צו הריסה ישירות, הבנת מה?
ש: גם באותה תקופה?
ת: לא, באותה תקופה לא.
ש: לא, אני שואל על אותה תקופה. לא על עכשיו. על אותה תקופה.
ת: זהו, מביאים דיווח לרשות, למהנדסת רשות, להחלטה.
ש: אז.
ת: כן.
ש: אוקי.
ת: כן.
ש: בסדר. ומה היית עושה מצב כזה?
ת: שוקל את הדבר הזה, ומה לעשות. אם זו עבירה חמורה, או זה,
ש: אז איפה שלנו? שלנו, הגדר,
ת: צו מנהלי פשוט, מה שהוצאנו, וזהו.
ש: כן.
ת: בגלל ש, כבוד השופט, מפני שדברים שאי אפשר לאשר, לא צריך לתת כאילו לבן אדם גם לסבול, כשבן אדם, אתה יודע. הוא צריך לדעת בדיוק. אומרים ‘משה, אי אפשר זה, נכון? תהרוס חלק הזה’, הבנת? ‘ואז תמשיך’.
ש: זה משהו שלא אפשר היה להכשיר אותו?
ת: לא, זה דווקא כן. אבל יש מקרים ש,
ש: אני שואל על זה, אני לא שואל על מקרים,
ת: לא, לא. אפשר להכשיל בגלל זה צו כאן,
ש: אני שואל על המקרה שלנו.
ת: להכשיר, וזה הוכשר,
ש: זה הוכשר.
עו”ד אוחיון: זה הוכשר גם?
העד, מר צ’רטוק: הוכשר מיידית, שם.
ש: מיידית, כי מה זה בסך הכל היה? במקום שיהיה מטר, היה 2 מטר.
ת: כן.
ש: זה,
ת: כבוד השופט, לפעמים מטעמי חיסכון פשוט לא יוצקים קירות גבוהים, וכו’. אומרים ‘מה, סתם נעשה’, כאן, בן אדם קיבל,
ש: או עשו ההיפך.
ת: גם שמעתי ש,
ש: במקום מטר, עשו שני מטר.
ת: נכון. גם היו דרישות של ביטוח, נכון? של מפעל, סך הכל,
ש: תן לי, אני רוצה רק להסביר לשופט. הגדר ההיקפית, זה חובה על קבלן מבצע לבנות.
ת: כן.
ש: והמינימום שנקבע, זה שתהיה בגובה של מטר. אם הוא לא עושה גדר היקפית, זאת בעיה ממש משמעותית, אבל אם הוא עושה אותה בגובה יותר ממה שאמרו לו, אז אין שום סיבה לא להכשיר את זה.
ת: תראה, זה, אתה נכנסת לוויכוח,
ש: אני שואל אותך, אתה.
ת: לוויכוח מקצועי, שאני כבר עניתי מספר פעמים בעניין הזה.
כב’ הש’ קובו: אז רק תחזור על התשובה, שנדע מה,
העד, מר צ’רטוק: תשובה, זה מה שאדוני אמר, שאם בן אדם לא בונה גדר, אז זו עבירה. פה, הוא לא מסיים פרויקט, הוא לא מקבל טופס 4, הוא לא מקבל אכלוס,
ש: אבל אם הוא בונה גדר יותר גבוהה?
ת: יותר גבוהה? אז מתייחסים לתוכנית. אם בתוכנית גדר יותר קטנה, צריך לקבל היתר בנייה להגבהה. מה שנעשה במקרה הזה.
ש: אוקי. ברור.
ת: אני לא מנפח, אני רק, באמת, מזערית, יחסית, כאילו, בעולמנו,
עו”ד אוחיון: תשמע, מה אני רואה שאתה מציין בהודעה ש(לא ברור) להוסיף, אתה אומר. ב104. “אני רוצה להדגיש כי במהלך בנייה מוגשות בקשות לשינויים על מנת לקבל היתרי בנייה על השינויים במהלך הבנייה”. נכון?
העד, מר צ’רטוק: נכון.
ש: זאת אומרת,
ת: זה מה שנעשה במקרה הזה.
ש: בדיוק. אז כשמוגשות בקשות כאלה, לא מוציאים עליהן צו הפסקת עבודה. אומרים ‘אוקי, הגשת בקשה, נדון בה’. בלי להוציא נגדו צו הפסקת עבודה, נכון?
ת: יש ויש. אני יכול לומר שיש ויש.
ש: יש ויש. כן. ובמקרה הזה, עם ההקפדה היתרה שהייתה שם, אז הוצא צו הפסקת עבודה.
ת: כאילו, אלה העובדות.
ש: אלה העובדות. עכשיו, בוא, אני רוצה לדבר איתך על העניין הזה, למה זה קרה. אומר לי יהודה שהיה ידוע לכולם, לא היה אחד, אתה, וגם אחרים, שלא ידע שיהודה ורפי כחלון נמצאים בקשרי ידידות. כל העיר ידעה את זה, נכון?
ת: כן.
ש: ויהודה לא הסתיר את זה, אלא להיפך. יהודה הוריד הנחיה, שאולי הגיעה אליך, לא ישירות, כי לא היית בקשר ישיר עם יהודה, אבל יהודה הוריד הנחיה לאגף להקפיד הקפדה יתרה עם רפי כחלון, כדי למנוע לזות שפתיים. זה הגיע אליך, ההנחיה הזאת?
ת: כן, ואני ככה פעלתי.
