נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל העניקו “אות הנשיא להתנדבות” לשנת תשפ”ג ל-12 בני אדם וארגונים. לרגל שנת ה-75 למדינת ישראל הוקדש האות לפועלים למען חיזוק החוסן הישראלי ולבניית קשרים בחברה הישראלית. המלצות על מקבלי האותות התקבלו מן הציבור כולו והזוכים נבחרו בהמלצתה של ועדה מייעצת שמונתה על ידי נשיא המדינה ומורכבת מאנשי ציבור וחברה. בראש הוועדה עמד רו”ח אהוד רצאבי.

אות הנשיא להתנדבות הוא מיזם הפועל משנת 1974 ונוסד בתקופתו של הנשיא הרביעי למדינת ישראל, פרופסור אפרים קציר ז”ל. המיזם מתקיים בשיתוף פעולה של בית הנשיא והמועצה הישראלית להתנדבות, שבראשה עמד עשרות שנים אל”מ (במיל’) ד”ר ברוך לוי שהלך לעולמו לאחרונה.

אורן אור ביטון, מקים עמותת TRAUMA4GOOD, קיבל את האות בזכות העבודה המדהימה והחשובה שעושה למען הלומי קרב.

אורן אור ביטון – חייל, לוחם ומפקד ביחידת המסתערבים של משמר הגבול פעל בשטחי יהודה ושומרון בימי האינתיפאדה הראשונה באין ספור מבצעים חשאיים ומורכבים וראה למוות את הלבן בעיניים. מאז הוא נושא בקרבו מטען כפול: קשר אמיץ לערכי המדינה – תבנית נוף מולדתו ואהבה ללוחמיה, לצד פצע פנימי שאינו מגליד. ספרו “חבית נפץ” מבוסס על סיפורו האמתי ומתאר פסיפס של אירועים הנקראים בנשימה עצורה, מצמררת. הספר פותח אשנב נדיר והצצה מיטלטלת, אינטימית, לתוך חייו המורכבים ולנעשה בנפשו ובמחשבותיו של מי שחווה פוסט טראומה – PTSD, הלם קרב. בכל לילה ניצב אורן בקרב הישרדות מול פחד מוות, ובכל בוקר בוחר בחיים. בתוך מעגל פוסט טראומטי קיצון, שנדמה כי אין לו סוף, אורן מפלס וחושף בפנינו דרכי גישה ויציאה. הוא מועד וקם, כושל ומנצח, נלחם בכל כוחו בחבית הנפץ.

אורן אור ביטון, תושב כפר סבא, כתב ספר חושפני, תוצר של תחקיר עומק על הפרעת ה- PTSD. “אינני לבד, אנשים רבים סובלים מהפרעה פוסט טראומטית. חלקם בעקבות אירוע בודד, אחרים כתוצאה מאירוע מתמשך. יש אף שאינם מודעים לקשר בין הסבל לבין האירועים שהובילו אליו. המסע של חיי מהיום בו התגייסתי לצהל כלוחם ומפקד ביחידת המסתערבים, ועד היום. כתבתי ספר מטלטל כי הבנתי כמה חשוב לשתף בדרכי ההתמודדות. כתבתי לאחר שגיליתי שזו הפרעה היכולה להתרחש בכל גיל, לנשים וגברים כאחד, לבעלי רקעים שונים ונסיבות שונות. כתבתי כי אני סבור שאין טיפול ממשי היכול להחזיר את הזמן לאחור”.

מאת: אירית מרק

“להיחשף לציבור בעולם כולו במטרה להגביר המודעות”

“אני לא קורבן של המערכת, אין בי כעס, ואין בי אכזבה. חלמתי חלומות, חוויתי הזיות, לאחר ביצוע משימות מורכבות, ונותרו בי פצעים שלא יגלידו לעולם. האבחנה הקלינית – PTSD – כפי שהרופאים מכנים אותה –  גורמת סבל נוראי לי ולמשפחתי אבל אינני מוותר, גם הודות לתמיכת אשתי וחבריי הקרובים, העומדים לצדי בכל זמן ובכל מצב קשה ככל שיהיה. ההחלטה שלי הייתה להיחשף לציבור בעולם כולו במטרה להגביר את המודעות באמצעות קריאה, בתקווה שהספר שכתבתי יוביל להכרה מהסביבה, לסובלנות, להבנה.

בספר הנקרא “חבית נפץ” ניתן לקרוא את הסיפורים שלו ושל חבריו ליחידה ולהבין יותר על ה – PTSD . “לדעת שההתמודדות היומיומית קשה מנשוא ומאתגרת לכולנו אבל יש מוצא . אני בחרתי להמשיך בכל כוחי כדי לעבור את המכשולים הרבים ואת הקשיים הפיזיים והנפשיים ולהיות מסוגל לנהל חיים שלמים תוך שמירה על שפיות”.