חשיפה בלעדית באתר החדשות המוביל השרון פוסט: עו”ד אשר אוחיון סניגורו של בן חמו הגיש סיכומים לבית המשפט על רקע כתב האישום נגד בן חמו. השופט עמי קובו קבע כי בתאריך 12/9/21 תינתן הכרעת הדין. נציגות הפרקליטות הופיעו אף הן בדיון והוסיפו לסיכומיהן שהוגשו במלואן חודש לפני.

מאת: אירית מרק

כזכור, לפי כתב האישום, שהוגש בידי עו”ד אורלי שרגנהיים, במהלך שנות כהונתו כראש העיר כפר סבא יצר בן חמו מנגנון הונאה במסגרתו קיבל תרומות המיועדות לכאורה לנזקקי העיר, וזאת ללא שיתוף מחלקת הרווחה או גזבר העירייה. בן חמו הניע את אנשי לשכתו לפנות בסמוך לחגים לאנשי עסקים וקבלנים הפועלים בעיר כפר סבא, וביקש מהם לתרום באמצעות העירייה תווי קנייה לנזקקים בעיר. בתמורה לפניות קיבל בן חמו תווי קניה בסך כולל של כ- 607,500 ₪.

על פי כתב האישום, בחלק מתווי הקניה עשה בן חמו שימוש לצרכיו האישיים, ואת חלקם חילק לאנשים שונים בהתאם לראות עיניו. בין היתר חילק בן חמו את התווים למקורביו, עובדי לשכתו, עובדת משק ביתו ולפעילי שכונות, לשימושם האישי או לחלוקה לתושבי העיר. בן חמו לא דיווח על התקבולים לרשות המסים ולא שילם את המסים הנובעים מפעילות זו.

בנוסף, כך, על פי כתב האישום, במהלך כהונתו כראש עיריית כפר סבא קידם בן חמו את עניינו של חברו הקרוב, בעל עסקים בכפר סבא, באופן פעיל למול גורמי טיפול עירוניים, תוך שנמנע מלדווח לחברי הועדות או רשות הרישוי המקומית בהן שימש כחבר ויו”ר, על קשריו עמו ועל ניגוד העניינים בו הוא מצוי. בן חמו לא הדיר עצמו מעיסוק בעניינו של החבר ואף השתתף באופן פעיל בדיוני ועדות שונות שדנו בענייניו, חתם על היתרים בעניינו כיו”ר ועדה ועוד.

הפרקליטה עו”ד שרגנהים:”זגזוג נאה של עד ההגנה”

 

עו”ד אוחיון:            אני רק אקדים ואומר, אדוני, שאנחנו לא הצלחנו להעיד את העדה, אנחנו לא חושבים שאנחנו צריכים להתעכב עם הסיכומים בגלל העניין של העדה הזו עם כל הכבוד למה שהיא רצתה לומר. הבאנו דברים בכתב, הם לא התקבלו על ידי התביעה אז אנחנו נסכם עכשיו את הסיכומים שלנו. אני לך אלך בדרכה של התביעה, אני לא חושב שבית המשפט זקוק,

עו”ד שרגנהיים:       רגע, סליחה אדוני, סליחה שאני מפריעה. אני לא הבנתי שחברי יתחיל בסיכומים, אני חשבת שהעדה קודם תעיד. במידה וחברי רוצה להתחיל בסיכומים אני רק הייתי רוצה לומר כמה מילים משום שכשאני סיכמתי (לא ברור) טרם היה בידי הפרוטוקול של הדיון האחרון.

כב’ הש’ קובו:          או קיי, אז רוצים להשלים כמה מילים?

עו”ד שרגנהיים:       אז הייתי רוצה להשלים כמה מילים על עדי ההגנה, אז ברשות חברי אני אעשה את זה כמובן לפניו.

עו”ד אוחיון:            לא, לא, אין לי התנגדות, חבל שלא אמרת לי קודם, היית אומרת לי,

עו”ד שרגנהיים:       אני חשבתי שאנחנו מתחילים בעדה, לקח זמן עד שהאסימון נפל לי, סליחה.

עו”ד אוחיון:            לא משנה, חשבתי שמה שאת רוצה לומר את אמרת מקודם אבל אין בעיה, את יכולה. אני מסכים.

כב’ הש’ קובו:          או קיי, בבקשה.

עו”ד שרגנהיים:       אז רק כמה מילים, אדוני, כי באמת רוב הדברים בכלל כתובים בכתב, אני הגשתי בכתב והשלמתי טיעוניי בעל פה.

כב’ הש’ קובו:          להעביר לנו רק את זה מתי שהוא בקובץ וורד.

עו”ד שרגנהיים:       נכון, נכון. הבנתי שמור כבר יצאה אז נעביר.

כב’ הש’ קובו:          לא משנה. לא משנה מתי

עו”ד שרגנהיים:       אז רק פשוט היה חסר הפרוטוקול של הדיון האחרון מה-17 למרץ, דיון בו הופיעו מספר עדי הגנה. אני בעצם אומרת את הדברים שלי בהמשך לדברים שרשמתי גם בכתב בנוגע לעדי הגנה, רק רשמתי לעצמי כמה נקודות על העדים שהעידו באותו מועד. אז אני אומר כך, העיד עד הגנה בשם יואב או אבי, הוא נושא את שני השמות, ידעי. הוא מסר עדות במשטרה ושם הוא הכחיש בכלל שהוא קיבל תווי קנייה מעיריית כפר סבא, זה עולה בעדותו.

“כשהוא הגיע לעדות כעד הגנה הוא מסר בעצם שהוא קיבל לידי תווי קנייה אבל הוא קיבל לידיו מעטפות ובחקירה הנגדית הוברר הוא כן ידע שהמעטפות הללו מכילות באמת תווי קנייה ואתם הוא התבקש למסור לאנשים אחרים. הוא מסר איזה שהוא הסבר דחוק על כך שבמשטרה בעת חקירתו הוא לא ראה לנכון לספר לחוקרים שהוא קיבל לידיו תווים אבל הוא התבקש לחלקם, הוא הכחיש באופן כללי קבלת תווים.

“בחקירה על הדוכן לראשונה כשהוא נשאל למי הוא חילק את התווים שאותם הוא התבקש לחלק אז הוא סיפר על משפחות ברוכות ילדים להם מסר את התווים, הוא מסר בשמות משפחת צנעני ומשפחת דנוך. עוד עמד העד על כך שקיבל תווים ומעטפות לחלוקה מחזי בלבד ולא קיבל לא משלום מאיר, לא מוידאל צרפתי ולא מדותן חננסון.

“בפועל, אני אפנה את בית המשפט לכך ששמו של העד אבי או יואב ידעי עולה בהקשר של כל עוזרי ראש העיר לדורותיהם. העד הובא על ידי הנאשם על מנת לשלול קבלת תווים משלום מאיר, בפועל הוא שלל גם קבלת תווים מוידאל ומדותן, אישר קבלת תווים מחזי, דבר שהוא שלל כאמור בחקירה במשטרה, אבל הנה שמו של העד אבי ידעי מופיע ברשימות החלוקה גם של וידאל וגם של דותן  כמי שמקבל 700 ₪ בתווים ברשימה של אותו חג רלוונטי כאשר וידאל בדומה לשלום מאיר הסביר על חלוקה לפעילי שכונות וראשי קבוצה שבאמת אמורים לחלק את התווים הלאה.

“מה עוד מעניין ואני רוצה לציין שגם משפחות צנעני ודנוך בהן נקב מר יואב ידעי כמי שלהן העביר את התווים הן רשומות בעצמן באופן עצמאי באותן רשימות חלוקה כמי שמקבלות סכומים אפילו גבוהים יותר מהסכום שהוא מקבל לפזר בין כמה. אז זה מעניין. אז אני אומר ככה, בעיניי כל הסיפור של העד הזה זה עוד אינדיקציה מעניינת לזה שכל רשימות החלוקה האלו הן בעצם הנחיית הנאשם ובשליטתו, הנה עד הגנה מטעמו שמגיע, שאמר דברי שקר במשטרה, מגיע לפה ומשנה את עדותו, מסלף אותה כך שהוא קיבל רק מחזי, למה? כי כל טענת ההגנה היא רק חזי. בפועל הוא מצוי גם בדבריו של שלום מאיר כמי שקיבל, כאיש שכונות שמקבל לחלק, בדיוק כפי שהוא העיד שהוא כזה.

“גם ברשימות של וידאל ודותן כמקבל ספציפית ואפילו כשהוא התבקש, ופה לראשונה, כי לפני כן הוא לא הודה שהוא קיבל תווים בכלל, נקב בשמות של משפחות שהוא מחלק להן, זה בעצם משפחות שמופיעות בעצמן בתוך אותן רשימות. זאת אומרת, כל הכפילות הזאת, אדוני, היא מה שמונעת מאדוני את היכולת לעשות את אותו חישוב שאדוני שאל אותי עליו בדיון הקודם, כי מי ששולט פה על הכל זה הנאשם ואז אדוני לא באמת יודע, יש פה כפילויות, יש פה מחיקות, יש הפה התחשבנויות שאנחנו לא מסוגלים לעקוב אחריהן בעיקר כשמי שאחראי על כל הדבר הזה כאמור מכחיש כל קשר.

“העיד גם אדם בשם קובי פלקסר. קובי פלקסר הוא עד הגנה שהגיע מתוקף תפקידו כיועץ משפטי להתאחדות בוני הארץ. הוא הגיע לפה כשי למסור על סמך איזה שהוא מכתב שהוא כתב לשאלת הנאשם שהוא חיפש ולא מצא קבלן בשם וישנסקי או וישינסקי, שניהם ב-ס’, כחבר בהתאחדות שלהם. פה בחקירה הנגדית הוא הסביר שההתאחדות היא בעצם ארגון מעסיקים שמייצג קבלנים שמעוניינים בכך. זו חברות וולונטרית, היא לא חובה, ניתן בהחלט להיות קבלן עובד בארץ גם בלי להיות חבר באותה התאחדות.

“לא רק זה, בחקירה הנגדית הוא גם אישר קיומם של באמת קבלנים רבים שלא רשומים כחברים בהתאחדות ועוסקים בענף הבניין אפילו מול עיריית כפר סבא, כפי שעולה מרשימה שנמצאת באתר שלהם, כך למשל הקבלן וישניצקי יוסף, ב-צ’. העיד אדם בשם משה שאול. משה שאול היה גם עד תביעה שעדותו התייתרה והוגשה הודעתו בהסכמה ובכל זאת הוא הובא לפה כעד הגנה בסיום ההליך והוא אמר שהוא לא יודע על מתן תווים למאיר שלום על ידי אביו המנוח, אז אני אומר שעם כל הכבוד לניהול המשפחתי המשותף של העד עם אביו, שהיה בעל החברה, העדות שלו לא שוללת שאבא שלו אכן תרם מאות ספורות של תווים בתקופת כהונתו של מאיר שלום בדיוק כפי שהנ”ל סיפר. העיד אדם בשם ראובן חסון, עד הגנה ששלל היכרות עם מאיר שלום.

“אני לא יודעת מלכתחילה, ההגנה לא הוכיחה שמאיר שלום התייחס לקבלן הזה בדבריו. מאיר שלום אמר בין יתר הקבלנים שהוא נקם בשמותיהם בשם משפחה בשם חסון, הוא לא אמר מי מהם, אני לא יודעת אם ראובן חסון הוא האיש, ההגנה לא טרחה לשאול אותו לאיזה קבלן בדיוק הוא מתייחס ושמו המלא וכולי או איזו שהיא אינדיקציה אחרת לזהותו. אוריאל חתוכה העיד פה במועד האחרון, גם כן עד שהיה פה כעד תביעה, נחקר נגדית על ידי חברי ומשום מה בכל זאת הובא שוב כעד הגנה שוב כדי להגי שאין לו היכרות עם מאיר שלום, עם זאת לבקשתי חברי לא הפנה לשום אמירה של מאיר שלום שדיבר על אותו אוריאל חתוכה אז לא ברור לי מדוע הוא הובא.

“הגיע לפה אדם בשם רבי מועדה או מועתדה, אני לא יודעת, עד הגנה שסיפר שהוא משמש גבאי בבית כנסת משכנות יעקב ששלל בכלל קיומו של אירוע לעילוי נשמת אבי הנאשם אצלם בבית הכנסת, טענה שסותרת טענת עד הגנה שרגא יעקב שהעיד מועד לפניו שמשמש גם הוא גבאי באותו בית כנסת. אני סבורה שעדותם הסותרת של שני עדי ההגנה מביאה למשקל כולל אפס ואני אמשיך הלאה.

“הגיע אדם בשם אביהו מורי, עד הגנה, משמש גבאי בבית כנסת משפחתי, הוא לא נקב בשם בית הכנסת או במיקומו, הוא רק אמר שמעולם לא ערכו אירוע לעילוי נשמת אבי הנאשם. עד המדינה ציין שהיה אירוע באיזה שהוא בית כנסת תימני בשם “משכן ישראל” שנמצא בשכונת כיסופים והוא חושב שלגבאי קראו מורי. שוב, לא נקב בשמו הפרטי, לא נשאל גם, כך שעדותו של מר אביהו מורי מבחינתי מוכיחה לא דבר, אפס. היה פה הגבאי יעקב דוידוביץ’, אני לא זכרתי את שמו, אני כן התייחסתי בקטנה לדבריו בסיכומים שלי בכתב, זה אותו גבאי מ”בית דורשיי” שכלל לא זכר לשאלת חברי שהיה אירוע אבל אז הוא החליט שהוא זוכר שהיה אירוע ואחיותיו של הנאשם הן שהביאו את הכיבוד

“במענה לחקירה נגדית הוא גם הגדיל וסופר לנו שכשזומן על ידי הנאשם לעדות שלושה שבועות לפני המועד שבו העיד אז הוא גם פתח יומן מיומני בית הכנסת ווידא שאכן היה אירוע כזה, הוא לא ידע לספר לנו אפילו מה השנה של היומן שהוא פתח מתוך כל יומני בית הכנסת, באיזה חודש היה האירוע המדובר, הוא זגזג בין הדמויות במשפחה שכאילו הביאו את הכיבוד, פעם זה היה אחיותיו של הנאשם, נשאל לגבי הנאשם עצמו, אחיו, בסוף אמר בעצם גם האימא, לא בעצם זה האחיות.

“זגזוג נאה, עדותו באמת משקל אפס. סמי כהן הגיע להעיד, העיד קצת עדות מפי השמועה ואז הסנגור וויתר על שירותיו. הגיע דוד וקנין, גבאי בבית כנסת
“על שם הצדיקים”, סיפר שלא היה אצלם אירוע לעילוי נשמת אבי הנאשם. שוב, אין בעדות עד המדינה שום התייחסות לבית כנסת הזה. שוב, עדות עד המדינה, צריך להבהיר, זה לא היה בעדות הראשית בכלל,

“חברי חקר על כך בחקירה הנגדית ויכול היה לשאול על כל בית כנסת. לא עלה השם הזה של בית כנסת “על שם הצדיקים” בכלל אז אני לא יודעת למה הובא העד לעדות. וגם הובא אדם בשם אליהו אבו דגה שזכר לספר לשאלת חברי שהמשפחה הביאה כיבוד אבל כשאני שאלתי בכלל מתי היה האירוע הוא אמר שזה היה לפני 4-5 שנים, אנחנו יודעים שזה היה לפני למעלה מ-8, כשמדובר בעד שבכלל לא זוכר את האירוע. דבריו בעדות ראשית מוזמנים על ידי הנאשם, הם לא מעוגנים בזיכרונו של העד, דומה שהוא בא רק למצוא חן בעיני הנאשם ותו לא”.

סניגורו של בן חמו :”הצליחה המשטרה בגלל המוטיבציה להוליד תיק יש מאין”

 

עו”ד אוחיון:            התחלתי לומר שאני לא אלך בדרכה של המאשימה ואחרי ששמעתי עכשיו את ההשלמות של המאשימה אז אני ביתר שאת אומר את הדברים האלה. יש לי השקפה לגבי התפקיד של סיכומים במשפט פלילי. המטרה של הסיכומים היא לא לעשות מה שעשתה התביעה, היא לא ללכת לפרוטוקול ולתת לבית המשפט תקציר של איך היא רואה את עדויות העדים כאשר תמיד התיאור הוא מאד סובייקטיבי ואפילו מוטה מזווית מאד מסוימת ויש בדרך הזו של הסיכומים יותר להטעות מאשר לסייע לבית המשפט. מעבר כך שחזקה על בית המשפט שהוא קורא את הפרוטוקולים, אני גם ראיתי שבית המשפט במהלך הדיונים גם רשם לעצמו הערות כדי שלא ישכח את ההתרשמות וכל מיני דברים כאלו שבית המשפט עושה. לא בשביל זה יש סיכומים. אני לא אלך בדרכה, יכולתי להיכנס, אדוני, לוויכוח על כל עד ועד. ממש על כל עד ועד. התיאור של הדברים כל כך לא נכון, אני אתן לבית המשפט רק דוגמה אחת ואידך זה יגמור כך וכל היתר זה פרטים. יש ראיה מרכזית במשפט הזה והיא ראיה מוסכמת שלפיה שגיא לנצ’ר העביר לפי הוראה של חזי ברזני את התווים שבדיוק אחרי זה גם סומנו כאילו שנתפסו מהנאשם, העביר לפי הוראה של חזי ברזני לרפי כחלון, אחר כך הם הגיעו לנאשם. זה אותם התלושים. אין מילה אחת בסיכומים, כשהיא מתארת א שגיא לנצ’ר זה לא מופיע. עכשיו, זאת ראיה מוסכמת, אדוני, ההודעה הוגשה בהסכמה.

