במהלך הטקס נשא דברים ד”ר ירון מושקט, מנהל מרכז רפואי מאיר ואמר: “אנחנו אנשי רפואה. אולי יותר מאחרים אנחנו מסוגלים להבין מה המשמעות של תנאי השבי על בריאותם של החטופים. מה קורה לפציעה שלא מטופלת, מה קורה לקשיש שלבו וכליותיו תלויות בטיפול תרופתי שלא ניתן לו. מה קורה לעיניים שלא רואות אור משך 100 ימים. מה קורה לנפש שחווה בידוד מוחלט. אף אחד לא יכול באמת לדמיין את מה שעוברים החטופים ברגעים אלו. לא את החושך, ההשפלה, הכאב, הקור, הבדידות והחרדה בפני הלא נודע. זוהי חובתנו להיות איתם ועבורם. להיות עם המשפחות. להיות בכיכרות ובעצרות. להשמיע את הקול. להחזיק את האש, אש התקווה שלא תכבה עד חזרת אחרון החטופים. זו זכותנו וזו גם חובתנו. כחברים, כעובדי מערכת הבריאות, ואולי יותר מכל- כבני אנוש”.

דרור מזור, דודה של החטופה לירי אלבג שנחטפה מנחל עוז ב-7.10 וסגן דימותן ראשי במרכז רפואי מאיר נשא גם הוא דברים בטקס כשבקהל יושבת סבתה של לירי, ושיתף: “תארו לעצמכם שהבת שלכם יוצאת למסיבה, נשארת שבת בצבא, סתם לא ישנה בבית… ופתאום מוצאת עצמה בידיים שטניות של מפלצות שרצחו, אנסו, התעללו והיא לא חוזרת. והיא נמצאת אצלם לא יום אחד, לא יומיים, מאה ימים. יותר משלושה חודשים! עם לירי יש עוד 135 חטופות וחטופים שהם הילדים של כולנו. אחים של כולנו. הורים של כולנו. וכולם צריכים לחזור הביתה. עכשיו”.

בסיום הטקס ניגן ד”ר ירון מושקט בפסנתר הכנף באודיטוריום בליווי שירתה של אחות מיון ילדים במרכז רפואי מאיר, קרן יהלום לניאדו, את השיר “יותר מזה אנחנו לא צריכים” כשכל האולם נשא קולו ביחד בתפילה לשובם של החטופים הביתה במהרה.