פרשת נח הינה  סיום ישיר לפרשת בראשית המסתיימת בפס':

״וַיַּ֣רְא יְהֹוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֨צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽוֹם: וַיִּנָּ֣חֶם יְהֹוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ: וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָֽאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֨אתִי֙ מֵעַל֨ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם: וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה:"

הקב"ה אינו מרוצה מהעולם שהוא עצמו ברא. ובפרשה אנו למדים על בנית התיבה ע"י נח, הכניסה לתיבה של נח יחד עם בניו ונשותיהם, זוגות זוגות של כל בע"ח והעופות. מבול שלם שוטף את העולם והחי בו. המבול מסתיים,  ובעקבותיו כורת השם ברית עם נֹחַ ומשפחתו, ומבטיח כי המבול לא ישוב לעולם, ונותן לברית אות – הקשת בענן. הפרשה מסתיימת בסיפור הידוע על מִגדל בָּבֶל.

"מִכֹּ֣ל | הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ וּמִן־הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה הִ֛וא שְׁנַ֖יִם אִ֥ישׁ וְאִשְׁתּֽוֹ"

בילקוט הגרשוני מובא, כי לא רק בבעלי חיים קיים הבדל מהותי כל כך בין הטהורים לשאינם טהורים. הבדל זה קיים גם בין בני אדם, איש טהור עסוק בנתינה תמידית לאחרים, ולעצמו מסתפק במועט, והאיש שאינו טהור עסוק כל העת ברטינה ואינו מתחשב באחרים.

מעשה שהיה עם רבי אייזיק שר זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקה. באחד הימים הלך ראש הישיבה לסדר עניין כלשהו ונלווה אליו אחד מתלמידיו. כשהגיעו לפינת רחוב, הופיעה מן הצד השני אשה צעירה עם עגלה ותינוק בתוכה, ומרוב מהירות כמעט ופגעה ברבי אייזיק. האשה נבהלה מאוד ומרוב בלבול לא אמרה אף מילת התנצלות.. הגיב התלמיד: "היא חושבת שזו רשות היחיד. איך אפשר לרוץ ככה ברשות הרבים, איה מידת הדרך ארץ?"

ענה רבי אייזיק "אני מדבר אל עצמי ואם תרצה תוכל להקשיב". "אני חושב, מה עשיתי היום בשביל עצמי ומה בשביל אחרים. קמתי בבוקר בשביל עצמי, וכי אשאר במיטה כל היום? התלבשתי כדי שלא יהיה לי קר. הלכתי להתפלל, כי יש לי כמה דברים לבקש מהקב"ה. אחרי התפילה אכלתי ארוחת בוקר, כדי שלא אהיה רעב. ישבתי קצת ללמוד גמרא, כי אם לא אלמד, כיצד תראה הצורה היהודית שלי? ועכשיו הלכתי לסדר איזה עניין. כך הגיעה השעה 11 בבוקר ואני לא עשיתי היום דבר בשביל אחרים. הכל בשביל עצמי. לעומת זאת, האשה הצעירה לא ישנה כל הלילה כדי לטפל בתינוק שלה, וכשסוף סוף נרדמה, קמה בבהלה בשש וחצי, שלחה את בעלה להתפלל במניין, ולקחה על עצמה את העול של סידור הילדים והבית. הכינה סנדוויצ'ים, העירה את הילדים, הלבישה את זה ורחצה את זה וחיפשה את נעליו של השלישי. כשסוף סוף התרוקן הבית, נעמדה להכין משהו לארוחת הצהרים, שיהיה לילדים אוכל מוכן כשיחזרו הביתה בצהרים, ואז רצה להביא את הילד אל המטפלת, כי יש לה מילוי מקום בבית ספר, בשביל להביא כמה פרוטות הביתה. האם אני, שלא עשיתי היום דבר בשביל מישהו אחר, יכול להטיף מוסר, למי שעדיין לא עשתה היום דבר בשביל עצמה?

ללמד שאנו לא כאן רק בשביל עצמנו, להיות כשר זה למען האחר .

לע״נ רבי חנניה בן טפחה זצ״ל  שהלך השבוע לעולמו בסיבה טובה. איש רב פעלים לשם שמים בלבד.שימש כגבאי בית הכנסת ״נאווה תהילה״ ברמת גן כ 40 שנה, מורה ומחנך שהרביץ תורה ברבים, תמיד סיוע לאחר היה נר לרגליו.

יהי זכרו ברוך

שבת שלום ומבורך

חודש מר חשוון טוב ומבורך .