בני ברוכים האיש והצחוק בראיון מיוחד ל”השרון פוסט”, מדבר על המשפחה, הסטנדאפ, העבודה והסרט החדש בו הוא מככב בתפקיד לא מצחיק בכלל וגם קצת על הקשר שלו עם רמבו

צילום: רפי דלויה
בני ברוכים, בן 41, תושב כפר סבא בשמונה השנים האחרונות, נשוי לחגית אבא לנועם בת (5) ואיתמר (3), הוא איש מצחיק והוא לגמרי מודע לזה.
השיחה הקלילה איתו הופכת לשיחה מצחיקה בדיוק אחרי 2 דקות וכך גם נראים האולמות שהוא ממלא בהופעות. והוא ממלא. 

ברוכים, הוא סטנדאפיסט עם רקורד מרשים שהופיע בתכניות רבות כמו "בכיתה הטיפולית", בהנחיית שחר חסון, והוא מופיע בכל רחבי הארץ. השנה שיחק בסרט חדש עם מלי לוי ומיכאל הנגבי הנקרא "התאבדות", לאחר עבר מפואר בסדרות כמו "ניו יורק" ובסידרה "רמזור". את הקריירה התחיל כילד ששיחק בהצגות ילדים.

בגיל 15 התחיל לשחק בסרטים גם בחו"ל (לא בלי בתי), רמבו 3, החיה ותפקיד נוסף בסרט אמריקאי עם סטיבן באוור.
אחרי הצבא למד משחק שנה אצל יורם לוונשטיין ולאחר מכן החל חיידק הסטדנאפ ב"דומינו גרוס", בצוותא יחד עם אדיר מילר, אסי וגורי ושלישיית פרוזאק. כיום הוא מופיע באחד המופעים המצליחים שלו "בני ברוכים – מופע סטנד אפ".

בני ברוכים, בגיל 15, רמבו?!

"כן. קצת לפני התקשרה אלי מישהי שאני מכיר ואמרה שהיא מחפשת ילד שיודע לשחק וכך הגעתי גם לסרט "החיה", בכיכובו של סטיבן באאוור (פני צלקת). גרתי אז בקריית שלום, בדרום תל אביב, הייתי חבר במתנ"ס המקומי בחוג תיאטרון, הגיעה מישהי וחיפשה ילד מוכשר שיודע לדבר אנגלית טובה והפנו אותה אלי. זה היה בשבילי הגשמת חלום, ההורים מאוד תמכו. החלק שלי ברמבו היה קטן והוקרן פה ​​בארץ עם ששון גבאי בים המלח ואילת. לימים הכרתי את הסוכנת האגדית שלי לשעבר לביאה הון, שדרכה הגעתי לעוד ארבעה או חמישה סרטים באחד מהם שיחקתי נסיך בדואי שעוזר לאמריקאי למצוא את אביו במדבר סהרה". 

איך זה היה בגיל 15 להתחכך עם הגדולים?

"זה היה ממש מש כיף המחמאה הגדולה הייתה שבשנה שעברה השחקן סטיבן באוור הגיע לארץ לפרימרייה של סרט שעשה עם בר רפאלי ופתאום קיבלתי טלפון "בני אני בארץ, אני רוצה שתבוא לפרימרייה", זה ריגש אותי מאוד. מעבר לזה, בתור ילד, שבא ממשפחה דלת אמצעים, פתאום להגיע לאמריקה, עם לימוזינות והתחככות בכוככבי עולם זה נראה מדע בדיוני אבל זו הייתה המציאות שלי באותם שנים".

מתי הבנת שהעתיד שלך בעצם בעיקר בסטדנאפ?

"אני גם שחקן, אבל כשהבנתי שאני איש מצחיק החלטתי לנסות גם לעשות סטנדאפ. הגעתי לצוותא, היה שם את ה"דומינו גרוס", עליתי על הבמה בערב החובבים ואנשים צחקו ואמרתי ‘בואנה, יש לך את זה’, עם השנים זה התפתח יותר ויותר, הראשון שנתן לי את ההזדמנות הטלוויזיונית היה אדיר מילר בתוכנית "ערב אדיר" אח"כ היו עוד תוכניות שכיכבתי בהם כמו "עובר כל גבול", ו"קומדי בר" ולשמחתי ההכרה וגם הכישרון הם שני הדברים שבזכותם אני מתפרנס מסטנדאפ ברוך השם.

"הדבר שהכי מרגש אותי זה שלפני שאני יוצא לכל הופעה הילדים שלי נותנים לי חיבוק ואומרים לי אבא בהצלחה, מה שמרגש אותי מאוד בכל פעם מחדש, אשתי בדרך כלל אחרי הופעות כותבת לי "תביא חלב", הנה תראי את הרשימות שהיא שולחת לי וגם על זה אני נוהג לצחוק בהופעה ובעיקר על חיי הנישואים שלי".

מה הנושאים בהופעות שלך?

"אני מדבר בהופעה על הכל, על הילדות שלי בקריית שלום, על אמא שלי הפרסיה, ואפילו על ההפריות שאשתי ואני עברנו להביא ילדים לעולם. החלטתי שגם את הדברים הלא מצחיקים בחיים ואפילו הקשים, אני הופך למצחיקים, ולשמחתי זה הופך אותי לאדם יותר שמח ואופטימי. אני מאוד אוהב לדבר על ישראלים, תופעות ישראליות, על הטלוויזיה של פעם ושל היום, זוגיות ובעצם בכל תחומי החיים".

