בלק בן ציפור מלך מואב, שצפה בחרדה בניצחון ישראל במלחמה נגד האמורי, חושש מכיבוש ממלכתו בידי ישראל ולכן פונה אל בלעם מכשף ידוע, כדי שיקלל את בני ישראל. כן ע”פ תפיסתו של בלק אז “שכל אשר יברך בלעם יבורך וכל אשר יקלל יקולל” . וע”י כך סבר בלק כי יוכל להחליש את ישראל ולהכניעם.
בלק שולח שליחים אל בלעם כדי לשכנעו . בלעם משיב לשליחים כי מעשיו תלויים ברצון השם ובהסכמתו ושום כסף שבעולם לא ישכנע אותו להמרות את פיו. בלילה מתגלה אלוהים לבלעם ומודיע לו: רשאי להתלוות לשליחים, אך עליך להקשיב לי!!! ולדבר רק את אשר אומר אליך!!!
בבוקר בלעם יוצא לדרך על-גבי אתונו בדרכו “לקלל את ישראל”. והשם זועם על בלעם בשל כוונתו לקלל את ישראל ושלח מלאך לחסום את הדרך לאתון. האתון, אשר רואה את המלאך ונבהלת. אך בלעם, שמן הסתם שלא ראה את המלאך לא הבין את התנהגות אתונו. מנסה להחזירה לדרך ומשזו סירבה הכה אותה!. ואז התרחש אירוע ניסי. האתון פתחה את פיה, והתלוננה על המכות אשר קיבלה. כשהיא סיימה את תלונותיה, פקח האל את עיני בלעם וגם הוא ראה את המלאך. המלאך הוכיח את בלעם, ראשית על האכזריות לאתונו ומזכיר לו הנחיית השם – אינך רשאי לקלל, רשאי אתה ראשי לומר רק את אשר יגיד לך האל.
כאשר נפגשו לבסוף המלך ובלעם, הם עולים לנקודת תצפית על מחנה ישראל, כדי להתחיל בטקס הקללה. בלק מקריב שבעה קרבנות בשבעה מזבחות ובלעם התחיל לקלל. אולם להפתעת כולם ובלק בפרט שלא האמין למשמע אוזניו שלא קללות יצאו מפיו של בלעם אלא ברכות לבני ישראל.
בלק לא אומר נואש ומנסה לחזור על הטקס בשינוי המקום , אך ללא הועיל וטקס הקללה שוב הופך לברכה. בלק מנסה בשלישית אך ללא הועיל … בלק פונה בזעם אל בלעם וזה מסביר לו כי כך רצון השם!
הפרשה מסתיימת כאשר בני ישראל חוטאים בבנות מואב ומקיימים פולחנים ולאלילי מואב. בעקבות זאת, מגפה מתפרצת במחנה ישראל, משה מצווה להרוג את עובדי העבודה הזרה. ופנחס בנו של אלעזר הכהן הורג איש ישראל ואישה מדיינית.
פסוק קטו מן “הקללות”- ברכות של בלעם: “לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֙וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל….” הכוונה בפשוטת שבכל איש בישראל תמיד הוא בעל זכות, ונטול עוונות..
בחסידות מסופר על רבי דוד בידרמן זצ”ל האדמו”ר הראשון והמייסד של החצר החסידית לעלוב. שהיה ידוע באהבתו הגדולה לכל בן ישראל והיה אוהבם כנפשו ממש. מעולם לא הביט “און ביעקב” וכלל לא האמין שיהודי מסגל לחטא ובכל יכולתו חתר למצוא צד זכות בכל אדם מישראל. פעם נקלע יחד עם תלמידו רבי יצחק, לכפר אחד וכדרכו סר רבי דוד לבקר בבתי היהודים בכפר כדי לחזקם ולעודדם. בין היהודים היה רשע אחד ותלמידו ביקש למנוע מרבו לבקרו וקרא: ״אל תלכו לשם, כי הוא רשע”. האדמו”ר זצ”ל סרב לקבל את הדברים ופנה אל הבית ובהגיעו ראה מזוזה בפתח. צהלו פניו ואמר לתלמידו: ״ראה נא שאינו רשע, שהרי יש לו מזוזה בפתחו״!
יהי רצון שנראה בכל יהודי את הטוב שבו, אם רשע כמו בלעם אמר זאת אז על אחת כמה וכמה.
שבת שלום ומבורך 
חופשה קיץ נעימה ובטוחה לכל תלמידי ישראל
חזי ברזני
