האמנית והסופרת פנינה (פפי) נדיבי מציגה עם אמנים נוספים בתערוכה ״כל סוף הוא התחלה חדשה״, המוצגת בבית חיל
האוויר בהרצליה (אוצר: שוקי כהן), ציורים, פסלים וגם הדפסים מספרה החדש “פורשת כנף שניה” (ארגמן מיטב הוצאה לאור)
האמנית והסופרת פנינה (פפי) נדיב תשתתף ביום חמישי הקרוב באירוע פתיחה חגיגי לתערוכה ״כל סוף הוא התחלה חדשה…״, יחד עם אמנים ואמניות נוספות, שתתקיים בבית חיל האוויר בהרצליה. התערוכה תוצג עד ל-31.12 במתחם SPACE בבית חיל האוויר בהרצליה. בין האמנים המשתתפים בתערוכה, מלבד פנינה נדיבי: אוסי דרור, אורית סגיב, אליס קדוש, אלישבע צבר, ברוך אלרון ז”ל, בתיה גזית, ג’אבר היבש, דב ברדה, דוד מונסנגו, דיינה זייפר, דניאלה פורת, דסי רביד, יאיר דורי, יולנדה אנטל, לי מישל, ליבי ענת חפר, מירי אריאלי, מירי פאנן, סימה לוביץ, עדנה בנט, רבקה נבו, שני אלרון ושרה שלב
אוצר התערוכה הוא: שוקי כהן, שאחראי גם על ההפקה יחד עם שירי מאיר – אמני ישראל מתאגדים. בתערוכה יוצגו פסלים, ציורים וצילומים במתחם הכולל שני אולמות תיאטרון פעילים מאוד ומתחם שבו חברות רבות מהמובילות בארץ מקיימות מפגשים וסימפוזיונים, דבר שגורם לחשיפה מעולה של היצירות לקהל הצורך אומנות ועם אמצעים כספיים גבוהים. שוקי כהן: “הפתיחה של התערוכה תהיה מאוד מיוחדת ומרגשת ותכלול מספר אלמנטים מיוחדים, כולל פנייה לציבור האמנים להשתתפות ב’קהילה זוכרת’ – פרויקט שאותו אני אוצר ובו נחבר בין אמנים למשפחות שכולות והיצירות ישתתפו בתערוכה מאוד מיוחדת ומתוקשרת לקראת יום העצמאות הקרוב”.
בתערוכה ״כל סוף הוא התחלה חדשה…״ מציגה פנינה נדיבי ממבחר ציוריה, כולל שני פסלים חדשים. בינות לתמונות יופיעו הדפסים של שירים מספרה החדש “פורשת כנף שניה” (ארגמן מיטב הוצאה לאור). לאחר התערוכה היא תתרום 50 עותקים מספרה החדש וההכנסות ממכירתם יועברו לטובת חיילים בודדים.
נדיבי, בת 64 מאשקלון, נשואה ואם לארבעה ילדים וסבתא לנכדים ולנכדות, החלה לצייר לפני כחמש שנים בלבד, ומאז פרץ היצירה הולך וגובר. “זה התחיל באירוע שבו נכחתי יחד עם חברים, כשמתוך בדיחות הדעת ארגנתי קבוצה של 10 אנשים לחוג לציור בשעות אחרי הצהרים. ככה פגשתי את פרופסור היגינס שלי, האומן אלי צרפתי, אדם מרשים שהצליח להוציא ממני משהו חבוי שלא ידעתי שקיים בי. הרי מעולם לא החזקתי מכחול ובטח לא ציירתי. ציוריי מבטאים את שמחת החיים, התקווה ולא פעם את כאביי על עוולות העולם”.
היא עלתה לארץ מרומניה, במקצועה סמנכ”לית כספים בחברה משפחתית בשם: נדיבי עדן אור ובעלת תואר אקדמי בספרות ובלשון. ספרה הראשון “פפי”, שאותו כתבה בשיתוף עם חברתה כרמלה סרנגה, יצא לאור בהוצאת כרמל בשנת 2012 ומתאר את תולדות משפחתה בגלות ועם העלייה ארצה. מסעותיה בארץ ובעולם חשפו אותה לאנשים, לסיפורים ולצבעים עזים שעוזרים לה לתאר את העוצמה האנושית והעוצמה הקיומית בעולם.