ש: וככה גם פעלת. נכון?
ת: ככה פעלתי.
ש: זה לא רק שלא נעשו הנחות לרפי כחלון, הקפידו איתו יותר, וזאת הדוגמה.
ת: ואדוני, אני רוצה עוד פעם להדגיש את הדבר הזה לאלה שלא מתעסקים עם הנדסה.
ש: כן.
ת: שחובה של מפקח להופיע באתר בניה,
ת: בקושי 5 פעמים.
ש: כן, כן.
ת: במידה אם שלב המדווח באופן מקצועי, אז אפשר גם לדלג אפילו על זה.
ש: אנחנו לא תוקפים אותך.
ת: לא,
ש: אז תניח לזה, גרגורי.
ת: גם אני לא תוקף.
ש: לא, בסדר. אני רק אומר שמה שעכשיו ראית כאן, במקרה הזה, שבאו והקפידו הקפדה יתרה, והוציאו מיד צו, זה בדיוק בהמשך להנחיות שהוציאו, להקפיד יותר עם רפי כחלון, למנוע כל לזות שפתיים. נכון?
ת: כן.
ש: אני מודה לך.
ת: כשזה מקום ראשון, יהודה לא היה נותן חופש פעולה במקרה הזה.
ש: אני מודה לך, זה ממה שאתה, טוב. לא צריך.
עו”ד נחמן: לגבי עד תביעה 94, איתי צחר, שכיום הוא מנכ”ל העירייה, ובזמן כהונת הנאשם שימש כמשנה למנכ”לית העירייה וממלא מקומה, אנחנו נקריא פשוט חלק מתוך העדות שלו שייכנס לפרוטוקול כאילו העיד כאן על הדברים.
כב’ הש’ קובו: מצוין.
עו”ד נחמן: השאלה שנשאל העד, “האם אתה מכיר את מנגנון גיוס תלושים או תווי קניה על ידי העירייה בעבור תושבים נזקקים”? התשובה שמסר העד, “בטרם החקירה, לא ידעתי ולא שמעתי על כך דבר. לאחר מכן, נודע לי משיחות מסדרון ומהתקשורת המקומית כי חילקו תווי שי לתושבים רבים ולעובדים. לשאלתך, אני לא יודע מי חילק ומי קיבל, אבל שמעתי שצביה צורף נשלחה פעם אחת להביא תלושים. בנוסף לזה, אני מציין שלפני כחודש”, העדות נלקחה ב13 באפריל 2017. “אני מציין כי לפני כחודש הגיע תושב לעמדת קבלת (לא ברור) בלשכת ראש העיר, אני לא מכיר אותו באופן אישי, ושאל מה קורה עם תלושים השנה. השבתי לו שלא מחלקים כאן תלושים, הוא אמר לי שכל שנה הוא קיבל. אז השבתי לו שיפנה למי שהוא קיבל ממנו את התלושים. גם לפני כשבוע, לפני חג הפסח, הגיע תושב נוסף שבירר על דו”ח שקיבל מהעירייה. לבסוף הוא שאל האם מחלקים תלושים השנה. אני השבתי לו שלא מחלשים כאן תלושים, לא מחלקים תלושים בעירייה ואני לא מכיר את הנושא”. עד כאן לגבי העד הזה.
עו”ד אוחיון: יש לי רק הערה אחת. אני הסכמתי שכל הדברים שלא ייכנסו כדי לא לנתק את ההקשר, אבל בתוך הדברים שלו, יש גם דברים שהוא שמע. אז כמובן, מכוח פקודת הראיות, זאת לא ראיה קבילה, מה שהוא שמע.
כב’ הש’ קובו: ברור.
עו”ד אוחיון: אני פשוט לא רציתי לנתק את ההקשר, כי זה היה מלאכותי לגמרי,
כב’ הש’ קובו: בסדר גמור, נרשם. זה נרשם, חלק מהעדות.
עו”ד נחמן: וההסכמה השנייה היא לגבי עד תביעה 102, חוסאם עזאם, שהוא חוקר מס הכנסה שגבה בעצם את הודעת הנאשם האחרונה. חקירת הנאשם האחרונה שסומנה ת/13. חברי רוצה לעצור? שאני,
עו”ד אוחיון: לא, לא, זה בסדר.
עו”ד נחמן: חברי מצהיר שבמהלך אותן שנים שמיוחסות בכתב האישום, הנאשם לא דיווח, לא פתח תיק במס הכנסה, לא דיווח על הכנסות. לא שילם,
עו”ד אוחיון: לא שילם מקדמות, רק הוא מוסיף שהוא גם לא היה צריך. אבל הוא מסכים שהוא לא עשה את הפעולות האלה.
כב’ הש’ קובו: אוקי. לא שילם מעבר לתלוש המשכורת שלו, כמובן.
עו”ד אוחיון: לא, הכוונה היא שהוא לא דיווח על התלושים כהכנסה, לא, לא.
כב’ הש’ קובו: ברור, ברור.
עו”ד אוחיון: לזאת הכוונה.
כב’ הש’ קובו: מוסכם שהנאשם לא דיווח על התלושים כהכנסה.
עו”ד אוחיון: כהכנסה של העיירה.
עו”ד נחמן: נכון.
כב’ הש’ קובו: אוקי, מוסכם. אוקי. נרשם.
שירי לירון דוידזון. היא לא נמצאת ברשימת עדי התביעה במקור. בעצם, הצורך בה התעורר אחרי עדותה של רחל מולי, עדת תביעה 92, שהוכרזה כעדה עוינת.
