פרשות מטות – מסעי תשפ"ג / מאת חזי ברזני

אנו עדים השבת לשני פרשות מחוברות המסיימות את חומש דברים.

פרשת מטות פותחת בנדרים/שבועות ומשמעותם. משה מדגיש הלכות נדר ושבועה לפני העם ומסכם כל הנודר נדר חייב לקימו. השם מצוה את משה לצאת למלחמה במדיינים, בשל ניסיונם להחטיא את ישראל. פנחס מוביל את ישראל לניצחון.

הפרשה ממשיכה בבקשת שבטי גד וראובן וחצי שבט המנשה שלהם היה צאן ובקר רב מאוד, ובראותם את השטחים הטובים למרעה שנכבשו במלחמות, בקשו להישאר ולהתיישב שם ולא לעבור את הירדן. משה כעס עליהם על כך שלא יצטרפו למלחמת כבוש הארץ עם אחיהם, ולבסוף נמצאה הפשרה: הנשים והטף יישארו להתיישב שם, והגברים יעברו את הירדן ויצטרפו למלחמה עם אחיהם.

פרשת מסעי מסכם משה את כל מסעי בני ישראל במדבר, החל מרעמסס שבמצרים ועד ערבות מואב, שם הם נמצאים. . במקום הזה מצוה השם את משה על ירשת הארץ וההתיישבות בה. כמו כן מתאר השם למשה את גבולותיה של הארץ המבטחת, ומפרט את שמות נשיאי השבטים שיצאו בראש כלם, ומעליהם – יהושע בן נון ואלעזר הכוהן. השבט היחיד שלא יירש נחלה משלו הוא שבט לוי המיעד לעבודת הקדש, וכל אחד מהשבטים האחרים מצוה להקצות להם ערים בנחלתם.

בנוסף מציינת הפרשה את "ערי מקלט" בשני עברי הירדן – ערים אליהן רוצח בשוגג יכול להימלט מפני נקמת דם.

"אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ–לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ: כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה."

מעשה שאירע בבל, שיהודים בה לא נזהרו בשבועת שווא. הייתה רגילה על לשונם. אנשים נשים וטף היו ממהרים להישבע על דבר של מה בכך. פעם התארח אצלם חכם. כשראה את מנהגם הרע הוכיחם והיטיף להם מוסר, אך הם לא שעו אליו. אמר להם: "כי 'בעוון שבועת שווא נגעים באים'. לעגו לו ואמרו: "מימי אבותינו שגורה שבועת שווא על לשוננו ולא ראינו נגעים"! אמר להם: "כי השם חומל, אך לבסוף גובה את חובו. ודעו ככתוב במסכת אבות :" חַיָּה רָעָה בָּאָה לָעוֹלָם, עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא" .ובני אדם מתמעטים והדרכים משתוממים". צחקו ואמרו: "וכי מאין תבוא חיה רעה, הלא אין יערות סמוכים לעיר ומעולם לא ראינו כאן חיה רעה"!

לאחר כמה ימים עברה שיירה של סוחרים באותה עיר, שפניהם להודו למכור סחורותיהם ועמם 2 נמרים ו7- אריות שהיו כלואים בכלוב ברזל וכבולים בשרשראות. הסוחרים לא האכילו את החיות עד שמחמת הרעב הממושך וטורח הדרך התעלפו. סברו הסוחרים שהחיות מתו. בקשו הסוחרים לפשוט את העור מעליהם. פתחו את בריחי הכלובים והתירו את שרשראות הברזל. אז התנערו החיות 'זנקו על שוביהם וטרפום. לאחר מכן המשיכו לעיר ודרסו וטרפו ועשו בה שמות ומהומה גדולה היתה שבעה ימים ושבעה לילות. מרוב טרף ושובע נתייגעו החיות. כמה יהודים שמו נפשם בכפם ובעזרת חרבות ורומחים הרגום. סך נטרפים יותר מאלפיים נפש. ספדו כי אמת דברי החכם ודבר אחד מדברי חז"ל לא ישוב ריקם.

יהיה רצון שנזכור תמיד שבועה הינה הבטחה ויש לקיימה !

חזי ברזני

חזק חזק ונתחזק

חודש מנחם אב טוב ומבורך

שבת שלום ומבורך

תגובות

תגובות