ספר ציוריה נמכר באמזון בימים אלו וכאמור בימים אלו יוצא לאור ספרה “פורשת כנף שניה” – 51 שירים פרי יצירתה בשילוב ציוריה, שכל אחד מהם קשור לשיר מהספר. השיר הראשון הוא “חופשיים חופשיים” ובציור שלידו מופיעות שתי נשים כהות עור. “כשהיינו בטיול בדרום אפריקה ראיתי שתי נשים כהות עור ולידן חומה גבוהה עם גדר תיל ומעבר לחומה בתים מאוד יפים, אבל מי שעבד במדשאות היו שחורים. זה עורר לי עניין בכך שאומרים שהם חופשיים. לכן ציירתי אישה שחורה עם פנים כהות ולידה אישה שחורה שפניה מתחילים להלבין”.
ציור אחר שעל שמו נקרא הספר “פורשת כנף שניה” נכתב על המאבק של הנשים תמיד לצאת מאותו מקום שנדיבי תמיד קוראת לו גולם ולפרוש כנף. “כמה יופי וצבע יש כאשר הן יוצאות מהגולם – התכתיבים שהסביבה או אפילו אנו כנשים לפעמים מעמידות את עצמנו מהפחד מה יקרה אם…” השיר ‘ריק’ מתאר את עזיבת הבית של הילדים ובאותה מידה מייצג סוג של פרידות על הצורך שלנו להחזיק במה שהיה בזיכרונות ומסיים בצורך הקיומי שלנו לשחרר על מנת להמשיך את החיים.
בגב הספר החדש כתבו מארי רוזנבלום וראובן שבת: “ציוריה ושירתה של פנינה (פפי) נדיבי, בהוויה ויטאלית של החיים. הציורים חושניים והשירים חושפניים. יש תחושה מרחפת ואיכותית של עונג צרוף הנובע ומתקיים הן מהשירים והן מהציורים. הדמויות נוגעות בחוויה באופן ישיר ועוצמתי. שילוב הצבעים מעורר תחושה עזה של אהבה בין הציירת לצבעים ולמכחול. שירתה נוגעת בשמחת החיים, עצבונם ומורכבותם ברבדים קיומיים אמנם, אבל כאלה החודרים לנימי הרגש והלב תמיד. זה ייחודה המפעפע אלינו, קוראים ומתבוננים בקסם הזה”.
אלי צרפתי, אמן רב תחומי שעבודותיו המיוחדות משתרעות על שלל נושאים: טבע, ארוטיקה ומוזיקה ובולט בהן הקו ההרמוני המיוחד והאיכותי, כתב במבוא לספרה של נדיבי: “הציור מוגדר ‘כקו או כתם על משטח כלשהו’. אצל הציירת והמשוררת פפי (פנינה) נדיבי, הקווים הפכו לסיפור והסיפור הפך לשירה מלאת להט. ציוריה של פפי על קנבס בצבעים אקריליים ניחנים בצבעים עזים, שפע דמויות, שפע התרחשויות. יש לה קו מנחה מקורי וייחודי המוצא את ביטויו גם בצבעי ציוריה העזים והססגוניים לעולם. בכל ציור ובכל שיר מובע רעיון משמעותי מבחינה אומנותית. התפתחותה המטאורית באה לידי ביטוי הן בציוריה, הן בפסליה והן בספרה האוטוביוגרפי ‘פפי’ ובספר השירה/ציור ‘פורשת כנף שניה’. תוך זמן קצר היא הציגה בעשרות רבות של תערוכות בארץ ובחו”ל וזכתה לסקירה בעיתונות. ספר ציוריה נמכר באמזון וציוריה הופיעו בספר על אומני ישראל. זכות משמעותית היא בעבורי לראות בהתפתחותה הגדולה כאומנית בתחום הציור, כסופרת, כפסלת וכמשוררת ולדעת בשמחה שגם לי יש חלק בהצלחתה זו. אני צופה לה עתיד מזהיר בתחום האומנות הפלסטית ובשירה בכלל”.
