יש משהו מאד מיוחד בימים אילו לאחר ט’ באב ולקראת חג האהבה היהודי (ט”ו באב). המשנה במסכת תענית כותבת “אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים” נוסיף לכך את הקשר לפרשת השבוע ‘ואתחנן” שתמיד נקראת לאחר ט’ באב.
פרשת ואתחנן ממשיכה את דברי משה בנאום הפרידה שלו מעם ישראל. משה מספר כיצד התחנן בפני האל שייוותר לו על העונש שניתן לו לאחר שחטא בהכאת הסלע, שלא להיכנס לארץ ישראל. אך השם לא מוותר לו. זהו סיפור עצוב ביותר, שמטריד הרבה פרשנים וגם אותי שאין שום עדות שעם ישראל נוקט פעולה בנושא בכדי למנוע את הגזירה….הרי “כל המתפלל על חברו נענה תחילה…” כל שכן המנהיג שלהם שלולא הוא לא היינו קיימים לאחר חטא העגל! אני משאיר זאת כחומר למחשבה לכולנו… הפרשנות הקלאסית מציינת שמשה התפלל את המקסימום (515 תפילות), כאשר את התפילה האחרונה והחורצת השאיר לעם ישראל, אך אלו לא האמינו כי יהיה בכוחם להתפלל כדי לשנות את רוע הגזירה. לפי חז”ל הם טעו! ובגדול. מלמד אותנו מהי כוחה של תפילה אפילו של יהודי פשוט. לא חייבים להיצמד לנוסח המקובל בסידורי התפילה פשוט להתפלל כמו בן אל מול אביו…
בהמשך הפרשה מזכיר משה את מעמד הר סיני, בו התגלה השם לעם. היה זה מאורע ייחודי בו זכה עם ישראל להתגלות קולו של אלוהיו, משה מדגיש לפני העם שאמנם אלוהים התגלה אליהם, אך הם רק שמעו את קולו ולא ראו את דמותו. זאת כדי שלא יכינו פסל של האלוהים ובכך יחטאו בעבודה זרה. (שוב הדגשה על חטא העגל). בנוסף בפעם השלישית בתורה מוזכרים עשרת הדברות שנחרטו על שני הלוחות במעמד הר סיני:
“שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”
משה ממשיך באמירת הקריאה המפורסמת אותה אנו אומרים לפחות פעמיים ביום ומצווה את בני-ישראל לאהוב את השם “בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך”. מה שמקשר אותנו לחג האהבה אותו נציין בשבת. מדובר באהבה הדדית. זאת לא רק אהבה שלנו למקום, כי מבלי אהבת הזולת איך נעמוד ונתפלל ונבטא אהבה אל המקום.
אנו מצווים לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום: בבוקר ובערב, התפילה מופיעה כמה פעמים נוספות בסידור התפילה. זהו אחד הטקסטים היהודיים הראשונים שמלמדים כל ילד קטן והיא גם הקריאה שאומרים כשהאדם הולך לעולמו, בסוף הדרך.
לאחר מלחה”ע השניה, ילדים יהודים שהצליחו לשרוד אך נותרו יתומים, הוריהם נשלחו אל מותם במחנות הריכוז והילדים הקטנים נשארו לבד. והרבה מנזרים נוצריים, אספו את הילדים. הרב הראשי לישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ”ל (סבו של נשיא המדינה), הסתובב באירופה במשך חודשים רבים ועבר ממנזר למנזר, אסף את היתומים, כדי שיגדלו כיהודים. באחד הימים, הגיע הרב הרצוג אל בית יתומים גדול ומוכר באירופה וניגש לנזירה הראשית, הודה לה על הצלת היתומים היהודים וביקש לקבל אותם בחזרה לעם היהודי, הנזירה הסכימה אך שאלה את השאלה: “איך תדע מי כאן מתוך מאות הילדים שבמנזר, יהודי? הרי עברו חודשים ושנים רבות מאז ראו את הוריהם שנלקחו להשמדה״. הרב הרצוג אמר לה “אני אדע”. וביקש לכנס את הילדים לאולם המרכזי, עלה לבמה וזעק בהתרגשות “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”. מיד עשרות ילדים קטנים רצו לכיוונו בבכי מר וקראו “טאטא” “מאמא”………….
שבת שלום ומבורך
חג אהבה שמח
חזי ברזני
