מאת: אירית מרק
חיים הרשקוביץ, פעיל חברתי מוערך בכפר סבא והאיזור כולו העלה בקבוצת כפר סבא שלנו פוסט המבקש עזרה בשימור הקיוסק האגדי של הוריו ז"ל בכל ימות השנה ולאורך כל חיי אני מפרגן לזולת ונרתם לעזור בענווה וצניעות. בקשתי הצנועה מכם שתעלו בכתב את זיכרונותיכם מקיוסק הרשקו של הילדות
הוריי ז"ל זכאים לפי עניות דעתי לאיזכור שמם ומורשתם רבת השנים. ועל כן חשובה לי עזרתכם לשיפוץ המבנה והפיכתו לסמל עבור התושבים. תמיד נוהגים להשתמש בקלישאה כי מי שמתכחש לעברו אין לו עתיד, אם כן חשוב שהוריי שגידלו דורות של ילדים לא ישכחו לתמיד. כל מילת שבח וזיכרון יכולה לסייע ועל כן קבלו ברכתכם ממני ואחיי. מי ייתן שהודות לכם העניין יטופל במלוא המרץ ונזכה להנציח את יקיריי".
הוריי ז"ל זכאים לפי עניות דעתי לאיזכור שמם ומורשתם רבת השנים. ועל כן חשובה לי עזרתכם לשיפוץ המבנה והפיכתו לסמל עבור התושבים. תמיד נוהגים להשתמש בקלישאה כי מי שמתכחש לעברו אין לו עתיד, אם כן חשוב שהוריי שגידלו דורות של ילדים לא ישכחו לתמיד. כל מילת שבח וזיכרון יכולה לסייע ועל כן קבלו ברכתכם ממני ואחיי. מי ייתן שהודות לכם העניין יטופל במלוא המרץ ונזכה להנציח את יקיריי".
אורי מישלמן הרים הכפפה וכתב "באופן מוזר, הגיעה אלי רק לא מזמן הידיעה על מותו בחודש ספטמבר של האיש הנפלא הזה, ירחמיאל "מילו" הרשקוביץ, שמצולם פה במקום שהיה הבית השני שלו ושל טובה ז"ל אשתו היקרה, הקיוסק האגדי של שניהם ברחוב מולדת (לימים גלר). קיוסק "הרשקו".
אני חושב שבמשך תשע שנים, מכיתה א עד ט, כמעט כל יום בדרך לבית ספר ומבית ספר, ברנר ואחר כך בן צבי, עברתי בקיוסק הזה. התפקיד הרשמי שלי היה איסוף עיתוני מעריב וידיעות אחרונות והבאתם לפנימיה,אבל זה היה רק חלק קטן ממה שאני זוכר מהמקום הקסום הזה.
שלוק, שתיה, בגט עם חומוס וכרוב, מסטיקים-זה היה המסביב. מה שהיה באמת זה היה מפגש יום יומי עם הזוג המקסים הזה. פעם אבא ביקש ממני להגיד למילו להכין חשבונית חודשית, בסוף החודש הגעתי והוא הראה לי את הסכומים והתאריכים רשומים בעט על קרטון של פקט סיגריות. פחות עזר להנהלת החשבונות, לא זוכר איך זה סודר בסוף…
מילו היה לוקח אותי למשחקי הפועל כפר סבא כילד, הוא היה מגיע למשחקים שאני שיחקתי בהם במגרש הישן בטשרניחובסקי ואחרי זה בעלייה ובמגרש החדש, אחרי זה לקח אותי לאכול ולמשחק של הבוגרים.
מילו וטובה היו אורחי כבוד בבר המצווה שלי.
זכורות לי אלפי שיחות עם שניהם. מילו במבטא הרומני צועק לי משהו על הפועל תל אביב, מעיר לחבר שלי "הבאת money"? כי יש חוב במחברת, מדבר על הפועל כפר סבא בגאווה ובכאב, תלוי מתי.
הקיוסק היה נסגר בקיץ בזמן החופשות שלהם ברומניה.
האיש המקסים הזה הקים משפחה לתפארת ולמרות חיים לא קלים תמיד חייך ואהב כל ילד שראה ברחוב.
בימי שישי היינו הולכים, כל הקבוצה בקן, לבית החולים הגריאטרי שבשטחו היה הקיוסק (בית היולדות לשעבר, בו נולדתי). אחרי קבלת השבת הייתי עובר שם ומדבר איתו על משחקי השבת הצפויים.
לימים עזבתי את כפר סבא והייתי מקפיד להגיע לבקר מדי פעם, כולל בשנים הפחות טובות של הקיוסק. מילו וטובה היו תמיד מחייכים, שואלים מה שלום אבא, נזכרים באהבה באמא ז"ל, שואלים מה שלום כולם ומה עושים. "שמת שייבה אורי"? (כלומר, אתה מתחתן?)
"מה עם התופים"? "איך בפולניה"? לפני כמה שנים הקיוסק נהרס, העליתי פה פוסט בנושא וחשבתי כבר אז כמה המקום האדיר הזה, ששימש גם כמקום מקלט בגשם או מקום להתחבא מכלב שהפחיד אותי וברחתי בכיתה ג, בטח אין לו מקום היום, וכמה אסור בטח להכין היום בגטים כאלה בבתי ספר, אבל כמה זה היה עבורי המקום הכי ביתי שיש. נוח בשלום על משכבך, מילו יקר. אתה וטובה ביחד שם עכשיו".
בין מאות התגובות סעדיה טביב כתב "אחד הדברים שזכור לי שבמקום הזה היה המון מעשי חסדים תמיד משפחת הרשקוביץ נותנים לילדים שלא היה להם סנדביץ ושתיה לארוחת בקר בבית ספר. גם את דבר החסד צריך להזכיר וללמד בנוסף. אני מציע שהמקום הזה יחזור למקום של נתינה ועזרה לזולת".
דורית כתבה "איזה נוסטלגיה לתלמידי שזר שרת דאז…אני זוכרת שהיו שואלים לחמניה די נקניק די חרדל והיה תור ענק בשביל אותה לחמניה אבל היתה טעימה כאילו אין שני לה… והחן והאהבה שבה הוכנה היה ניכר".