מאז שנת 2017 משתתפת נדיבי בתערוכות רבות ברחבי הארץ והעולם. היא חותמת על ציוריה בשם נעוריה “פפי” וחברה באגודת אומני ישראל מתאגדים בתל אביב, באגודת אומני אשקלון ובאגודת האומנים והפסלים בישראל חיפה. קורות חייה וחלק מיצירותיה פורסמו בספר האומנות של ישראל 2019-2020. את תשוקתה היא מבטאת ביצירה ללא מעצורים וללא הפסקה, כאשר כל רעיון רוקם עור וגידים על הקנבסים הגדולים שכל כך אופייניים לה.
היא מגלה כי בגיל שנה וחצי ברומניה נמסרה לאימוץ עד גיל חמש לידיה האמונות של אליזבט, שאותה היא כינתה: טנטי – דודה ברומנית שהייתה חשוכת ילדים וגדלה לצידה של אוטי, האחות של אמה שגם היא נמסרה לאותה דודה. “הוריי לא היו יכולים לגדל אותי. אבי נכנס לכלא מכיוון שכעו”ד פעל מאחורי גבן של הרשויות ומכר צוייקה – משקה חריף בשוק השחור במדינה הקומוניסטית של אז. הוא הואשם בגניבה ונידון למאסר ממושך והרכוש של המשפחה נלקח על ידי המדינה. כך מצאתי את עצמי מופרדת מאחי שרלי ונמסרת עד שאבי שוחרר, בתנאי שיעזוב את המדינה. כך עלינו לישראל בעקבות משפחתה של אמי”.
לפיסול ולייחודו היא נחשפה כשהציגה בתערוכה שאותה אצר שוקי כהן, שפרש עליה את חסותו המקצועית בתערוכות רבות שהוא מקיים ברחבי הארץ, כולל תערוכה במוסקווה בעידוד הסוכנות היהודית. בתערוכה זו היא פגשה לראשונה פסליות מדהימות מבית ספר לפיסול בתל אביב סקולטורה בהנחייתו של דויד פאר. “לקח לי עוד שנה עד שהעזתי לפנות לדויד פאר שיקבל אותי. לא היה לי ניסיון ואמרתי לעצמי שבעזרת הפיסול אוכל לתת לעצמי ממד נוסף של עומק. את הפסלים הראשונים הצגתי בתערוכות של שוקי בבית חיל האוויר ואשקלון. פסל נוסף שלי מוצג בבית החולים הדסה עין כרם. בימים אלו אני עובדת על סדרה של משמעות הכנפיים בחיים שלי. פסל אחד כבר מוכן ויוצג בתערוכה בדצמבר 2021, כשהכנפיים מייצגות צמיחה, מלאכיות, הגנה, התרחקות ומלאכיות”.
נדיבי מאמינה גדולה בסימנים בחיינו ובאותה יד מכוונת. “אני לא נכנסת לשאלות אם זו יד עליונה או הגיגי נפש, אלא יודעת שהמרוץ בחיים שלנו הוא רק כיסוי לרבדים עמוקים יותר שעלינו להגשים בחיינו על מנת להגשים את ייעודנו. החיים של כולנו מאוד אינטנסיביים והאירועים חולפים על פנינו ברצף. כשאני פותחת את הדלת הגדולה אצלי בבית ושואלת את עצמי לאיזה עולם אני נכנסת היום, התחושה היא של הצגת תיאטרון באיכות ממש טובה ומחושבת לפרטי פרטים והשאלה היא: קומדיה?, טרגדיה?, דרמה? ואולי בכלל יום של קצת מהכל? תוך כדי היום שחולף במהירות הבזק אני נחשפת לאנקדוטות של מחשבות, מראות, ריחות, אירועים, אנשים וצבעים. אני מרגישה שאני חייבת לתת לזה ביטוי וכשאני הולכת לישון הדברים שחוויתי נכנסים לחלומותיי, כך אני קמה במין אובססיה לצייר, לכתוב ולאחרונה גם לפסל. אני יורדת במהירות במדרגות הבית, מציירת סקיצה על פיסת נייר ונותנת לחוויה לעבור מהמראות לנייר. ואז בדרך כלל בחמש בבוקר אני פותחת את חדר העבודה ונכנסת לעולם הצבעים של הציורים שלי”.
