יוסי שלח לי הבוקר את התמונה הרצו”ב. האמת…התרגשתי מאד. נשנקתי קמעא והחלטתי לשתף אתכם בזיכרונות מחבר יקר ואהוב… לא רק יקר לי… יקיר המושבה ואוהבה. שמוליק בן עטייה תהא מנוחתו עדן. עוד צדיק ” שנטש ” אותנו…וברגע זה צופה עלינו ממקומו הרם בגן העדן. קרוב לכס הכבוד. מאד קרוב.

יש במושבה דור חדש. דור שלא ידע את שמוליק. נכון… דור אוהביי המושבה… בניי גילי…אינם זקוקים לטורי… הם יודעים ידוע היטב אודות שמוליק האחד והיחיד. איש יקר שהקדיש את חייו למושבה ופיתוחה במקביל לאהבה אין קץ לבניי משפחתו היקרה שהיוותה את משוש חייו.

ביננו…אין כבר בקווי הייצור מן הזן הנדיר הזה… ההולך ונכחד. המפגש בפריים היה כבר בערוב ימיו של שמוליק שהעניק לי את הזכות הנצורה לחברים קרובים בלבד… להיפרד מימנו. למעלה משנות דור זכיתי בחברות עמוקה.. זכיתי…אין לי כרגע בשלוף מילה אחרת. זה החל במפגש בלשכתו של יצחק ולד ז”ל. שניהם בראשית הדרך… יצחק ראש עיר ושמוליק איש מחלקת הפיקוח.

ראש העיר ז”ל זיהה את כישוריו של הבחור הצעיר. את הכריזמה והשארם שלו וקידם אותו : מנהל מחלקה. מנהל אגף וכל השאר היסטוריה. לצד עבודתו המדהימה בעירייה פיתח שמוליק דרך מקבילה של נתינה. אהבה. התנדבות כשבשיאה עמד בראש המשמר האזרחי דאז.

דומה היה כי לרשות הבולדוזר הזה עומדים 48 שעות ביממה. כפול מאתנו. גם כשמונה למנהל אגף…והייתי בפגישה המשולשת עם שמוליק ויצחק.. תהא מנוחתם עדן. והייתה לו דרישה מפורשת. כן מנהל אגף. לא מנהל אגף… אני ממשיך להנהיג את העובדים… ונחזור לזה.

נכון היה חספוס משהו באיש הענק הזה. על פניו קשיחות. נוקשות. חוסר גמישות… תקשיבו לי היטב.. הכל הצגות. שמוליק היה בנוי כל כולו מלב ענק אחד ומיוחד. מיידע. מפעילות התנדבותית משותפת. היה לו חמ”ל אחד בויצמן וחמ”ל נוסף במרפסת בייתו הצנוע בשכונת אליעזר המוריקה. דומה היה כי שמוליק לא עולה כלל על ייצועו. אנרג’ייזר. בולדוזר. עודף מרץ. צדיק גדול שעד לרגעיו האחרונים לא שכח מהיכן הוא הגיע ואנה הוא בא.

מי שמכיר את שמוליק כמוני זוכר גם זוכר את שניי השמוליקים. זה שאינו מתפשר על טובת המושבה תוך תפקוד מיירבי בכהונתו הבכירה. והיה גם שמוליק… שמוליק האבא של עובדות ועובדיי העירייה. דור שלם עמד בראש הוועד תוך שהוא ” נילחם ” ללא לאות. ללא פשרות לטובת כל עובדת ועובד ותמיד מעמדה אוהבת. מחבקת. מלטפת. חומלת בשילוב נדיר של אריה ולביאה גם יחד.

רוחו של שמוליק נעה איתנו יום יום שעה שעה בכל שביל במושבתנו האהובה וחדיי העין בין הדור שידע את שמוליק שלנו…יעידו כמוני שעקבותיו של שמוליק שרויים בכל מ”ר במושבה עד עצם היום הזה ולעד יוותרו. אני סמוך ובטוח שרפי יחד עם כל חבריי המועצה… יימצאו את הדרך הנאותה להנציח את שמוליק לעד. תהא מנוחתך עדן שמוליק בן עטייה אחי האהוב. ת.נ.צ.ב.ה.

אני מתגעגע אלייך חבר שלי. מאד מתגעגע אלייך. ניפגש בקרוב שוב. ולכן ולכם חברות וחברים שלי. אנא זיכרו : רק אהבת חינם תנצח. הרבה אהבת חינם. שלכם יואב.