“אני יכול להמשיך ככה עם ראיות נוספות, זה מדוע אני לא אלך בדרכה של התביעה אני לא אשחית את הזמן של בת המשפט על תיאור סובייקטיבי של איך העדים, מה הם אמרו וכולי וכולי. בית המשפט קרא, ראה, אני לא יכול להוסיף לו שום דבר. השתדלתי מאד בחקירות שלי לרמוז על הכיוון שבו אני מזמין את בית המשפט לראות את החקירות, אני מקווה מאד שבית המשפט קיבל אבל זה בהחלט הכדור עכשיו במגרש של בית המשפט ובעניין הזה אין לצדדים מה לתרום, הם יכולים רק להפריע. אני רוצה להציג תזה, אדוני, כי אני חושב שבעניין הזה זה תפקידם של הסיכומים. אחרי שנשמעו הראיות בית המשפט יודע מה הראיות. לומר מה התזה שלנו, איך צריך לראות את התיק הזה. אני אומר לבית המשפט, בתיק הזה נאספו ראיות בהליך פסול, בהליך חקירה מוטה, אני אוכיח אותו תכף, בצורה קיצונית. התוצרים של חקירה כזו לא ראויים לאמון. אני רוצה קצת להרחיב בעניין הזה כי לצערי הרבה גם הפרקליטות לא רק שלא ביקרה את המשטרה אלא שבהרבה מקרים כפי שאני אראה לבית המשפט, ואני שמעתי את ההערה של בית המשפט במהלך הדיונים ולא כל כך הסכמתי איתה. גם הפרקליטות כשהגיעו לידיה דברים חשובים לא העבירה אותם לסנגוריה. הייתה פגיעה משמעותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן. כמה מילים כלליים, אדוני, לפני שאני אגיע מהכלל אל הפרט לגבי החשיבות של חקירה הוגנת והמשמעות של חקירה לא הוגנת כי יש כוח אדיר בידי חוקרי המשטרה, כוח אדיר לעצב את הראיות ואסור להם לעשות את זה כמובן, החקירה שלהם חייבת להיות נטולת פנים וכשהם נכשלים במהלך הזה באופן גורף ובהחלט מטים ומנסים בכל כוח להטות את החקירה לרעת הנאשם אז יש לזה השלכות רוחביות לגבי כל תוצרי החקירה. אי אפשר לדרוש מנאשם שיוכיח לגבי כל עד ועד את ההשפעה שהייתה לחקירה מסוימת על העדות שלו. אדוני, הרקע לחקירה פה היה פרסום תקשורתי מאד נרחב שהשחיר את פניו של הנאשם בעיני הציבור וכך הגיעו עדים למשטרה, זאת הייתה נקודת הפתיחה. מעבר לכך, עדים רבים מאד הגיעו למשטרה כאשר היה להם סכסוך קודם עם הנאשם. עדים רבים מאד, הדברים עלו בפרוטוקול. עדים רבים מאד ואם לא די בכך החוקרים כמעט בכל המקרים ניסו להטות את דעתם של הנחקרים לרעת הנאשם. עכשיו, אדוני, יש שני סוגים עיקריים של ניסיונות להטות את החקירה על ידי החוקרים. הדרך האחת היא הדרך הבוטה, דרך של צעקות, איומים, אמירות מפורשות “כך אני רוצה לשמוע”, וזה קרה פה ואנחנו נראה את זה. כמובן את הדרך הזו אפשר להוכיח רק כאשר יש הקלטות וכשבית המשפט יראה במקרה שבפנינו, יש הקלטות ובחלק משום מה אין, אז יש הפרשים גדולים מאד בין ההודעה הכתובה לבין מה נאמר בהקלטה. כל אמצעי הלחץ למשל, הבוטים, נעלמים לגמרי מההודעה הכתובה שהנחקרים חותמים עליה.

“זאת הדרך שכאשר יש הקלטה אז אפשר להוכיח אותה. הדרך האחרת היותר מסוכנת, אדוני, היא כאשר אין הקלטה ויש את האמצעים האלו או כאשר הדברים נעשים על ידי רמיזות. צריך לזכור שכל נחקר, אדוני, כשהוא מגיע למשטרה כשהוא אדם מן היישוב זה לא המעמד שהוא היה שש אליו, הוא תמיד מלווה בחששות מוצדקות או לא מוצדקות ולכשהחוקרים מטפחים את החששות האלו, למרות שאין להם שום בסיס, כל נחקר מבקש למצוא חן בעיני החוקרים שלו. הוא לא יודע אם בסיום החקירה הוא עלול למצוא את עצמו במקום כזה או אחר, מפורסם בהקשר כזה או אחר והוא נתון הרבה פעמים כחומר ביד היוצר. זה תלוי מאד אם החוקר מנצל את זה לרעה או לא. אנחנו כחברה, כמערכת משפט, חייבים לדרוש מהחוקרים לנהוג בעניין החשוב הזה בצורה דבקנית, לא לנצל את המעמד כדי להשיג ראיות עם צבע מסוים אלא לעשות הכל כדי שהגרסה האמיתית של כל נחקר תבוא לידי ביטוי מבלי שהוא חושש ומבלי שהוא צריך לכוון לדעתם של החוקרים. כשהחוקרים חוטאים בכך, והם חטאו בכך הרבה במקרה שבפנינו בכל מיני צורות, אנחנו לא יכולים להיות בטוחים לעולם שהם לא עשו את זה גם לגבי נחקרים שיגידו פה בבית המשפט שלא הייתה שום השפעה. הרי זה ברור לגמרי, אדוני, שההשפעות המרומזות הן יכולות להיות הרבה יותר מסוכנות.

“זה בקלות אדם יכול לדעת מה בן השיח שלו רוצה לשמוע מבלי שהוא אומר לו את הדברים במפורש ואם החקירה מתנהלת כך שתמיד, כמעט תמיד מוטלת עננה על הנחקר, זה מתחיל ממהנדסת העיר ועד המנקה, כולם מגיעים לחקירה עם איזה חשש שעומד מעל הראש ועכשיו לכולם יש עניין במהלך החקירה שהחשש הזה לא חלילה יגלגל עליהם איזו שהיא צרה ומכיוון שהכיוון ברור להפליל את הנאשם, מעבר כבר לפרסומים המאד רחבים שהיו בתקשורת, אז התוצרים יכולים להיות מאד מסוכנים. עכשיו, זה לפעמים יכול להתבטא בדקויות, זה יכול להתבטא לפעמים בפרשנויות מאד טבעיות שנחקר נותן לעובדות, הוא יכול להאמין בהן אחר כך כי הוא מוטה, הוא לא חושב אפילו שהוא משקר, זה תהליך שעובר על כל אחד ואחד מאתנו בסיטואציות מורכבות, אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון. כדי שהחוטא לא ייצא נשכר, כדי שלא יהיה תמריץ או לא תהיה מוטיבציה להתנהל באופן הזה, אז כאשר תופעות מדאיגות כאלה מתגלות כמו במקרה שבפנינו התוצאה שאני מזמין את בית המשפט לנקוט בה היא שלא ניתן לסמוך ממצאים ללא ראיות אובייקטיביות על אמרות דברים של עדים שעומדים בניגוד לדברי הנאשם

“זו התוצאה לדעתי הטבעית, ההגונה וההוגנת והצודקת כדי שהחוטא לא ייצא נשכר. מה שקרה במקרה שלפנינו בנחצו קווים אדומים באופן בוטה ולנאשם נגרם עוול גדול, כן? הדברים בפועל לא היו לא כצעקתה ולא כמקצת צעקתה, כן? הנאשם, אדוני, כיהן שנים רבות כראש עיר בישראל, הוא נבחר פעם אחר פעם ברוב מוחץ של תושבי העיר שידעו להוקיר את פועלו למען העיר, ראו את ההתפתחות של העיר עין בעין וידעו לבחור בו פעם אחר פעם, פעל לטובת העיר ותושביה והחקירה הזו הולידה שני סוגי עוולות לנאשם. העוול הראשון שבמסגרתו יוחסו לנאשם התנהגויות פליליות שאותן לא ביצע בכלל, למשל מה שמפורט באישום 4 ומה שמצוין באישום מספר 2. והעוול השני במסגרתו עוותו ההתנהגויות שלו, נצבעו בצבעים פליליים תוך ניפוח שלהן, של אותן התנהגויות והוצאתן מכל פרופורציה, דוגמת הנטען באישום 1 ובאישום 3. אני רוצה לעבור מהכלל אל הפרט. ניקח למשל, אדוני, את אורי מועלם. אורי מועלם אדם, ראה אותו כאן בבית המשפט אדוני, אדם מן היישוב שבמסגרת תפקידו היה צריך להעביר לנאשם דואר שבו הנאשם היה צריך לטפל כראש העיר ולא בבניין העירייה אלא בבית שלו, וכך הוא עשה. הסיטואציה כל כך פשוטה שלא התרחש בה שום דבר פלילי.

“הצליחה המשטרה בגלל המוטיבציה להוליד תיק יש מאין. אומרת פה חברתי שהתיק התחיל בגלל איזה שהם שמועות שהיו בעירייה, בית המשפט גם נחשף אליהן, שמועות, אדוני, מכלי שלישי ורביעי ואנחנו יודעים כמה שמועות זה דבר מסוכן וגם שמועות צריכות להתברר, אני לא אומר שהמשטרה צריכה לחקור רק על בסיס ראיות, אבל בית המשפט נחשף לאופן שבו המשטרה הולידה תיק. ת/57, אדוני יקרא אותו, לא צריך, גם אני חקרתי וכל הדברים פחות או יותר עלו במהלך החקירה, גם התהליך של החקירה, גם הלחצים, גם את הגלגולים של הגרסה, את האיומים המפורשים והסמויים שזרועים לאורך כל הדרך בחקירה הזו עד שאדם בסוף אומר ‘רוצה אני’. מי שמסר את הגרסה הזאת זה באמת לא אורי מועלם, מי שמסר את הגרסה הזאת זה החוקר שהחליט מראש מה היה באותה פגישה ולא רצה לשמוע מאורי מועלם את הגרסה האמיתית שלו שאומרת ‘לא היו כדברים שאתה חושד בהם’ עד שהניע אותו לומר את הדברים.

“אחרי זה נולד כתב אישום. עכשיו, אדוני, יש לי ביקורת גם על הפרקליטות, אני לא מסתיר אותה, זה לא משנה לי אם היא מוצאת חן או לא מוצאת חן, האמת צריכה להיאמר. לא היה צריך להגיש כתב אישום כזה, בוודאי לא אחרי שאורי מועלם היה בראיון, בריענון ואמר דברים שאמר אותם פה בבית המשפט שאמר לתובעת. נניח עכשיו למהלך השלם, מהלך המשפט, אני אראה את זה אצל עדים נוספים שאנחנו לא מקבלים מהתביעה את הדברים החשובים שאומרים עדים, כן? שהם מנוגדים לקו המפליל את הנאשם. הם לא נשלחים לא להשלמות חקירה כפי שהפסיקה מחייבת ואנחנו לא מקבלים עליהם שום תקציר. אנחנו הוכחנו אותם פה בבית המשפט. זאת אומרת, הפרקליטות צריכה להיות גוף מרסן של חוקרי המשטרה, זה חלק מהתפקיד שלה ולכולנו יש את הזכות לתבוע את זה מהפרקליטות. הפרקליטות לא יכולה לעשות רק שיקולים של ניצחון במירכאות בתיק ולא כל האמצעים כשרים כדי להשיג את המטרה הזאת. ואם המשטרה לא מקבלת את האיזון החוזר הזה מהפרקליטות ולהיפך מקבלת רוח גבית, אז אנחנו במצב מפחיד הרבה יותר. מה שקרה עם אורי מועלם צריך להפחיד כל אחד ואחד מאתנו, אדוני, לא תמיד יהיו לנו הקלטות. אני רוצה להגיד לאדוני, אני ביקשתי להגיש לא רק את התמליל המלא של החקירה שלו אלא גם את ההודעה, את ת/98. למה? לא בגלל שאני חושב שההודעה אמת, רציתי רק לתת לבית המשפט דוגמה איך מעצבים ראיות בישראל.

“אדוני ייקח את התמליל שהוא זרוע כל כולו באותם אמצעים פסולים וישווה אותו להודעה ולא ימצא שום דבר מהתהליך שהעד עבר עד שהוא מסר את גרסתו. עכשיו, העד חתם על ההודעה הזאת. אני רוצה לומר לאדוני שהרבה פעמים עדים מרגישים כבולים להודעות שהם חותמים עליהם והנטייה הראשונה שלהם היא לחזור בבית המשפט על מה שנאמר בהודעה, אנחנו מוצאים את זה הרבה בדברי העדים שאומרים ‘טוב, אם זה כתוב, אם חתמתי אז זה כנראה מה שאמרתי’. זאת הנטייה של כל עד. הוא לא תמיד יכול לזכור את כל מהלך ההשתלשלות שאירע בחקירה שהיא לפעמים טראומתית, ואני מדבר, אדוני, על חקירות שהן לא בוטות. שהן לא בוטות. כשהן בוטות אז הוא גם זוכר אותן. כאשר הן נעשות בתהליך אחר של הדרכה, של רמיזות שאין להם זכר בהודעות, כן? אנחנו מקבלים אחרי זה את התוצר הזה בבית המשפט מפי העדים שהם אפילו לא מודעים לזה שחלק מגרסתם זה גם איזו שהיא פרשנות, איזו שהיא הטעיה שנשתלה במוחם מבלי שהם אפילו היו ערים לתהליך הזה. זה תהליך כל כך טבעי והוא מתרחש כל כך הרבה כשיש איזו שהיא תלות בין הנחקר לחוקר. אז מכיוון שהעניין של אורי מועלם, אדוני, בא בפירוט בפרוטוקול, כי זה היה חשוב, אז אני לא מוצא לנכון לחזור עליו בכלל.

“אני משוכנע שבית המשפט יקרא אותו ואני מזמין את בית המשפט לומר את דברו בעניין הזה כמו שימצא לנכון מתוך הקריאה של אותה הודעה שהוא שם לב לכל הדקויות כשבית המשפט מנסה להכניס את עצמו בנעליו של הנחקר באותה שעה. זה לא העיקר מה נאמר, כן? יש לנו גם את האינטונציה, אבל זה גם ניסיון להיכנס לעורו של נחקר במצבים האלו ואיך בסופו של דבר נולד תיק מכלום. עד אחרת ש-, דרך אגב אדוני, עוד עניין של אופן החקירה. לעומת באמת הליכה כמעט עד אין סוף בגביית עדויות עדים שהתרומה שלהם להוכחת יריעת המחלוקת היא כמעט אפסית, אדוני יראה כמה פה עדים שבאמת לא תרמו ליריעת המחלוקת, זה מדהים כמה שהמשטרה נמנעה מלחקור בנקודות מרכזיות, ואני אפרט אותן לבית המשפט, שיכולות היו לסייע דווקא לנאשם. אז הנה למשל יש לנו את רחל מולי פרטוש. היא עדה לא כל כך,

כב’ הש’ קובו:          רחל מה?

עו”ד אוחיון:            מולי פרטוש, היא המנקה העוזרת. באמת היא לא כל כך עדה חשובה. היא, בסך הכל התביעה רצתה אותה כדי שהיא תאמר שהנאשם נהג להשתמש הרבה בתווים כי היה משלם לה בתווים, ככה לפי הטענה שהיא מוכחשת אבל נניח שזה נכון, איזה השפעה יש לזה על המשפט? אנחנו לא יודעים איזה תווים, אנשים משתמשים בתווים גם כך ואחרת, איזה ראיה יש לזה למשפט? קלושה ביותר וכמה תשלומים כבר של מאות שקלים. הרי רק מאותו דירקטור בכמה מקומות ומהעירייה וכולי היה לו לפחות 5,000 ואם לא יותר בשקלים בשנה, יותר לדעתי אבל נניח לזה. איזה חשיבות? אבל אפילו לעדה הלא חשובה הזו עליה אפילו הופעלו איומים בוטים, היא הייתה פה, אדוני, אני מקווה שאדוני זוכר אותה, זה היה באולם השני.

“אישה קשת יום, באמת אישה פשוטה וקשת יום, היא בכתה במהלך העדות שלה ותיארה איך במהלך החקירה לחצו אותה ורמזו לה שהיא קיימה יחסי מין עם הנאשם ואולי בגלל זה היא קיבלה דברים ומטבע הדברים אדם חושש מפרסום של כאלה דברים, זה הייתה סוג של התעללות. אפילו לשם הם ירדו בעדה שלדעתי אין לה כמעט חשיבות למשפט הזה. אפילו שם הם ירדו כדי להוציא ממנה ובסופו של דבר היא אומרת, אני אפנה את בית המשפט לעדות שלה, למילים שלה, היא אומרת “בסופו של דבר אני אמרתי מה שהם רצו רק שיעזבו אותי”, היא אומרת את זה בלשון מאד פשוטה, מאד ספונטנית פה בבית המשפט והיא אומרת את הדבר היותר חשוב לדעתי, מבחינתי מאד מאד מאד חמור, היא אומרת “אמרתי את הדברים האלה לתובעת שהחוקרת איימה עליי, שהחוקרת הטיחה בי שקיימתי יחסי מין עם הנאשם”, שזה היה ברקע הדברים שאמרתי, “אמרתי את זה לתובעת”, התובעת לא מכחישה את זה, יראה אדוני את הפרוטוקול, אבל התובעת אומרת שמכיוון שהיא סברה שכל המהלך הזה לא נוגע בכלל למשפט אז היא לא העבירה לי את זה. אדוני, אז מילא אי אפשר היה לסמוך על המשטרה שתרשום או שתחקור באובייקטיביות. אחרי שתובעת בישראל שומעת מפי העדה במשטרה כשהיא מרעננת את זיכרונה במשטרה, שגם זה לדעתי פסול לחלוטין, היא צריכה לרענן את זיכרונה אך ורק במשרדי הפרקליטות, לא יעלה על הדעת להזמין עדים למשטרה לאותו מקום טראומתי שיכול להיות בשבילם שברור לגמרי ששם הם צריכים לכאורה לעבור מחדש את החוויה, אולי לעורר בהם את אותם פחדים שהיו להם במהלך החקירה. אבל אחרי ששומעים את הדברים האלה, שזה מה שהיה בחקירה שהתובעת יודעת שקו בולט, לא הסתרנו אותו מתחילת המשפט, קו בולט של ההגנה הוא שנגבו פה ראיות באופן שיש חשש גדול מאד שמא הן ראיות אמת בגלל ההתנהלות של המשטרה. זה לא קו שהסתרנו מהיום הראשון. כאשר אלו פני הדברים אז אי אפשר להחליט שמהלך כזה שבאמת מוכיח חד וחלק את ההטעיה הגמורה של החוקרים, את המוטיבציה להטעות מבלי שמתעדים את זה, אי אפשר להוסיף חטא על פשע ועכשיו מצד הפרקליטות לא להעביר לנו את העניין הזה מתוך אמירה ש”חשבתי שזה לא רלוונטי למשפט”. אני אומר לאדוני, אדוני בטח מכיר את הפסיקה של כבוד השופטת אגמון שלפיה כל מהלך כזה של ראיון של עד בפרקליטות צריך להיות מוקלט מכיוון שמתבצעת פה בעצם השלמת חקירה ובצורה המסוכנת ביותר, אני אומר לאדוני גם למה. מכיוון שהשלמות החקירה שמתבצעות בפרקליטות הן מתבצעות תוך כדי תנועה, זאת אומרת, הן דינמיות, הם גם יכולות לדעת מה היה עד הנה ולכוון מכאן ולהבא את הדברים, הם יכולות להיות מאד מסוכנות ואף אחד לא רואה ולא שומע. אז כבוד השופטת אגמון חשבה שזה צריך להיות בהקלטה כי יש בזה סוג של השלמת חקירה ובית המשפט העליון אמר ‘לא, זה עניין של חקיקה’ אבל הוא לא, לרגע אחד בית המשפט העליון לא הפך את הדברים המהותיים בהחלטה. זאת אומרת, הוא לא אמר דברים אחרים לגבי החשיבות של המהלך הזה וכמה הוא יכול להיות גם מסוכן, רק אמר שזה מרחיק לכת מדי ואי אפשר שזה יהיה תוצר של פסיקה אלא זה חייב להיות תוצר של חקיקה. אבל הדברים נשארו בעינם. זה לא עולה על הדעת שבמצב דברים כזה המאשימה אם היא לא רוצה מיוזמתה להקליט היא לא תעשה תרשומת מדוקדקת והיא תיתן, היא חייבת להשאיר לסנגור להחליט מה רלוונטי ומה לא. זה לא עולה על הדעת שתהיה פה אפשרות, כן? לחתול לשמור על החלב. זה לא עולה על הדעת. אני חושב שזה דבר חמור מאד. אבל זו הייתה דוגמה עד לאיפה מוכנה הייתה המשטרה להרחיק לכת כדי להפליל את הנאשם. ניקח למשל, אדוני, את וידאל צרפתי. או לפני כן את חננסון, אדוני. חננסון, אני רק אומר כמה דברי הקדמה, אדוני.

