פיסול באבן זה מסע ארוך שסופו לא ידוע
המסע מתחיל בבחירת האבן מתוך ערימה גדולה של אבנים שבמבט כללי כולן נראות די דומות, גושים אפרוריים ומאובקים . איך בוחרים אבן? למה לבחור דווקא באבן מסוימת ולא באחרת? – שופכים קצת מים רואים רמז עמום לצבעים, גודל מסה, גוון, צורה כללית… והבחירה אינטואיטיבית
המסע ממשיך לשלב היכרות , עכשיו צריך לדמיין מה יש בתוך האבן , והיא תכוון את הדמיון שלי, אני לא אדע מראש, זה — דיאלוג , ורק תוך כדי עבודה וחציבה באבן מתבהרת הדרך. זה מסע הרפתקאות שסופו לא ידוע מראש.
את הפסלים המוגמרים אפשר לאפיין מבחינת השפה הפיסולית –
- הפסל הוא רב פנים, אין לו צד קדמי או אחורי,
- יש שאיפה להרמוניה של הפסל מכל זווית מבט
- יש תשומת לב למפגשים בין החלקים, ולקווים.
קווים בפסל נוצרים ע”י מפגש בין מישורים בזוויות שונות, אפשר לזהות את המישורים בעזרת משחקי האור והצל, לכן בתערוכות התאורה כל כך חשובה.
- עולם הדימויים – לא קשור לאירועים אקטואליים, זה עולם רחוק ודמיוני הדימויים מופשטים , הרמוניים, זורמים, אניגמטיים
- מה קורה אם מורידים יותר מדי, התשובה פשוטה – אין להשיב, אין דרך חזרה, האבן מכתיבה מאותו רגע נתון חדש, אז ממשיכים בדיאלוג , ומחפשים פתרון אחר.
בעבודה באבן תמיד יש אילוצים, וגם החלטות שגויות שאין להשיב אבל הטעויות האלה מאתגרות והופכות את העבודה לדינמית, וזה חלק ממסע ההרפתקאות עם האבן…
הרקע שלי הוא לימודים בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון בחיפה, ועבודה באדריכלות נוף ופיתוח שטח. זו התשתית העיצובית שלי,
ומה קושר אותי לעיסוק הזה למרות הרעש והאבק והקושי הפיזי ? זאת משיכה אל התלת מימד ה”נוסף”, שלא גלוי לעין, זה חיפוש מתמיד אחרי עוד מימד סמוי שצריך לחפש אותו במפגשים בין הצורות…