איך אשתה זורמת עם הקטעים האישיים שאתה חושף בהופעות?

"היא צוחקת, והיא עוד יותר מחייכת כי יש בסוף ההופעה צ’ק, הטיפ טיפה שקשה זה שההופעות בלילה אז אני נעדר הרבה אבל גם לזה מתרגלים, כמו שאני סטדנאפיסט הייתי יכול להתפרנס מעבודה כאח בלילה, איש צבא, שוטר ויצא במקרה שאני סטדנאפיסט, שם לא נעדרים? והיא מבינה את זה. מבחינתה הגשמת החלום שלי זה האושר שלה".

בבית, אתה מצחיק אותם?

"אני יותר מצחיק כשאני בטבעי, אשתי תמיד אומרת שביומיום, בטבעי שלי אני עוד יותר מצחיק. אני מצטער לשבור את המיתוס הזה, אני לא הליצן העצוב, כמו כל בן אדם יש לי רגעים יותר מצחיקים ופחות מצחיקים, המקום שאני הכי צוחק זה כשמספרים לי על מישהו שמת אני צוחק, לא יודע להגיב לזה אף פעם, ואני מסביר לפני, וככל שהבן אדם מולי יותר דרמטי אני צוחק יותר". 

איך הגעת לסרט החדש?

"הייתי באודישן, הבמאי מאוד אהב אותי, שיחקתי בתור שוטר, דווקא תפקיד רציני, רצו שאסתפר לצורך התפקיד ולא כל כך רציתי אז הספר סידר לי תסרוקת שבה אני נראה עם שיער קצר וזה שימח אותי מאוד. הסרט ייצא לאקרנים בקרוב".

למה סירבת להסתפר?

"הסימן היכר שלי זה השיער, התלתלים, אני מאוד מזוהה איתם, בשנה שעברה אפילו עשיתי קמפיין, למאוורר העל "טורבו הוריקן", בזכות השיער שהתנפנף ברוח".

מה מייחד אותך מסטדנאפיסטים אחרים?

"אני מביא את החייים שלי ונותן לקהל להרגיש שהוא אצלי בסלון, אין דיסטדנס ביני לבין הקהל, כל מי שבא להופעה מרגיש שאני מדבר אליו אישית".

ברוכים בסין. הצטרף למופע רחוב

מאיפה אתה לוקח את החומרים למופע?

"מהרחוב, מהטלוויזיה ורוב החומרים באים לי כשאני באוטו, בדרך להופעה, הנה למשל, עמדתי ברמזור עם הרכב, ראיתי מישהי מנקה את המשקפיים כשהיא ברכב שלה, תוך כדי, אחרי הנסיעה, בא לי קטע על אנשים שמנקים את המשקפי ראייה שלהם. דיברתי השבוע עם חבר ממורמר, וסיפרתי לו על חבר אחר שלנו שנהיה מיליונר וההוא מרוב המירמור אומר לי "אז מה, אז הוא נהיה מיליונר, מה שווה כל הכסף, ידעת שהוא רגיש לפול, אלה הקטעים שאני לוקח איתי להופעות. מהחיים. כשהיינו בטיול למשל בסין הצטרפתי לקומיקאי שנתן הופעה ברחוב, ככה בלי לעשות חשבון".

איפה אתה מופיע?

"אני מופיע בכל רחבי הארץ, בהיכלי תרבות בערים השונות, מתנסים, וגם באירועי חברות, ואפילו ימי הולדת, אני לא בוחל בשום מקום להופיע בו. אם יזמינו אותי להופיע מול ועד הבית, אני אגיע, או אם עיריית כפר סבא תחנוך במפר חדש, אני אגיע, זו הפרנסה שלי ואין לי גינונים של כוכב, וכל הפוזה הזו, בסוף צריך לשלם גן ומשכנתא. פונים אלי מוועדי עובדים מכל התחומים, צבא, סטודנטים, ארגוני מורים, קיבוצים, חברות וכל מיני בתי עסק גדולים וקטנים, בתי ספר וכולי".

תמיד יש את הקטע הזה המפחיד שסטדנאפיסט עומד על הבמה, מנסה להצחיק, ואף אחד לא צוחק, איך מתמודדים?

"אני חייב להודות שקודם כל, זה כבר לא כל כך קורה לי, אבל לפני כל הופעה, יש לי פרפרים ענקיים בלב, אף פעם אני לא לוקח שום הופעה כמובן מאליו, ובכל הופעה אני מתרגש מחדש, ואני אגיד את המשפט הקלישאי, וזה משהו שמלווה אותך כל היום, הנה לדוגמה היום, יש לי הופעה, במרכז מורשת בגין בירושלים, לחיילים, והפרפרים מהבוקר משתוללים אצלי בלב, סטדנאפ זה מקצוע מאוד מאוד ייחודי ושונה ממשחק, שיש טקסט ואתה משחק את הטקסט, פה צריך להצחיק ובכל הופעה זה סוג אחר של אנשים, כך שבכל הופעה, אתה ממציא את עצמך מחדש, כמעט כל סטדאפיסט יכול להיות שחקן אבל לא כל שחקן יכול להיות סטנדאפיסט".

בני ברוכים עם החבר הטוב יובל סמו