“העידו פה הרבה מאד עדים שראו לאורך שנים את התהליך הזה של חלוקת התווים מתבצעת במשרדי העירייה ואף אחד מהם לא העלה על דעתו שיש איזה שהוא פסול במהלך הזה. הדברים היו, התנהלו בפומבי, אנשים הגיעו בפומבי, אף אחד מהעוזרים לא חשב שהוא עושה מעשה פסול בזמן אמת, באמת כולם פעלו בתמימות מתוך מחשבה שהמפעל הזה הוא רק מפעל שעושה רק טוב, הוא מפעל שהוא בעצם צינור, אדוני. העירייה לא קיבלה פה תלושים, אני אגיע עוד לאישום מספר. העירייה היוותה צינור מהתורמים לנזקקים. במקום שהתורמים ייתנו לנזקקים אז התורמים העדיפו שהעירייה תיתן לנזקקים גם בגלל שמן הסתם יש לה אולי היכרות טובה יותר עם מי נזקק ומי לא וגם אולי שיש לה יכולת גישה יותר אצל נזקקים וזה כצינור וכצינור בלבד, התלושים לא ניתנו לעירייה. ניתנו לעירייה רק צינור כשליח של התורמים עבור הנזקקים. אז אף אחד באמת לא ראה פסול בהתנהגות הזאת, גם לא אנשים שבאו לראות מחוץ לעירייה גם לא אנשים מתוך העירייה. כל האנשים שהיו פה העידו על כך. והנה מגיעים שני עוזרים שמאד חשוב שהם ילכו בדרכו של חזי וגם הם יטילו רפש בנאשם, זה וידאל שהחליף את חזי וזה דותן שהחליף את וידאל וההתנהגות כלפיהם מחפירה. הם מאוימים וכיוון החקירה שהם מעידים עליו, אני אפנה את אדוני רק בעניין הזה, הוא ברור. ‘אתם צריכים לחשוש בגלל מעשיכם ואנחנו רוצים שתפלילו את הנאשם’, בצורה הכי בוטה אני אומר את זה כי זה מה שעולה מתוך הפרוטוקול. הצירוף הזה הוליד בסופו של דבר עיוותים בגרסאות שלהם. הם לא יכלו כמובן לעוות את הדברים כמו שחזי עיוות כי חזי פעל ממש בהרשאה גמורה של המשטרה לעשות כמעט מה שהוא רוצה, לומר את הדברים הכי אבסורדים בלי שאף אחד בודק אותם, כן? לדוגמה, אדוני, אף אחד לא בא ושאל את חזי ‘תגיד לי, למה ביקשת מלנצ’ר שיעביר את התלושים לרפי כחלון?’, הרי זה ראיה מוסכמת, שגיא לנצ’ר מעיד על זה, כן? וזה נעשה, אדוני, אחרי שחזי כבר לא בעירייה, כן? הוא כבר עזב את התפקיד שלו אבל הוא מכיר את לנצ’ר עוד מקודם והוא מתקשר אליו ואומר לו ‘תעביר היום הפעם את התלושים לרפי’. אנחנו דרך אגב היחידים שניסינו לקבל הסבר, כי אף אחד לא שאל את חזי לפני שהוא היה כאן ואז הוא הכחיש, פשוט הוא אמר ‘לא, זה לא נכון’ ובזה נגמר העניין.

“אבל זאת ראיה מוסכמת. זאת ראיה מוסכמת שהתביעה לא יודעת להסביר אותה. אני אגיע עוד לראיה המוסכמת הזאת, רק אני אומר לא נעשה שום דבר עם חזי, נתנו לו פשוט רישיון לומר הכל. למשל הוא אמר ‘אני הלכתי לגנגינה עוד ב’יד יצחק’ וקיבלתי תלושים’, כן, אבל אני שואל אותו פה, יש הודעה מסודרת של גנגינה והוא אומר שזה לא נכון, שמעולם לא נתן תלושים ובכלל חזי התחיל לעבוד אחרי שגנגינה כבר לא נמצא שם וכולי וכולי, יראה אדוני את הפרוטוקול. אף אחד לא שואל אותו את זה במהלך החקירה כשיש להם גם את ההודעה של גנגינה וכולי וכולי. אני מעמת אותו. דרך אגב, זה עוד פגיעה קשה בהגנה, הרי היכולת שלנו להביא עדים זה לא כמו היכולת של התביעה להביא עדים, רואה אדוני כמה צרות עשו לנו כל עד ועד. גם כל האנשים שבאו פה מבתי הכנסת חלקם לא רצו, חלקם בחששות גדולים, לא אלאה את בית המשפט בכל המהלך הזה. את אורן גנגינה למשל לא הצלחנו לאתר בכלל. זה בעיה של ההגנה, ההגנה לא עומדת במצב של התביעה. אז גם כשיש הודעה בהסכמה או כמו שהעדה הקודמת אז אי אפשר להגיש וזכותה של התביעה להתנגד, אין פה מה לדבר, היא לא חייבת לשנות מדיני הראיות. לפעמים היא עושה את זה לפעמים לא. אלו מהלכים שלחזי פשוט הניחו לו לומר את הדברים, לא בדקו אותם כי זה לא היה נוח לבדוק. כשבדקו לא אימתו אותו, כשבדקו עם אורן גנגינה לא אימתו אותו, רק אנחנו פה אימתנו אותו. אבל לוידאל ודותן, זה היה מחויב שהם ימשיכו באותו קו כי אם באמת מה שחזי אומר הוא נכון לגבי הנאשם אז אין סיבה שזה יהיה שונה עם וידאל ועם דותן. אם באמת זה מפעל של הנאשם ואם באמת הוא מפיק ממנו טובות הנאה אז זה חייב לבוא לידי ביטוי בהמשכיות של וידאל ודותן, ומה לעשות שהם לא יכולים לספק את זה כי זה לא נכון? אז אדוני, מה שעושים, ואני מצטער לומר את הדברים האלו, זה שנותנים לדותן, אדוני ראה אותו פה, אדם מן היישוב, באמת אין לו שמץ של מושחתות והוא לא אדם בעל נורמות מוסריות פגומות, בסך הכל בא להיות עוזר ראש עיר ורצה להתקדם ככה בשירות הציבורי ונתנו לו לעשות במכנסיים, אדוני, כמו שהוא אומר במילים שלו, אני אפילו לא ארד עוד, נתנו לו לעשות במכנסיים. לא נתנו לו ללכת לשירותים, כשהגיע עו”ד כשהוא התעקש אחרי ששכנע אותו שלא יהיה עו”ד שלא ייעץ לו אז סילקו אותו אחרי 5 דקות בצעקות עליו ועל עוה”ד.

עו”ד שרגנהיים:       חברי יכול להפנות?

עו”ד אוחיון:            כן.

עו”ד שרגנהיים:       כי חברי אומר דברים ש-,

עו”ד אוחיון:            אבל רגע, רגע, רגע, אבל שאלת אם אני יכול להפנות, נכון? אז אני יכול להפנות.

עו”ד שרגנהיים:       בבקשה.

עו”ד אוחיון:            אני אחפש. דרך אגב, בית המשפט ימצא את זה, הרי אנחנו לא, בוודאי, בוודאי, אבל אני, פעם אחת אל תפריעי לי רק יותר כי אני לא חושב שהפרעתי לך.

עו”ד שרגנהיים:       בוא נקבע שתפנה באופן קבוע ואני לא אפריע.

עו”ד אוחיון:            לא, אבל ביקשת עכשיו להפנות, אני אפנה, אבל אחרי,

עו”ד שרגנהיים:       כן, בוא נקבע שתפנה באופן קבוע ואני לא אפריע.

עו”ד אוחיון:            אחרי שאני מפנה עכשיו אני מבקש אל תפריעי לי יותר. אני אפנה, אדוני. עמוד 889 בשורה 1 הוא מציין את הבכי בחקירה. אני ממשיך. עמוד 891 שורה 6 הוא מציין שהקו המוביל בחקירה היה לא לכסות על בן חמו או להפליל אותו. עמוד 892 שורה 13, “רוח הדברים הייתה שאני לא במרכז, שאני לא במוקד, זה רוח הדברים, שלא אותי מחפשים. זה בגדול. יחד עם זאת נתנו לי להבין שכן יש לי ממה לחשוש”. אני עובר, אדוני, לעניין שדיברתי עליו, 908 שורה 30, לא אפשרו לו ללכת לשירותים והפסיקו את ההתייעצות עם עו”ד. אם חברתי רוצה את המילים אני אתן אותם בדיוק. “ההתייעצות הופסקה לאחר מספר דקות ובצעקות”, עמוד 910 שורה 22. בעמוד 913 שורה 8 הוא אומר שבחקירה הוא חוזר והתייפח, מתחנן שיאפשרו לו לראות עו”ד. במהלך החקירה גם כן אומרים לו שראש העיר הוא מושחת. 916 שורה 32, אני אקריא את זה, אדוני. 916 שורה 32.

עו”ד שרגנהיים:       החקירות הוגשו?

עו”ד אוחיון:            מה זה, בבית המשפט. מה קורה לך, גברת שרגנהיים? זה בבית המשפט.

עו”ד שרגנהיים:       החקירות לא הוגשו, אתה בחרת לא להגיש אותן.

עו”ד אוחיון:            רגע, אני מדבר על חקירה בבית המשפט. אדוני, ככה גם לאורך כל המשפט.

כב’ הש’ קובו:          ניתן להגנה לטעון.

עו”ד אוחיון:            כן. מה זאת אומרת החקירות הוגשו? אני מעמת אותו עם מה שיש בחקירה המוקלטת, כן? אני אומר לו ‘הנה, זה מה שהיה פה’, יראה אדוני שם. “אתה אומר ש’אני רוצה לעשות קקי’, זה בתוך החקירה המוקלטת. זה כל מה שרצית”, “הייתי צריך לשירותים, זה מה שאני זוכר”. הוא לא מכחיש את זה.

כב’ הש’ קובו:          חקירה מאיזה תאריך זה רק?

עו”ד אוחיון:            אני לא יודע, זה עמוד 916 שורה 32 תאריך 12.07.19.

כב’ הש’ קובו:          12.09?

עו”ד אוחיון:            19. עכשיו, אדוני רואה את ההתנגדות? חברתי יודעת שיש הקלטה שאני מציג לו מתוך ההקלטה את הדברים, היא לא התנגדה בזמן שאני אמרתי לו כך וכך מופיע בהקלטה, אז עכשיו היא מבקשת לדעת אם הוגשה הקלטה.

כב’ הש’ קובו:          לא, לא, אז אני אומר, לעזוב את השיח, רבותי. בזבזנו יותר מדי זמן בתיק הזה. אדוני יתרכז בסיכומים, לא בשיח.

עו”ד אוחיון:            אני יודע שבזבזנו הרבה זמן, יראה אדוני,

כב’ הש’ קובו:          יתרכז בסיכומים עצמם.

עו”ד אוחיון:            אנחנו, לא זוכר שהפרענו לה אפילו במילה אחת בזמן הסיכומים שלה. אבל יראה אדוני, כן? לאיפה עוד פעם אותו קו. יודעת חברתי שיש הקלטה, אני ציטטתי לו מתוך ההקלטה במירכאות. יכלה לקום ולהתנגד, להגיד ‘זה לא מדויק’, היא שתקה משמע שהיא הסכימה, והוא מאשר, הוא אומר ‘נכון, זה מה שאני זוכר’. אז לגבי הפסקת ההתייעצות עם עו”ד בצעקות הפניתי גם. אדוני, אני מבקש, בית המשפט יקרא את הפרוטוקולים הרי. אני לא אלך ואציג עכשיו את כל הדיון כל פעם כשהיא תגיד לי ‘תפנה’, אבל ראה אדוני לגבי עד אחד ואני יכול לעשות את זה גם בכל העדים. הכל רשום פה וזה ערימות של דברים, לא בשביל זה אני פה.

כב’ הש’ קובו:          נכון.

עו”ד אוחיון:            לא בשביל זה. בשביל מה? בשביל שאני אפנה את בית המשפט לפרוטוקולים? מה, בבית המשפט אני יכול להמציא דברים שלא היו? חבל לקטוע את הסיכומים ועכשיו אני צריך לחזור לקו המחשבה שלי. אז בסופו של דבר, אדוני, העד הזה ליבי ליבי עליו. הוא מוסר גרסה בתהליך הזה שאומרת “אני פעם אחת קיבלתי תווים, את כולם העברתי לבן חמו, לא חילקתי בכלל”. נתנו לו להבין, אדוני, במהלך חקירת המשטרה שזה מסבך אותו, מפליל אותו אם הוא יגיד שהוא חילק גם את התלושים, שזה באמת לא, זה פעולה חוקי ואפילו טובה מאד אבל ככה נתנו לו להבין וזה מה שהוא אומר בסוף, אדוני. הוא מתנער לגמרי מחלוקת תלושים. עכשיו, אנחנו הבאנו בלי סוף ראיות, אדוני, שבוודאי שהוא חילק ואין שום סיבה שהוא לא יחלק. הבאנו פה ראיות, אדוני, מפי עובדי העירייה שראו אצלו בתוך המגירות שלו תלושים לחלוקה, מעטפות של תלושים לחלוקה. אין בזה שום פסול, זה כל כך ברור ופשוט. והיו רשימות, אדוני, הוא אומר שהוא עשה רשימות, היו לו רשימות מוכנות. אבל איך הוא מגיע, אדוני, זה מה שצריך להטריד את בית המשפט, איך עד מגיע למסור גרסה שהיא לא נכונה, יכול להיות שזה דרך אגב לא כל כך חשוב אם הוא חילק או לא חילק אבל איך הוא מגיע למסור גרסה שזה בדיוק מה שהחוקרים רוצים לשמוע והיא לא האמת? זה בדיוק מה שקרה פה. התנער לגמרי מחלוקת התלושים, ברח מזה כמו מתפוח אדמה לוהט כי ככה נתנו לו להבין ובסופו של דבר זה מה שהוא אומר. זה צריך להדאיג. ניקח, אדוני, מה שקרה עם וידאל צרפתי. עם וידאל צרפתי, אדוני, דווקא לגביו הייתי כן רוצה לעבור קצת על הדברים שהוא מסר כי לדעתי הוא העד הכי חשוב במשפט ואני אסביר למה, אדוני. למה לדעת הוא העד החשוב ביותר במשפט, וידאל צרפתי. הוא, אדוני, מחליף את חזי. עכשיו, אם אנחנו רוצים לדעת מה היה עם חזי ומה היה חלקו של הנאשם ומה חלקו של חזי אז אין לנו דרך טובה יותר, אדוני, מאשר להתבונן מה קורה בדיוק כשחזי הולך ווידאל נכנס במקומו, כי אם כל המהלך הוא באמת מהלך של הנאשם ולא של חזי, דרך אגב אני לא פסלתי לרגע אחד את המהלך של חזי, אני חושב שחזי עשה את המהלך הזה ועשה אותו טוב ועשה אותו נכון. נכון שאני במהלך החקירה כשהתמונה עוד לא הייתה ברורה לי האשמתי אותו כאילו שהוא לקח את התלושים שהוא הורה להעביר לכחלון כי זה נראה לי הגיוני אני חוזר בי עכשיו אחרי שאני מבין שהתלושים האלו הגיעו לנאשם מכחלון, זה אתם תלושים בדיוק.

כב’ הש’ קובו:          רגע, אז עוד פעם אז להסביר את זה.

עו”ד אוחיון:            אני אסביר את זה.

כב’ הש’ קובו:          את השינוי.

עו”ד אוחיון:            היה לנו ראיה מוסכמת שלפיה ב2016, כך אומר לנצ’ר, או ב-2016 או בסוף 2015, הוא אומר או בראש השנה האחרון או בפסח האחרון חזי ברזני, הוא לא ידע שהוא עזב את העירייה, “התקשר אליי ואמר לי שאת התלושים, את ה-10,000 ₪ שאנחנו נותנים שניתן אותם הפעם נעביר אותם לרפי כחלון. שם ניקח אותם”, כך הוא אמר.  לא יודע למה הוא עשה את זה, אין לנו הסברים, כמו שאמרתי לאדוני, לא נחקר במשטרה ופה הכחיש. אבל זה ראיה מוסכמת. זה ראיה, אדוני, בהודעה של שגיא לנצ’ר, שזה ת/27. ת/2, יראה את זה מופיע שם בהודעה של לנצ’ר. שגיא לנצ’ר, כן. ויש גם מזכר בעניין הזה של אביו אבל נניח, מספיק לנו הראיה המוסכמת הזו ומכיוון שיש לנו פה 10,000 ₪ שעברו לרפי כחלון אז זה מאד היה חשוב לדעת מה קרה איתן אחרי שהם עברו לרפי כחלון. חזי הכחיש לחלוטין, כמו שאמרתי, לא נחקר במשטרה וכשאני שאלתי אותו פה הכחיש לחלוטין את העניין הזה אז אין לנו. איפה הייתי בעניין הזה?

כב’ הש’ קובו:          שינוי של קו ההגנה, שההגנה אמרה בהתחלה שחזי לקח ועכשיו היא אומרת אחרת.

עו”ד אוחיון:            כן, כן, תודה רבה, אדוני. אז כשאני חקרתי את חזי וראיתי את ההכחשה שלו אז באופן טבעי רציתי לברר האם הוא עשה את כל המהלך הזה כדי לקחת את התלושים לכיסו הפרטי ולכן העליתי את האפשרות הזאת. אחר כך כשהצלבתי עם הנתונים הגעתי למסקנה אחרת שאלה בדיוק אותם תלושים, זה אותו הזמן בדיוק, זה אותו המספור, שהגיעו בסופו של דבר לנאשם מרפי כחלון. הם היו אצל רפי כחלון לפי הוראה של חזי. עד עכשיו אני לא מבין למה הוא עשה את זה אבל זה בבירור אותם תלושים שעברו אחרי זה לפי הזמן שלהם, לפי המספורים שלהם, אפילו לפי שיטת המאשימה, לנאשם. זה אותם כספים.

כב’ הש’ קובו:          רגע, זה התלושים שרפי כחלון מעביר לנאשם?

עו”ד אוחיון:            זה מה שהנאשם,

כב’ הש’ קובו:          אז איך הם מגיעים לרפי כחלון?

עו”ד אוחיון:            חזי אמר לינוב להעביר, זה מוסכם, אדוני, שגיא לנצ’ר בהודעה מוסכמת מציין שחזי אמר, הוא גם העיד פה והוא הסביר למה הוא לא חשד בזה, הוא אמר ‘בשבילי זו הייתה עוד דרך להעביר, מבחינתי זה לא משנה איפה. אולי היה יותר נוח לקחת משם, העברתי לשם’. זה, אדוני אם הוא ירצה יראה את זה גם בעדות של שגיא לנצ’ר. אם אדוני רוצה אני יכול להפנות אותו בדיוק למקומות.

כב’ הש’ קובו:          לא, אין לי צורך בהפניה, אני רק רוצה להבין את הקו של התלושים, מאיפה התלושים באו ולאן הם עברו.

