גם השנה הסתכלתי בטקס משיאי המשואות בהר הרצל.
שנים עשר מדליקי המשואות היו מרשימים אחד אחד. בשמות אני זוכר את האלוף “יה יה”, ריטה ואת יעל שרר. אך את מעשיהם ופעולותיהם של כל השנים עשר אני זוכר ותרומתם למדינה. מה שהפריע לי שהפרס הפך להיות פרס סקטוריאלי, ציון פועלו של ציבור מסוים: צה”ל והלוחמים, המוסיקה והמוסיקאים, נפגעות תקיפות מיניות, הדרוזים, או בעלי צרכים מיוחדים.

יש חשבונות, יש אינטרסים. אם בשנה שעברה נתת לסקטור מסוים, והשנה צריך לאזן לסקטור אחר. הייתי רוצה לראות גם פרס שהוא מולטי סקטוריאלי. חפשו גם וגם וגם. יוצר קולנוע שהוא גם משורר, גם פעיל חברתי וגם יזם היי טק. או סופר שהוא גם צלם מפורסם, גם מחנך דגול וגם סבא ל-20 נכדים. איפה נמצא כאלה? תתחילו לחפש. הוסיפו קריטריונים לפרס. צאו מזווית ההסתכלות הצרה, ובקשו מהציבור גם המלצות על אישים ונשים יוצאי דופן אך מולטי דספלנריים, פעילים במספר תחומים במקביל.