את יעל יוספסברג מהוד השרון, יו”ר הועד המנהל של אלו”ט בהתנדבות, אף אחד לא הכין כשקיבלה את הבשורה שמיכאל בן השנה וחודשיים נמצא על הרצף, בתפקוד נמוך. מיד יעל ובעלה נרי, יצאו למסע חייהם כדי לקדם את מיכאל, החל מתוכנית טיפול בייתית ועד גן תקשורתי, בית ספר לחינוך מיוחד ועוד ועוד.
מיכאל הפך מילד שלא יוצר קשר עין, לא מגיב לסביבה, מכונס בתוך עצמו, לא מדבר- לילד ששומע ומשמיע את קולו. הילד הזה מיכאל הצליח להפוך את כל בני המשפחה שלו, במיוחד את שני האחים שלו, למתבגרים טובים יותר, שהפכו לשגרירים שמסתכלים על החיים בצורה אחרת ועם תפיסת עולם רגישה יותר לאדם אחר ובמיוחד לשונה.
כיום מיכאל בן 18, הוא ילד מלא שמחת חיים, חוש הומור, אופה עוגיות במטבח, כותב שירים, מדבר וחוקר שפות כמו אנגלית, ספרדית, גרמנית, רוסית, סינית.
כשמלאו למיכאל 18 שנה אחד הדברים שהיה לו חשוב לעשות בחייו זה להתגייס לצה”ל. ההתגייסות היתה רעיון של מיכאל, מתוך רצון לעבור את החוויה הזו בדיוק כמו אחיו הגדולים יותר. לפני שנה התחילה פעילות בבית הספר של מיכאל שנקראת “גדולים במדים”, מדובר על פעילות מיוחדת הפועלת למען שילוב צעירים עם מוגבלויות בצה”ל.
תכנית “גדולים במדים” נוסדה לפני כעשור במטרה לשלב בצה”ל נערים עם מוגבלויות ובכך להביא לשילובם בחברה הישראלית, כאשר המטרה המרכזית היא לשלב אותם בסופו של דבר בתעסוקה אזרחית, על מנת שיוכלו לחיות חיים עצמאיים ככל האפשר.
מיכאל חלם לעלות על מדים, להגיע לבסיס של צה”ל, מדובר על פעם בשבוע בבית ליד, ששם הוא עושה עבודות רס”ר ועוברים הכשרה. הם מלווים על ידי חיילים רגילים וחווים חוויה מעצימה ביותר.
מיכאל ועוד 12 ילדים עם צרכים מיוחדים הושבעו זה עתה בטקס מיוחד בחטיבת הנח”ל ואף הוזמנו להצטרף לסיום של מסע הכומתה של החיילים, עם ריצה וסחיבת אלונקות שהסתיים באנדרטת הנח”ל.
יעל האמא הנרגשת נאמה במהלך טקס ההשבעה ואלו הדברים שאמרה: “אני אמא של מיכאל בן ה 18 שאובחן על הרצף בגיל שנה וקצת, יו״ר הוועד המנהל באלו״ט
ופועלת מזה 16 שנים למען הבן הפרטי שלי ויותר מכך למען האוכלוסייה כולה, על גווניה ותפקודיה השונים.
חמשת הדיברות שהן נר לרגלי: שילוב קבלה הכלה סבלנות סובלנות איתן אני מתעוררת בבוקר ואותן אני משננת יום יום שעה שעה, הן מתוות לי את הדרך.
אני מאמינה בילדים שלנו, כל ילד הוא עולם ומלואו, כל ילד הוא יחיד ומיוחד, כל ילד הוא אינדיבידואל היעדים , הטיפול, הדרך, צריכים להיות מותאמים לכל ילד וילד בנפרד, אוטיזם היא כמו טביעת אצבע, אין אחד דומה למשנהו, כל ילד יכול להגיע ולנפץ את תקרת הזכוכית שלו היא.
אני עומדת כאן היום נרגשת, מסתכלת על הילדים שלנו, על הגברים והנשים שגידלנו, מסתכלת על צוות בית הספר העוטף אותם ומלווה אותם ואותנו יום יום ,שעה שעה, צוות המקנה להם כלים להתמודדות והכנה לחיים עצמם, גדולים במדים היא פלטפורמה המאפשרת לאוכלוסיות מיוחדות להשתלב במערך הצבאי כשווים בין שווים כחל מ, אם דיברתי על שילוב קבלה והכלה זאת בהחלט אבן דרך ולי באופן אישי נותנת המון אופטימיות לעתיד לבוא.
חלום חיי כאמא, כמובילה דעת קהל היא לראות את ילדינו משתלבים בחיי היום יום במערך החיים והמערך הצבאי הוא בהחלט חלק ממעגל החיים, מערך הצבאי חושף את ילדינו להתנהלות ולהתמודדות אחרת ומצייד אותם בכלים אחרים. ילדינו על אף מגבלותיהם ראויים ויכולים לתרום ולהירתם, להגיע ולנפץ את תקרת הזכוכית, על התקווה לעתיד טוב יותר לכולנו. ואסיים במשפט שאומר בעצם הכל ״כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו״ תודה לכם המבוגרים יישר כוח”.