כב’ הש’ קובו: שירי מה?
העדה, גב’ לירון דוידזון: לישון דוידזון.
ש: שירי לירון דוידזון. כן. את מוזהרת לומר את האמת, אחרת את צפויה לעונשים שקבועים בחוק. מה הדרגה?
ת: רפ”ק.
ש: רב פקד. כן. מוזהרת. בבקשה.
ע.ת/3, גב’ לירון דוידזון, לאחר שהוזהרה כחוק, משיבה בחקירה ראשית לעורכת הדין נחמן:
עו”ד נחמן: שירי, מה תפקידך במשטרה?
העדה, גב’ לירון דוידזון: קצינת חקירות.
ש: אוקי. אני מציגה בפנייך, איפה?
ת: ביחידה הארצית לחקירות הונאה, יאח”ה.
ש: אני מציגה בפנייך הודעה שמסרה עדת תביעה רחל מולי, מדובר בת/70, אדוני. מי גבה את ההודעה הזאת?
ת: אני.
ש: מאיפה הגיע בעצם התוכן שכתוב באותה הודעה? מה מקורו?
ת: מהעדות שמסרה רחלי פרטוש מולי מולי.
ש: מי חתום על גבי ההודעה?
ת: יש פה מספר חתימות. חתימת גובה ההודעה, זאת החתימה שלי. חתימת המודיע, זאת החתימה של רחלי, ויש פה מספר חתימות נוספות של רחלי, שלאחר שהיא קראה את ההודעה אני הבהרתי לה שהיא יכולה לתקן אם משהו לא נראה לה, והיא, בכל מקום שהיא תיקנה, היא גם חתמה לצד ההודעה. לצד התיקון.
כב’ הש’ קובו: תודה. חקירה נגדית, יש?
ע.ת/3, גב’ לירון דוידזון, משיבה בחקירה נגדית לעורך הדין אוחיון:
עו”ד אוחיון: את זוכרת את החקירה הזאת? או שאת עושה הרבה חקירות, ואת לא יכולה לזכור את החקירה הזאת?
העדה, גב’ לירון דוידזון: אני לא זוכרת בצורה מדויקת את החקירה, אני רק זוכרת,
ש: את זוכרת איך היא נראית?
ת: לא.
ש: אז את לא זוכרת את החקירה.
ת: אני זוכרת שכשסיימתי לגבות את החקירה, חשבתי לעצמי שאכן, יש בסיס לחשדות שהיא מסייעת, שהיא מחזקת את הבסיס לחשדות.
ש: אולי,
ת: זה הכל. אני לא זוכרת מעבר לזה, לא את המראה שלה,
ש: תגידי, את באמת חושבת שאנחנו, שאפשר להלעיט אותנו בכל מיני דברים ולהכניס לפרוטוקול? זה מה ששאלתי אותך? שאלתי אותך מה את חושבת,
ת: שאלת מה אני זוכרת.
ש: שאלתי אותך אם את זוכרת את החקירה הזו. ואיזו תשובה ענית?
עו”ד נחמן: העדה ענתה מה ש,
עו”ד אוחיון: כאילו, את לא צריכה לקחת דגל ולומר ‘אני מגמתית’. שאלה פשוטה. יכול להיות שלא הבנת, אני מוחל לך. אז בואי, רק תנסי, יכול להיות שיש קצת בעיה בהבנה, אני אשאל יותר לאט.
העדה, גב’ לירון דוידזון: אין לי שום בעיות בהבנה.
ש: את לא זוכרת אותה? את זוכרת את הנסיבות של הזימון שלה, אם היה משהו מיוחד, אם היא איחרה או לא איחרה, או שזה דברים שגרתיים ואת לא יכולה לזכור?
ת: אני זוכרת רק את האווירה, ומה שעבר לי בראש כשהיא יצא משם. אני קוראת מהחקירה, את התוכן אני לא זוכרת, אני קוראת שהיא זומנה יום לפני כן, כך רשמתי, מה שנעשה בדרך כלל זה, לפי הניסוח של הדברים, התקשרתי אליה, כנראה אני או מישהו אחר, וזימנו אותה לחקירה. מעבר לזה, מה שכתוב, זה מה שהיה. אני לא זוכרת את הדברים מעבר לזה.
ש: הבנתי. תשמעי, אני מתאר לעצמי שהתובעות או אחת מהן, סיפרה לך מה טענה כלפייך רחל מולי. נכון?
ת: נמסר לי שהיא מסרה שהדברים היו אחרת ממה שרשום כאן, ולכן נדרשת ההודעה שלי.
ש: וזה הדבר היחיד שנמסר לך?
ת: כן.
ש: כן. תגידי בבקשה, היא הייתה פה. כולנו ראינו אותה, והיא אמרה דבר חמור ביותר שנעשה בחקירה, היא הייתה מבועתת. התחלת את החקירה באופן שאת שואלת אותה על יחסים אינטימיים שהיא קיימה עם יהודה בן חמו. איך הרשית לעצמך כזה דבר, ומה פתאום?
ת: לא זכור לי דבר כזה.
ש: ‘לא זכור לי דבר כזה’. היא הייתה פה. היא לא תמציא את זה, גברתי. אולי תנסי להיזכר?
ת: זה לא הגיוני בכלל, מה שאתה אומר.
ש: לא הגיוני בכלל.
