יעל יוספסברג מהוד השרון, מנכ"לית ובעלים של "על הרצף" ומובילת קורס מקצועי במרכז "אדם", משלבת בין אמהות לילד על הספקטרום האוטיסטי לעשייה מקצועית. יוספסברג פועלת יום-יום כדי להפוך את החברה למכילה, רגישה ומשלבת יותר
ב־18 ביוני מצוין חג האוטיסטים הבינלאומי – יום שמטרתו להעלות מודעות, להעמיק את ההיכרות עם עולמם של אנשים על הרצף האוטיסטי, ולעודד שילוב אמיתי שלהם בכל תחומי החיים. זהו מועד שמזמין אותנו לעצור, להקשיב, ולהאיר את קולם של ההורים, המטפלים והאנשים שחיים את המציאות הזו בכל רגע – לעיתים בשקט.
אחת מהן היא יעל יוספסברג, תושבת הוד השרון, אם לשלושה, שבנה הצעיר, מיכאל אובחן על הרצף האוטיסטי לפני כ־19 שנה – ומאז עולמה השתנה. כיום היא יזמית, מנכ״לית ובעלים של "על הרצף", ארגון לייעוץ וליווי משפחות, ילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים. במקביל, היא מלווה משפחות ומובילה קורס מקצועי בארגון "אדם" מקבוצת "עמל ומעבר", ומשלבת בין הסיפור האישי שלה לבין שליחות מקצועית רחבת היקף.
במסגרת פעילותה בארגון "אדם", היא עוסקת בליווי משפחות שילדיהם עוברים למסגרות של דיור חוץ ביתי או קהילתי – מלווה אותן בכל שלבי המעבר, ומהווה חוליה מקשרת בין המשפחה למערכת. בנוסף, היא מובילה מקצועית בקמפוס "עמל ומעבר", ומעבירה קורס לאנשי מקצוע ב"אדם" על הורות מאתגרת, תוך מתן דגש על נקודת המבט של ההורים עצמם ועל הצורך הקריטי בשפה אחידה בין המסגרת לבית. עיקר עיסוקה הוא עם אוכלוסיות עם לקויות קוגניטיביות, תחלואה נלווית והתנהגות מאתגרת.
הניסיון האישי שלה כאמא מהווה בסיס לכל מה שהיא עושה. לדבריה, היא מביאה אותו "לשולחן" – החל מהמאבק על זכויות, דרך הובלת שינוי מערכתי, ועד לעשייה האקטיביסטית שלה. היא כיהנה בעבר כיו"ר ועד מנהל בעמותת אלו"ט, ומאמינה במשפט שמלווה אותה בכל צעד: "כישלון הוא לא אופציה".
כשזה מגיע לתעסוקה של אנשים על הרצף, יוספסברג מדגישה את חשיבות הבחירה החופשית. "הלקות לא מגדירה אותם", היא אומרת. "מה שמגדיר אותם זה החוזקות והיכולות שלהם – לא החולשות. אני תמיד מתחילה מהחוזקה, ובכל אדם יש כזו". זו גם התפיסה שמובילה אותה כשמדובר בשילוב בעבודה: "המילה 'משלבים' פטרונית בעיניי – מי אני שאשלב מישהו? זה תהליך הדדי, שוויוני. אני לא הצד המשלב – אלא אדם שמוצא איתם יחד את נקודת החוזקה ואת הקול שהוא רוצה להשמיע".
עבורה, כל סיפור הוא סיפור הצלחה – גם הקטן ביותר. אם זו אמא שמרשה לעצמה לצאת לחופשה בלי נקיפות מצפון, או אדם שיצא מדיכאון בזכות תעסוקה מותאמת לחוזקות שלו. כל התקדמות, ולו הקטנה ביותר, מרגשת אותה עד היום. "העולם הזה אין-סופי, והתפיסה שלי היא "שווים בין שווים", היא אומרת.
מיכאל בנה, שמסיים כעת את לימודיו בבית ספר לחינוך מיוחד. הוא מחונן מוזיקלית, עם שמיעה אבסולוטית – וזה גם המסלול שמתוכנן לו בעתיד. "האתגר הוא לא של היומיום", היא מדגישה, "האתגר הוא להכין אותו ליום שבו אנחנו, ההורים, לא נהיה כאן. ללמד אותו כישורי חיים, עצמאות, הבנה כלכלית – לבנות עבורו מסלול מותאם שצומח ומשתנה איתו".
מיכאל לימד אותה לאהוב ללא תנאים, להוקיר רגעים קטנים ולהבין שהישגים אישיים – כמו המילה "אמא" שנאמרת על ידיו – היא עולם שלם. מעל הכול, הוא לימד אותה שלעולם אין להפסיק להילחם על מה שמגיע לו. "מה שמגיע לכל אדם – מגיע גם לו, כי הוא קודם כול אדם", היא אומרת.
עם השנים, יעל חוותה מקרוב את היחס של החברה לאוטיזם. לדבריה, יש כיום עלייה במודעות, אך הפער בין אמירה לעשייה עדיין גדול. "צריך להבין – אוטיזם הוא לא אחד. הוא שונה ומגוון, וכל דבר צריך להיות מותאם אישית. עד שהחברה לא תבין את זה – הפער יישאר. אבל אני חולמת שיום אחד הוא יצטמצם"".
ארגון "על הרצף", שייסדה לפני כארבע וחצי שנים, נולד מתוך הבנה שמשפחות רבות אינן מקבלות את התמיכה לה הן זקוקות לאורך כל הדרך. המשפט שמופיע באתר הארגון מסכם היטב את הרוח שמניעה אותה: "הלוואי והיה לי אותי היום, ביום שמיכאל אובחן", היא מאמינה בלב שלם שידע, תמיכה והכוונה נכונה יכולים לשנות חיים – גם של הילד, וגם של המשפחה כולה, וזה מה שהיא מביאה גם לארגון "אדם".
לקראת חג האוטיזם, יש לה מסר ברור: "הלקות לא מגדירה את האדם. כל אחד מאיתנו חווה קשיים, וכולנו בעלי חוזקות וחולשות. חשוב להעצים את האדם דרך החוזקה שבו". ולהורים טריים שמקבלים אבחנה? "יש אור עצום וחזק בקצה המנהרה".
