ביהמ”ש העליון בשבתו כבית המשפט לערעורים (כב’ השופט ג. קרא) דחה את בקשת רשות הערעור של ספיר ניסני נגד ההחלטה לדחות את הערעור שהוגש על ידה נגד פסק הדין שניתן בעניינה, במסגרתו הורשעה ניסני בגרימת מוות ברשלנות של אמה, מרים ניסני ז”ל, ונדונה ל- 3 חודשי מאסר בפועל, ומאסר על תנאי. בכך הותיר בית המשפט העליון את הרשעת ועונש המערערת על כנו.

 מאת: אירית מרק

כזכור, ביוני 2016, הגישה פרקליטות מחוז מרכז (פלילי) לבית משפט השלום בפתח תקווה כתב אישום נגד הנאשמת בגין גרימת מוות ברשלנות של אמה

זאת לאחר שבחקירה לא נאספה תשתית ראייתית של ממש להוכיח כי פגעה באמה במודע או במתכוון, ואף נאספו אינדיקציות ראייתיות אובייקטיביות שונות התומכות בגרסתה כי הדבר אירע בטעות רשלנית. ביולי 2018, במסגרת הסדר דיוני בין הצדדים, הודתה הנאשמת בכתב אישום מתוקן (בו הוכנסו שינויים קלים בלבד) בגרימת מות אמה ברשלנות. בהתאם להסדר הדיוני בין הצדדים, לאחר הודאתה, טענה הנאשמת טענות משפטיות שונות בבקשה לבטל את כתב האישום המתוקן מטעמי הגנה מן הצדק.

בפברואר 2019 קיבל בימ”ש השלום בפתח תקווה (כב’ השופטת דניאלי) את עמדת הפרקליטות, לפיה על אף שבמקרים מסוימים של גרימת מוות ברשלנות של קרוב משפחה מדרגה ראשונה הנטייה הינה שלא להעמיד לדין פלילי, ולכל הפחות, שלא להשית מאסר בפועל, במקרה זה, הרף הגבוה במיוחד של הרשלנות, הצדיק את העמדתה לדין והרשעתה בפלילים. בהמשך, לאור רף הרשלנות הגבוה, עתרה הפרקליטות להשית על הנאשמת מאסר בפועל. באוגוסט 2020, קיבל ביהמ”ש את עמדת הפרקליטות גם לעניין העונש, וגזר על הנאשמת 3 חודשי מאסר ו- 8 חודשי מאסר על תנאי.

בספטמבר 2020 הגישה הנאשמת ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז נגד הרשעתה ונגד חומרת עונשה, וניתן לה עיכוב ביצוע של העונש עד מתן פסק דין בערעור. הערעור שהגישה הנאשמת לא כלל את נימוקי הערעור, והיא ביקשה מביהמ”ש לאפשר לה אורכה להגשת נימוקי הערעור. במשך מספר חודשים, מעת לעת, לבקשת המערערת, אפשר לה ביהמ”ש מספר אורכות ממושכות להגשת נימוקי הערעור, אך הנאשמת לא הגישה את נימוקיה. לאחר שהאורכה שנתן ביהמ”ש למערערת לפנים משורת הדין לא נוצלה על ידה להגשת נימוקי הערעור, ולאחר שחלפו לא פחות מ- 6 חודשים מיום הגשת הערעור ו- 7.5 חודשים מיום מתן גזר הדין נגדה, דחה ביהמ”ש המחוזי מרכז סופית את הערעור על כל היבטיו.

במהלך יוני 2021, לאחר שרשמת בית משפט העליון קיבלה את בקשתה של ניסני להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור, הגישה ניסני בקשת רשות ערעור במקביל לבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. בהחלטה נכתב כי: “הבקשה נפרסת על פני עמודים רבים ובה למעשה שוטחת המבקשת את השתלשלות ההליכים בעניינה, מפרטת את המצב העגום בו שרויה, מבחינה פיזית, נפשית וכלכלית, אשר אינו מאפשר לה להעלות את מלוא טענותיה בפרק הזמן שהוקצב לה. המבקשת עותרת למתן ארכה של חצי שנה לשם הגשת נימוקי בקשת רשות הערעור. לטענתה אם יינתן לה פרק הזמן האמור, תוכל להביא בפני בית המשפט את הגנתה המהותית כפי שמעולם לא הובאה בפני שום ערכאה….” (סעיף 10 להחלטה)

בית המשפט קבע כי: “לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, שכן היא אינה עומדת באמות המידה המצומצמות לקבל רשות ערעור ב”גלגול השלישי” – הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינה הפרטי של המבקשת ואין חשש כי דחייתה תגרום לאי צדק מהותי או לעיוות דין…  הנה כי כן הדברים מדברים בעד עצמם. הערכאה הדיונית, אשר התרשמה באופן בלתי אמצעי מהמבקשת, משך כארבע שנים של הליכים, קבעה כי הסניגוריה הציבורית עשתה כל שאל ידה כדי לייצג את המבקשת נאמנה; כי הודייתה של המבקשת ניתנת מתוך רצון חופשי; וכי משניתנה הכרעת הדין המרשיעה, פעלה המבקשת באופן מודע כדי להתחמק מניהול ההליך, למרבה הצער, המבקשת התמידה בעמדתה זו גם לאחר הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי.” (סעיף 11 להחלטה)

 הרבה לפנים משורת הדין ניתנה למבקשת שהות קצרה לצרכי התארגנות, לקראת כניסתה למאסר והורה למבקשת להתייצב ב 30.6.21 בבית הסוהר נווה תרצה.