ת: לא.
ש: בוודאי. הרבה דברים לא הגיוניים נעשים במהלך חקירות, כשיש לכם מגמה מסוימת. אתן רציתם, וכך היא אומרת, להלחיץ אותה. ולכן היא סיפרה, אחרי שהיא הבינה מה את רוצה ממנה, פשוט אישרה לך את הדברים. זה מאוד פשוט. את רצית שהיא תגיד שהיא קיבלה תלושים בתור משכורת, אז היא אמרה ‘קיבלתי תלושים בתור משכורת’.
ת: השאלות שלי,
ש: זה היה ברור לחלוטין. שמת את זה על השולחן, לא רשמת את זה, רמזת לה שאולי יש עניין של יחסים אינטימיים, מי יודע לאיפה זה יגיע, חקירה מפורסמת בתקשורת. ואז, מהלחץ, מהפחד, פשוט אישרה את התאוריה שלך שקיבלה תלושים בתור משכורת. הכי פשוט שבעולם.
ת: אין סיכוי.
ש: אין סיכוי. את יודעת? אני מחכה לשוטר שיגיד פעם ‘נכון’. אולי זה יהיה השוטר שיבוא אחרייך. מי יודע? תודה רבה לך.
כב’ הש’ קובו: תודה רבה.
לירן וקסברגר, ראש מחלק חקירות ביאח”ה. בתיק המדובר, – אחד הקצינים שניהלו את התיק
ש: אוקי. אני מציגה בפניך מסמך שמסומן מ/358. במה מדובר?
עו”ד אוחיון: רק שניה. אני יכול לראות מה את מציגה לו?
עו”ד נחמן: בטח. מזכר שלהם.
העד, מר וקסברגר: זה מזכר, איתי צחר, איתי צחר היה עוזר, סמנכ”ל של,
עו”ד אוחיון: רגע, סליחה. אני מתנגד. רק שניה. אדוני, מזכר השיחה עם אחד העדים, שהעדות שלו בוטלה בגלל ש, מהשמועה של השמועה. מכוח מה הוא יכול להעיד על מה אמר לו איתי צחר? אני שואל, אם איתי צחר לא יכול היה להעיד בגלל שזו עדות שמיעה, מכוח מה הוא יכול להעיד על מה אמר לו איתי צחר?
עו”ד נחמן: אנחנו, לירן, אני אבקש ממך שתתמקד רק במה עשית בעקבות אותה שיחה, בלי לפרט מה איתי מסר לך,
עו”ד אוחיון: אבל כבר נתנו הסכמה, אדוני.
כב’ הש’ קובו: להקפיד על המסכה.
עו”ד אוחיון: אדוני, לא הייתה פה הסכמה שהתקבל איזשהו מידע ובעקבותיו נחקר. למה עכשיו לחזור על זה? חוזרים על מה שעשינו הבוקר. לאיזה צורך, אורלי? הסכמנו,
כב’ הש’ קובו: זהו, מה הצורך?
עו”ד אוחיון: שהם קיבלו איזשהו מידע, ובעקבות זה חקרו את אורי, חקרו את גמילאל, חקרו, לא משנה.
עו”ד נחמן: הכל בסדר.
כב’ הש’ קובו: כן, הדבר האלה מוסכמים.
עו”ד אוחיון: אז בשביל מה,
כב’ הש’ קובו: המשטרה קיבלה מידע וביצעה פעולות חקירה,
עו”ד אוחיון: הרי זה מה שנתנו הסכמה,
כב’ הש’ קובו: התוצרים של הפעולות הם הראיות בפניי.
עו”ד נחמן: נכון.
כב’ הש’ קובו: מוסכם? אוקי, תודה.
עו”ד אוחיון: אז בשביל מה עכשיו?
כב’ הש’ קובו: אז תודה רבה לעד.
עו”ד נחמן: לא,
כב’ הש’ קובו: יש עוד? אוקי.
עו”ד נחמן: עוד עניין אחד.
העד, מר וקסברגר: עד שהגעתי, וזה.
כב’ הש’ קובו: אוקי, בסדר גמור. אם יש עוד נושאים, אז בסדר.
עו”ד נחמן: אני מציגה בפניך דו”ח נוסף הוא קשור לת/49 שכבר הוגש. הסיבה שבעצם אנחנו ביקשנו שתגיע בנושא הזה היא, אדוני, אני מפנה לעמוד 490 בפרוטוקול.
כב’ הש’ קובו: אוקי.
עו”ד נחמן: מדובר במשהו שקשור לת/49, שעלה קצת איזשהו ויכוח לגבי אופן, לגבי הSMS-ים שהוגשו, ובעצם, אדוני ביקש שיגיע העד שעשה את אותה פעולה.
עו”ד אוחיון: רגע, אני יכול רגע לראות?
עו”ד נחמן: פה בעצם, העד כאן הגיע לצורך העדות על הטכניקה שבהוצאת אותם SMS-ים.
כב’ הש’ קובו: אוקי, זה משהו שהוא עדיין במחלוקת?
עו”ד אוחיון: אני לא יודעת, האמת, לא התכוננתי לדבר הזה, אבל בואי נראה.
עו”ד נחמן: אדוני, מדובר בעדות של וידאל צרפתי,
כב’ הש’ קובו: אוקי, אפשר לראות את העדות בקטע הרלוונטי? הייתה החלטה שאומרת?
עו”ד נחמן: את העמודים הרלוונטים?
