הפרשה פותחת בפסוק: וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם..

פרשת כי תשא מכילה את סיפור חטא העגל, שאירע בהמשך למתן תורה (40 יום אחרי), וציווים נוספים שקשורים למשכן – המשך של פרשות קודמות, תרומה ותצווה.

קודם לסיפור חטא העגל, מצווה השם את משה מכל בני ישראל מגיל עשרים ומעלה מחצית שקל. מחצית זו תשמש ליציקת אדני המשכן ולמעשה לתחזוקה שוטפת, על מצוות השם לספור את העם. ההוראה ברורה: “הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט” . זוהי למעשה ספירת האוכלוסין הראשונה בישראל, אשר גם מצווה בידה.

לאחר מכן, מצווה השם למשה לקדש את כלי המקדש וכלי הכוהנים, “כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה” וגם בְּשָׂמִים, קְטֹרֶת, סַמִּים ושֶׁמֶן זַיִת, בהם עושים הכוהנים שימוש לעבודה במשכן.

ואז מתארת הפרשה אירוע מכוננן בעל חשיבות עצומה ביותר בתולדות עמנו, פרשת חטא העגל.

משה נמצא על הר סיני מזה ארבעים יום, והעם מחכה לו למטה. הציפייה קשה לבני ישראל. כאשר ראו כִּי “בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר” הם פונים אל אהרן: “קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים”. אהרון מנסה למשוך זמן ובינתיים מורה להם לפרוק מעליהם את תכשיטיהם ואת כל הזהב אשר להם. “וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה – עגל הזהב” ואליו פונים בני ישראל : “אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם”

הקב”ה ברוב זעם מביט על הנעשה, ומבקש להשמיד את העם. משה זועם ומזכיר להשם את הבטחתו לאברהם, יצחק ויעקב. הקב”ה מקבל את הפצרות משה וזה יורד מההר, רואה הנעשה “וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר. וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ, וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק”. בנוסף, מנחה להרוג את האחראים למעשה. משה מבקש שוב מחילה מהשם. גם הפעם סולח השם לבני ישראל. ושב ומבטיח להם את ארץ כנען, ארץ זבת חלב ודבש.

אנו חודש בדיוק לפני פורים, כידוע בפורים אחת המצוות הינה נתינת “זכר למחצית השקל” שמקורו בפרשה זו. – “מחצית שקל תרומה לה’ ”

אמרו חז”ל: “אין אדם מת וחצי תאוותו בידו”- בזה באה התורה לרמז לנו, שיתנו מחצית השקל, כי בכסף אין שלמות, כי אדם שאוהב כסף, כל כסף שיש לו זה חצי ממה שהוא רוצה.

ישנו משל על אדם שישב בפארק, ולפתע התיישב לצידו אדם מוכר ומפורסם (סלב), היה זה גדול עשירי העולם. מהתבוננות בו, הוא הפתיע ושאל, אתה מזהה אותי? כן בוודאי, אתה הרי העשיר הנודע. נו… תשלים את המשפט הוא אומר , הוא מחייך ואומר ההמשך הוא… “העשיר מספר אחד בעולם”. אומר לו אדוני היקר מאוד, טעית והנך חי בטעות גדולה, אתה בבעיה כלכלית גדולה יותר ממני, לך חסר יותר כסף ממני. כעת היה תורו להתפלא, והוא פתח עיניים גדולות ואמר, יש לך מושג כמה כסף יש לי? יש לי 40 מיליארד דולר, איך אתה מדמיין שחסר לי יותר כסף ממך??? עניתי לו, לא טעיתי, אני אסביר לך, הרי אתה מפחד כל הזמן להפסיד את תואר המקום הראשון בעולם למקסיקני שמתחרה בך, לכן אתה חותר בכל מחיר ושואף להכפיל את רכושך ל-80 מיליארד, ככה תהיה מוגן מלסכן את מעמדך, אם כן חסר לך 40 מיליארד דולר, באמת חסר לך הון עתק, אבל לי חסר מקסימום רבע מיליון דולר, אז למי חסר יותר כסף???

ועל כן נכתב “העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל”, כי האוהב כסף שהוא עשיר כשנתן לצדקה הוא מרגיש שנתן שלם, ואילו העני שנותן מפת לחמו הרבה יותר אחוזים מרכושו לעומת העשיר, מרגיש שנתן פחות ממה שצריך, לכן מזהירה התורה, העשיר תזכור מה שתרמת זה רק חצי ולא מושלם, וגם העני תרגיש טוב ואל תמעיט בערך הנתינה שלך.

שבת שלום ומבורך
חזי ברזני