הפרשה פותחת בפסוקים :
“וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. , שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:”
סיום המסע לארץ ישראל עומד להסתיים, אך לכך יש תהיות והיסוסים מתוך מחנה ישראל: איזו ארץ זו? גרים שם אנשים, איזה סוג של אנשים?
הקב”ה שומע את שאלות העם ומנחה את משה לשלוח 12 אנשים בכירים (אחד מכל שבט) למשימת ריגול בארץ ישראל. המשימה נמשכת 40 יום, המרגלים תרים את כל רחבי הארץ, הם פוגשים ענקים, ושבים למחנה ישראל עם אשכול ענבים ענק המצריך שני אנשים על מנת להרים אותו.
המרגלים חוזרים, וכל העם מתכנס כדי לשמוע את סיכום הסיור. המרגלים מספרים על התופעות המדהימות שפגשו, מראים את אשכול הענבים הענק ומתארים את ארץ ישראל כארץ נפלאה. אולם, לאחר התיאור נותנים המרגלים פרשנות משלהם! ומתריעים שאין סיכוי שבני ישראל יצליחו לכבוש את הארץ. שכן מדובר על אנשים ענקים וחזקים שלא נוכל עליהם. מהומה רבה ואף תחילתו של מרד פורצים במחנה ישראל. האם עברנו את כל המסע הגדול רק כדי להגיע לארץ שלא ניתן להיכנס לתוכה? התלונות הינם ישירות כלפי משה ואהרון, ואף כנגד השם! כל זאת ועוד שחלק מבני ישראל מתחילים לתכנן את החזרה למצרים….
רק שני מרגלים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה מביעים גישה שונה, סותרים את תלונות העם, הם אמנם מסכימים לעובדות, אך משוכנעים שאם השם רוצה להכניס אותנו לארץ, שום ענק לא יעצור בעד מלך העולם.
הקב”ה מביע סיפוק מעמדתם של השניים. אך מביע כעס גדול על בני ישראל למרות כל מה שראו במצרים, על הים ואת המן, ועדיין אינם מאמינים בכוחו? הוא מחליט להשמידם, משה חוזר ומפציר בקב”ה שיסלח להם, הקב”ה מקבל את תחנוניו אך פוסק שכל דור המדבר המלינים לא יזכו להיכנס לארץ ישראל. 40 שנה יחיו במדבר ושם גם ימותו. רק צאצאיהם יזכו לארץ.
הפרשה מסתיימת במצוות הציצית החלה על כל יהודי, באשר הוא. מצווה אשר צריכה להזכיר לנו שהעיניים והלב – חד הם! והם צריכים להיות שמורים מכול רצון לתאווה שאינה מוסרית וסותרת את חוקי התורה.
מסופר על בן של מלך, שקיבל מפתחות לאחוזה עצומה עם בית גדול, אולם הבן שמע כי באחוזה זו יש הרבה דברים לתחזק ולנהל כגון בעלי חיים, סידורי אבטחה, ניהול עובדי האחוזה וכיו”ב, כמו כן היא בצד השני של המדינה… הבן הודיע לאביו שהוא מוותר ומעדיף להישאר ולגור בארמון ולהנות מכל השירותים. ענה לו אביו: “בזאת גם ויתרת על הזכות להיות המלך. תישאר בארמון, בטוחני כי בנך בעתיד יעבור לאחוזה והוא גם יירש את המלוכה”
אנו ילדיו של מלך העולם – הקב״ה. לרובנו יש ראיה טובה, לחלקנו אף יש משקפיים, השאלה באיזה משקפיים אנו בוחרים לראות את המציאות?
יהי רצון שבכל ודבר נראה את האור ואת החיוב שבו.
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