כב’ הש’ קובו: הייתה החלטה שאומרת להביא את העד הזה?
עו”ד נחמן: זה לא בתור החלטה,
כב’ הש’ קובו: אוקי, או אמירה, לא משנה.
עו”ד נחמן: זה בתור דברים של אדוני, בעמוד האמצעי, אבל זה כדי שהתמונה המלאה תהיה בפני אדוני.
כב’ הש’ קובו: בוא נראה. אפשר לעצור שניה את ההקלטה.
(הפסקה בהקלטה)
עו”ד נחמן: אז לירן, אני מציגה בפניך מזכר שסומן מ/360, והוא קשור, כפי שציינו, לת/49 שכבר הוגש. ספר לנו בבקשה במה מדובר, באיזה נסיבות בוצעה אותה בדיקה ש,
העד, מר וקסברגר: אז אני רואה שזיח”דתי את זה בכך שלמעשה, במסגרת השלמת חקירה, ביצענו סריקה נוספת, אני אישית ביחידת הסייבר לטלפון הנייד של הנאשם,
עו”ד אוחיון: לא של הנאשם.
כב’ הש’ קובו: לא של הנאשם.
העד, מר וקסברגר: אה, סליחה. של וידאל צרפתי, כן. אני רואה בסעיף 4 שאני מציין שבחיפוש הראשוני, ההודעות לא נמצאו כי השתמשו במילות חיפוש אחרות, ואת ההודעות המצורפות בנספח, איתרתי, מדובר בהודעות ווצאפ. אם רשמתי ווצאפ, אז זה היה בווצאפ.
ש: אוקי.
ת: אחרת הייתי מציין אחרת.
ש: אוקי.
ת: זהו, והדפסתי אותן, פשוט. מתוך הנייד, הדפסה בתוך יחידת הסייבר, אני זוכר גם ממש שאני עושה את הפעולה הזאת.
ש: אוקי. בסדר. עוד משהו?
עו”ד נחמן: לא.
כב’ הש’ קובו: לא. חקירה נגדית, בבקשה.
ע.ת/4, מר וקסברגר, משיב בחקירה נגדית לעורך הדין אוחיון:
עו”ד אוחיון: שלום לך, מר וקסברגר. תגיד לי בבקשה, אני בקושי יודע להפעיל פלאפון חכם, אבל מכורח, ככה, התיקים שאני מייצג בהם, למדתי שיש הבדל גדול בין הודעת SMS להודעת ווצאפ. אתה מכיר את ההבדל הזה?
העד, מר וקסברגר: מכיר את ההבדל ברמה הפרקטית, לא,
ש: לא, לא. לא. ברמה של היכולת להציג הודעות שלא היו ולא נבראו בווצאפ, מה שאין לגבי SMS. מכיר את ההבחנה הזאת?
ת: לא.
ש: לא מכיר. חבל שחן לא נמצא פה, כי לא מזמן גמרנו תיק שתוך כדי המשפט, בן אדם קיבל הודעת ווצאפ מביבי נתניהו, מי שאני לא רוצה, אתה יכול לקבל הודעת ווצאפ, בשונה מSMS, שמשאיר עקבות. אז, אולי אני אביא את הראיות האלה במסגרת הגנה, אם אתה לא מכיר, אז אני לא יכול לשאול אותך. מכל מקום, אתה לא בדקת בפלאפון של יהודה אם יש את ההודעות האלה?
ת: אם אין מזכר על זה שזה נבדק בטלפון של יהודה, אז זה לא,
ש: אז זה לא נבדק.
ת: מה ש,
ש: אז אני מניח,
ת: שיש בתיק החקירה.
ש: כן. אני מניח שבגלל שלא היית ער להבחנה בין SMS לווצאפ, אז לא עשית את הבדיקה של הצד השני של המטבע, כי באמת, בהודעות SMS, מספיק לבדוק בכל אחד מהצדדים. כי אי אפשר לעשות אותם אחרת. לא היית ער להבדל ביניהם?
ת: קודם כל, אני לא מכיר את ההבדל הזה שאתה מדבר עליו,
ש: אז אנחנו נביא את זה,
ת: ככל שזכור לי הנסיבות הספציפיות, וידאל צרפתי הרי בא ו, ביוזמתו, ובעצם אמר ‘יש את ההודעות האלו’, ואז אנחנו הלכנו ובדקנו שאכן, זה קיים בטלפון.
ש: כן, זה שזה קיים בטלפון, בוודאי שהוא גם יגיד. זה לא, זה, אין בזה שום רבותא. אני רק, בוא נסכים שבפלאפון של הנאשם לא בדקתם את זה. טוב, אז נעבור לנושא אחר. אורי מועלם. אתה גבית הודעה שלו, והשאלה שלי אם התובעות דיברו איתך לפני שהגעת היום, לכאן, שיש לאורי מועלם איזשהן טענות לגבי האופן שבו גבית את ההודעה? אתה,
ת: לא.
ש: מכיר את זה? לא.
ת: עשיתי ריענון על ההודעות עצמן, לא על, לא שמעתי על בעיה באופן גביית ההודעה.
ש: הבנתי. תאמר לי בבקשה, כשעשית ריענון לגבי גביית ההודעה, נוכחת לדעת שמדובר בגביית הודעה בתהליך שגרתי שביצעת בגביית ההודעה? או שהיה פה משהו יוצא דופן,
ת: שגרתי לחלוטין.
