לע”נ כל הנרצחים בטבח עוטף ארץ ישראל הי”ד, לע”נ חיילי צה”ל שנהרגו על קידוש השם הי”ד, לרפואת כל הפצועים הי”ו, להצלחת כל חיילי צה”ל וכוחות הביטחון הי”ו – יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם!
וַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן- יעקב מגיע למנוחה והנחלה ומתיישב עם משפחתו, בניו ונשותיו, בנחלת אבותיו. אך עד מהרה מראה את חיבתו לבנה של רחל – יוסף והוא מעניק לו כְּתֹנֶת פסים. אֶחיו מקנאים בו גם בשל התנשאות, וחלומותיו – שהוא למעשה אמנם צעיר מהם, אך מעליהם.
במצוות אביו, יוסף מגיע לבקר את אֶחָיו בעמק דוֹתָן, כדי להביא להם מזון, אך אלו מתנכלים לו ובתחילה משליכים אותו לבור, ולבסוף מוכרים אותו לעבד במצרים. יוסף מגיע לבית פּוֹטִיפָר, שר הטבחים המצרי ומנהל את משק ביתו. אשתו של פוטיפר חושקת ביוסף יפה התואר, ומנסָה לפַתּוֹתוֹ. יוסף בורח ממנה, והיא מאשימה אותו בפיתוי, והוא נכלא. שם פוגש יוסף את שַׂר המַשְׁקִים ושר האופים, המספרים לו על חלומותיהם. יוסף פותר את החלומות. המאורעות אכן מתרחשים כפי שניבא אותם יוסף.
הפרשה נקטעת באמצע, מספרת את סיפור יהודה ותמר והתאומים שנולדו מהם, פרץ וזרח. (פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן :ו חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב:ְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה: וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד:ְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד…. )
אנו בעיצומו של חג האורים, הנה סיפור עם מסר מלא תקווה לחג: ארבעה נרות בערו לאיטם בליל נר רביעי של החג. האווירה הייתה כה שקטה ושלווה שכמעט וניתן היה לשמוע את שיחתם:
הנר הראשון אמר: “אני נר השלום, אבל העולם מלא בכעס ובמלחמה כך שאף אחד לא יכול לשמור על שלהבתי בוערת”. כך כבה נר השלום… הנר השני אמר: “אני נר האמונה, אבל אף אחד כבר לא חושב שהוא צריך אותי. כבר אין צורך שאני אבער”. וכך כבה לו נר האמונה…
הנר השלישי אמר בעצב: אני נר האהבה, אבל העולם כבר לא מבין את חשיבותי. אנשים כבר שכחו לאהוב את הקרובים אליהם ביותר וכבר אין בי צורך”. וכך כבר גם נר האהבה…
לפתע נכנס לחדר ילד קטן וראה ששלושה מתוך ארבעת הנרות כבו. “למה אינכם בוערים”? הוא שאל, “אתם אמורים להמשיך להאיר.” חייך אליו הנר הרביעי ואמר: “אל תפחד ילדי היקר, אני נר התקווה. כל עוד אני בוער תמיד אפשר להדליק בעזרתי את הנרות האחרים.” הילד לקח בשמחה את נר התקווה, והצית מחדש את השלום, האמונה והאהבה.
“כל זמן שהנר דולק – אפשר לתקן” ר’ ישראל סלנטר, זצ”ל מייסד תנועת המוסר.
אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ יְלָדֵינוּ, תִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מִכַּלֵּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן
שבת שלום ומבורך – חג חנוכה שמח
ולימים טובים, אמן
חזי ברזני
