הפרשה פותחת בפסוק:”וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן.”
חז”ל קבעו “אין מוקדם או מאוחר בתורה”, בני ישראל נודדים שלושים ושמונה שנה, בעקבות חטא המרגלים אין לנו עדות מוכחת מתי התרחש האירוע של הפרשה שלפנינו. כל שידוע לנו הוא שסיפור זה הוא היחידי המתאר את 38 השנים. וכאן יש מאבק יצרי, עם הרבה כבוד על הנהגת העם בין קורח משבט לוי ועדתו, בהם מנהיגים חשובים מבני ישראל וכן כמה ממנהיגי שבט ראובן – דתן, אבירם ואון בן פלת.
ומה עכשיו? מדוע שוב למרוד במנהיג שהוציא אותם ממצרים?
לטענת המורדים “כל העדה כולם קדושים”, כולנו מבני ישראל, כולנו קדושים, אז מדוע נבחרו רק לווים וכהנים מתוך שבט לוי לעסוק בעבודות המשכן ולהיות “מורמים” משאר העם? כולם יכולים להיות במעמד של כוהנים, “חופש העיסוק!!!” ובנוסף מטיחים במשה את הטענות החוזרות כלפי משה – שהבטיח להם מסע לארץ זבת חלב ודבש ובמקום זה עדיין תקועים פה במדבר. בקיצור, הגיע זמנו לפרוש מההנהגה! משה, באצילות השמורה לו, מגיב ומבקש לערוך ניסוי שיוכיח עם מי הצדק. כל אחד מחבורתו של קרח יביא את כלי עבודת המשכן וכך יעשו גם משה ואהרון. בבוקר, השם כבר יסמן להם באילו כלים הוא בחר וכך יוכיח את מי הוא מעדיף. הבוקר הגדול מגיע ועדת קרח ומחתות בידיה מתייצבים בפתח אוהל מועד. מולם מתייצבים משה ואהרון, וכל עם ישראל עומד וצופה.
אלא שלקב”ה תכנונים משלו. ובמקום לבחור איזה כלים הוא מקבל. הוא מודיע למשה שהוא מבקש לסיים ולחסל את עם ישראל כולו. משה ואהרון יוצאים שוב בתחנונים באמרם “… הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף” ולפתע פוערת האדמה את פיה ובולעת את קרח, הקבוצה שהצטרפה אליו, בני משפחותיהם ורכושם.
אך גם עם סיום המרד משה ואהרון אינם יכולים להיות בטוחים בהנהגתם, שכן – חיסול מתנגדי משה ואהרון לא רק שאינו מספק את העם, אלא הם ממשיכים לזעום כלפי משה ואהרון.
כדי לסיים באופן סופי את תלונות בני ישראל מחליט השם על בחירת משה ואהרון למנהיגים באופן רשמי, אך יצירתי. כל שבט מצווה להביא מקל המכונה “מטה”. שנים עשר מטות יונחו במשכן במשך לילה שלם ובבוקר המטה שפרח יעיד מיהו השבט הנבחר– המטה של שבט לוי מתגלה בבוקר כשהוא פורח – בחירה גלויה וברורה!
הפרשה מסתיימת בפירוט מתנות הכהנים, המתנות שבני ישראל מצווים לשמור לכהנים והלויים. אלו מתנות שהופרשו מתוצרתם של בני ישראל.
תבונתה של אישה:
“ואון בן פלת” איש שבט ראובן שהיה מראשי המורדים לא מת כמותם ולמה?
אשתו הצילה אותו מספרת הגמרא במסכת סנהדרין. כששמעה רעייתו של און בן פלת כי בעלה ממנהיגי המרד כנגד משה ואהרון. הבינה כי מרד זה צפוי לכישלון ושהיא עשויה להיות אלמנה בבוקר…. לפנות ערב, בכישוריה הכינה לו ארוחה דשנה, עם הרבה יין וגרמה לו לעייפות גדולה. בבוקר מגיעים “המורדים” לקרוא לאון, אשתו יושבת בפתח האוהל (יחסית לא באופן צנוע) ופשוט אומרת להם שבעלה שיכור, וישן שינה עמוקה…….. בזמן שחבריו המורדים היו בלוע האדמה הוא ישן ניצל. בזכות אשתו בעלת התבונה.
“בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל – “בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ, וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר”
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