ש: שגרתי לחלוטין. אפשר להניח בפניו את ההודעה ואת התמליל?
עו”ד נחמן: זה התמליל.
עו”ד אוחיון: מה הוגש לבית המשפט?
עו”ד נחמן: לא הוגש.
עו”ד אוחיון: לא הוגש.
עו”ד נחמן: וזו ההודעה.
עו”ד אוחיון: וזו ההודעה. אז אם יש עותק נוסף, אני ממש אודה לכן אם נניח עותק אחד בפני בית המשפט, ועותק אחד בפני העד. גם מההודעה וגם מהעדות.
עו”ד נחמן: אין לי,
עו”ד אוחיון: בוא, את ההודעות והתמליל, אתה מכיר. אז תניח לזה, בוא נניח לפני בית המשפט,
העד, מר וקסברגר: התרעננתי. לא בעל פה, אבל התרעננתי על זה.
ש: התרעננת על זה, כן.
עו”ד נחמן: אני אבדוק רק, אדוני, אם יש לנו עותק נוסף, כן.
עו”ד אוחיון: אם לא, אני אניח בפני אדוני,
כב’ הש’ קובו: המה, יש.
עו”ד אוחיון: רגע, אבל אני חושב שעדיף,
עו”ד נחמן: כן, תמלול והודעה.
עו”ד אוחיון: טוב. לך יש עם סימונים וזה, אבל אתה יודע מה?
כב’ הש’ קובו: לא משנה.
עו”ד אוחיון: שיהיו סימונים.
כב’ הש’ קובו: לא משנה.
עו”ד נחמן: כי יש לנו רק עותק מקור אחד.
עו”ד אוחיון: שיהיו סימונים, הכל בסדר. שיהיו סימונים. תגיד לי בבקשה, עכשיו, כשאתה אומר שזה עניין שגרתי, האמת היא, אתה מאוד מדאיג אותי, אבל אתה כבר בגמלאות, אז אולי קמת פחות. בוא נראה. תגיד לי בבקשה, אתה יודע שיש הנחיות כפקודות קבע של המשטרה לגבי האופן שבו מתעדים הודעות? אתה הרי לא רשאי לתעד איך שאתה רוצה. אתה היית רב פקד, היית לפעמים ראש צוות, אתה מכיר את ההנחיות ופקודות הקבע של המשטרה?
ת: סוג מסוים של עבירות מחייב תיעוד ויזואלי, או שמע. זה מה שבוצע.
ש: זה בחוק.
ת: כן.
ש: אני לא מדבר על הצד של החוק. אני מדבר על פקודות הקבע של המשטרה.
ת: לא מבין למה אתה חותר,
ש: כשאתה רושם, הרי, הקלטה, הקליטה מקליטה לבד.
ת: נכון.
ש: כשאתה רושם הודעות, אתה מכיר את הפקודה שקובעת איך אתה רושם, מה אתה רושם, וכו’?
ת: לא יודע למה אתה חותר, פרוטוקול ההודעה אמור לשקף את מה שהיה בחדר החקירות.
ש: בוודאי. אבל גם לא סתם לשקף, אלא שאלות שאתה שואל, אתה חייב לרשום. אתה מכיר את ההנחיה הזאת?
ת: ככל שאני לא בתשאול בעל פה, שהוא לגיטימי, ואחרי זה אני עושה עליו מזכר, תקציר תשאול, אז כן. רושם את השאלות ואת התשובות.
ש: בוודאי. כי אחרת, מה? אתה גם יכול להסביר לי, יש הודעות הרי כמו שאמרת, שאתה רושם רק פרוטוקול, ואם החוק מחייב גם הקלטה עם תיעוד חזותי וקולי, אז אתה דואג גם שיהיה תיעוד חזותי וקולי. נכון?
ת: בהחלט.
ש: אבל אתה, מבחינתך, רושם את ההודעה באותה הצורה. אתה לא עושה שוני בין רישום ההודעה כאשר יש תיעוד חזותי לבין רישום הודעה כשאין תעידו חזותי. מבחינת,
ת: במהלך הקלדה של הודעה, החלק הזה,
ש: כן.
ת: אז בעיקרון, אמורים לרשום את השאלות והתשובות.
ש: אותו דבר. מבחינתך, אתה מקליד את ההודעה, כשיש תיעוד חזותי או כשאין תיעוד חזותי באותה הצורה, אתה לא עושה הבחנה. נכון?
ת: נכון.
ש: אתה,
ת: תמיד יכולה להיות מילה כזו או אחרת שנשמטת, אז בוודאי, כשיש הקלטה, אתה פחות מוטרד.
ש: כן, אבל אתה מראש לא שומט,
ת: לא עושה,
ש: לא עושה שום הבחנה.
ת: לא.
ש: כן, אוקי. עכשיו, בוא נראה למה אני מאוד מוטרד ממה שאתה אומר עד עכשיו. אתה לכאורה גבית הודעה מאורי מועלם. ככה רשמת למעלה, נכון? אתה רואה? תסתכל.
ת: כן, כן. מכיר את ההודעה הזאת.
ש: זו בעצם הודעה שהיית, שעשית בה רק טעות אחת. והטעות היא שהיית צריך לכתוב שההודעה היא של לירן וקסברגר. לא של אורי מועלם, בכלל. מה אתה אומר?
ת: זו שאלה?
ש: קביעה גמורה, אתה אומר שהתרעננת, אז אתה בטח יכול לאשר לי שההודעה הזאת היא לא של אורי מועלם.