עו”ד אוחיון:            כן, בדיוק, אני אנסה להסביר את זה עוד פעם. מוסכם שחזי, מוסכם כי זו הודעה מוסכמת, שחזי מתקשר או בחגי, או בפסח 2016 או בראש השנה 2015, כן? כי הוא אומר ‘ראש השנה או פסח האחרונים’ והוא מוסר את זה אחרי פסח 2016, מוסכם שהוא מתקשר אליו ואומר לו ‘את התלושים, את ה-10,000 ₪ אל תביא לי אלא תעביר את זה לרפי כחלון’.

כב’ הש’ קובו:          הוא מתקשר ל-?

עו”ד אוחיון:            לשגיא לנצ’ר. זה בהודעה ת/27 וגם בעדות שלו בבית המשפט. עכשיו, אני, אדוני, ניסיתי לברר למה הוא עשה את זה והנטייה הטבעית שלי הייתה לומר שהוא עשה את זה כדי לקחת את זה לכיסו, זה החשש שעלה בעיניי באופן טבעי כי זה מהלך מאד משונה, מוזר, הוא לא עובד בעירייה באותו זמן וכולי וכולי, אבל הוא הכחיש את זה. אני יותר מאוחר, אדוני, אחרי שהצלבתי גם עם העובדה, תכף נגיע אליה, שהנאשם אומר ‘אני את התלושים האלו, את ה-10,000 ש”ח האלו קיבלתי מכחלון כהלוואה’. אם העובדה שבדיוק אותם תלושים מגיעים לכחלון בהוראה של חזי אז ברור לי שחזי לא לקח אותם לכיסו ולכן קו החקירה הזה שהתנהלתי כלפי חזי, אני מסכים שהוא לא נכון.

כב’ הש’ קובו:          אבל מה זאת אומרת קיבל כהלוואה? זה לא תלושים של כחלון.

עו”ד אוחיון:            נכון, אחרי זה נדבר על זה,

כב’ הש’ קובו:          מה זאת אומרת הנאשם קיבל כהלוואה מכחלון? זה לא כסף של כחלון, זה כסף של אחרים.

עו”ד אוחיון:            ברור, ברור.

כב’ הש’ קובו:          אני לוקח ממישהו הלוואה כסף שלו, לא כסף של אחרים.

עו”ד אוחיון:            אדוני צודק. הנאשם לא יודע את כל המהלך הזה, הנאשם לא יודע את המהלך שחזי מתקשר והוא כבר לא עובד ואומר לשגיא ‘תעביר ללנצ’ר’, הרי הנאשם וחזי הם במירכאות בכאסח, כן? אנחנו יודעים את זה כבר, בשלב הזה בוודאי, כן? אדוני יודע כמה חקירה סמויה הייתה בתיק הזה, כן? ומתי עבר חתול שחור בין חזי לבין הנאשם. בשלב הזה בוודאי שיש סוג של חתול שחור שעבר ביניהם. הנאשם לא מודע למהלך הזה שהתלושים האלה עוברים הרי לכחלון, הוא לא מודע. כחלון את אותם תלושים נותן כהלוואה לנאשם מבלי שהנאשם יודע שהמקור שלהם הוא,

כב’ הש’ קובו:          מה, כחלון מרמה את הנאשם? לכחלון חסר 10,000 ₪ שהוא ירמה את הנאשם ותלושים שאמרו לו ‘קח תן לנאשם’ כחלון אומר לו ‘זה הלוואה שלך’?

עו”ד אוחיון:            השאלות של אדוני במקום. גם אני אומר לאדוני, נשארו הרבה סימני שאלה.

כב’ הש’ קובו:          כחלון לא העיד.

עו”ד אוחיון:            אני אשאל את אדוני למה הוא לא העיד,

כב’ הש’ קובו:          אני לא יודע, אבל אני אומר זה נתון.

עו”ד אוחיון:            מי שצריך היה להעיד אותו זה בבירור המאשימה ואני אגיד גם למה.

כב’ הש’ קובו:          לא, אני מנסה להבין את ההיגיון כאילו, למה שכחלון ירמה את הנאשם ויגיד לו ‘קח 10,000 ₪, זה הלוואה ממני’ כשבעצם כחלון היה צריך להגיד לו ‘הנה קיבלתי תלושים רק לתת לך, הנה קח אותם’.

עו”ד אוחיון:            זה בהחלט, אדוני, מה שאדוני אומר זה בהחלט שאלה. למה זה נעשה כך ולא אחרת? יכולות להיות לזה הרבה תשובות ואני לא רוצה פה בשלב סיכומים סתם לשער, אבל נשארו סימני שאלה וסימני השאלה נשארו משתי סיבות, אדוני, עיקריות. אחת זה העובדה שחזי הכחיש לגמרי את העדות המוסכמת והשנייה היא משום שרפי כחלון לא הובא להעיד מטעם המאשימה. עכשיו אני אומר לאדוני, הוא היה רשום כעד תביעה ולא התאפשר לנו לדבר אתו אדוני יראה כמה שנים, כמה שנים. נתק בין הנאשם כי הוא עד תביעה ולא מדברים. עכשיו, אנחנו ניסינו לזמן אותו כעד הגנה, היה פה עד והעיד על כך, והוא סירב מטעמים שלו, אדוני. אני לא,

כב’ הש’ קובו:          למה לא ביקשו להוציא לו זימון?

עו”ד אוחיון:            אני אומר לאדוני,

כב’ הש’ קובו:          בית משפט יכול לזמן עד וגם להוציא צווי הבאה.

עו”ד אוחיון:            החלטה שלי, אדוני, לא להעיד עד שאני לא יכול לעמת אותו עם דברים כשבמשטרה הוא הכחיש, במשטרה הוא הכחיש מטעמים מובנים את עצם העברת התווים, לא משנה אם כהלוואה אם כמתנה, בכל צורה שהיא, כן אדוני? הוא הכחיש את זה, זה עלה במשפט וחברתי גם עשתה מזה עניין, לא הכחשתי את זה שהוא הכחיש את זה, וכשאני ביקשתי ממנו שיבוא להעיד והוא לא הסכים ההחלטה הייתה שלי, אדוני, שזה לא יהיה נכון להזמין עד כשההודעה שלו במשטרה מכחישה, מטעמים שאפשר גם להבין אותם, כן? זה לאו דווקא בגלל שזה אמת, והוא לא רוצה לבוא ולספר פה, הרי ביקשתי ממנו שיבוא לספר את האמת, לא משהו אחר, הוא מסרב להגיע. אז כשאתה עושה חשבון כסנגור אתה צריך גם לעשות חשבון, זה לא תפוס כפי יכולתך, אתה צריך לעשות חשבון מה הסיכוי שתוציא ממנו משהו שהוא יהיה לטובת הנאשם. זה המצב שעמדנו בפניו. אבל אף אחד גם לא שאל את כחלון במשטרה, אדוני, ‘אדוני, אתה קיבלת פה 10,000 שקלים, מה עשית איתם? תסביר לנו. יש פה ראיות ברורות שאתה קיבלת פה 10,000 שקלים, מה עשיתם איתם?’. אין שאלות כאלו כי זה לא נוח, כי הכל מתחיל עם חזי, ועכשיו אנחנו עומדים בפני שוקת שבורה כי אנחנו הצד הכי חלש בהליך הפלילי, אנחנו לא יכולים לעשות כמעט כלום. אם אין לי רצון טוב של מישהו אז אני לא יכול לעשות אתו כלום. היה פה רפי כחלון, היה מגיע ואם הוא לא רוצה לבוא ולספר את האמת, גם אם צריך לכפות עליו, הוא עוד פעם יכול להגיד ‘לא קיבלתי בכלל. מי אמר שקיבלתי?’ ומה אני אעשה עם זה? אז יש לי פה ראיות מוסכמות שאני אומר לאדוני, החובה לעשות בירור בשאלות האלו גם אם זה לא כל כך מתיישב עם גרסת ההפללה היא של המאשימה, בשביל זה ניתן לה הכוח, לא בשביל לאיים על עדים, בשביל לעשות בירור אמיתי מה קורה פה. וזה לא נעשה. עכשיו אני אומר לאדוני הצירוף, הצירוף הוא, הסיכוי, אדוני, אבל אני אגיע עוד לעניין הזה. אני עדיין (לא ברור), אני אגיע עוד לתלושים האלה ומה המשמעות של הדברים ומה המשמעות של הגרסה הראשונה של הנאשם שהוא חזר עליה שלוש פעמים עד שהוא שינה אותה בגלל כל מיני עניינים. אבל לפני כן, אדוני, לפני שניגש לגופו של עניין. אותו חננסון מגיע בסוף למהלך הזה שהוא מהלך לא נכון, וידאל צרפתי הוא העד, כמו שאמרתי לאדוני, החשוב ביותר. אני אגיע חזרה לתלושים כי זה לדעת השאלה הכי חשוב במשפט לעניות דעתי, הכי חשובה במשפט והיא צריכה, היא משאירה הרבה סימני שאלה, אני מסכים עם השאלות של בית המשפט, אין לי מענה לכל השאלות האלה, אני כבר אומר לבית המשפט בכנות, זה המצב כי זה נשאר פתוח. אבל אני אגיע לשאלה הזאת, אני רוצה לחזור לוידאל צרפתי. וידאל צרפתי, אדוני, אמרתי לאדוני למה אני חושב שהוא העד הכי חשוב במשפט הזה, כי אדוני יודע סוף מעשה מעיד על ראשיתו וגם אמצעיתו. כשאנחנו יש לנו נקודות שבמחלוקת כמו המחלוקת הברורה עם חזי ברזני, אני לא מוצא לנכון, אדוני, לחזור על מילה אחת מתוך העדות שלו, היא לדעתי מכף רגל ועד ראש מתובלת בשקרים. אדוני זוכר אותו פה, אדוני יקרא את הפרוטוקול, אני לא יכול להוסיף כלום, הבאנו גם עדים ולא משנה איך חברתי מציירת אותם הם בבירור לדעתי מדגישים את חוסר המהימנות שלו ובאמת שאני לא יכול להוסיף כלום על הפרוטוקול אז אני בעניין הזה פשוט אניח לבית המשפט איך שהוא התרשם ואיך שהוא רואה את הדברים, הדברים פשוט הונחו ממש כשולחן ערוך והמסקנות לדעתי, אני לא יכול להוסיף על מה שיש בפרוטוקול, אני חושב שהן ברורות וכך אני מזמין את בית המשפט לקבוע. אבל אני רוצה לגעת בעד החשוב ביותר לדעתי, וידאל צרפתי. וידאל צרפתי, אדוני, הוא התחיל ביוני 14′, עליו אני רוצה קצת להתעכב, בשונה מאשר על יתר העדים בגלל החשיבות שלו. הוא הגיע ביוני 14′, חלוקת התלושים הראשונה אמורה הייתה להיות בספטמבר אוקטובר 2014. זה החשבון, אדוני, כן? יוני 2014 זה אחרי פסח ולפני חגי תשרי וחגי תשרי הם בספטמבר אוקטובר בכל שנה, משמע שיש לנו משהו כמו שלושה ארבעה חודשים לפני החלוקה הבאה ומאד חשוב לי לעקוב אחרי ההתנהגות שלו. ואז הוא אומר שמגיעה, הוא רואה תנועה של נזקקים שרגילים היו לבוא ולקבל כל חגים תלושים ומגיעים והוא אין לו תלושים לתת להם, והוא שואל ואז אומרים לו, וזה מה שחשוב, הנאשם אומר לו, אני מפנה אדוני ל-484 שורה 19, הוא אומר שאחרי שהוא זיהה מפעל של חסד הנאשם אומר לו “דבר עם חזי, דבר עם חזי. אתה רוצה לדעת מה לעשות? דבר עם חזי”, כאילו, הוא התעסק עם זה, לך תדבר אתו. אני עכשיו שואל את בית המשפט, מי אומר כזה דבר? מי שבאמת לא מתעסק עם הדבר הזה אלא מי שמתעסק אתו זה חזי, ‘דבר עם חזי’, והוא אומר ‘ניסיתי ולא הצלחתי’. למה חזי לא רוצה? למה חזי לא רוצה שזה ימשיך? למה הוא תוקע מקלות בגלגלים? מה יש לו שהוא לא רוצה לדעת מה שהוא עשה? אני לא יודע, זה גם לא כל כך חשוב לי וגם יכול להיות, אדוני, שהוא לא עשה שום דבר רע, זה בכלל לא חלק מהמשפט הזה. זה לא ענייני. באמת שזה לא ענייני. אבל זו עובדה. ואז, אני ממשיך, אדוני, בחג הראשון, בעמוד 518 שורה 8, לא חילקו כלום. אדוני, לא חילקו כלום. מה זה אומר? ברור שזה לא מפעל של הנאשם. חזי הלך, לא חילקו כלום. דרך אגב, בחג הראשון לא חילקו כלום, אחרי שחזי הלך הפסיקו לתת תווים לעובדי העירייה, הכל, קו פרשת המים זה חזי. ב-515 שורה 12, “באו נזקקים ולא היה מה לחלק” ויהודה לא הנחה כלום בעניין הזה. אני קופץ לעמוד 518 שורה 25. עכשיו, אדוני, הולך ממבט על, העד לא היה ברור אם חג אחד לא חילקו או שני חגים לא חילקו, ממרחק הזמן הוא לא זכר. הוא זכר בוודאות שבחג האחרון שבו הוא פעל חילקו והוא לא היה בטוח אם חג לפני חילקו או לא. זה לא משנה, אדוני, אני אומר לאדוני מדוע. מה שחשוב לנו זה רק הפעם הראשונה שהוא עומד לפני חלוקה, החג הראשון אחרי שחזי עוזב וההתנהלות של הנאשם ושלו וכולי וכולי. בעמוד 518 אחרי שהוא מדבר אתו, כן? הוא אומר ככה, “בחג הראשון והשני יהודה אמר לי ‘אנחנו לא מתעסקים בזה יותר בתלושים’, אני אדייק”, עכשיו הוא מדייק, אדוני, מירכאות, הוא מצטט מפי יהודה, “חזי הלך. זה היה בתקופה של חזי, אנחנו יותר לא מתעסקים עם זה”. אני חושב שזה אומר הכל, אדוני. אם אנחנו באים לשאלה שתכף נגיע אליה, שהיא היום הרבה פחות חשובה ממתי זה התחיל ואם זה התחיל לפני חזי אנחנו אומרים שזה לא התחיל לפני חזי אבל גם אם כן, זה לא כל כך חשוב. מה שחשוב הוא שמי שניהל את כל העסק הזה, כן? זה היה חזי עם יוזמה שלו וההוכחה הברורה היא מה שאומר הנאשם לוידאל שהוא מחליף אותו. לא רק שהוא לא הולך לקחת בעצמו תלושים, לא רק שזה לא מעניין אותו, הוא מפנה אותו לחזי ואחרי שהוא רואה שיש קצת בעיות בעניין הזה הוא אומר לו ‘זהו, אנחנו מפסיקים עם התלושים. אין יותר תלושים, זהו. זה היה בזמן של חזי, חזי הלך, נגמר הסיפור’.

כב’ הש’ קובו:          אבל אחר כך זה חוזר.

עו”ד אוחיון:            כן. מה שחשוב אבל, אדוני,

עו”ד שרגנהיים:       זה באותו זמן, אדוני.

עו”ד אוחיון:            אני מפנה לדברים של וידאל, אדוני. לא יכלת להתאפק בבית המשפט, לא יכלת להתאפק גם עכשיו, אבל בסדר.

עו”ד שרגנהיים:       זה לא קיים זה לא קיים, יש שיחת טלפון של הנאשם.

כב’ הש’ קובו:          לא, לא, לא, בלי הפרעות. המאשימה תרצה בסוף להגיד משהו אני אאפשר לה ואז תהיה מילה אחרונה של ההגנה אבל לא עם הפרעות באמצע.

