יעל יערי – “רק על עצמי לספר ידעתי” [רחל]
אני יוצרת מאז ומעולם.
אפשר לומר שאני יוצרת באופן רציף ומקצועי כמעט 30 שנה.
הסטודיו הראשון שלי היה בבית ואח”כ עברתי 3 סטודיואים.
כיום יש לי סטודיו גדול באזה”ת בבת ים.
חלק בלתי נפרד מהיצירה שלי הוא תהליך האיסוף, ליקוט, אגירה וכו…. אני אוספת הכל!! פסולת ביתית ותעשייתית – על בסיס נייר,קרטון,עץ,פלסטיק,פולימרים למיניהם,טכסטיל…וכן רדי מייד- חפצים,בגדים,צעצועים ישנים ועוד…
כל חומר וכל חפץ מגיע יומו.. יש לי גולגלות של בהמות שמצאתי לפני 30 שנה בערך, אני יודעת שיומם יגיע…
אפשר לומר שהגירוי שמניע את העבודה שלי הוא החומר. המירקם, שעובר בתהליך היצירה מטמורפוזה. [בניגוד לאמנות קונספטואלית שהקונספט- הרעיון הוא המוביל]
העבודות נעות כל הזמן בציר של דו-מימד לתלת מיימד.כאשר באמצע יש את האסמבלאזים ופסלי הקיר שמהווים את החיבור .
אני יכולה לומר שהרבה מציוריי פיסוליים מונומנטלים, וכן הרבה פסלים שלי הם ציורים תלת – מימדיים.
בחלק גדול מפסליי הצבע הוא מרכיב מרכזי והפסל משמש לי כעין מצע תלת מיימדי לציור. כמובן ,שקיים ביניהם דיאלוג הדוק . הדבר בא לידי ביטוי גם בחלק מפסלי החוץ שהצבתי. הפסלים מונומנטלים במימדים שלהם ועבודת הצבע בהם מרכזית לא פחות.
חלק לא מבוטל מהעבודות הם בשחור -לבן והחלק השני רווי צבע ובעל צבעוניות עמוסה ומורכבת.
הצמצום ל שחור- לבן מרתק אותי לא פחות מעבודת הצבע ועבורי עבודות אלו צבעוניות לא פחות.
תהליך היצירה הוא כזה שעבודה מולידה עבודה, לעיתים עבודה מולידה בו זמנית כמה עבודות ואז אני עובדת במקביל על 2 או אפילו 4 עבודות.[ אני וולדנית לא קטנה…אבל בחיים האמיתיים יש לי ילד אחד..] .מכיוון שאני לא נוהגת לעשות סקיצות, העבודה שאני מתחילה ולעיתים משאירה בצד [לפעמים שנים רבות] היא מהווה את הסקיצה. את קצה החוט..[זיכרון] שישמש אותי בהמשך לסיים את העבודה.
אני מודעת לכך שיש משהו מאוד אינטנסיבי ודחוס בכל עבודותי – מקסימליסטי. ,אולי מהרצון לייצר עולם שלם ומורכב מאינסופיות חלקיקים ומרקמים ומנעד צורני רחב. בדומה לריבוי הקיים בבריאה.