ת: קצין החקירות,
ש: היא של לירן וקסברגר.
ת: אז התשובה שלי, קצין החקירות שגבה את ההודעה זה לירן וקסברג, ההודעה הינה של אורי מועלם, וככל שאני רואה, הוא גם חתום עליה.
ש: עוד יותר, אני עכשיו מודאג. בוא נראה.
כב’ הש’ קובו: עורך דין אוחיון, אבל למה זה חשוב לי? הרי זה לא הוגש.
עו”ד אוחיון: אני אומר לאדוני,
כב’ הש’ קובו: לא, אבל זה לא הוגש לי בעצם. אני עד היום הרי לא ראיתי את ההודעה הזאת. אז למה זה משנה לי? אני שמעתי את אורי מועלם. מה שהעד, העיד, בסופו של דבר, וממילא יש הקלטה. אז למה חשוב לי, נניח שהעד כן רשם נכון או לא רשם נכון את ההודעה, למה זה רלוונטי לי במהלך המשפט?
עו”ד אוחיון: אני בהחלט מבין את השאלה של אדוני, ואני אתן תשובה. לא אכפת לי גם לאוזני העד. אין בעיה. אדוני, בתיק הזה, העלינו טענות רבות לגבי האופן המגמתי שבו התנהלה החקירה. עכשיו, אני חייב לומר לאדוני, במקרה של אורי מועלם זו הייתה דוגמה מוחשית, כי הייתה הקלטה. אבל גם אורי מועלם לא יכול היה להצביע על כל הדברים שנעשו בחקירה, וזה באופן טבעי, בן אדם נמצא בחקירה באווירה מאוד מלחיצה. בלי שום קשר אם הוא אשם במשהו, כן? זו לא אווירה טבעית. ולא תמיד הוא יכול, אפילו לא למחרת, אני כסנגור יכול לומר לאדוני, להגיד לי בדיוק מה היה בחקירה, ואיך הדברים השתלשלו בחקירה.
כב’ הש’ קובו: קיבלתי. קיבלתי.
עו”ד אוחיון: הרבה פעמים יבואו העדים לבית משפט, ואחרי שהם קוראים את ההודעה שלהם, הם יגידו ‘כן, זה מה שאני אמרתי’.
כב’ הש’ קובו: אוקי, קיבלתי. קיבלתי. להמשיך בחקירה.
עו”ד אוחיון: אחר כך אנחנו נראה להם, במקרה הזה, רק אפשר, שבעצם הם לא אמרו את זה. מישהו אחר שם להם את הדברים, עד הפרט האחרון, בתוך הפה. חשבתי שאדוני רוצה אותי לשאול שאלה אחרת,
כב’ הש’ קובו: לא, לא, הבנתי את, הבנתי,
עו”ד אוחיון: והיא ‘לשם מה אתה זקוק לזה, עורך דין אוחיון, כי הרי הכל מונח בפניי ואני יכול לעשות את ההשוואה’. אז,
כב’ הש’ קובו: לא, לא, קיבלתי.
עו”ד אוחיון: לשאלה הזאת לא הייתה לי תשובה, אלא שרציתי שגם לפרוטוקול קצת, אני יודע שזה מיותר לחלוטין, אני כבר אומר לאדוני, אני שואל שאלות שהן לא יוסיפו על מה שאדוני יוכל לראות, ומבחינתי, אני מזועזע. אני אומר לאדוני, לא פחות, אני מזועזע ממה שאני רואה פה.
כב’ הש’ קובו: אוקי. בוא נתקדם.
עו”ד אוחיון: וכשאני שומע שזה שגרתי, ואני מתאר לעצמי שגם אחרים עושים כך, זה צריך להדיר שינה מעיני כולנו. תאמר לי בבקשה, עכשיו אני קורא את ההודעה שלך, את ההודעה שאתה רשמת. אני רואה שהיא מתחילה מאזהרה. מה זה אומר, שלא דיברת איתו קודם כלום?
העד, מר וקסברגר: קודם כל אזהרה, כי הוא היה חשוד בתיק.
ש: כן. אוקי. אז בוא נמשיך. ואז, אתה שואל בשורה 23 שאלה אחת, אחת ויחידה. “מתי דיברת עם יהודה בן חמו לאחרונה”? הוא נותן לך תשובה מאוד ארוכה, עד שורה 58. נכון? מספר את הכת. מיוזמתו, בלשון שלו, מבלי שאתה שואל שאלות. אם היו שאלות, בוודאי שהיית רושם אותן, כי אתה חייב. נכון? מר וקסברגר, נכון?
ת: אם היו שאלות, אני מניח ש,
ש: שהיית רושם.
ת: שהייתי רושם אותן, כן.
ש: כן. כמובן, אתה גם מודע,
ת: רואים, שאלה, תשובה, שאלה, תשובה.
ש: נכון. איפה שיש שאלה, תשובה, רואים שיש שאלה, תשובה. בוודאי. תאמר לי, אתה גם מודע לסעיף 10.א’ לפקודת הראיות? אתם הרבה פעמים מקבלים לגביו השתלמויות כאלה ואחרות, אתם מודעים לו, נכון? לסעיף 10.א’,
ת: תסביר לי למה אתה חותר, כי אני לא,
ש: זה לא חשוב. תגיד לי, כשאתה חוקר מישהו, אתה מסביר לו לאן אתה חותר?
ת: לא.