עו”ד אוחיון:            אדוני, כמו שאדוני ראה, אני מקריא מתוך הפרוטוקול. אני לא מרבה לעשות את זה, בנקודות זמן חשובות אני מקריא מתוך הפרוטוקול. אז אני עוד פעם אומר, השאלה הייתה, ואני חושב שמתוך הפרוטוקול לא קיבל מענה. האם חג ראשון לא חילקו או גם חג שני, אמרתי שזה לא חשוב. אדוני אמר שבסוף זה חזר, גם זה נכון, אבל הוא מסביר גם איך זה חזר. כשהייתה תנועה בלתי פוסקת גם בחג השני, אולי שלישי שני, אז הוא הולך לרון קוגמן, שהוא גם פונקציונר שם בעירייה שקשור, והוא משחזר לו את הרשימה והוא נותן לו את הרשימה, בסדר? זה לא יוזמה, עוד פעם, של הנאשם. וגם אם הייתה יוזמה של הנאשם זה היה תקין לחלוטין. מה שחשוב הוא, אדוני, לא האם זה חזר ביוזמן הנאשם או לא כי זו פעולה תקינה לחלוטין, רק שזה לא צריך להיות עניינה של העירייה אלא אם הנאשם, כמו שהמאשימה טוענת בטעות גמורה, בעצם יזם את הקמת המפעל הזה כדי להפיק טובות הנאה אישיות. זאת השאלה, וההתנהגות במעבר, קו פרשת המים בין חזי לוידאל מעידה על ההיפך הגמור. גם החידוש, אדוני, היה חידוש על דרך של, באמת יש דרישה וזה באמת יכול להיות טוב, זה לא שהנאשם אסר עליו את זה, מבחינת הנאשם זה היה מטלה שהעירייה לא חייבת להתעסק איתה. לא חייבת להתעסק איתה. אם יש עוזר שעושה את זה, טוב, אם אין אז היא לא חייבת להתעסק איתה. חזי לקח את זה בתור מפעל שלו, ניהל את זה. אתה רוצה תנהל את זה, לא אז גמרנו, לא מתעסקים עם זה יותר. אחרי שבא וידאל ומקבל רשימות מרון קוגמן וממשיך את המהלך בוודאי שזה לא בניגוד לעמדת הנאשם. מבחינת הנאשם אדרבא ואדרבא, רק שזה באמת לא התפקיד הטבעי של העירייה, זה הכל. אז לכן מה שחשוב פה זה כמו שאמרתי, אדוני, ואני רוצה לומר לאדוני עוד דבר גם בעניין הזה. אדוני יראה בעמוד 519 שורה 32, אני עושה קצת סוגריים, את הדבר החשוב הזה, כן? שהוא אמר בבית משפט שהנאשם אמר לו ‘תשמע, חזי הלך, לא מתעסקים יותר עם תלושים, זה היה בתקופה של חזי’ וכולי וכולי, אומר העד פה “אמרתי לתובעת בראיון”. אנחנו לא קיבלנו על זה כלום, שאלתי על זה בקול רם ולא קיבלתי מענה עד עכשיו. איך גם זה לא רלוונטי? אחרי זה יראה אדוני, אמרה התובעת בעמוד 520, הוא חוזר בעמוד 520 “זה רוח הדברים שאמרתי לה”, לתובעת. זה דברים הכי חשובים שיכול להיות וגם הוא מוסיף ואומר “הנהג של יהודה קיבל את כל התלושים עם הרשימות וחילק ופיזר אותם”, לא שיהודה קיבל אותה כמו שהיא טוענת, וגם זה הוא אומר “אמרתי לתובעת” בעמוד 523 שורה 8 וגם על זה לא קיבלתי כלום. בסוף אחרי כל הדברים האלה אז התובעת אומרת כך, 523 שורה 24, אני מצטט אדוני, “כן, הוא אמר את זה אבל גם אמר ‘אני לא באמת יודע, אני לא באמת זוכר’ ואני החלטתי שזה לא רלוונטי”. מילה במילה, אדוני, אני מצטט. ממש מזעזע, מבחינתי זה מזעזע יותר מההתנהגות של החוקרים. מה זאת אומרת? העד אומר לה את הדברים האלה, אני לא יודע באיזה הקשר היא מתחקרת אותו ואז אולי גם הוא אומר ‘תשמעי, אולי אני לא בטוח ב-100 אחוז’, אני לא יודע, אני לא יודע, זה מה שהיא אומרת, כן? ואנחנו לא נקבל על זה כלום, אדוני? ואני אצטרך במקרה, אני במקרה שאלתי אותו, מי יודע עוד כמה עדים שאלתי ולא קיבלתי תשובות? אדוני, אני מזמין את אדוני לומר דברו, אני מבין שזה לא נעים והתובעת פה וכולי וכולי אבל אנחנו לא במועדון חברים, גם לי הרבה פעמים לא נעים מתובעים. היו תובעים שעבדתי איתם בפרקליטות ואחרי 20 שנה שאנחנו בידידות והולכים לאירועים של אחד והשני אני אומר את הדברים בבית משפט, דברים שצריכים להיאמר. זה לא עניין אישי, זה בכאב אני אומר את זה, אני לא עושה את זה בהנאה גדולה. זה אי אפשר שתהיה התנהגות כזו, אי אפשר שאת זה לא להעביר לי ואני יכול לומר לאדוני עוד דברים, אבל את העניין הזה. עכשיו, וידאל גם מספר לנו, אדוני, אני ממש, אני חושב שחשוב לקרוא את העדות שלו ככה בנחת כי באמת הוא נמצא בצומת מאד חשובה. וידאל, הוטלה עליו אימה ופחד במהלך החקירה. הוא מספר לנו “חד משמעית”, בעמוד 513 שורה 31, “חד משמעית העבירו לי את המסר שמבקשים שאני אפליל את יהודה” וכולי וכולי ובהמשך ולכן הוא שש מאד לתת תשובות לתובעת, יראה אדוני את החקירה הראשית. בחקירה הנגדית בכל פעם שאני מנסה לדלות ממנו עוד התנהגויות פסולות אז הוא אומר ‘אני לא זוכר, אני לא זוכר, אני לא זוכר’. אדוני, זה לא פשוט לפתוח חשבון עם המשטרה, גם כשאנשים מגיעים לבית משפט הם לפעמים עושים את החשבון הזה. צריך לדעת מה עובר בראשו של אזרח מן השורה ובית המשפט בתוך עמו הוא חי והוא צריך לדעת שהדברים האלה הם דברים שקורים יום יום שעה שעה. הרבה עדים לא רוצים להגיע מטעם ההגנה כי לא רוצים, לא רוצים להכניס ראש בריא למיטה חולה, עזוב אותי עכשיו, שלא יחפשו אותי וכולי וכולי. אמירות על כל צעד ושעל. יכול להיות שזה גם מה שעבר רפי כחלון כשאנחנו רצינו והוא לא רצה לבוא ולהעיד מטעמנו. אבל אני עוד פעם מזכיר לאדוני שהוא היה רשום כעד תביעה והתביעה לא הודיעה לנו שהיא מוותרת עליו אלא בדיון האחרון. כל הזמן הזה היא החזיקה אותו בתור עד תביעה ולא יכולנו לגשת אליו ואחרי כל כך הרבה שנים של נתק קשה מאד להביא אותו עכשיו לעדות וזה מה שקרה. אז זה חזי ולכן אני אומר לאדוני, עוול גדול נעשה עם הנאשם. אני עכשיו רוצה להגיע לגופו של עניין של אישום מספר 1. מה שקרה ככל הנראה לפחות יש לתשריט הזה הסתברות ממש לדעתי גבוהה אבל בוודאי שהיא ממשית, היא לא אבסורדית, הוא כך. היא שמה לב, אדוני, שאלו התלושים היחידים שעשה בהם שימוש הנאשם, באותם תלושים שהגיעו באותה תקופה, אותם תלושים שחזי הורה להעביר לרפי כחלון ואין ספק שהוא עשה בהם שימוש, כפי שאדוני רואה השימוש היה גלוי עם כרטיס מועדון באופן שממש ביטא את העובדה שלנאשם אין פה מה להסתיר בעניין הזה, הוא לא חשש לרגע, הוא לא חש שהוא עושה מעשה שהוא אסור, הוא עשה אותו בצורה הגלויה ביותר. בסך הכל כרטיס מועדון נותן הנחה של עוד אחוז או אחוז וחצי. בוודאי שאם הוא היה חושש ממשהו לא חוקי לא בשביל זה היה קונה באמצעות כרטיס מועדון שמשאיר עקבות על כל צעד ושעל. מה שקורה שאין ספק שהתלושים האלה עברו לרפי כחלון, בזה אין ספק, זו הודעה מוסכמת. מכאן ולהבא אנחנו לא יודעים לא למה חזי הורה להעביר ולא מה עשה איתם רפי כחלון, אנחנו רק מוצאים אותם בשלב הבא אצל הנאשם והוא עושה בהם את אותם שימושים שכולם באמצעים מזהים ברורים שלו. עכשיו נצרף לזה, אדוני, את הגרסה הראשונה של הנאשם. הגרסה הראשונה של הנאשם זה ש’את התלושים שתפסתם ממני, עליי’ וזה המסה הגדולה כי עוד נשארו 45 תלושים שנתפסו, אדוני, שהנאשם עדיין לא עשה בהם שימוש, ‘קיבלתי מרפי כחלון כהלוואה’. ההסתברות, אדוני, שמישהו שנמצא במעצר ימציא גרסה כזו כשהמהלך שאנחנו יודעים הוא כזה, היא אפסית. ההסתברות שהוא ימציא גרסה כזו כשזה לא נכון, כשרפי כחלון הרי יבוא מחר ויאמר דברים במשטרה, הרי זה ברור שישאלו אותו מיד, היא אפסית, אדוני. אדם לא מוסר גרסה כזאת אם היא לא אמת. עכשיו אדוני שואל למה שייתן לו את זה כהלוואה ולא כמתנה? למה שייתן לו את זה כהלוואה ולא יגיד לו ‘תשמע, העבירו אליי בטעות מינון תלושים שצריכים להגיע לעירייה אז בוא תיקח אותם’, יכול להיות, אין לי מענה לעניין הזה, אדוני, בכנות, אבל באמת את המענה הזה היה צריך לתת בראש ובראשונה רפי כחלון ומכיוון שהוא לא נחקר על כך במשטרה לא היה לי שום בסיס לבוא ולהניח שהוא לא רוצה (לא ברור). באמת אדוני, הייתה פה מצוקה שניסיתי את המהלך שמישהו יבוא שמכיר אותו שבכל זאת ישכנע אותו שיבוא ויעיד, אבל זה לא הלך ונשארנו עם השאלות האלה.

כב’ הש’ קובו:          הנאשם פה בעדות אישר את הגרסה הזאת שהיום ההגנה אומרת?

עו”ד אוחיון:            שמה? הוא אמר ‘קיבלתי את התלושים מרפי כחלון כהלוואה. זאת הייתה הגרסה הראשונה שלו במשטרה, הוא שינה אותה אחר כך, אדוני.

כב’ הש’ קובו:          הוא שינה ואז בעצם בעדות כאן חזר על הגרסה הראשונה.

עו”ד אוחיון:            כן, כן. הוא הסביר שהוא אמר אותה שלוש פעמים ופעם אחר פעם הטיחו בפניו ‘תשמע, רפי כחלון אומר לא’ והוא חשש, הוא עשה החלטה של רגע, ‘רגע, אני אולי מסתבך רפי כחלון, אולי הוא לא רוצה’ ובאקט חברי הסתבך, אדוני, בגרסה שברור שהיא לא נכונה, אדוני גם רואה שם שהוא לא ידע לתת הסברים כי באמת זה לא נכון. בפשטות זה לא נכון. לכן כל ערימת סתירות שהוא הסתבך בהן, אדוני, כשהוא נתן את ההסבר החלופי, כן? היא מובנת מכיוון שזו באמת לא הייתה האמת, הוא פשוט נקלע למצב שהוא בהחלטה, היה צריך החליט ‘אני ממשיך עם רפי כחלון או שאני’ אם הוא חושב שזה מזיק לו בוא נגלה סולידריות כלפי חבר אז אם זה מפריע לו בוא נגיד שזה לא ממנו. אז אמר. בוודאי שאין לזה שום בסיס, שום רגליים לדברים האלו ואנחנו את האמת הפשוטה חזרנו ואמרנו, רצינו שגם רפי כחלון יאמר אותה כאן והוא שייתן הסברים מה הוא עשה עם הדברים האלו והוא לא, לא הסתייע בידינו אבל אני חושב שאי אפשר לשחרר את המאשימה מחובתה לעשות את הבירור הזה לא פחות מאתנו. היא הייתה חייבת לעשות את זה הן באמצעות חזי, אבל חזי הכחיש בבית המשפט, לא עשו את הבירור קודם, לי בוודאי שהוא יכחיש, והן באמצעות רפי כחלון. שום בירור לא נעשה באמצעות מי שבאמת צריך היה לברר את הדברים האלה.

כב’ הש’ קובו:          שגם אין לנו שום אסמכתא להלוואה בעצם, אין נייר, אין שום תיעוד.

עו”ד אוחיון:            של ההלוואה? אין נייר.

כב’ הש’ קובו:          זהו, אין שום ראיה שתתמוך בתזה.

עו”ד אוחיון:            אין שום נייר, אדוני, אין לנו שום נייר, זה רק פיו של הנאשם והעובדה המוסכמת שהתלושים האלו עברו בהוראה של חזי לרפי כחלון. עכשיו, זה גם כבר מהלך מוזר, גם לזה אין לנו הסבר, כן? אבל זה מוסכם. זאת אומרת, אם זה היה במחלוקת אז אדוני יכול היה לשאול על זה שאלות אולי קשות יותר מאשר השאלות שאדוני העלה כלפיי בעניין הזה.

כב’ הש’ קובו:          נכון, אבל לכאורה למה שחזי לא ייתן ישר לנאשם, נכון, הוא לא צריך צינור עקיף.

עו”ד אוחיון:            אין לנו הסבר אבל זו עובדה. זאת אומרת, גם לזה אין לנו הסבר אבל זה עובדה ואני בוודאי לא יכולתי לתת הסברים. נשארנו עם העניין הזה, אדוני, והנאשם לא עשה חוץ מזה דבר וחצי דבר, אדוני, וגם זה לא כצעקתה. עכשיו, התלושים הבודדים שנתפסו במקומות כאלה או אחרים, אפילו לא הלכתי לעקוב אחריהם, הנאשם לא אמר אף פעם שהוא בכלל נמנע מלחלק בעצמו, הוא אמר ‘הייתי מחלק תלושים בודדים בעצמי לנזקק פה נזקק שם. מה נתפס חוץ הממסה הזו, אדוני, של התלושים של ינון? יראה אדוני תלושים בודדים. חוץ מאותם 10,000 של ינון, של ינוב, סליחה אדוני. חוץ מאותם 10,000 נתפסו תלושים בודדים פה ושם, אפילו לא הלכתי לבדוק אותם כי הם לא ביריעת המחלוקת. הם תלושים בודדים שתמיד היו פה ושם, אני לא נכנס ליריעת המחלוקת. אני חייב לומר לאדוני עוד דבר. מכיוון שחברתי התנגדה לאותו מסמך של התלושים, של תווי הקנייה שהיא רצתה את העדה ולא הסתייע וכולי וכולי,

עו”ד שרגנהיים:       העדה הייתה פה בבוקר.

עו”ד אוחיון:            רק שנייה אחת, לאט לאט. מאיפה את יודעת? ומכיוון שכך, אדוני, מהטענה דרך אגב הנכונה הפורמאלית, זה מה שנאמר לנו, היא לא מעידה מידיעה אישית, היא יכולה רק לומר מה יש ברישומים, מה יש בדרך כלל,

עו”ד שרגנהיים:       (לא ברור).

עו”ד אוחיון:            מכיוון שכך, מכיוון שלא הסכימה חברתי להימנע מהטענה הטכנית הזאת, והיא צודקת, העדה הזאת לא יכולה להעיד באופן אישי על אותם 2,000 ₪ שהוא היה מקבל כל חג, היא רק יכולה לומר ‘זה מה שהיה מקובל, זה מה שהיה נהוג, זה מה שכתוב, אני לא נתתי’. אז באמת מהבחינה הזאת,

עו”ד שרגנהיים:       אז טוב שהיא הייתה פה במקום כל העדות.

עו”ד אוחיון:            הייתי מעיד אותה אבל לא הסתייע גם זה אבל ההתנגדות היא במקום. אותה התנגדות חוזרת בומרנג לתובעת, הרי כל הרישומים, אדוני, של התלושים הן בדיוק מהסוג הזה. אף אחד, גם לא דרזי, דרזי הרי העיד פה, אדוני, ואני התנגדתי וההתנגדות שלי נשמרה למהלך של הסיכומים שאני מתנגד לכל הגשת ראיה שהיא מחוץ לדיני הראיות, בטח ובטח אחרי שהמאשימה מתנגדת. ומה הוא, הוא לא מעיד באופן אישי לא שהוא נתן את התלושים, הוא רק מעיד ‘מצאתי את זה ברישומי הנהלת החשבונות’. לא, זה לא ראיה, אי אפשר להגיש את זה כך. זה לא תעודה ציבורית, זה לא תעודת עובד ציבור, זה כלום. אין מי שהעיד על מסירת התלושים, לכן כל הסיכומים של המאשימה לגבי הצלבה בין התלושים והמספורים שלהם וכולי וכולי, זה לא ראיה. אני אומר לאדוני יותר מזה. אומרת הרי תמי ראסולי, היא הגזברית של יינות ביתן, והיא אומרת ‘אני בכל פעם שנתתי תלושים החתמתי את האנשים, זה ברור. אני מחתימה על סכום מסוים’. זה לא ייתכן שאני אגיד שסכום מסוים ניתן ליינות ביתן. אולי ניתן פחות ואני לקחתי חלק לכיס שלי? כל מי שקיבל תלושים היה חותם לי, ‘בתאריך זה וזה קיבלתי תלושים על סך כך וכך’. ביקשנו לראות את החתימות האלה, קיבלנו אותם? לא. אז בוודאי שזה לא ראיה. אבל בלי להיכנס עכשיו באמת לעניינים האלו, זה תלושים בודדים שאני לא יודע איך הם הגיעו ומה הגיעו אבל הם ממש לא מפלילים את הנאשם חוץ מאותה מסה של 100 תלושים של ינוב בתאריך כמו שאמרתי לאדוני. זה כל מה שיש בתיק. כל הניסיון לומר שהנאשם לקח לכיסו ועוד אחרים, הוא לא בנוי על שום ראיה חוץ מהבל פה של חזי ברזני, אדוני ראה אותו פה, נסתר לאורך כל הדרך וגם בעדות שלו ושל אמירות מסוימות של דותן כאילו שהוא העביר את כל התלושים לנאשם ולא חילק בעצמו, שזו אמירה שנסתרה וראינו באיזה תהליך של חקירה הוצאה האמירה הזו. ולכן אמרתי לאדוני, לא כצעקתה ולא כמקצת צעקתה. אפשר, אדוני, לבקר את כל המהלך הזה של האופן שבו חולקו התווים. אם היו שואלים את דעתי בטח היום הייתי קובע מנגנון אחר יותר מסודר,

כב’ הש’ קובו:          רגע, אז אני אעצור פה אדוני.

עו”ד אוחיון:            כן.

כב’ הש’ קובו:          אני רואה שלושה מעגלים, אמרתי את זה גם לתביעה בדיון הקודם, שלושה מעגלים. מעגל חיצוני זה המעגל של תלושים שלכאורה הנאשם, העירייה, הפרויקט הזה קיבל ובפועל הגיעו לנזקקים. יכול להיות שזה אקט מנהלי לא נכון ויכול להיות שזה לא עולה כדי עבירה פלילית. המעגל האמצעי, שוב, יכול להיות, הכל כרגע לכאורה.

עו”ד אוחיון:            כן.

כב’ הש’ קובו:          המעגל האמצעי הוא תלושים שהנאשם מקבל ולכאורה נותן למקורבים, עובדי לשכת עירייה וכולי, שם עולה השאלה האם זה גניבה כשיטת המאשימה או אולי קבלת דבר במרמה במובן הזה שמי שתרם את התלושים חשב שזה ילך לנזקקים, לא העלה על דעתו שזה ילך לעובדי עירייה ואז הוא רומה, לכאורה מי שתרם, אבל הנאשם לכאורה לא לקח את הכסף לכיסו, אולי זה לא גניבה, אולי זה קבלת דבר במרמה. והמעגל השלישי הפנימי ביותר שזה מה שהנאשם לוקח לכיסו שעל פניו אם הוא לקח לכיסו זו גניבה.

עו”ד אוחיון:            אני מודה לאדוני באמת על הניסיון לחדד את הדברים ואני אלך ככה במשעול שהציע אדוני. המעגל זה מה שנקרא המפעל עצמו. אני דיברתי על המפעל עצמו, המפעל עצמו אין בו קבלת דבר במרמה משום שהתורמים לא רומו. התורמים נתבקשו לתרום לנזקקים והסכימו שמי שיבצע את זה זה העירייה על דעתה ואף אחד פה לא אמר ש’אמרו לי שיהיה גורם מסוים ודרך מסוימת’. ההנחה היא, והיא ברורה, הם תרמו מתוך הנחה שזה ילך לנזקקים, זה ברור. לא הייתה פה שום קבלת דבר במרמה. אף אחד לא טען שטענו בפניו מצג מסוים של אופן ההעברה, אמרו לו ‘לא, העירייה תדאג’ ולכן המפעל עצמו כמפעל הוא בוודאי לא נגוע בו שום פסול. חברתי ניסתה לומר שהמפעל פסול בין היתר מכיוון שיש ארגוני חלוקה אחרים כמו אגף הרווחה או ‘קמחא דפסחא’ וכולי וכולי. זה ממש לא שולל כהוא זה. יכול להיות ‘קמחא דפסחא’ ויכול להיות לשכת הרווחה ויכול להיות גם זה, אני אומר לאדוני, פשוט באו פה גם עדויות אז גם מאד הגיוני. יש אנשים שמגיע להם, שכדאי לתת להם אבל לשכת הרווחה לא מכירה בהם, למה? או שהם מתביישים ללכת ללשכת הרווחה וכולי וזה הגיע לפה, זה יכול להיות מעגל נוסף. ניקח למשל בעניין הזה ולא חשבתי לדבר על זה אבל ניקח למשל את הפעיל שדיברה עליו, תכף אנחנו נדבר על זה,

כב’ הש’ קובו:          (רחוק מהמיקרופון) אני נוטה לחשוב שיש היגיון בטענה של ההגנה שאומרת שזה לא עבירה אם זה הגיע בפועל לנזקק.

עו”ד אוחיון:            אז זה אנחנו מגיעים למעגל השני אבל אני עדיין במעגל השלישי. למשל, איך מתאר וידאל את ניסים וקנין?

