לא תאמינו מה ארע ולראשונה : הייתי כבר בסוף הטור. אולד לרגע . פרח מזיכרוני שם . יוצא לשוטט ברשת . יששש . חוזר לקיר שלי . כלום . נאדה . גורנישט . היה כלא היה . אין טיוטה . חלפה עם הרוח . והריי מעומק ליבי נובעת כתיבתי . אין טיוטה . אין לי מושג קלוש מה כתבתי . זוכר שלקראת סופו של הטור ניצבתי . שעה וחצי של כתיבה פגה . אין לי מושג קלוש אודות תוכנו של הטור . סיפרתי לכם לא פעם : את הטור אני קורא לאחר לחיצה על השליחה. אין טיוטה . אין העתק . זה היה טור מושלם . המוזה היתה צמודה אליי . ההקלדה קלחה . אז מה קרה , שכחת שם אחד , ייקה חסר תקנה . שם אולד בטרם השליחה… יוצא למסע חיפושים ברשת . מוצא . חוזר ומגלה שכל ההשקעה בטור החדש ירדה לטמיון . אני לא יכול לשחזר . מה הייתם עושים ? מוותרים על הטור או שמא מתנתקים לשעתיים נוספות… והכל מבראשית .הייתי באות שין סקונדה ליפני עלייה לאוויר…. ולך שוב לאלף . יושב להקליד בפלאפון ומייחל שהטור ייעלה על קודמו , זה שנעלם במבוכיי הרשת. אך זאת לא אדע לעולם . זוכר רק שהטור הנדון סח לכם : אצל אורלי ועמיר על הדשא בקיבוץ רמת הכובש . ומי שחמור יאכל קש ויישב לסוח מבראשית. זה עדיין לא קרה לי . והסיפור שהיה כך היה . רק חסר לי שאכתוב מחדש . אלחץ סנד… ואמצא את הטור שנמוג . זו רק ההקדמה וכאן אני לוחץ על מקש האהבה בליבי ומתחיל מבראשית……. .ושוב הדילמה. ושוב מתלבטים . ושוב הייסורים בין הרציו והאמוציות . הרי יום עצמאות כזה טרם חווינו . ואם גם בי עסקינן . יש לי את הנימוקים שלי , להניח את השמיכה מעל הראש. או לטמון את הראש בחול . יש לנו מסורת נפלאה בקבוצת ” חברים באביב ” . עצמאות בקיבוץ אצל אורלי ועמיר נוי . אתה נותר בבית ספון מול האקרן המפיץ אנרגיות . או ניפגש עם חברים אהובים ברמת הכובש ( מה עוד שילדיי שרון עב”ל גיא ושי עב”ל אתי , נישאו בגן הפקאן שבקיבוץ . גן המשול בעיניי לגן העדן . ) תשמעו סיפור. הדילמה היא אישית… אך ההחלטה הייתה קולקטיבית , ופה אחד . המוטו המאחד היה : את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק . וכך מצאנו עצמנו בלקסוס של יוסי סדבון . מצאנו קרי , נעמי האחת והיחידה , שהקימה עם יוסי את שבט סדבון מלח הארץ והמושבה . נורית ואנוכי . בואך רמת הכובש . אנחנו נציין את יום העצמאות , כדרכנו בקודש , ברם … אחרת . ללא תופים ומצלתיים . ללא רון וששון . אבל עם חבורה נפלאה. אוהבת . תומכת. מסייעת . מעצימה . עם הארוח המסורתי והמופלא של אורלי ועמיר שהיום בהרכב מלא ( הדור הרביעי בקיבוץ נוכח גם הוא… בקרוב יבליח ) סבתא דליה נוכחת וגם הדור השלישי : תמרי המדהימה והאהובה . נועה עב”ל ירון ועוז הקיבוצניק האולטימטיבי . חברים באביב ( ותודה לנאווה ) בהרכב מלא : אורלי ועמיר . יוסי ונעמי . יהודית ובוקי . נאווה ויוסי . לאה . נורית . יואב . אגב , להשכלה כללית : יוסי סדבון , בין יתר מעלותיו , הוא המנגליסט מס . 1 . בארץ והמומחה בבשר מהטובים במקומותינו . את כל השאר אותיר לדמיונכם . על הזמר וההורה דילגנו הפעם. האלטרנטיבה לא היתה פחות טובה .עמיר שלנו הוא שריונר מורעל . צלשני”ק סידרתי . ” אספן ” של תעודות הצטיינות המחזיק עד היום בשיאים שטרם נופצו . עמיר חי עד היום את מלחמת שלום הגליל. אמש שיתף אותנו בסיפוריו ספוגים בעזוז . חברות כערך עליון ואהבת הארץ. בקולז’ המצו”ב. אירית מרק , איך לא , במאמץ קטן , תוכלו לצפות באחת המדליות שהוענקה לעמיר ע”י המח”ט המיתולוגי של חטיבה 7 . חטיבה 7 של השריונר המורעל . הקיבוצניק מרמת הכובש . ארבע שעות של שיכרון חושים . של אהבה . של חברות . של אנשים מופלאים . של משפחת נוי על כל שלוחותיה . של ארוח מושלם ומדוגם . ברור ונהיר , לא סיימנו לציין את יום העצמאות ללא התפילות של הקבוצה המגובשת שלנו . שיבה מהירה של החטופים הביתה . לא מחר . היום . החלמה מהירה ורפואה שלמה לפצועים שלנו . תפילה לשיבה בשלום של כל החיילות והחיילים שלנו הנלחמים בכל החזיתות וביתר שאת בסמטאות האפלות של רצועת הרשע ועיר השטן השורצת בשלוחיו . את יום העצמאות הבא כבר נחגוג . אני סמוך ובטוח . לא רק נציין , כמו אמש , על הדשא של אורלי ועמיר בקיבוץ רמת הכובש הסמוך . ועד אז , חברות וחברים אהובים שלי. לעד זכרו : רק אהבת חינם תנצח . הרבה אהבת חינם . שלכן ושלכם . יואב .