ש: גם אני לא רוצה,
ת: לא, אין בעיה. אני לא מבין ב,
ש: אתה לא חייב להבין.
ת: אוקי.
ש: אתה צריך רק לענות על שאלות. סעיף 10.א’ מוכר לך, לפקודת הראיות, נכון?
ת: בגדול, כן.
ש: והוא בעצם מקנה חשיבות עצומה להודעות שאתם רושמים. כי לכל הודעה כזו, יש פוטנציאל להיות עדות, בעצם. נכון?
עו”ד שרגנהיים: אפשר להגיע לעניין? ולא,
כב’ הש’ קובו: לא, בסדר, זה,
עו”ד אוחיון: אורלי, אורלי.
כב’ הש’ קובו: הסנגור הבהיר לנו.
עו”ד אוחיון: תאמיני לי, את צריכה להיות מודאגת יותר ממני. אם אני הייתי צריך לבקש מבית המשפט להסתמך על הודעות חוץ, הייתי רועד. אני לא צריך לעשות את זה, תודה לאל. פעם, כשהייתי סנגור, הייתי מאוד מודאג. כשהייתי בתביעה, הייתי מאוד מודאג. תגיד לי, אז אתה מודע לזה שיש חשיבות עצומה לרישום מדויק של הודעות, שיש להן פוטנציאל להיות עדות. אם עד הגיע לבית המשפט ולא אומר את הדברים שנרשמו בהודעה, יכול להיות סיטואציה מסוימת, והיא קורית הרבה מאוד, שמה שאתה רשמת הופך להיות עדות. נכון?
העד, מר וקסברגר: ולכן ההודעות מדויקות.
ש: ולכן חייבות להיות מדויקות, נכון?
ת: ולכן הן מדויקות, כן.
ש: אני מציע לך, אני סיימתי את החקירה. אני מציע לך להגיד לחבר’ה שעדיין עובדים לא לעשות את מה שעשית. ומה שעשית מונח בפני בית המשפט, וזה איום ונורא.
ת: לא,
ש: תודה.
ת: לא מבין למה אדוני מתכוון, אבל,
כב’ הש’ קובו: לא, לא הוגש,
עו”ד אוחיון: הוגש, הוגש, בוודאי.
כב’ הש’ קובו: אה, רגע, הוגש?
עו”ד אוחיון: בוודאי שזה מוגש. בוודאי.
כב’ הש’ קובו: לא, אז רגע, צריך להגיש, לא, עוד לא הוגש. אז מבקשים להגיש?
עו”ד אוחיון: כן, בוודאי. בוודאי.
כב’ הש’ קובו: רגע, שניה, לא. עד עכשיו לא ביקשו להגיד. מבקשים זה בסדר, אבל צריך לבקש.
עו”ד אוחיון: כן, כן. אני מבקש להגיש את זה, אדוני. הרי,
כב’ הש’ קובו: אין בעיה.
עו”ד אוחיון: אני מבקש להגיש את זה. לכאורה, אדוני, לכאורה, אני אומר לאדוני למה אני מבקש להגיש את זה,
כב’ הש’ קובו: לא, לא. קיבלתי.
עו”ד אוחיון: לא, לא. אני אסביר לאדוני, חשוב לי להסביר לאדוני, בבקשה. כי אני עושה פה מעשה שסנגור אולי יכול לערער אחריו. אבל יש לי את העדות של אורי מועלם, היא מצוינת בשבילי, היא מוחקת עבירה שלמה, אז למה אתה צריך, אשר, להכניס הודעה שאולי יש בה דברים שונים וסתם להיכנס לשאלה? תיקון העולם, אדוני. זו התשובה. זה לא רק יהודה בן חמו, ביקשתי ממנו את רשותו. היה לי הרבה יותר נוח עם העדות שלו. אבל אני גם אבקש מבית המשפט לעשות תיקון עולם. אדוני יראה את הדברים, לא רציתי עכשיו לחזור על הפרוטוקול, אדוני יראה את הדברים.
כב’ הש’ קובו: בסדר גמור.
עו”ד אוחיון: ואני חושב שזה חשוב גם לעשות תיקון עולם. אני אזמין בסוף את בית המשפט לומר דברים בעניין הזה, כדי שאחרים לא יעשו את מה שנעשה פה.
כב’ הש’ קובו: בסדר גמור.
עו”ד אוחיון: ואני אתמודד עם מה שיש בהודעה שלא היה בעדות. נתמודד.
כב’ הש’ קובו: בסדר. קיבלתי.
עו”ד אוחיון: אבל מאוד חשוב לי שבית המשפט יראה את זה, לצורך תיקון עולם. ממש לא לצורך המשפט הזה.
כב’ הש’ קובו: אוקי. קיבלתי. אז לבקש הסנגור, המסמכים, ברשות הצדדים, אני אסמן אותם כת’-ים ולא כנ’-ים,
עו”ד שרגנהיים: כן, כן. נעשה בהם שימוש כת’-ים ולא כנ’-ים.
כב’ הש’ קובו: האחרון שלנו היה ת/56.
עו”ד נחמן: ת/96.
כב’ הש’ קובו: אה, סליחה. נכון.
עו”ד אוחיון: כן. במיוחד, אדוני, כשהוא אמר שככה מתנהלים, וזה הכל בסדר, והכל תקין, וזה הופך להיות, שאלתי אם זה דבר שגרתי, אמר ‘כן, ככה עושים’, אותי זה מזעזע.