(הפסקה בהקלטה)

עו”ד אוחיון:            זה בחינת חברתי הדגל שכל הזמן עלה כאיש של הנאשם שאם הוא נותן לו זה בעצם טובת הנאה אישית וככה הוא נבחר לעירייה, כן? וכל מיני תיאורים מוגזמים. אבל הוא מתאר אותו ב-498 שורה 19 שהוא הכיר אותו כמי שמסייע לנזקקים בכלל, לא רק בתווים, מביא אנשים לעירייה כשיש להם בעיות ומנסה לעזור להם להגיע למשרדים כי הם לא מוצאים ידיים ורגליים בנבכי הבירוקרטיה וכולי וכולי, זה אותו איש שקיבל לחלק לאותם אנשים שהוא עוזר להם. זה דבר פסול? בוודאי שלא. אז אני עכשיו, זה המפעל. וגם לא הייתה קבלת דבר במרמה כי חברתי אמרה שקבלת דבר במרמה הרי דורש גם סימולטניות וחברתי אומרת עצם הבקשה לנזקקים כשאתה לא אומר להם שאין קריטריונים מוגדרים זה המרמה. לא, אף אחד פה לא העיד שכשהוא החליט לתרום לנזקקים הוא תרם על תנאי שזה יהיה בדרך כזו או בדרך אחרת אז זה באמת רחוק. המעגל הפנימי נוגע לשאלה האם התלושים אם עברו, אם עברו בידיעת הנאשם לאנשים שהם מקורבים בידיעה שהם לא נזקקים,

כב’ הש’ קובו:          למשל עובדי עירייה.

עו”ד אוחיון:            בוודאי.

כב’ הש’ קובו:          עובדי לשכה.

עו”ד אוחיון:            לא נזקקים, בלי שום ספק הם לא נזקקים ואני אומר יותר מזה, בלי שום ספק מי שתרם את התרומות לא התכוון לרגע שזה יגיע אליהם התלושים, הוא התכוון שיגיעו לנזקקים, לא למי שהוא עובד עירייה ויש לו משכורת, אין בזה בכלל שום ספק. אם, במישור התיאורטי, תכף אני אפריך את זה, אם בית המשפט יגיע למסקנה, שאני מזמין אותו לא להגיע למסקנה כזו, שהנאשם בידיעה מסר מהתלושים האלה שקיבלה העירייה, לא משנה כרגע מי, אב הגיעו לידיו, זה בכלל לא משנה אם הוא הדריך או לא הדריך, הגיעו לידיו בידיעה שלנזקקים והוא נותן אותם לאנשים שהם לא נזקקים, זה לא משנה אם הם עובדי עירייה או אפילו, אני לא יודע מה, אחים לפי הטענה, כן? למשל, כן?

כב’ הש’ קובו:          אחים או פעילים פוליטיים או לא משנה, אנשים שהוא חפץ ביקרם.

עו”ד אוחיון:            פעילים פוליטיים שהוא לא נזקק, אי אפשר להגיד שהוא נזקק, בשונה למשל מחזי כי חזי הוא העביר לו למשל, כפי שאדוני רואה, אחרי שכבר היה קצר ביניהם אבל באמת הוא היה נזקק, זאת אומרת הוא לא עבד, לא היה לו מה לאכול ויש לו ילדים קטנים בבית. זה הייתה מחשבה אמיתית שהוא נזקק והראיה שהוא נמצא אתו בקצר והוא מעביר לו את, מבקש מאורי להעביר לחזי. איזה סיבה הייתה לו לבקש להעביר לחזי כשהוא נמצא אתו בקצר?

כב’ הש’ קובו:          לשיטת המאשימה כי הוא חלק מה-,

עו”ד אוחיון:            לא, המאשימה לא אמרה את זה ולא חקרה בכיוון,

עו”ד שרגנהיים:       ועוד איך אמרנו.

עו”ד אוחיון:            לא חקרה בכיוון, שנייה אחת, לא חקרה בכיוון, לא אמרה את זה, חזי עצמו לא אמר את זה והוא עד מטעם המאשימה ולא נרמז בכלל הכיוון הזה כי אחרת הייתי חוקר בכיוון הזה. אבל הוא כבר עזב, אדוני, הוא כבר עזב. אני אתקן את בית המשפט ברשות בית המשפט.

כב’ הש’ קובו:          לא, אני יודע שהוא עזב.

עו”ד אוחיון:            אז מה יש לו, יש ביניהם קצר, הוא עזב בטריקת דלת, יש ביניהם קצר, מה יש לו עכשיו? הוא כבר לא חלק מהעניין הזה בכלל, למה שהוא ייתן? ועכשיו, אין מחלוקת שבתקופה הזו הוא היה מובטל  ושהוא לא עבד בתקופה הזו ושהוא היה במצוקה ושיש לו ילדים. כל הנתונים האלה הם לא במחלוקת.

עו”ד שרגנהיים:       כל פעם שחברי אומר “זה לא במחלוקת” זה פשוט לא נכון, הכל במחלוקת, בסדר? רק אמירה כללית.

כב’ הש’ קובו:          (לא ברור).

עו”ד אוחיון:            כשאני אומר ש-,

עו”ד שרגנהיים:       לא, אבל אני לא יכולה, כל דבר שהוא אומר לא במחלוקת הוא במחלוקת ואני לא אפריע לו כל הזמן אז אני אומרת את זה כאמירה כללית.

עו”ד אוחיון:            טוב, חברתי מעדיפה להמשיך בדרכה. כשאני אומר לא במחלוקת, אדוני, אני אומר לא במחלוקת לאו דווקא מתוך מה שהתביעה אומרת, מתוך מה שהעד שלה אומר, הרי הוא נחקר פה. הוא אמר שהוא  היה מובטל ושלא, זה דברים שהוא אמר. ואם התביעה את העד שלה,

עו”ד שרגנהיים:       הוא המשיך לקבל גם כשהוא כבר כן עבד והוא העיד על זה וכשיקראו את עדותו יראו שזה לא מה שחברי מספר, זה הכל.

עו”ד אוחיון:            מתי אפשר יהיה לסמוך על ההבטחה של חברתי שהיא תפסיק להפריע? עוד פעמיים שלוש? טוב. אז מכל מקום, אם בית המשפט יגיע למסקנה, עכשיו אני אומר את זה, שהנאשם העביר לאנשים שה לא נזקקים לא מתוך טעות שהם נזקקים אלא מתוך ידיעה כי צריך פה ידיעה שהם לא נזקקים, אז מדובר פה בעבירה שאני לא יודע עכשיו לומר לאדוני איך להגדיר אותה. ברור,

כב’ הש’ קובו:          או קבלת דבר במרמה.

עו”ד אוחיון:            אני אגיד לאדוני למה, מדובר פה בעבירה, יכול להיות מאד שזה קבלת דבר במרמה כי זאת לא הייתה הכוונה של התורמים. עכשיו, למה אני מבקש מאדוני שלא יגיע למסקנה הזאת?

כב’ הש’ קובו:          זו עבירה שהוא גם מואשם בה, זאת אומרת, זו העבירה הראשונה שהוא מואשם בה.

עו”ד אוחיון:            כן, כן, כן, אבל לא בהקשר שאדוני אמר, האשמה,

כב’ הש’ קובו:          כי תזת המאשימה אומרת זה הכל,

עו”ד אוחיון:            על המפעל עצמו, כן.

כב’ הש’ קובו:          תזת המאשימה היא יותר מרחיבה ממה שאני מציג כרגע.

עו”ד אוחיון:            כן, בוודאי. אבל אם אדוני יגיע למסקנה הזו אז אני מסכים שיש פה עבירה של קבלת דבר במרמה, אני רק אזמין עכשיו את בית המשפט לא להגיע למסקנה הזו ואני אסביר מדוע. בעצם אנחנו מדברים רק על עובדי העירייה, אנחנו לא מדברים על פעילים פוליטיים כי זה לא הוכח, כי מה שנקרא פעיל פוליטי, למשל כמו וקנין, מדבר עליו וידאל כמי שהוא מחלק לנזקקים באמת, כמי שמטפל, העובדה שהוא פעיל פוליטי, כן? רק עושה אותו תורם לנזקקים בהסתברות הרבה יותר גבוהה מאשר אם הוא לא פעיל פוליטי. בי היתר אנשים פעילים פוליטיים משום שהם פעילים בשכונות ומשום כך הם קרובים יותר לפעילות חברתית בשכונות, הם מכירים יותר משפחות של אבלים שכרגע אין להם איך לעשות את השבעה וכולי וכולי, הם קרובים יותר לנזקקים האמיתיים וזה מהלך שנעשה בתמימות גמורה, בכלל לא צרכים פוליטיים. זה מהלך שאפשר בדיעבד אולי למצוא מנגנון אחר, יכול להיות, אבל זה עניין ש-, כמו שבית המשפט, מנהל תקין. האמונה של, וזה לא רק, זה לא הנאשם חילק, זה ברשימות מופיע במפורש שניתנים לאנשים ספציפיים מוגדרים כדי שיחלקו לאחרים. זה מופיע ברשימות, אדוני, הרשימות האלה הן לא רשימות נסתרות. אז בוודאי שזה בתום לב גמור, ואני אומר לאדוני, אין לנו שום הוכחה שזה לא חולק לאנשים, אני אגיד גם לאדוני למה, הרי השמות מופיעים שם, המאשימה לא הביאה שום ראיות שאנשים קיבלו ולא חילקו. אבל השמות מופיעים שם וזה גם מופיע במפורש שזה נועד לשם חלוקה, זה מופיע במפורש. אז גם זה בוודאי שהיה בתום לב, אבל אנשי הלשכה שלגביהם שמענו עדויות שהם קיבלו תווים, אני אומר לאדוני,

כב’ הש’ קובו:          יכולים להגיד כמה? אנחנו יודעים לערוך את הסכומים שם?

עו”ד אוחיון:            הם אמרו כל חג, אנחנו יכולים לדעת למשל שהיו שם, אני לא יודע כמה, שלושה או ארבעה או חמישה לכל היותר שהיו עובדים קרובים של הלשכה וחלק אמרו שקיבלו יותר וחלק פחות, חלק קיבלו נדמה לי 800 או 1,000 ₪ והשאר 200 ₪, זה העדויות שעלו. אז ברור, אדוני, שזה נגמר אחרי התקופה של חזי אבל אומר הנאשם, ואנחנו לא יודעים אם זה היה כל חג, אדוני, אנחנו לא יודעים אם זה היה כל חג, צריך לשמוע אותם, נדמה לי שהם אמרו שהם קיבלו פעמיים או שלוש. אומר הנאשם “אני לא ידעתי שכאשר אני כותב על המעטפה ‘חג שמח’, ‘מזל טוב’, עם מילות ברכה, בתוך המעטפה הזאת מצויים תווים שהם לא התווים שממילא הם מקבלים מהעירייה ואני מצרף רק את הברכה”, הוא אומר, זאת העדות שלו, אני חושב שהיא הרבה יותר אמינה משל חזי, הוא אומר ‘הונחו בפניי מעטפות’.

כב’ הש’ קובו:          אבל מה זה מהעירייה? העירייה לא מחלקת, אם מישהו מחלק זה הוועד. שם הוא לא יושב ראש וועד עובדים, הוא ראש העירייה.

עו”ד אוחיון:            נכון, אדוני.

כב’ הש’ קובו:          אז למה הוא מחלק את תלושי הוועד?

עו”ד אוחיון:            הוא לא מחלק,

כב’ הש’ קובו:          ממתי מנכ”ל, ראש עיר, ראש ארגון, מחלק את התלושים של הוועד? הרי הוא יודע שהעירייה לא מחלקת כי אם היא הייתה מחלקת הוא היה, זה היה שלו.

עו”ד אוחיון:            נכון, אדוני. נכון, זה חלוקה של הוועד, לא של העירייה. אלא מה? שכאשר העובדים המסוימים המאד מקורבים של הלשכה מקבלים מהוועד את התווים עדיין הם מקבלים את זה במעטפה ועדיין זה יכול להיות מעשה מאד הגיוני, מאד סביר שמתבקש ראש העיר לצרף גם ברכה של חג שמח וכולי וכולי לאותן מעטפות, זה לא אומר הוא נותן את התלושים, זה רק אומר שאתם מקבלים כבר מתנה ואני מוסיף את שלי, שזה הברכה של חג שמח וכולי וכולי. החיים, אדוני, הם יותר דינמיים ממה שאנחנו מודדים אותם פה בדיעבד בבית משפט, אני יודע שאנחנו עובדים לפי היגיון אבל בחיים יש סיטואציות, אה, אה, הוא מתקן אותי פה, אדוני, הנאשם שהתלושים מתקבלים מהוועד והנהלת העיר כאחת. מה זה אומר? שביחד זה כאילו?

עו”ד אוחיון:            אבל אי פעם, אני שואל אותך כאן בקול רם, אבל אי פעם ההנהלה מחלקת לעובדים?

מר בן חמו:               כשמגיע לכל אגף ולכל מחלקה ישנם מנהלים שמחלקים את זה באופן אישי לכל עובד ויש כאלה (לא ברור).

עו”ד אוחיון:            או קיי, הבנתי. אז מסתבר, אדוני, וזה לא באו ראיות פשוט לא לכאן ולא לכאן.

עו”ד שרגנהיים:       בוודאי שבאו ראיות, העידו על כך עדים, זה ממש לא נכון.

כב’ הש’ קובו:          המדינה תרשום לעצמה את הכל,

עו”ד שרגנהיים:       אין טעם. אדוני יקרא את הפרוטוקול, באמת אין טעם.

כב’ הש’ קובו:          לא, המדינה,

עו”ד שרגנהיים:       הדברים כתובים.

כב’ הש’ קובו:          לרשום את הכל על דף ואחר כך להגיב,

עו”ד שרגנהיים:       רשום (לא ברור) עמודים, הכל בסדר.

כב’ הש’ קובו:          אני אאפשר למדינה להגיב אבל לא בהפרעה כי זה כל פעם קוטע את הרצף לרשום את זה ובאמת, אני אאפשר.

עו”ד שרגנהיים:       כן, אבל מכניסים עדות של הנאשם באמצע הסיכומים.

עו”ד אוחיון:            לא מכניסים, אם זה לא מופיע,

כב’ הש’ קובו:          זה לא עדות. זה לא עדות בוודאי.

עו”ד שרגנהיים:       זה לא נכון, היה,

כב’ הש’ קובו:          לא, לא, עו”ד שרגנהיים, אני לא מתיר הפרעות. התובעת תרשום את הכל ואני אאפשר להגיב בצורה מסודרת, לא בדרך של הפרעה כי זה קוטע את הרצף כל פעם.

עו”ד אוחיון:            אני אומר לאדוני, משחזר רגע מה היה התהליך, חברתי מתפרצת. בית שאל מה שגם אני חשבתי, שממילא ההנהלה, מי שמחלק זה הוועד ואין שום מקום שראש העיר יחלק בעצמו. אז עניתי מה שעניתי וכיוון שלא הייתי בקיא בתהליך, גם בית המשפט לא בקיא בית המשפט אמר את זה מתוך מה שנראה לו הגיוני, גם לי זה נראה הגיוני. אז בא הנאשם ואמר פה, לא באופן ישיר, הוא אומר זה מאד תלוי, הרבה פעמים מקבלים כן לחלוקה, נהל מקבל את התלושים מהוועד לגבי העובדים שלו והוא מחלק אותם. ככה הוא אמר ואז הוא מחלק אותם, גם הגיוני שהוא יצרף לזה ברכה. זה מה שהוא אמר. אם יש ראיות סותרות את המהלך הזה אז בוודאי שחברתי זכותה להביא אותם. אני לא מכיר ראיות שסותרות את זה. בכל אופן, אם זה ככה זה גם לא תמוה למה הוא עושה את הדבר הזה. מכל מקום, אדוני, אנחנו גם לא יודעים, אני חייב לומר לאדוני משהו. כמעט כל מי שהעיד פה כאילו קיבל את המהלך הזה שזה נתוודע אל אחרים. חזי היה לו משהו נגד הנאשם ואני, אותי היה מאד מפליא אם הייתי עובד אני, לקבל פתאום מראש העיר תלושים נוספים מעבר למה שקיבלתי מהוועד. אני לא הייתי מסכים לקבל את זה. אם אני הייתי עובד, ואני בטוח גם שאם אדוני היה עובד, אם אני רואה פתאום שאני מקבל יותר, למה מה? מה אתה נותן לי באופן אישי? מאיפה אתה מביא לי את זה? זה לא יכול היה לעבור ככה בלי לשאול שאלות, זה גם נראה כל כך לא טוב שצריך לייחס הרבה טיפשות לנאשם לעשות את הדבר הזה. אני לא יודע מה הייתה הסיטואציה. אנחנו באנו לבית המשפט ואנחנו שומעים עדים שמאד מעוניינים להוביל למסקנה כאילו שהנאשם פעל פה באמצעות, פעל ועשה את התלושים האלו אבל כל מה שהוא עשה זה בסך הכל רשם ברכה על המעטפה ובלי שהוא ראה את התווים ואני חושב שאנחנו לא יודעים מה היה בפנים, כן? וזה לא היה נוהג חריג של הנאשם, גם ביי המולדת הוא היה עושה את זה כמו שהוא העיד פה וכולי וכולי. אבל אם אני הייתי מקבל תלושים שהם מעבר לשל הוועדה הייתי קודם כל שואל את ראש העיר או את חזי ‘תגיד לי, מאיפה התלושים האלה?’, איך אפשר לקבל בלי לשאול? ומה חזי היה אומר? ‘זה מהתלושים שאני הבאתי מהרשתות שיווק לנזקקות קחו אותם אתם’ והם היו לוקחים אותם? זה הגיוני? אפשר להגיד הכל אבל כשפורטים את זה לפרוטות במבחן של המציאות זה פשוט לא עובד, זה פשוט לא הולך, זה בלתי אפשרי. ראינו פה גם את האנשים. זה לא הגיוני שאנשים יסכימו לקבל כך ולא ישאלו ויסכימו לקבל של נזקקים. אז אני לא חושב שזה מה שהיה ולגבי חזי כבר אמרתי את שלי. אז זה לגבי המעגל השני. המעגל השלישי, אם, עוד דבר, אדוני, וגם הוא יכול להיות מאד חשוב לגבי האמינות של הדברים. אין מחלוקת שאחרי שחזי עזב כבר לא חולקו, אם בכלל חולקו קודם, אבל כבר לא חולקו לעובדי הלשכה התלושים האלה. מה המשמעות? זה ברור שזה תומך בגרסה של הנאשם שמי שפועל ומניח את זה עד לפתחו והוא רק רושם את הברכה, זה חזי. עובדה שזה לא קורה אחרי זה. אם הנאשם רוצה לחלק לעובדי העירייה למה שהוא יפסיק לחלק להם אחרי שחזי הלך? אז מהרבה מאד בחינות אין לנו פה שום ראיה חוץ מהבל פה של אנשים שמאד מעוניינים שההתנהגות שלהם, הייתי אומר בזמן אמת, לא תומכת בדבר הזה כי זה צריך היה לעורר אצלם גם תרעומת, גם התנגדות ולפחות שאלות ואף אחד מהדברים האלו לא היה. המעגל השלישי שאדוני מדבר עליו זה מה שהולך, כי אם יש ראיה כל שהיא לכך שהנאשם העביר לכיסו זו גניבה בידי מורשה, לדעתי זה היותר נכון לומר, וגם מרמה והפרת אמונים, אין על זה מחלוקת ולא יכולה להיות על זה מחלוקת אבל זה לא קרה, אדוני. התלושים היחידים שאפשר לדבר עליהם זה אותם 10,000 ₪ כי כל השאר, תלוש פה תלוש שם, הוא לא אמר שמדי פעם תלושים כאלה הוא לא חילק, זה הוא מה שנתפסו ספורים של אחרים, זה הדבר היחיד שאפשר להתייחס אליו באמת. דרך אגב, הניסיון הלא יפה לקחת שיחה בינו לבין מיקי אחיו, שגם הוא דרך אגב היה רשום ברשימת עדי התביעה ולא הודיעו על וויתור עליו אלא בסוף, כן? הניסיון הזה כאילו למצוא בשיחה הזאת מה שאין בה בכלל, איפה יש בשיחה הזאת שיחה על תלושים שהתקבלו מהתורמים? איפה יש רמז לכך בכלל? אדוני, נשמעו פה ראיות רבות מאד שדרכו של הנאשם הייתה להתנהל בתווי קנייה כי זה משתלם, מעבר לתווי קנייה שהיה מקבל. גם גרושתו העידה על כך, גם העוזרת העידה על כך ולא תלושים של יינות ביתן (לא ברור). איך מהשיחה הזאת, חברתי חזרה עליה כמה פעמים ליצור איזה שהוא רושם, איך אפשר להבין שמדובר באיזה שהם תלושים שהתקבלו מהתורמים? בשום פנים ואופן לא. כאשר מיקי פונה לעוזרים, לאחד מהעוזרים, ושואל אותו אם אפשר לעזור למישהי בתלושים, אני חושב, אדוני, שזו הוכחה ברורה לגרסה של הנאשם. אם לנאשם הייתה עשייה בתלושים האלה והתלושים היו אצלו, אז מיקי אחיו היה צריך להתקשר לעוזר כדי לומר לו ‘תשמע, יש פה מישהי נזקקת, תראה אם אפשר לעזור לה’? שיראה אדוני גם את הפנייה, הוא לא קובע לו, הוא אומר לו ‘תשמע, אני מכיר מישהי נזקקת, תראה אם אפשר לעזור לה’. זהו. הוא מביא בפניו מידע, מה שנראה לו שמישהי נזקקת והוא מפני את ההחלטה אם להשתמש בתלושים ולעזור לה או לא. מה פסול בה ראתה חברתי? להיפך, זו הוכחה ברורה שזה באמת עבד בדיוק כפי שהנאשם אמר ולא כמו שהתביעה אומרת. אני לא רואה בזה שום פסול. הוא אח של ראש העיר, זה נכון שבמנהל תקין לחלוטין אח של ראש עיר לא אמור לפנות למי שאמור לקבל החלטות ולקנות איזה שהוא מעמד עודף בגלל שהוא אח של ראש העיר, אני לא יודע אם זה היה במקרה הזה, יכול להיות שהוא גם הכיר אותו בלי שום קשר להיותו אח של ראש העיר, בסדר? אבל אנחנו לא במישור הפלילי, אנחנו לא במגרש הזה וזה גם לא נטען ולכן אני לא מוצא בשיחה הזו שום דבר שהוא פסול אבל אני חוזר ואומר, אין שום ראיה, אדוני, שהיא בטוחה בפלילי לבוא מעבר ל-10,000 ₪ האלה שנתתי להם את ההסבר, לא ההסבר הכי טוב שבעולם אבל כי חסרים לי חוליות בפאזל הזה. באמת חסרים לי חוליות שאני לא יכולתי להשיג אותם אבל אני חושב שהצירוף, כמו שאמרתי קודם, הצירוף הזה לפחות מעמיד ספק סביר האם מדובר בגניבה או לא, כי הגניבה, אדוני, יכולה להיות רק על דרך אחת, אני אגיד לאדוני מה היא. אם באמת רפי כחלון, כמו שאדוני העלה את האפשרות, הוא אומר לנאשם ‘תשמע, אני קיבלתי פה תלושים מינוב, זה של העירייה, מה זה עושה פה? בוא תיקח אותם’ או ש’אני מעביר לך אותם’ והנאשם לוקח אותם, משתמש בהם לשימוש אישי, אז פה יש גניבה בידי מורשה וזה לא משנה הוא קיבל את זה ישירות מינוב או קיבל את זה דרך כחלון. אבל זו הנחה לרעת הנאשם שאנחנו לדעתי לא יכולים להניח אותה בצורה בטוחה כי באמת חסרה פה חוליה מרכזית שהיא מתחילה מחזי והיא ממשיכה ברפי כחלון ולא היה בידי הנאשם להשלים אותה, הוא לא יכול היה להשלים את החוליה הזאת. אני רק אומר שזה מוסכם,

