” וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם”
לפי הספרות הרפואית שלושה ימים לאחר ביצוע ברית מילה, הנימול נמצא במצב של הכאבים הכי קשים, אברהם אבינו כזכור לא היה נימול רגיל הוא ערך ברית מילה לעצמו בגיל 99 ואחרי שלושה ימים בשיא החום המדברי, אברהם יושב בפתח אוהלו ומחפש עוברי אורח לשם הכנסת אורחים. לפתע מופיעים מולו שלושה מלאכים בדמות בשר ודם ונראו כמי שאינם בהשקפת עולמו של אברהם. אברהם קורא להם מזמין אותם לאוהלו ובשיא המרץ, תוך שהוא מגייס את שרה לעזרתו, הוא מארח אותם כיד המלך. משקמים השלושה ללכת, הם מספרים לזוג הקשישים שבקרוב יקרה משהו כנגד חוקי הביולוגיה האנושית! שרה תלד בן, שרה, צוחקת – “וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה” השם תוהה מצחוקה של שרה ומודיע חד משמעית לאברהם כי הולך להיוולד לו בן זכר. וכך היה, לשרה ולאברהם נולד בן ושמו יצחק, המרמז על צחוקה של שרה אמו בהישמע לה הבשורה…..
אותם מלאכים ממשכים ופונים לכיוון סדום גם בשליחות השם. סדום היא עיר מלאה בחטא ורוע והשם מחליט להשמיד אותה. אברהם ניצב מול השם ומנהל איתו דיון ומתווכח – כיצד יתכן להרוג צדיק עם רשע? “אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר?” וכך מתחיל משא ומתן בין השם לאברהם על מספר הצדיקים שיכולים להציל את עירם הרעה. השם מודיע לאברהם שאפילו עשרה צדיקים אין בסדום ולכן דינה של עיר זאת להעלם. המלאכים מגיעים לסדום ומתארחים בביתו של לוט ואנשי סדום מנסים להוציא אותם משם מתוך רצון להתעלל בהם. לוט מגונן על האורחים שלו, והמלאכים דואגים להציל אותו ואת בני ביתו ומזהירים את בני ביתו של לוט – לא להביט לאחור! אש וגופרית יורדים מהשמים, אך אשת לוט לא מתאפקת. “וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח”
עם גדילת יצחק, שרה מבקשת מאברהם שוב לגרש את הגר, השפחה אשר ילדה את ישמעאל, וגם את בנה של הגר. הבקשה מכאיבה לאברהם, אבל הפעם השם מנחה אותו: “כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ” וע”פ הציווי, אברהם מגרש את האם ובנה. הגר וישמעאל מגיעים למדבר שם נקרא בדרכם מלאך השם, שמנחם את הגר ומבטיח לה שהבן יגדל ויתעצם. ואז למרגלותם ניצבת באר מים מעשה ידי השם, על מנת לקיים את הגר וישמעאל. לימים, ישמעאל נהיה צייד (מומחה לקשת) מתחתן וזרעו הופך לאומה….
הפרשה ממשיכה בברית אותם כורתים אבימלך ואברהם ומייסדים את העיר באר שבע. הדבר מעיד על עוצמתו של אברהם כמנהיג אזורי שמעיד על עצמו כי הוא מכיר בקיומו של האלוהים וע”פ זה נגזר אורח חייו והתנהגותו.
הפרשה מסתיימת בניסיון העצום באמונתו של אברהם אבינו: השם פוקד עליו לעשות את הדבר הקשה הנורא מכל: “קַח-נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיך”. אברהם לא מטיל ספק ומציית, קם השכם בבוקר ולוקח את שני משרתיו יחד עם בנו יצחק, מכין את המזבח וכשהסכין כבר מונפת מעל צווארו של יצחק עוצר אותו מלאך השם ואומר לו “אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה כִּ֣י ׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי”. אברהם עמד בניסיון הקשה ביותר! והוכיח את נאמנותו הגמורה להשם .השם חוזר על ברכתו ומברך את אברהם שבזכות אמונתו, ירבו צאצאיו כחול אשר על שפת הים.
הניסיון הראשון של אברהם אבינו נעשה ע”פ הציווי “לך לך”, גם הניסיון האחרון בסיפור העקידה בא עם הציווי “לך לך”, שני אירועים אלו מורכבים ואף קשים אך אברהם אינו מטיל ספק, עוזב את סביבתו המוכרת ויוצא בזריזות ע”פ ציווי השם. בניסיון הנורא מכל של עקידת יצחק נאמר “וישכם אברהם בבוקר… ” כלומר מידה עצומה של זריזות. יש ללמוד מכך חשיבות קיום המצוות בזריזות, כל שכן מצוות “בין אדם לחברו”. אברהם לאורך שתי הפרשות האלו מראה לנו מהי עבודת השם האמיתית, השילוב של עשיה בחיוניות כלפי בוראו וכלפי כל סביבתו.
יהי רצון שבמידת הזריזות תהיה בנו תמיד לעשייה עבור הסביבה בעבודת השם ובכל ניסיון שבו נעמוד. אמן
שבת שלום ומבורכת
חזי ברזני