כב’ הש’ קובו:          למה זה גניבה בידי מורשה ולא בידי עובד ציבור?

עו”ד אוחיון:            אפשר גם, אני אומר לאדוני,

כב’ הש’ קובו:          אין מחלוקת שהוא עובד ציבור.

עו”ד אוחיון:            אני אומר לאדוני, כי אם הוא קיבל הרשאה להחזיק בתלושים רק כדי במטרה להיות צינור להעביר, אז יכול להיות שזה כבר גניבה בידי מורשה כי,

כב’ הש’ קובו:          זה גם וגם על פני הדברים אבל זה הפררוגטיבה של המאשימה לבחור את הסעיף פה.

עו”ד אוחיון:            טוב, אני חשבתי שזה יותר מתאים כי גניבה בידי עובד ציבור זה משהו שלא היית אמור בכלל להתעסק אתו ופה ניתנה לו ההרשאה, אמרו לו ‘קח’, אתה או העירייה, זה לא משנה מה, ‘תעשה עם זה בשביל אחרים ולא בשבילך’. ואני חושב שזה גם, מבחינת החומרה אני לא רואה הבדלים גדולים אבל זה גם לא ישנה לי הרבה מהבחינה הזאת, אני חושב שלא הייתה פה לא עבירה כזו ולא עבירה כזו אבל מבחינת בית המשפט אם ימצא אחרת אז זה. אז אני רק אומר בעניין הזה של ה-(לא ברור) השאלה אם זה יהיה מספיק בטוח להרשיע אותו ועל סמך השלמה של הפאזל שאומר, רפי כחלון אומר ‘אני בכלל לא העברתי’ אבל אנחנו צריכים לצאת מתוך הנחה שהוא גם העביר, כי זה גם הגרסה של הנאשם, זה ברור, איך יכול היה להגיע אליו אם לא דרך רפי כחלון? יכול להיות שדרך מסלולים נוספים אבל הנאשם בעצמן מודה שהוא קיבל מרפי כחלון אבל פה נעשה פלגינן דיבורא וניקח שהוא קיבל מרפי כחלון בידיעה שזה של ינוב ומבלי שרפי כחלון אומר לו את זה. יכול להיות שזה לא מספיק בטוח, אדוני. יכול להיות שגם אם נותרו סימני שאלה או חשדות היותר נכון מבחינה משפטית זה לזכות ולא מחמת הספק במקום שנשאר בכל זאת ספק בעניין הזה. זה לגבי עניין התלושים. אני לגבי האישום השני, אם יש לבית משפט שאלות בעניינים האלה, כי אני סיימתי.

כב’ הש’ קובו:          לא.

עו”ד אוחיון:            אז לגבי האישום השני אני אומר לאדוני,

כב’ הש’ קובו:          רק הערכת זמנים, עו”ד אוחיון?

עו”ד אוחיון:            מעכשיו חצי שעה.

כב’ הש’ קובו:          חצי שעה?

עו”ד אוחיון:            כן.

כב’ הש’ קובו:          מצוין.

עו”ד אוחיון:            אישום 4 אני לא ארחיב עליו בכלל, הכל מופיע בפני בית המשפט. אישום 2 מעט ו-25 דקות על אישום מספר 3, אולי אפילו פחות. אדוני, בקשר לאישור מספר 2, אלו עבירות המס הנטענות. אדוני, לא מדובר פה בתקבול, קודם כל צריך להירשם, הרי רישום ודיווח וכולי וכולי,

כב’ הש’ קובו:          אתם יודעים מה, אני אציע ככה, בואו נעשה 10 דקות הפסקה?

עו”ד אוחיון:            כן.

כב’ הש’ קובו:          נעשה 10 דקות הפסקה קצרה.

(הפסקה בהקלטה)

כב’ הש’ קובו:          אז שנייה לפני שההגנה עוברת לאישום השני, שתי נקודות אולי להבהרה.

עו”ד אוחיון:            גם אני רציתי להשלים עוד משהו קטן.

כב’ הש’ קובו:          אה, בבקשה.

עו”ד אוחיון:            ההשלמה היא קצרה. השאלה מתי זה התחיל מקבלת חשיבות פחותה הרבה יותר עכשיו כשזה לא בעצם לא חלק מכתב האישום ועדיין (לא ברור) לגבי השיטה אני לא יכול בעניין הזה. מאיר שלום העיד שזה היה בתקופתו, הוא גם העיד שהוא קיבל, כמו שאמרתי, תלושים מיד יצחק וכולי וכולי. תחת החקירה שלי הוא גם הוסיף שמות, הן ממי שהוא קיבל והן למי שהוא חילק. אדוני, עד אחד לא הובא על ידי המאשימה לתמוך בטענות האלה. עד אחד לא הובא ואמר ‘קיבלתי ממאיר שלום’ או ‘נתתי למאיר שלום’. זה לא יכול להיות, אדוני, החקירה כל כך אינטנסיבית שלא השאירה פה אבן על אבן. אי אפשר שמעשה כזה יהיה בחלל האוויר. כמו שהראיתי לאדוני, היו הרבה מאד עדים שהפריכו אותו אבל התביעה אפילו לא עשתה מאמץ אחד, עשתה מאמץ וככל שהיא הצליחה להשיג כמו האיש של ‘יד יצחק’ שהכחיש את זה וכולי וכולי, היה הפוך. מישהו צריך לחשוב איך הגיע מאיר שלום לומר דברים שלא היו? כמובן שיש לו יריבות והוא מסוכסך עם יהודה  בנושא שהוא היום לא כל כך חשוב כי זה לא משנה מתי זה התחיל אבל איך הוא הגיע לומר דברים לא נכונים בשלב שבו אולי המשטרה חשבה שזה כן נושא חשוב במשפט הזה. ועניין נוסף שבית המשפט שאל אותי במהלך המשפט, אני זוכר את השאלה הזאת, ‘תשמע, איך יכול להיות שכל כך הרבה עדים אומרים לא אמת?’, זה באמת שאלה. בדרך כלל הנטייה שלנו היא לא לקבל שיש הרבה מאד עדים שאומרים לא אמת, אבל הנסיבות היו מיוחדות, גם הרבה סכסוכים וגם אופן חקירה מסוים, אבל הנאשם ביקש לעשות עימותים עם מי שטוענים דברים שאחרים. אין אפילו עימות אחד במהלך החקירה בינו לבין כל כך הרבה אנשים שאומרים אחרת ממנו. הוא ביקש את העימותים האלה והמשטרה עושה עימותים כאלה, אפשר היה להתרשם במהלך העימותים האלו מי דובר אמת וזה לא נעשה במקרה הזה, כמו דברים אחרים, ואני חושב שזה גם שתי נקודות שרציתי להשלים בהקשר הזה. בבקשה, אדוני.

כב’ הש’ קובו:          או קיי, שתי שאלות אולי. אחד, בתחילת ההליך פה שמענו עדים של התורמים עצמם, אני מבין שכל הסוגיה הזאת לא במחלוקת. היו תורמים, הם תרמו, הם ציפו שזה יגיע לנזקקים חלק מהתלושים נתפסו וחלק לא.

עו”ד אוחיון:            על העובדה הזו אין מחלוקת, יש מחלוקת לגבי המסמכים שהציגו עם המספרים שלגביהם אי אפשר להציג את זה כי אלו ראיות לא קבילות. אבל העיקרון שהיו תורמים וציפו שיגיע לנזקקים, באופן כללי בוודאי שאין מחלוקת.

כב’ הש’ קובו:          זהו, הבנתי. כי חלק מעדים ששמענו אותם היום בדיעבד זה כבר פחות חשוב כרגע.

עו”ד אוחיון:            אין שום מחלוקת, ברור שזה היה, גם הנאשם לא הכחיש את זה, הוא היה ער לתהליך הזה, רק מה שהתנגדתי זה לאותם פרטים עם מספרים שהם לא הוכיחו.

כב’ הש’ קובו:          או קיי. עכשיו עוד שאלה. לגבי התלושים שנתפסו, זאת אומרת, הרי נתפסו תלושים במגירות שלו, נתפסו תלושים בתיק הספורט שלו ויש תלושים שהגרושה שלו העידה שהיו בבית. לשיטת ההגנה זה אותם 10,000 ₪ או שזה מעבר ל-10,000 ₪?

עו”ד אוחיון:            מה שאשתו העידה, כן? הרי זה חלק מההתנהלות שלו עם תלושים שהוא גם מקבל אותם ממפעל הפיס, מהעירייה, מדירקטוריון כזה ואחר, זה אלפי שקלים בשנה שהוא היה מתנהל איתם. חוץ מזה שהוא היה גם משתמש והיו, כמו שהוא העיד פה בבית המשפט, היה נוהג להשתמש בתווי קנייה גם שאחרים היו קונים בעבורו. בכלל זה לא קשור לתלושים האלו. השימוש האישי שלו בתווים הוא לא קשור בכלל לתווים  שהתקבלו מהתורמים. אין שום הוכחה  בעניין הזה. מה שנתפס ועל זה לגבי יש תפיסה אז מה אמרתי, מה שנתפס נדמה לי שמתוכן כמעט 50 זה מאותה חבילה של ה-10,000 ₪ מינוב.

כב’ הש’ קובו:          מה נתפס איפה? זה במגירות?

עו”ד אוחיון:            לא, בבית. לדעתי גם במגירות.

כב’ הש’ קובו:          או קיי.

עו”ד אוחיון:            עכשיו, במגירות, אדוני, אנחנו לא יודעים בדיוק מה המקור שלהם למשל. מה שהוא לא בתוך ה-100, שזה די ברור לי שגם הוא מסכים שהוא קיבל אותם מרפי כחלון ויש לנו ראיות שזה עבר לרפי כחלון מינוב אז אני לא אחלק על זה כי יש מספיק ראיות מסביב, אבל כל היתר אני, יש תלושים שאנחנו לא יודעים מה המקור שלהם. אני לא מקבל שהמקור שלהם זה כמו שאומרת המדינה כי היא לא הוכיחה את זה. אבל בהנחה שבית המשפט, אני לא יודע, באיזו שהיא דרך משפטית יקבל אותם, אין בזה כלום. אנחנו לא יודעים באיזה מקום זה היה במגירה, חלקם תלושים ישנים. יכול להיות מאותם תלושים בודדים, שהרי הוא לא כופר בך שגם הוא נתן מפעם לפעם אבל לא הרבה תלושים, בוודאי לא בסכומים גדולים מדי לאחרים. אין מחלוקת שגם הוא חילק מפעם לפעם אז יכול להיות שזה נשאר במגירה. אנחנו לא יודעים אם זה היה במגירה במצב גלוי, אין לנו שום ראיה באיזה מצב זה היה במגירה, כשפותחים ישר רואים או שכמו אצלי במגירות אתה יכול למצוא משהו שהיה שם גם כן כבר 3-4 שנים ומלא ערימות מעליו. אנחנו לא יודעים, אין לנו שום תיאור של איך זה היה במגירה. אותו דבר אני אומר על מה שנתפס גם למשל ברכב שלו או אפילו בכיס של המכנסיים שלו, אני עכשיו לא נכנס. אלו תלושים בודדים שאין מחלוקת, כן? שאם הם בכלל הגיעו מהתורמים, ויש בזה מחלוקת, אנחנו לא יכולים בכלל לדעת שהם הגיעו מהתורמים אבל אפילו כן, גם אז הם לא מפלילים את הנאשם מכיוון שהוא לא טוען שמפעם לפעם הוא לא היה מחלק בעצמו לנזקקים אבל מפעם לפעם תלושים בודדים וזה לא היה יותר מתלושים בודדים. אז לכן אני אומר, אין ראיה שזה מהתורמים וגם אם הייתה ראיה כזאת זה לא מפליל את הנאשם. לגבי אישום מספר 2. אישום מספר 2, אדוני, כדי שהנאשם ולא העירייה, אני אומר, היה צריך לרשום כתקבול, אני לא הבנתי את הקונסטרוקציה כי אם זה הכנסה והיא תקבול אז בוודאי, אם בכלל, אז בוודאי שזה לא תקבול וזאת לא הכנסה, התלושים האלו לא נועדו לעירייה, לא אמורים היו להיות בשימוש העירייה אלא היא הייתה בסך הכל צינור ולכן לא היה מקום בכלל לרשום אותם כתקבול. מה שאומרת חברתי זה בכלל בלי שום קשר לשימוש בהם היה צריך לרשום כתקבול כי השאלה אם ההעברה הזאת היא בגדר תקבול היא בכלל לא קשורה לשאלה איזה שימוש נעשה בהם. איזה שימוש נעשה בהם זה לא קשור לשאלה,

כב’ הש’ קובו:          לא, אבל זה משהו שהוא השתמש בו לצרכים שלו והוא התכוון להשתמש לצרכים שלו, אותה גניבה, אותו מעגל מצומצם פנימי, אז לכאורה זה כן תקבול.

עו”ד אוחיון:            אני לא בטוח, אדוני, אני אגיד לאדוני מדוע. כי אז במקרה כזה זו גניבה  אבל,

כב’ הש’ קובו:          זו גניבה חייבת במס, לא?

עו”ד שרגנהיים:       לא בעולם הגנבים.

עו”ד אוחיון:            לא, לא, שנייה אחת. לא כל גניבה חייבת במס. לא כל הכנסה גם מעבירה חייבת במס, לא. וודאי שאולי חברתי תראה לי דוגמה אחת שבמקרה דומה האשימו גם באי רישום תקבול, במקרה דומה כזה, לא במי שמקבל שוחד כי זה מראש הקבלה הייתה אסורה, בסדר? אני מדבר על מי שקיבל את זה כדי להעביר אחרי זה שלח יד במה שהוא היה צריך, במה שמראש לא היה צריך להיות. השוחד למשל בשונה, גם שם לא מאשימים באי רישום תקבול, אבל השוחד למשל, כן? מאשימים בשוחד בהלבנת הון כי זה עבירת מקור, אבל איפה רואים שהאשימו באי רישום תקבול? שזה קלאסי לכאורה לפי ה-(לא ברור). זה מראש היה פסול. פה זה בכלל לא תקבול והשאלה אם זה תקבול או לא, אני אומר לאדוני, היא לא פונקציה של השאלה מה נעשה עם זה אלא מה נעשה עם זה זו שאלה אחרת, אם זה הייתה פה גניבה או לא. אם זה תקבול או לא נגזר מהשאלה מה היה האופי של ההעברה הזאת. אם היא עברה כמשהו שהוא חייב ברישום כי זה הכנסה או לא אז בוודאי שזה לא הכנסה, זה הועבר כדי שהעירייה תהיה צינור בלבד. זה לא בבחינת תקבול. בוודאי שאין פה כוונה מיוחדת להימנע מרישום כדי להימנע מתשלום מס. לא בכל פעם שהשאיר רישום תקבול יש גם כוונה לפי 225, אדוני מכיר את פקודת מס הכנסה, זה שתי עבירות שהן שונות לגמרי. גם כאשר אדם לא רושם תקבול עכשיו כשבא מישהו לקנות ממנו בקיוסק, כן? הוא מכניס את זה יש לקופה, זה לא 225, זה לכל היותר אי רישום תקבול. במקרה הזה זה לא תקבול ולכן אני חושב שבכלל אנחנו לא מצויים במישור המיסויי בכלל, מה גם שיש פה אכיפה בררנית לחלוטין פעם ראשונה שאני שומע שבנסיבות כאלה מאשימים באי רישום תקבול. פעם ראשונה שאני שומע. כמה מקרים כאלו יש, אדוני? בוא נפתח עכשיו ונראה את כל אותם מקרים שבהם הואשמו או הורשעו בנסיבות כאלה ואחרות ונראה האם אי פעם הואשמו באי רישום תקבול. אז גם מהבחינה הזאת זה לא באספקלריה המיסויית צריך להתבונן בדברים כאשר ברור לחלוטין שלא הנאשם ולא העירייה קיבלו את זה כתקבול נקודה. אני אמרתי שלגבי אישום 4 אין לי מה להוסיף מעבר למה שהפרוטוקול אומר וגם שמעתי את דברי חברתי בסיכומים, מה שהיא אמרה ומה שהיא לא אמרה, אז אני חושב שאני יכול לוותר על הסיכומים. אני רוצה לפנות לאישום מספר 3. אני צריך קצת לתת רקע. בפני בית המשפט הובאו ראיות משני סוגים. אחד, שהנאשם בעצמו חתם על רשמ”קים בעניינו של רפי כחלון והשני שהנאשם לא ביצע פעולות או לא קיבל החלטות אבל ניסה להניע אחרים לפעול בעניינים של רפי כחלון. אלו שני סוגי הטענות שהיו כלפיו ואני רוצה להתייחס אליהן אחד לאחד ואגב כך לנתח בקצרה לפחות את העבירה הזאת של מרמה והפרת אמונים. בכל מה שנוקע לרשמ”קים העיד פה הנאשם וגם באו עדויות מאנשים שפשוט היו במגע ישיר עם הנאשם במהלך חתימה על הרשמ”קים. הנאשם לא יכול היה לדעת שמדובר בעניינים של רפי כחלון ברשמ”קים מכיוון ששמו לא היה מופיע שם של רפי כחלון,

כב’ הש’ קובו:          אבל החברה שלו לא הייתה חברה מוכרת?

עו”ד אוחיון:            לא, לא,

כב’ הש’ קובו:          כאילו, זה לא משהו שכאילו ידוע?

עו”ד אוחיון:            ממש לא, אדוני, ממש לא. יש לרפי כחלון עשרות חברות. רק מי שנמצא אתו במגע  יכול לדעת אבל בוודאי שאף אחד לא יכול לדעת ש’משא’ זה רפי כחלון, מעבר לעובדה, אדוני, שהוא היה מקבל, כמו שהובאו פה ראיות מהמזכירה שלו ומעובדת אחרת של הלשכה, היה מקבל חבילה של ניירות כאלו והיה חותם עליהם חתימה מבלי לתת להם תשומת לב. צריך לזכור מה זה הרשמ”ק, אדוני. רשמ”ק זה לא מהלך שיש בו איזה שהוא שיקול דעת, הוא לא מגיע לראש העיר אלא לאחר שהוא עבר את כל מה שהוא עבר והחתימה היא גם לאחר חתימה של מהנדסת העיר ולא היה מקרה אחת שבו ראש עיר התבקש לחתום על רשמ”ק ואמר ‘לא, אני לא חותם’. זה כבר, כל התהליך נעשה, כמו שהעיד פה הנאשם “אני סומך על אחרים” וכולי וכולי. זאת אומרת, אדוני, אחד, אי אפשר לדעת שהוא ידע שהוא חותם על עניינים של רפי כחלון אבל אני רוצה לומר יותר מזה. גם אם היה יודע במקרה ספציפי אחד כזה או אחר, אני לא חושב שזה עובר את הסף שמבדיל בין התנהגות בניגוד עניינים שהיא התנהגות פסולה אבל לא פלילית לבין התנהגות כזו שיש בה גם מימד פלילי. בפסק דין שבס זה נאמר במפורש, לא כל פעולה בניגוד עניינים היא בבחינת, היא מקימה עבירה של מרמה והפרת אמונים. מה שנדרש להראות זה פן מחמיר נוסף.

כב’ הש’ קובו:          זה ככל שאנחנו מפצלים בין השלב הראשון לבין, בין העניין של החתימה על הרשמ”קים לעניין של האחרים.

עו”ד אוחיון:            נכון, נכון.

כב’ הש’ קובו:          בסוף המאשימה תבוא ותגיד זה מצטרף.

עו”ד אוחיון:            כן, אני עדיין ברשמ”קים כי בכל אופן יש אופי קצת שונה. אני עדיין ברשמ”קים. בנסיבות האלה כאשר באמת ובתמים הנאשם לא יכול ולא הובאו פה ראיות שהוא ידע שהוא חותם על עניינים של רפי כחלון. בנסיבות האלה אפילו אם הוא היה יודע, אני אומר אולי אפשר להוכיח מקרה אחד או שניים, אני לא יודע איך אבל נניח שכן, גם לגבי מקרה אחד בודד או שניים אני לא חושב שזה חוצה את הרף הפלילי כי כשבן אדם באמת מאמין שהוא לא מסייע כהוא זה בעניין הזה ויש קצת בעיה פרוצדורלית להעביר חתימות דווקא ברשמ”ק בשונה מוועדות אחרות וכשזה העניין הוא נתפס כעניין טכני לחלוטין, אז אני לא חושב שיש פה ממד של פן מחמיר נוסף כי במכלול הנסיבות האלו אני גם לא חושב שמישהו חושב שהמהלך הוא לא תקין ואני אומר לאדוני למה אני אומר את זה. הרי כפי שבאו ראיות בפני בית המשפט, לכל הנוגעים בדבר היה ברור, היו ידועים יחסי הקרבה שבין הנאשם לרפי כחלון וכולם, ההנחה לגבי כולם שהם אנשים מן השורה ובוודאי שלא היה להם אינטרס. בוודאי שלא היה להם אינטרס. אף אחד לא ראה בזמן אמת בעיה עם העניין הזה. גם כשהמודעות היום לעניינים האלה היא גבוהה צריך לחתום על ניגוד עניינים, הנושא הזה מוצף, הנושא הזה הוא בשקיפות מלאה ועדיין הניחו בפניו ולא אמרו לו, אף אחד, גם לא יועץ משפטי ולא אף אחד אחר ‘תשמע, רפי כחלון וכולי וכולי’. גם המהנדסת, הרי המהנדסת ידעה היטב, המהנדסת הייתה והעידה, אדוני, שמענו אותה. היא ידעה היטב על אותם יחסים, היא יודעת שהיא חותמת ביחד עם ראש העיר על אישורים שאולי היו מגיעים לרפי כחלון, אני לא יודע כמה היא ידעה בעצמה אבל בטח שגם לה זה לא נראה דבר שהוא פסול. אני אומר לבית המשפט, זה לא יהיה נכון לקבוע נורמות בבית המשפט שמנותקות מהחשיבה של האדם הסביר. בית המשפט לא מתיישר לפי מחשבה של אדם שהוא לא סביר, אבל אם באמת אנשים שהם לחלוטין נורמטיביים, סבירים, וכולם לא רואים בסיטואציה מסוימת פעולה בניגוד עניינים בגלל האופי שלה אז אני חושב שזה לא יהיה נכון שבית המשפט יקבע נורמה בניגוד לנורמה הנוהגת על ידי אנשים נורמטיביים, לא חס וחלילה אחרים. לכן אני לא חושב שעניין הרשמ”ק, לאור הראיות שבאו לפה, גם אם הנאשם היה יודע שמדובר בבקשה מסוימת כזו או אחרת בעניינים של רפי כחלון, חוצה את הרף הפלילי ומקיים גם פעולה בניגוד ענייני שיש בה פן מחמיר נוסף.

כב’ הש’ קובו:          וזה ככל שזה עומד לבדו.

עו”ד אוחיון:            כן. יש לנו את העניין הנוסף, אני אומר, לגבי הפניות. רפי כחלון היה מתקשר מפעם לפעם לנאשם, יש לזה גם הקלטה וגם יש לזה אמירות של הנאשם, האמירות של רפי כחלון היה שהוא מקופח. הנאשם כן פעל ופנה לגורם כזה או אחר אבל תמיד הבקשה הייתה ‘שבו תשמעו אותו’, או כמו שאורמת המהנדסת “תורידו אותו מהגב שלי”.

כב’ הש’ קובו:          השאלה אם זה כשלעצמו,

עו”ד אוחיון:            זאת השאלה.

כב’ הש’ קובו:          זו פעולה בניגוד עניינים. עבירה מוגדרת כפעולה בניגוד עניינים, זה עלה גם בעדות של הנאשם, זאת אומרת, בשיח שלנו אולי של המשפטנים בעדות של הנאשם. לא צריך להטות את הדין, לא צריך לתת לו לזכות במכרז שאחרת הוא לא היה זוכה. עצם פעולה של עובד ציבור בניגוד עניינים היא לכאורה עבירה.

עו”ד אוחיון:            אני מסכים, אדוני, עם הניתוח המשפטי. השאלה אם זו בגר פעולה בניגוד עניינים והשאלה האם זה חוצה זה הרף הפלילי, שני הדברים האלה. עכשיו אני אומר לאדוני, פה הנאשם לא קיבל החלטה, הוא פשוט מה שנקרא הניח את הטענות של רפי כחלון בפני הגורמים המוסמכים ולא ניסה כהוא זה להשפיע על ההחלטה שלהם. פשוט אמר להם ‘תשקלו את הדבר, אני שומע טענות’, זה נכון, אדוני, שטענות של כל אחד אחד אם הוא היה שומע זה היה לגמרי תקין שהוא היה מעביר את זה אבל טענות של רפי כחלון בגלל שהוא מקורב אליו, אם הוא מעביר את זה להחלטה של מישהו אחר זה יכול להיות בזה טעם נפגם.

כב’ הש’ קובו:          ויותר מזה, כמו שזה עלה בדיון גם, זה הבוס אומר ‘תבררו’, זה לא קולגה אומר, זה במירכאות, זה ראש העיר אומר.

עו”ד אוחיון:            ובאמת השאלה איך הוא אומר ולכן רציתי לומר לאדוני שזה באמת, יש בזה טעם נפגם ועכשיו אנחנו עוברים על קן מאד דק, זה בדיוק הקו הדק שדיברה עליו הפסיקה. השאלה איך הוא אומר את זה. אם הוא אומר את זה כמו שהא אומר לגבי כולם, כן? ‘יש פה בעיה של אזרח, תסתכלו, תראו מה קורה’, אני לא רואה פה אירוע שחוצה את הרף הפלילי. אבל אם הוא אומר את זה בהקשר של ‘אני’, בצורה מפורשת או משתמעת, זה לא משנה, ‘אני מבקש שתפתרו לו את הבעיה וכולי וכולי ואני מפעיל את ההשפעה שלי כדי שאתם תעשו מהלך מיוחד כדי לפתור לו את הבעיה’, אז יכול להיות מאד שיש פה חציה של הקו.

כב’ הש’ קובו:          לכאורה לא צריך להגיד. כשהאיש הבכיר אומר לאדם, אמרה התובעת “כשפרקליטת המחוז מתקשרת אליי ואומרת לי מה עם תיק פלוני, פרקליטת המחוז לא צריכה להגיד יותר”, התובעת תלך ותפתח את התיק.

עו”ד שרגנהיים:       מיד.

כב’ הש’ קובו:          זה מספיק.

עו”ד אוחיון:            אבל רק אני אומר לאדוני, לפתוח את התיק אני לא בטוח שזה חוצה את הקו,

כב’ הש’ קובו:          תתחיל להניע אותו, היא תתחיל, התיק יקבל תאוצה בטיפול של אותה פרקליטה.

עו”ד שרגנהיים:       יקבל עדיפות על אחרים.

עו”ד אוחיון:            אז זאת שאלה. אם נהוג, אדוני, למשל בעירייה שראש העיר שומע מהרבה מאד אזרחים טענות ובדרך שבנוהל אומר לאחרים ‘תשמעו, שמעתי טענות, תראו מה אתם יכולים לעשות וכולי וכולי’.

כב’ הש’ קובו:          לגבי כל השאר תקין לגמרי.

עו”ד אוחיון:            אני אומר, אבל אם זה הנוהג בכלל אז יכול להיות שאין פה חריגה מהנוהל. זאת אומרת, אין פה חריגה מהנוהל במובן זה שגם מי שמקבל את הפנייה מראש העיר גם לא חושב בכלל שהוא צריך להתייחס אליה בצורה שונה בשום צורה שהיא כי ככה כולם פונים וכמו שאני פועל עם כולם בצורה שהיא באמת עניינית ככה אני אעשה גם עכשיו. כי עובדה, אדוני, וזה לא שייך למרכיבי העבירה, אני מסכים, לא פעלו פה בצורה לא עניינית אף אחד מהגורמים האלו. אני מסכים שזה לא שייך אבל לפעמים זה יכול להיות ראיה גם להלך הנפש שקדם לביצוע המעשה על ידי עובד הציבור ולמה הוא יכול היה לחשוב על זה. זה ראיה לכך שבאמת גם בעיני אנשים שקיבלו את הפניות לא הייתה פנייה איזו שהיא חריגה פסולה.

כב’ הש’ קובו:          מהנדסת העיר העידה פה, המהנדסת העיר העידה על איך היא ראתה את זה.

עו”ד אוחיון:            נכון. אני אומר לאדוני,

כב’ הש’ קובו:          לא רק היא, אבל היא הגורם שלכאורה מתחתיו בעצם.

עו”ד אוחיון:            אני אומר לאדוני, בעניין הזה פתחתי ואמרתי מה קורה עם ההטיה, כי זה היה הכיוון של החקירה. אני חושב שאם היא הייתה רואה בזה פסול בזמן,

כב’ הש’ קובו:          רק לפרוטוקול שיירשם, זה הטיה בלי ע’. הטיה ולא הטעיה.

עו”ד אוחיון:            כן, הטיה של האופן שבו נחקר, כי גם לה נתנו להבין שהיא הייתה לא בסדר בחקירה ועכשיו הדרך הכי פתוחה זה לאשר שהמהלך הזה גרם לה לאיזו שהיא אי נוחות וכולי וכולי, זה דרך מאד טבעית לומר אבל אני חושב שאם זה היה גורם אי נוחות היא הייתה יודעת לומר את זה גם בזמן אמת. אני חושב, מה זה הבוס? הרי אין לה יחסי תלות בו, היא מהנדסת העיר, הוא לא ממנה אותה.

עו”ד שרגנהיים:       עדיין הוא ראש העיר.

כב’ הש’ קובו:          עדיין הוא ראש, היא המהנדסת והוא ראש העיר, הוא מעליה, הוא בכיר ממנה אין ספק.

עו”ד אוחיון:            בלי שום ספק, אבל אין ביניהם יחסי תלות לא במובן זה שהוא ממנה אותה ולא במובן זה שהוא יכול להשפיע במשהו עליה והיא מגלה עמדות עצמאיות, עוד פעם, כפי שהוכח במקרה הזה. זאת אומרת, העובדה שהיא מגלה עמדה עצמאית היא בהחלט, אני חושב, יכולה להביא אותה למסקנה שזה ממש לא היה נראה בפניה כאיזו שהיא פנייה מלחיצה. נכון שהיא אמרה את זה, אדוני, ונכון שהיא אמרה את זה כבר בחקירה אבל באווירה של חקירה כפי שנערכה אני לא הייתי מקבל את הדברים האלו בלי לשים עליהם איזה שהוא סימן שאלה ואני חושב שהפן המחמיר הנוסף שמעביר את ההתנהגות בניגוד עניינים, כי כל מה שאמרנו זה התנהגות בניגוד עניינים לכל היותר אבל זה לא מספיק בשביל להקים עבירה. אני לא יודע אם לומר יש פה ניגוד עניינים שהוא כשלעצמו לא עבירה, יש פה פעולה בניגוד עניינים שיכול (לא ברור) לעבירה, לא די בכך, צריך פן מחמיר נוסף. זאת אומרת, זה צריך להיות חמור ולצורך העניין הזה גם חוסר התגובה שלה בזמן אמת, כמו של אחרים, גם העובדה שהיא פועלת לגופו של עניין ולחלוטין לא מתרשמת בפעולה שלה מאותה הפניה של הנאשם. גם העובדה שהיא לחלוטין עצמאית והוא לא ממנה אותה וגם לא יכול לפטר אותה. אני חושב שהגורמים האלה וכשאנחנו מצרפים לכך את העובדה שמדובר בעבירה שהיא בכל אופן חריג בנוף הפלילי וכל פרשנות צריכה להיות פרשנות מצמצמת כדי לא להכניס התנהגויות אחרות לכלל נורמות פליליות ואם הכלל של ספק סביר בכל אופן צריך לפעול לטובת הנאשם אז סך הכל לדעתי מטה לטובת המסקנה שגם אם הייתה פה פעולה בניגוד עניינים היא לא חצתה את הרף הפלילי והיא נותרה עבירה שאפשר לטפל בה מבחינה משמעתית ויש הרבה בחינות שאפשר לטפל בה אבל לא במישור הפלילי הקלאסי. בעניין הזה אני אפנה לדברים שנאמרו בפסק דין שבס, בוודאי שבית המשפט מכיר אותם.

כב’ הש’ קובו:          וודאי.

עו”ד אוחיון:            תודה רבה, אדוני.

כב’ הש’ קובו:          תודה רבה. כן, התובעת רוצה עכשיו להשיב בצורה מסודרת?

עו”ד שרגנהיים:       אדוני, אני חייבת להגיד שרשמתי לעצמי כמה דברים וחשבתי על כמה דברים ומצאתי שהתשובה אליהם כבר ניתנה בסיכומים שאני הגשתי. אז אני אומר כך, אני אבקש מאדוני לקרוא את הסיכומים שהגשתי,

כב’ הש’ קובו:          ברור.

עו”ד שרגנהיים:       הוספתי על כך כמובן את הדברים זה, אבל יותר מכך, בסיכומים שהגשתי אני גם מפנה כל הזמן שלא כמו חברי, באמת מפנה כל הזמן לעמוד שורה איפה שהדברים נאמרו, תמיד מציעה לקרוא קצת מלפני קצת מאחרי אם לא את כל הפרוטוקול כולו, תמיד מומלץ כדי לקבל תמונה מלאה. אני סבורה שיש לא רק תשובות לתהיות שהעלה חברי אלא יש ממש הוכחות וראיות המוכיחות מעל כל ספק סביר אץ התזה של המאשימה בכתב האישום.

כב’ הש’ קובו:          תודה. ההגנה רוצה מילה אחרונה של ההגנה? לא הייתה פה (לא ברור) לא חייבים.

עו”ד אוחיון:            אני אומר לאדוני, זה בסדר להפנות למה שחברתי אומרת, אבל איפה כל הדברים שאמרתי שלא נמצאים? איפה ההעברה של חזי את התלושים? איפה ההתייחסות לזה בכלל? אז לומר שיש שם מענה זה ממש רחוק מהמציאות, נסתפק בזה.